כותרות TheMarker >
    ';

    יומן סיפורים

    תמיד אהבתי לכתוב, זה החל במכתבים והמשיך בסיפורים, זיכרונות, הדי פנטזיות מדליקות. הסיפורים נולדים מאוחר בלילות או מוקדם בבקרים, תמונה, תסריט או רעיון. ציור מילים על מסך מחשב, מפיח בהם חיים אחרים, לפעמים מפתיעים, גם אותי.

    הנץ דואה © כל הזכויות שמורות

    0

    הטיסה יצאה ואני הייתי בה..

    34 תגובות   יום שבת, 17/10/09, 16:08

    עם סיום המשימה, לקחתי לי חופשה קצרה ונשארתי עוד מספר ימים במלון המפואר של הלקוח, שם ליד המרינה והחוף המרהיב.  זו הייתה נסיעת עבודה קשורה ליאכטות-על ולקוח עשיר מאוד. לקוחות כאלו, בדרך כלל רגישים לעסקה הטובה ביותר האפשרית, למחיר שיביא את הצד השני לברכיו, לנצחון במאבק על העסקה ולסיפור שהלקוח יוכל לספר לחבריו. זו דרכו של עולם וכולנו יודעים שכסף הולך למי שצריך אותו פחות מכולם, מי אני שאנסה לשנות סדרי עולם. 

     

    החריץ הארוך בין שדיה לא הרפה ממני. למחרת היום בדרכי העירה, שוב ראיתי אותה יושבת באותו מקום. מבלי לחשוב, שכן אם הייתי חושב, כל זה לא היה קורה, ניגשתי אליה ושאלתי אם אני יכול לומר לה משהו טיפה נועז. היא לא ענתה מיד, סקרה אותי במהירות, הביטה בעיני, חייכה חיוך קטן בזוית פיה והנהנה לי. התיישבתי לידה, הבטתי בעיניה, מתעלם מגופה העירום כמעט לחלוטין ואותם שדים ארוכים, כחכחתי בגרוני, השפלתי את עיני, מביט בחול ודיברתי בשקט רב כמדבר לעצמי.

     

    "עכשיו בוקר ואני בדרכי העירה לראות את המבצר ובשעה שבע בערב יוצאת הטיסה שלי. מה שבאמת הייתי רוצה לעשות זה לא לטייל בעיר, לא לראות את המבצר, ולא לאכול צהרים במסעדת המלון. הייתי רוצה לקחת אותך לחדרי, ולהתעלס איתך עד לזמן הטיסה"

     

    כשגמרתי לדבר, הבטתי בה שוב, ללא שאלה, במבט שקולט את מראה פניה, את מה שמתרחש בעיניה, ממתין. ראיתי את עינה מצטעפות והזמן האט, שפתיה נמשכו מעט קדימה, אולי לנשיקה אולי לנשיפה של "No", אגל זיעה קטן זוחל במורד גרונה, רעם הלמות ליבי באוזני כמו התוף של זה הרודה בחותרים. נשימה נעתקה והיא לא שלי, עיניה מתרחבות ושפתיה נרפות מעט ושולחות לי "Yes" חרישי.

     

    לא יכולתי לקום, ברכי לא נשמעו לי, שלא לדבר על הלחץ שם למטה. ואף היא נראתה המומה, כלא מאמינה למה שזה עתה אמרה, לא בטוחה אם חשבה או שממש שלחה לי מילה של הסכמה. שאפתי אוויר פנימה ברעד וקולות הנופשים מסביב שוב נשמעו באוזניי, מוזר, הם לא שמעו דבר, לא היו מודעים לדרמה שנוצרה כאן ביני לבינה.

     

    חשבתי שראיתי אותו כבר ביום הקודם, אוכל צהרים עצלה במסעדה שליד הבריכה מביט בי בעניין, בוחן את גופי, ומייסב את עיניו לזה שלצידי ובחזרה לספר שהחזיק ליד הצלחת. לא צעיר אבל מהיחידים באזור שכרסו לא השתפלה לה מעבר לחגורת בגד הים. שיער כהה קצר ועיניים ירוקות (בהן הבחנתי מאוחר יותר, משגחן לעברי). רציתי שיביט בי שוב, אני לא יודעת למה, בעלי היה שרוע לצידי, בטן משתפלת ונחרה עדינה, כן, רציתי שיביט בי שוב, למרות החום הרגשתי את הפטמות מתהדקות להן, מזמינות נשיקה. נעתי בחוסר מנוחה לשנייה, אוףףף, חזרתי לירחון, עם סיפורי הכוכבים והחיים, שגם להם בטח משעממים.

     

    יום נוסף של עצלות משמימה מול השמש, הקרניים מלטפות את גופי העירום (לבד מחוטיני זעיר) אפילו כוס המשקה שלצידי נשכחה ואני קוראת שוב ושוב את אותן מילים, אותו משפט ופשוט לא מצליחה להבין את מה שקראתי ומה שהתכוון לו כותב המאמר. יותר משראיתי אותו רוכן לעברי הרגשתי את הגוף שלו חוסם את חום השמש או את קרניה או מה שלא היה, ומשהרמתי את עיני כבר טבעתי באותן ירוקות שהשקיפו אלי ואמרו לי דברים שרק שמעתי בחלומות. הוא התעשת לדקה והוריד את עיניו מביט בכפות רגליי, ואמר לי בשקט, כמעט חשב לי את ההזמנה לחדרו, להתעלס איתו, עד הטיסה, עד הערב, לא במצודה. לא כל כך הבנתי ורציתי לומר לו שלא הבנתי וכבר כמעט ונשמתי את המילה ואז חשבתי לי שזה חופש, שאני רוצה להביט בעיניו, ולראות אותו משתוקק וחושק ועיניים וגוף ושיער קצר וראש ושפתיים חמות על שפתיי.

     

    קמתי לאט, שלא להעיר את בעלי ששכב בשמש לצידי, עם עיניים עצומות מתמסר לשמש, והלכתי לכיוון המלון, שתי אצבעות עדינות צורבות בזרועי את הכיוון לחדרו. אני לא זוכרת היכן היה החדר, או את הכיוון שבו הלכנו, רק את האצבעות על זרועי, חמות, מבטיחות, מכוונות ומלטפות, וכף יד חמה במורד גבי, ממש מעל החוטיני, בעדינות נוגעת, חוקרת לוטפת.

     

    לא דיברתי, לא בטחתי בקולי, פשוט אחזתי בזרועה והובלתי אותה לכיוון החדר, היא הלכה, מביטה קדימה, עד שנכנסנו ואני הקפתי את מותנה והנחתי את ידי על אותן שערות בהירות במורד גבה. סובבתי אותה אלי, הבטתי בה לא מאמין שזה קרה. היא כאן איתי, ממש לידי, עוד חמה מהשמש או אולי מתשוקה. שפתיים רכות, ומתוקות, גם אם זה חלום לא איכפת לי אבל לא, זה קורה ואני מאריך בנשיקה, שותה אותה, מרגיש את הרעידה הקלה שעברה בגופה.

     

    שלחתי יד מלטפת למטה חופן את ישבנה, מחליק במורד החוט הזעיר, פטמותיה מטיילות על חזי, החוט ספוג כולו, כולה רטובה, חלקה מרוגשת ואני עוד יותר ממנה. החלקתי אצבע בין שפתיה, עסיסה כה נעים למגע, ונעתי קדימה לנקודה שבם הרגשתי אותה תפוחה, רגישה ורועדת פתאום היא נשענה עליי שדיה חמים, קודחים בי ואנחה מתוקה נמלטה והרעידה אותי עמוק בנישמתי.

     

    חשבתי שאפול, כך נרעדו ברכיי, הוא נגע בי בכזו רכות ורק שפתיו היו כל כך נוכחות, חזקות, חמות ורכות כאחד, הוא טעם אותי וראיתי שאהב, הוא נישק אותי כאילו שום דבר אחר לא חשוב, לא קיים. הנשיקה המשיכה והמשיכה ואני כבר לא יכולתי לעמוד ואחזתי בו, מחדירה את ידי מתחת לחולצה, מרגישה את גבו, מצמידה אותו אליי, גופו כה קריר על הפטמות שלי, מסמרר את עורי, מרעיד אותי שוב, הרגשתי חולשה.

