"בכל קשר יש תמיד צד שרוצה יותר" אמרת לי על כוס בירה בפאב.

'נו אינשטיין,' דיברו עיניי 'מי אצלנו רוצה יותר?' הן שאלו.

אתה בכלל לא הסתכלת לכיווני.

"את רואה את הזוג שיושב שם בפינה?"

"הבלונדינית עם הבחור בחולצה האדומה?"

"בדיוק" עינייך נצצו. "רואים שהוא רוצה יותר ממנה".

"אז אתה מתכוון לזה רק בהקשר זוגי, שתמיד בזוג יש צד אחד שמרגיש יותר."

"ברור, למה חשבת שהתכוונתי?" הוא הסתכל עלי "איזה עוד סוג קשר יש?"

'קשר כמו שלנו' רציתי לענות לו.

ידידות שמחזיקה כבר ארבע שנים בהן אני לא מפסיקה לגלות עד כמה אנחנו דומים.

ארבע שנים של כאב כשאתה יוצא עם מישהי אחרת, ארבע שנים של הבנה כי אני לא אכיר בחיים עוד מישהו כמוך....

אין לי אומץ לומר לו את זה, אולי זה בגלל שאני כבר יודעת את התשובה.

"מיכל, את עוד איתנו?"

"לא, סתם, שתיתי יותר מדי כנראה..."

אני מחייכת חיוך מאולץ אבל אתה כבר שיכור מדי בשביל להבחין.

"טוב, בואי נחזיר אותך הביתה," אתה אומר,  "דני בחיים לא יסלח לי אם אישתו לא תחזור הביתה בשלום."