לא, כבר שום דבר לא ממש מפתיע אותי כשאני קורא (בטעות) את החדשות של שבת בבוקר עם הקפה והדמעות. אתמול אפילו הגבתי לאיזו כתבה בווינט על פורץ שירה ברגלו של בעל מכולת בנתניה. כתבתי שאולי שווה לפתוח בבית החולים מחלקת 'פצועי ירי' לרווחת תושבי העיר. כנראה שזה ישים בכל הארץ ולא רק בנתניה. אבל זה כסף קטן, וממש לא מצחיק. היום זו פחות משפחה אחת, הפעם זה קרה בראשון. תינוק בן שלושה חודשים, ילדה בת שלוש, זוג הורים, זוג סבים וכולם דקורים ושרופים. עוד אירוע טראגי? אה, מציאות, וכנראה שצריכים להתרגל אליה, רף השכיחות והאטימות כנראה עוד לא באמת עבר את הקו האדום.
הם נשרפו ורק אחר כך נדקרו או שמא קודם כל נדקרו ורק אחר כך נשרפו? לילדה בדיוק חגגו את יום ההולדת של גיל שלוש, נר לשנה הבאה? לא מתוקה שלי, הפעם זה יהיה נר נשמה, ביחד עם עוד איזה חמישה נרות. אבל אנחנו מורגלים בזה כבר, לפחות היא תפגוש עוד כמה נשמות טהורות בגילה שהגיעו למקום הזה ממש בטעות. ואני? אני שונא לכתוב על אקטואליה, ואני עוד יותר שונא לכתוב על ילדים שנרצחים באכזריות. חסרי ישע קוראים להם. איך קוראים לנו? במשטרה אומרים שמדובר במשפחה נורמטיבית. משפחה נורמטיבית כחלק אינטגרלי מחברה נורמטיבית. אבל אחוזי הפשיעה יורדים לא?
אני לא ממש מקנא בכל אותם אנשי החילוץ שעושים מלאכתם קודש וצריכים לראות את כל הזוועות באיזה בוקר של יום שבת. כבאים, שוטרים, פראמדיקים וכל מי שנפל בחלקו הכבוד המפוקפק. בטח אתה פורץ לדירה, הכל שרוף, צחנת גופות, ואז אתה מגלה אותם. בטח יש איזה כבאי שעובר מחדר לחדר, אולי עוד יהיה ניתן להציל מישהו? רגע, הו לא הם גם דקורים. ההורים, ההורים של ההורים, אוי ואבוי מה זה, גם הילדים דקורים?! מה עובר לך בראש כבאי, כשאתה רואה מחזה שכזה, רק אתה יודע, אני אפילו לא רוצה לנחש. אלנוקות, פינוי ומתחילים לחקור ולנסות להבין את מה שהתחולל שם.
מישהו היה שיכור? זה היה ריב משפחתי? מישהו בגד במישהו? זה היה סכסוך כספי? מישהו היה שם לא שפוי? עוד משפחה נורמטיבית לא? הטוקבקים גואים וכולם מאשימים את כולם. אומרים רוסים, אומרים אתיופים, עבריינים, אומרים שהמשטרה אשמה, אומרים שהכתובת היתה על הקיר, אומרים שהם היו נחמדים, אומרים שדברים כאלה קורים רק שם, אומרים הכל. ואני שואל אם זה באמת כל כך משנה? זה קרה, זה קורה, ורק שיפסיק לקרות. האלימות משתוללת ולא תמיד מבחינה בין דת, גזע, מין או לאום. זו האלימות והיא משתוללת כאן ועכשיו. תמיד ימצאו את הסיבה או שלא, והקורבן הבא? ילד או ילדה, סבא או סבתא, אמא או אבא, או סתם מישהו שהיה במקום הלא נכון בזמן הלא נכון. העיקר שמישהו יהיה מסופק מסתם ללחוץ על ההדק, לדרוס, לדקור, או סתם להרוג במכות.
בין עם הרוצח פעל מבפנים או מבחוץ, ובין אם כבר הוא היה פעם בכתלי בית המשפט, או בין אם לאו. אם היה אפשר לעצור את זה או להקדים תרופה לרצח המחריד הזה? אני בספק. רק צריך לזכור שמדובר במשפחה נורמטיבית. תינוק אחד בן שלושה חודשים, אמא ואבא, סבתא וסבא וילדת יומולדת אחת שתמיד תישאר בת שלוש.
שבת שלום אומרים? מצטער, לא על זו!
עמית |