     

    אני לא זוכרת איך הגענו למיטה. שרועה לאורכו, הנשיקה נמשכה עוד ועוד ועכשיו גם כפות ידיו החמות ליטפו את גופי באיטיות, מטריפות אותי ואני כולי בוערת רוצה להרגיש אותו יותר קרוב אלי, יותר קרוב ממה שאפשר. נשכבתי עליו, שדיי נמעכות על חזהו, ואני מנשקת את צווארו, ומחליקה לי למטה עד שהרגשתי אותו מידפק אלי, נוטע בי ברק כביר של חום.

     

    היא לא חיכתה, כאישה בשליחות של תשוקה היא נשכבה עליי והכניסה אותי אליה בתנועה אחת חלקה. ואוח, היא הייתה כל כך רטובה, כל כך לוהטת, כל כך נכונה. היא שכבה עלי, אני בתוכה ורגליה סגורות, מתאימות באורכן לרגליי, כולאות אותי בכלא של קטיפה רותחת והיא נעה בסיבובים של מילימטר בשנייה, או שאולי היא לא זזה בכלל וזו הייתה רעידה של אדמה.

     

    שאפתי אותה עמוק, ניחוח של אישה ושמש וזיעה ותשוקה. מחזיק בשדיה, קצתם לחוצים לחזי, קצתם משתפלים לצד, פיטמה נצבטת ואני מרגיש את הרעד שם למטה, לופת אותי ובאצבע אני מעביר קווים של סיפור, ומילים של תחושה על גבה, צווארה ותנוך אוזן קטנה.

     

    הנגיעה שלו באוזן, לטיפה וזרת חוקרת שיגעה אותי וגמרתי, אילמת מתשוקה, ללא קול וללא תזוזה, כך כפי שהייתי, שוכבת עליו, מכילה אותו בתוכי, בטן אל בטן, ירך אל ירך והוא קשה וחם בי מהדק את ראשי אל שקע הכתף, ואני גומרת וכל גופי רעידה אחת גדולה ועדיין כולי רגישה ומרגישה, משתוקקת לאורגזמה הבאה.

     

    הטיסה יצאה בשבע, ואני הייתי בה... בתוכה.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (31)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/11/09 22:28:

      צטט: הדר כהן 2009-11-13 17:06:48

      יופי של טיסה לתוך הסיפור שלך

       

      תודה הדר, סופ"ש טוב.

       

        13/11/09 17:06:
      יופי של טיסה לתוך הסיפור שלך
        28/10/09 21:11:


      :)))

       

       

        28/10/09 13:49:

      אוווו חם לי!
        21/10/09 16:35:

      צטט: הנץ דואה 2009-10-21 14:00:03

      צטט: תמי וולף 2009-10-21 13:50:49


      מהיחידים באזור שכרסו לא השתפלה לה מעבר לחגורת בגד הים

      חייבת להודות שזה המשפט שהכי דיבר אלי...בלי לדעת מי אתה ואיך אתה נראה

      יש לי הרגשה שזה המשפט אולי היחיד שאמיתי...תקן אותי אם אני טועה...

      השאר... פנטזיה חמודה

       

      אכן כן, זה משפט אמיתי, ולא, זה לא המשפט האמיתי היחידי..   :-)

       

       

      טוב לא אחפור יותר, מה עוד אמיתי.... על כל פנים הכרסים המשתפלים לגברים שחצו רק את ה-40 ...על זה מגיע לך כוכב!

        21/10/09 14:00:

      צטט: תמי וולף 2009-10-21 13:50:49


      מהיחידים באזור שכרסו לא השתפלה לה מעבר לחגורת בגד הים

      חייבת להודות שזה המשפט שהכי דיבר אלי...בלי לדעת מי אתה ואיך אתה נראה

      יש לי הרגשה שזה המשפט אולי היחיד שאמיתי...תקן אותי אם אני טועה...

