תמיד במקום השני !

מאז שאני זוכרת את עצמי, אני תמיד במקום השני.

בתחרויות ריצה בשיעורי ספורט בבי"ס, תמיד הייתי מגיעה שניה אחרי המנצחת.

במבחנים, כשאילנית היתה מקבלת ציון 100 אני הייתי מקבלת 98.

בנערותי, כשהייתי יוצאת עם חברות ובדקנו למי יש גוף הכי יפה או רגלים הכי ארוכות, אני תמיד הייתי שניה כי היריכיים שלי נצמדו זו לזו.

חשבתי לעצמי שכשאתבגר, אני חייבת לשאוף להיות הראשונה.

אז שאפתי !!! (ונשפתי ושאפתי ובכל זאת נשארתי שניה).

כשהיה לי חבר, והוא מאוד אהב אותי, ורצה רק אותי, תמיד הייתי שניה..

בכל פעם שאמא שלו, השתעלה, התלוננה או סתם צייצה, הוא היה רץ קודם כל אליה - כי היא הראשונה כמובן.

החלטתי שזה לא עסק, וילדתי ! אמרתי לעצמי שעכשיו עם ילד - אני עוקפת אותה בהליכה. אבל לא.

הילד שנולד תפס את המקום הראשון בחיי בעלי, ואני ירדתי למקום השלישי אחרי הסבתא...

 איך אני יודעת? הנה.. תקציר משיחת טלפון שהוא מנהל איתי מהעבודה:

אני: הלו, מה נשמע?

הוא: בסדר.

אני: איך בעבודה?

הוא: עובד. אין לי הרבה זמן. מה קרה?

אני: כלום. איתי נפל בביה"ס....

הוא: ומה קרה לו?

אני: שום דבר מיוחד... שיפשוף כזה בכף היד, אבל הוא מצא תירוץ עכשיו ומתלונן שזה ביד ימין והוא לא יכול להכין שיעורים.

הוא: איזה מוזר: בדיוק לפני שעה אמא שלי אמרה לי שנחתכה ביד ימין כשבישלה.

אני: (רק בגלל הנימוס) כן? מה זה נחתכה מה קרה לה?

הוא: לא יודע. לא משהו רציני. כשאסיים כאן, אקפוץ אליה.. אני כבר אוכל אצלה הערב. תגידי לאיתי שאם כואבת לו היד נחליף את משחק הכדורסל בכדורגל.

אני: טוב. אז מתי אתה בא?

הוא: כשאסיים, אאסוף את איתי, ואלך לבקר את אמא שלי. אז שיהיה מוכן בזמן. אני לא מחכה.

אני: טוב. לא שאלת, אבל אני מרגישה בסדר.

הוא: אני יודע. טוב יאללה ביי. חייב לסיים.

אני: ביי.