יש רגעים שחברה אזרחית, כל חברה אזרחית, אפילו זאת הישראלית הכל כך שאננית ורדומה, חייבת להתעורר ולעשות מעשה. אנחנו נמצאים באחד מאותם רגעים . כפי שהייה צפוי מראש, חרב הגירוש שהוסרה לרגע מילדי העובדים הזרים, יצאה שוב מנדנה והיא מאיימת לבצע את הגירוש עם סיום שנת הלימודים. רובם של האזרחים לא חשים בנוח עם ההחלטה הזאת, חלק גדול ורחב מתנגד לכך נמרצות, פוליטיקאים ואנשי תקשורת מביאים את דעתם נגד הגירוש, אבל אסור שזה יבלבל אותנו. אם לא נעשה מעשה, כאן ועכשיו, הילדים האלו יגורשו. למה? כי השר האחראי( אלי ישי ) רוצה ואף אחד לא יריב איתו. שיקולים קואליציוניים, אתם יודעים.

ישראל לא יכולה להרשות לעצמה גירוש כזה. העבר הקולקטיבי שלנו, הקודים המוסריים שמנחים את חיינו, רגש הסולידריות האנושי הבסיסי. כל אלו לא יאפשרו לנו להסתכל במראה אם זה יקרה. שלא לדבר על אייך זה יראה בעולם בתקופה שמצבנו הבינלאומי לא מי יודע כמה.

יש דרך אחת לעצור את זה. התגייסות של החברה האזרחית כולה. זו יכולה להיות שעתה היפה של החברה הישראלית. צריך להודיע שהגירוש הזה לא יעבור, גם אם ידרש מרי אזרחי וזה מתחיל ממחויבות אישית של כל אחד ואחת מאיתנו. אחרי שהוקם בצדק " צבא החברים של גלעד ( שליט )", היגיע הזמן להקים את צבא החברים של ילדי העובדים הזרים. צבא חברים שיהיה מוכן להתייצב בכל מקום, לעשות כל דבר, כדי למנוע את הבושה שתלווה אותנו הרבה שנים אם נשב בצד ולא נעשה כלום( לקטר זה לא לעשות ) .אני הצטרפתי לצבא החברים של ילדי העובדים הזרים. ומה איתך ?

ועוד בקשה קטנה. תעבירו את הפוסט הזה הלאה לחברים או כתבו משהוא משלכם. אל תעמדו בצד ותחרישו. לא עכשיו.