      השאר... פנטזיה חמודה

       

      אכן כן, זה משפט אמיתי, ולא, זה לא המשפט האמיתי היחידי..   :-)

       

        21/10/09 13:50:


      מהיחידים באזור שכרסו לא השתפלה לה מעבר לחגורת בגד הים

      חייבת להודות שזה המשפט שהכי דיבר אלי...בלי לדעת מי אתה ואיך אתה נראה

      יש לי הרגשה שזה המשפט אולי היחיד שאמיתי...תקן אותי אם אני טועה...

      השאר... פנטזיה חמודה

        21/10/09 10:48:


      אהבתי שהצלחת לכתוב גם את הצד הנשי שבעניין...לפי הדימיון שלך כמובןנשיקה

       

        21/10/09 07:04:

      צטט: הנץ דואה 2009-10-17 21:59:10

      צטט: אני מיכל 2009-10-17 17:18:36


      אהבתי במיוחד את רגע ההבהרה של הכותרת  :))

       

      גם אני, זה קרה באמצע הכתיבה, פתאום כך, צץ לו המשפט.

       

       

      אוהבת את הדברים שצצים להם פתאום בהפתעה :)

        20/10/09 23:44:

      מעורר חשק לעלות על מטוס
        19/10/09 18:55:

      צטט: from u s a 2009-10-18 07:21:41

      איזה בוקר של כיף

      איזה כיף שהיה לי הבוקר

       

      אני שמח שנהנית, תודה.

        18/10/09 18:34:

      צטט: לולה lola 2009-10-18 02:39:30

      ואוו ... אחד הטובים... עורר בי זכרונות...

       

      אהבתי את כתיבת המחשבות שלו ושלה... להתחבר לשני הצדדים.

       

      *
      מעורר מינית...

       

      הכל התחיל מספר שקראתי שנכתב בעקבות סרט בו שיחק בו דסטין הופמן ועוד שחקנית.. על קשר בין שני בני זוג כאשר כל פעם הסיפור מסומר מנקודת ראותו של אחד מהם.  בצורה הזו ראינו את הדימיון / השוני בצורת המחשבה שלהם על נושאים שונים וזה היה מקסים.

        18/10/09 18:32:

      צטט: עדנה המתובלת 2009-10-18 17:50:53


      אוףףףףףףףף, חם אצלך כפרה....:)

      אהבתי...

      חיבוק ענק וכוכב

      מתובלת

       

      מהחום הזה, שלא כמו מהקיץ, אני אף פעם לא מתעייף...

        18/10/09 17:50:


      אוףףףףףףףף, חם אצלך כפרה....:)

      אהבתי...

      חיבוק ענק וכוכב

      מתובלת

        18/10/09 16:14:

      צטט: *tsunami 2009-10-18 15:40:51


      יפה לך, למרות שההבהרה בסוף טיפה מיותרת לדעתי

       

       

      תודה.  אני חושב שיש בסיומת הזו משהו.. היא רומזת למשהו שונה מהרגיל שעשוי היה לקרות.  אולי הם ברחו ביחד למקום אחר, אולי היא הצטרפה אליו בחזרה לארץ ואולי.. לך תדע.  אז לכאורה הסיומת מיותרת לעלילה או לסיפור שסופר אבל מה לעשות, אני האבא ודווקא אהבתי אותה..
        18/10/09 15:40:


      יפה לך, למרות שההבהרה בסוף טיפה מיותרת לדעתי

       

        18/10/09 10:29:


      הוא בוגד באשתו ואתן מלקקות לו

      לנמושה הפיקטיבי הזה שמדמיין שהוא מינימום עמוס עוז.

      לא מבינה היכן הערכים שלכן..

      מעניין אם מישהי מכן יודעת כמה כואבת היא בגידה..מקווה בשבילכן שלא..

        18/10/09 07:21:

      איזה בוקר של כיף

      איזה כיף שהיה לי הבוקר

        18/10/09 06:33:

      כה צריך לחיות

      למצות את החיים עד תום

      רוצה

       

      תקחי

       

      תנסי

       

      תעזי

       

      לכי לך

       

      תדעי

       

      תדע

       

      לאן זה יוביל אותך

       

      יחי הריגושים הבלתי פוסקים

       

      ויש לך עיניים ירוקות?

