הבקר, יום שבת , יצאתי עם נכדי היחיד והמיוחד בן 6 חודשים אל הטיילת על יד חוף הים. חיפשתי ספסל מוצל, שחקתי אתו, ראינו צפורים, עורבים שחורים,ואת גלי הים. הבאתי עמי את עיתון השבת, הוא נירדם ואני קראתי להנאתי. אנשים שחלפו הציצו את העגלה וחייכו אלי...החזרתי חיוך, ..... נו ברור שאני רק הסבתא ואינני אמו של היצור היפיפה הזה. ולפתע הזהירה אותי ,תיזהרי מהעורב שמסתובב סביב, הוא עלול פתאום לנקר בראשך, או להציק לילד" נבהלתי, וברחתי עם העגלה אל ספסל אחר. היא הלכה בעיקבותי באיטיות...והמשיכה לדבר בינה לבין עצמה למען הנימוס הזמנתי אותה לשבת לידי על הספסל שהתיישבתי עליו. היא החלה מספרת שהיא ילידת פולין, עלתה לארץ באניה בלתי ליגלית ב-47, יש לה בן רופא ילדים בבית חולים יוקרתי בארץ, 2 ילדים, 10 נכדים, ונינה אחת.ועוד המשיכה וסיפרה על כל הקורות אותה. אשה נעימה, אמידה, אלגנטית, ואפילו משכילה. והחשוב ביותר אשכנזיה.(ומיד תבינו למה אני מציינת זאת)
כשהתינוק התעורר הרמתי אותה על ידי, הוא פקח את עיניו הכחולות לרווחה ונעץ בה מבט ישר וישיר. היא שאלה" מאיפה העיניים הכחולות האלה?" עניתי שזה מהצד השני, מהסבא של הצד השני. כי מה לנו ולעיניים כחולות? היא שאלה "מאיפה צבע העור הלבן הזה?" עניתי שגם זה מהצד השני. כי מה לנו ולצבע עור בהיר כזה?
היא החלה לנתח " הילד מאוד סקרן, תראי איך הוא מישיר בי מבט, הילד חכם תראי איך הוא מסתכל ומקשיב, ואיך הוא רגוע..."
הנהנתי בהסכמה ולפתע היא שאלה אותי "תגידי , את מאמינה בעיין רעה?"
עניתי " פעם לא והיום כן, כאשר אנחנו הופכות לאמהות , אנחנו מתחילות להאמין וכשאנחנו הופכות לסבתות אנחנו עוד יותר מאמינות ואפילו מפחדות"
היא אמרה " אני כן מאמינה ואני מאוד נזהרת"
היא בקשה שאשמור על הילד, ..... כעבור 5 דקות קמתי והלכתי, "הגיע זמן ארוחת הפירות " אמרתי.
כשהגעתי הביתה שטפתי את פניו של הילד במיים, ואחר כך פיזרתי סביב ראשו מלח....
הרי היא אמרה לי לשמור על הילד.
|