הילד שלי מתי בן שנתיים. אני משתדלת להרגיל אותו לאוכל בריא ומזין, לא קונה חטיפים וממעיטה בממתקנים.

אך לפני שבוע במהלך טיול בגינה הוא טעם את טעם "גן עדן" של כל הילדים - במבה.

למחרת אחרי ההשקמה המוקדמת מתי עם הבעת פנים תמימה למדי ביקש לקבל קצת במבה.

תשובתי כמובן הייתה - אין לי במבה יקירי. אולי תרצה חלב? או חביתה?

מתי הסתכל לי בלבן של העיניים ואמר בטון שלא משתמע לשתי פנים "אמא, תקני לי במבה!"

לקח לי כמה שניות לחזור לעצמי והילד כבר התחיל את סצינת הבכי "אמממממא, תיייייקניייי ליייייי במבהההההה!"

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

אני לאחרונה מקדישה מחשבה רבה לעניין של השכלה פיננסית לאוכלוסייה הרחבה.

אני מוצאת שהנושא הזה הוא אחד החשובים לכלכלת המדינה שלנו כי כלכלה תקינה במשפחה בהכרח בונה כלכלה חזקה במדינה כולה. שמעתי כבר על תכנית של הכשרה פיננסית לילדי חטיבות (גילאי 10-12) ולדעתי זה חשוב מאוד.

אבל אחרי שפעוט שלי בן השנתיים הפתיע אותי בהבנה מעמיקה למילת הקסם "תיקני לי", אני נוטה לחשוב שהשכלה פיננסית חייבת להתחיל דווקא במשפחות הצעירות, בהורים לילדים בני שנתיים ומעלה. כי לרוב, אם תרבות הצריכה במשפחה הצעירה אינה תקינה, הילד יספוג את כל ההתנהגויות של ההורים ובגיל 10 הוא כבר יהפוך לצרכן מנוסה ומניפולטיבי :)

נקודה למחשבה....