נדמה לי שפעם, לפני שנים רבות אללי, אנשים דברו לאט יותר מאשר כיום. לפעמים אפילו חשבו לפני שדברו. כאמור, זה היה מזמן והזמנים כטבעם השתנו. כעת מדברים במהירות הבזק בכל מקום: בבית, ברחוב, בעבודה, במסעדות ובבתי הקפה, בהרצאות באוניברסיטה ובבתי הספר. נדמה לי שזו תופעה משותפת לכל העולם המערבי שנגרמה ע"י תרבות הטלוויזיה השולטת בעולם המערבי החל בשנות הארבעים של המאה הקודמת.

ובטלוויזיה מדברים מהר כי כל דקת שידור עולה הון תועפות וכל דקת שידור שלא נוצלה לפרסומות היא הפסד לבעלים. כמובן, אין אפשרות לשדר רק פרסומות ויש צורך להחזיק אצל הצופים איזה עניין כדי שלא יברחו לתחנות המתחרות. אז מחלקים את השידור ההכרחי שאינו פרסומות שמביאות רווחים למשבצות קטנות של נושאים שונים שנקראים "אייטמים" ולכל אייטם מוקצבות דקות יקרות מועטות ולא חשוב אם העניין מוצה: הזמן המוקצב חלף ויש לעבור לעניין הבא שגם הוא לא ימוצה או לפרסומות שלשמן הטלוויזיה קיימת. אבל לא הכל בטלוויזיה זה אייטמים שעשויים לעניין צופים כדי שישבו לפני המסך ויצפו בעל כורחם פרסומות. גם כשמשדרים תכנים כסרטים או תעודה עוברים בבת אחת לפרסומות וחוזרים מהפרסומות בבת אחת כך שהצופה לא יברח וימתין בעל כורחו ליד המקלט כדי לא להפסיד את מה שבאמת מעניין אותו.

ואותם אייטמים שהוזכרו קודם, כדי שימוצו עד כמה שאפשר, צריך לדבר בהם מהר ככל האפשר. והדור שצופה בטלוויזיה כמעט מיום היוולדו, התרגל לדבר מהר כמו שמדברים בטלוויזיה. כלומר, לא משנה מה שתגיד, העיקר שזה יהיה מהר. זו, לעניות דעתי, הסיבה שהיום מדברים בכל מקום מהר ולא בנחת כמו שדברו פעם. וזה חבל, לא כן?