      אחחחחחחחחחח

        18/10/09 02:39:

      ואוו ... אחד הטובים... עורר בי זכרונות...

       

      אהבתי את כתיבת המחשבות שלו ושלה... להתחבר לשני הצדדים.

       

      *
      מעורר מינית...

        17/10/09 23:20:


      פוסט מחרמן...

      טוויסט נפלא

      *

       

        17/10/09 21:59:

      צטט: אני מיכל 2009-10-17 17:18:36


      אהבתי במיוחד את רגע ההבהרה של הכותרת  :))

       

      גם אני, זה קרה באמצע הכתיבה, פתאום כך, צץ לו המשפט.

        17/10/09 21:57:

      צטט: מכתבים לאדי 2009-10-17 21:51:58

      מקסים אתה כותב.כבר אמרתי?

       

       

      תודה.  משום מה, אני לא זוכר שאמרת אף לא פעם אחת..  (-:
        17/10/09 21:51:

      מקסים אתה כותב.כבר אמרתי?

        17/10/09 19:36:


      כתיבה נאה.

       

        17/10/09 19:02:

      צטט: קצת אחרת.. 2009-10-17 18:04:17


      ואני חשבתי לעצמי,איזו באסה,הו מפספס טיסה.

      קראתי פה באתר כמה וכמה תכנים אירוטיים, חושניים, מתארים מיניות שופעת וכו'.

      אני חייבת לציין שמצאתי מיליון דרכים בהם בחרו כותבים לתאר אך הדרך שבה אתה עושה זאת

      נקראת כעדינה וסוחפת אף על"פ שבכל אלה שקראתי זה נגמר הרי  אותו דבר:)

       אני סבורה שאתה מוכשר וכבר סופר,אבל אתה בטח מודע לזה כבר.

      מהנה מאוד.

       

       

      נכון, בסופו של דבר הכל אותו דבר ואין חדש תחת השמש.  אני חושב שזה אתגר אמיתי למצוא נסיבות ואירועים או ליצור סיפור, שיהיה גם מעניין, בלתי צפויי ואפילו עם טוויסט מפתיע, ויחד עם זאת עדין משולב בארוטיקה והחושניות שכולנו אוהבים.

        17/10/09 18:56:

      אני אוהבת אותך

      פוסט נהדר

        17/10/09 18:04:


      ואני חשבתי לעצמי,איזו באסה,הו מפספס טיסה.

      קראתי פה באתר כמה וכמה תכנים אירוטיים, חושניים, מתארים מיניות שופעת וכו'.

      אני חייבת לציין שמצאתי מיליון דרכים בהם בחרו כותבים לתאר אך הדרך שבה אתה עושה זאת

      נקראת כעדינה וסוחפת אף על"פ שבכל אלה שקראתי זה נגמר הרי  אותו דבר:)

       אני סבורה שאתה מוכשר וכבר סופר,אבל אתה בטח מודע לזה כבר.

      מהנה מאוד.

       

        17/10/09 17:18:

      אהבתי במיוחד את רגע ההבהרה של הכותרת  :))
        17/10/09 16:40:

      צטט: חיה לי מיום ליום 2009-10-17 16:31:35


      "החיים הם משהו שקורה לך כשאתה עסוק בלתכנן תוכניות אחרות"

      פוסט שמוכיח שוב עד כמה צריך להשמע לקול הפנימי שלנו

      לתשוקה שבוערת ולצורך הקיומי הבסיסי

       

      נפלא :)

       

      כמה את צודקת.

      תודה.


      "החיים הם משהו שקורה לך כשאתה עסוק בלתכנן תוכניות אחרות"

      פוסט שמוכיח שוב עד כמה צריך להשמע לקול הפנימי שלנו

      לתשוקה שבוערת ולצורך הקיומי הבסיסי

       

      נפלא :)

      ארכיון

      פרופיל

      הנץ דואה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין