0

רטרו

6 תגובות   יום שבת, 17/10/09, 16:36

Mars

 

אני שומע את אלפי הצועדים מתקרבים. אי אפשר לטעות בהם. אני די בטוח שזה הם. באים ישר אליי מכל הכיוונים. לרגע, אני מתכווץ במקום, הפה מתייבש והזיעה הקרה מתחילה לבצבץ. אני אץ לעמדת התצפית בראש הצריח, סוקר את השמיים והאופק, נחרד לגלות את המחזה המתפרס לו מכל עבר.

מצפון מגיעים בדהרה פרשי הפוביה והדמונים, סוסיהם צבועים שחור ואדום וקצף בפיהם. ערפל קרב מכסה את עקבותיהם מסתיר את זחילתם האיטית והקלאסית של רוכבי העקרבים העתיקים מאחוריהם, בצבעם האדמדם.
בדרום נעים בשני ראשים, שיירה של דרקוני גדי המקפצים מסלע לסלע ברגליהם הדקות ונושפים אש חמה, נעים תמיד בשניים מכסים זה את זנבו של זה כשומרים על הרמוניה מדויקת. ובזווית להם גדודי לוחמות המדבר הבתולות, חמסה חמסה, רכובות על טלאים מכונפים במבנים מדויקים של חמש ויללות שבר בגרונן.
מן המזרח עולה לו בשקדנות ובסבלנות, כענק זקן, מתנהל בעצלתיים, צבא עצום ורב של ותיקי קרבות, ידועי סבל ומצחיהם חרושים קמטי עבודה רבת שנים. ומסביבם שבעה טבעות של רצים זריזים, צבא של שליחים וגנבים הבוחן את השטח לפני המחנה.
בפאתי מערב עולה מן הים ממש על קו האופק, ערב רב של שרצים ומפלצות ים נהוגות בידי מלכם שקלשונו בידו, מעלה גלים אדירים המתנפצים אל מרגלות מבצרי, מנשב רוחות לחות נושאות ערפל סגול ומלוח. על קו החוף ערוך צבא של קשתים מיומנים רכובים על גבי סוסים בתאום כה מושלם עד שנדמה שגופם הפך לאחד עם הסוס.

הצבאות נעים במעגל ללא הרף, מתקדמים אל המטרה, ולפתע הס. תרועת חצוצרות מושמעת. המעגל מתרחב סביבי, ופתח צר נפתח בצפון, ודרכו חולפת פמלייה בכירה מטעם שר הצבא. אני מביט בהם בעוברם דרך המרחב, בראש צועד החלוץ לפני הפמליה, הצייד הקשוח, בידיו סכין ועל כתפו קשת גדולה, אשפת חיצים צבעונית ופרוות חיות טרף עוטפת את גופו. אחריו נע בצעדים קלים יותר הלוחם, חניתו בידו וקסדה על ראשו. במרחק בטוח מאחוריהם נע האסטרטג והמצביא, דרגות הקצונה הבכירות על כתפיו והוא כולו אומר הדרת כבוד. הם נעים היישר אליי, אני לא יכול לעצור אותם במהלכם. מתווים קו מדויק וישר להפליא שעליו ינוע שר הצבא בכבודו ובעצמו.

צל גדול נופל על התוואי, הולך ומתארך במהלכם, בקצהו כבר אפשר לשמוע את מרכבת השר נעה בכבדות, חוצה את ממלכת האריה.

אני לא יכול להמנע מזה. זה התחיל ואין דרך חזרה. תרועה גדולה שוב נשמעת, מהדהדת בכל המרחב. הצבאות ששים אליי קרב. ברזל נוקש בברזל. דם שוטף את הכל.

זהו זה, מארס התחיל את הרטרו באריה.
רק לא להרדם עכשיו.

* * * * * * *
 
 ועל זה סבתא שלי היתה אומרת:
"יש שם בארון שוקולד מארס. תפתח ותיקח לך. זה כמו הבית שלך כאן אתה לא צריך לשאול"
דרג את התוכן: