ידעתי, ידעתי שהכותרת הזאת מנצחת, ושכולם יכנסו לקרוא.

מה לכתוב? השתלת כבד? את מי זה מעניין?

מכירים את הסיפור על המוהל של העיירה?

הוא תלה מעל דלת המשרד שלו פעמון גדול ממתכת. שאלו אותו: מדוע תלית פעמון?

ומה רציתם שאתלה, הייתה התשובה....

אז וידוי. עד עכשיו כיניתי עצמי "מרכז רפואי הדסה".

מודה באשמה, זה מקום עבודתי. חשבתי לכתוב בלוג קליל, לספר קצת על מה שקורה בבית חולים (ומתמקד בדברים היפים, שלא מעניינים אף עיתונאי),  להתמודד קצת עם בעיות ששותפים להם כל בתי החולים, לדסקס את חוליי מערכת הבריאות (וגם להתגאות בהצלחותיה). חשבתי שזה נחמד להיכנס ללראשו של בית חולים, ולכתוב בלוג שכביכול כתב בית החולים.

הפתעה!

רבים רבים מהקוראים לקחו את זה נורא ברצינות. האשימו אותי בהתחזות, כעסו שכתבתי "פרופסור" (ומה רציתם שאכתוב, שבית החולים סטאג'ר?), חיפשו בכל מילה היכן מסתתר האינטרס שלי (חברה, תעשו טובה. למה אתם כותבים ברשת החברתית היוקרתית הזאת? אתם לא מקדמים אינטרסים שלכם? אפילו הדוקטור המכובד, "מנהל הפורום", שמקפיד מאד על אחרים, מקדם את עיניניו, וראו ביקורת שלו על ספר ברפואה משלימה, שאינה יורדת מהעמוד הראשי), מישהו אפילו שאל אם אני מייצג את בית החולים. יענו, מסמך משפטי. אני לא, את בית החולים מייצגים הנציגים הרשמיים ורק הם. לא בבלוג.  

בקיצור, הוציאו לי את החשק. אז החלטתי לעשות "ניתוח לשינוי מין", ומעכשיו, במקום הדסה החטובה אתם מקבלים אותי, רציני, לא מתחזה, אבל, ואני מקווה, רענן וקליל.

מידי פעם אנסה לכתוב פוסט, וכאמור- תתיחסו לזה בהתאם. זו לא חוות דעת רפואית, וכל מי שינסה את זה בבית עושה זאת על אחריותו. זו לא פרסומת להדסה - אני משתמש בעולם התוכן המוכר לי, מעבודתי. כמובן שאספר על דברים מעניינים, על חידושים ומחקרים בהדסה. וגם על אנשים טובים מהדסה, ויש כאלה הרבה, אדון מנהל דוקטור. אל תמחק אותי, בבקשה.

מוזמנים לעשות אותו דבר חברים ממרכזים רפואיים אחרים. זו מהותה של רשת חברתית.

ושיהיה לכולם יום נפלא, הרבה בריאות ואושר.