כותרות TheMarker >
    ';

    פרופיל

    bonbonyetta
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    המקום של bonbonyetta

    דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
    למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
    תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.

    0

    פלקור 1995 - 2009

    68 תגובות   יום שבת, 17/10/09, 21:23

     

     

     

    פלקור

    1995  -  2009


     

     

    את פלקור מצא רשף בבית הספר כגור מסתובב נטוש לבדו, עם סימן של בעיטה על הגב, ולא עמד בפניו.

    יום שלם הוא החביא אותו בתוך מגבת מתחת לשולחנו בפינת הכיתה. כל היום עבר בשלום, וגם הגור התשוש פשוט נח, הרגיש שיש מי שדואג לו כנראה.

    בסוף השיעור האחרון הבחין בו המורה והורה לו להעיף את הכלב החוצה.No way אמר רשף והעיף גם את עצמו משם....היות ולא יכול היה להפקירו למר גורלו הביאו הביתה. 

     

    לימים גור זה הפך לכלב מיוחד במינו בדיוק כמו הדמות האגדית (מתוך הסרט הסיפור שאינו נגמר) על שמו נקרא, פלקור (התמונה הראשונה).

     

    הוא נכנס ללב של כולם, בני משפחה, חברים, ושכנים, היה רגיש לסובבים, אוהב ומבין ובמיוחד רגיש לרשף ולא פלא.... 

    לאחר 13 שנים, בהזדקנותו הידרדרה בריאותו ונפגעה ועשינו כל שביכולתנו כדי להקל עליו, אפילו מעלית מיוחדת בנינו עבורו כדי שיהיה לו קל יותר לעלות ולרדת במדרגות ! 

     

    הנה היא כאן בהדגמה

     

    תמונות של פלקור כשהיה צעיר יותר.
    ובשעת משובת נפש (תמונות שניה ושלישית). 

     

    הגיע שלב שנאלצנו לתת לו ללכת לעולם טוב יותר, שלב שמעבר לו הבנו שהוא ממש סובל.

    נאלצנו כי טבע האדם הוא אנוכי ורוצה שמי שהוא אוהב יהיה קרוב אליו עוד קצת... 

     

    ב- 15.10.200 בשעה 18:20 התקבצנו כולנו על רצפת הקליניקה של ד"ר יעל אילון (ממרפאת ד"ר בן ארי, בת ים) ויחד כולנו נפרדנו, ליטפנו, חיבקנו, ליווינו  אותו בדרכו האחרונה, באהבה ובכבוד הראוי לו, והוא הרוויח זאת ביושר. 

     

    יעל, אם אינכם מכירים ויודעים, היא וטרינרית מעולה ונתברר לנו שבנוסף לכל אלה גם בן אדם, היא טיפלה בעניין ברגישות רבה ומדהימה, ובהחלט לא שגרתית, הייתה לנו הרגשה שקשה לה מאד בדיוק כמו לנו. 

     

    קשה ככל שיהיה הגענו למסקנה שאין הרבה ברירה וזה התבקש.

    אנו מקווים שאתה יודע פלקור, שם למעלה, היכן שאתה (יחד עם עוד אהובים ויקרים שלנו שאינם עוד), שעשינו זאת עם כל האהבה ושארית הכוחות שנותרה בנו. 

     

    העובדה שאתה לא כאן אתנו, כתמיד, קשה לנו מאד, כי אנו מרגישים אותך עדיין בבית, שומעים צעדיך, מריחים אותך.  

     

    אנא השגח על כולנו מלמעלה, סנגר עלינו לטובה אצל מי שלוקח אליו למרומים את הצדיקים.

     

     

    *  *  * 

      

    מכתב מדודה (אני) לאימא (אחותי) כשנודע לה לפני כמה חודשים שמצב בריאותך מדרדר, כן רק לפני שלושה:

     

     

    31.7.09

    מכתב לאחות קטנה – גדולה  

     

     

    היום כשעדכנת אותי שהמצב של פלקור כפי שהוא, לאחר שההלם הראשוני עבר (יודעים מה המצב, זו לא הפתעה, אך בכל זאת תמיד הרי מקווים ....כזה מגיע אף פעם לא מוכנים הרי), נזכרתי במקרה שקרה לשתינו לפני שנים כה רבות. 

    את היית בימייך הראשונים בבית הספר, בכתה א' ואני כאחותך הגדולה הייתי צריכה להשגיח עלייך פה ושם, בהפסקות, בדרך אל בית הספר ובחזרה.

     

    באחת ההפסקות נגשו אלינו נערים גדולים ומתוך משובת נעורים תלשו את כובע הטמבל מעל ראשך שמו על ראשם והחלו להתרחק מצחקקים.

     

    ראיתי את הפה הקטן שלך מתחיל להתעוות כאילו הולכת לבכות, הבנתי שהם פגעו והכאיבו לך כיון שאולי תלשו קצת שיער מהראש שלך ושבעיקר נעלבת, והפיוזים שלי נשרפו. האמת, פחדתי, בכלל הייתי ילדה נחבאת מאד אל הכלים, אך לא יכולתי לשאת את זה. 

     

    כמה שפחדתי, כמה שהייתי קטנה ונחנחית כזו רדפתי אחריהם, הם היו הרי גבוהים מאד במיוחד יחסית לשתינו, חצי טיפסתי על גבו של אחד מהם ותלשתי הכובע חזרה מראשו, רצתי אלייך, חטפתי את ידך בידי והחלנו להימלט כי ידעתי שאם הוא יתביית עלינו לא אוכל להגן עלייך יותר. 

     

    בעבר, שנפלת ושברת את הידיים, כשעברת תקופה נוראה של סבל וכאבים, באחת הפעמים תוך שאני מנסה להקל עלייך את הכאב, לקחת אותו ולו קצת ממנו כדי להקל עלייך, גיליתי שאני יכולה אכן לעזור.

    ואכן זה עזר, הרבה מעבר ובצורה חדשה ושונה לשתינו. זוכרת? 

    היום כשסיפרת לי, הבנתי מה שמבינים בראש אבל לא ברגש, שיש דברים כואבים שאי אפשר להגן מפניהם, ואינני יכולה לקחת ממך את הכאב הזה, זה כאב שהוא שלך, שאת צריכה לעבור אותו לבד. 

     

    ידעתי מה עומד לפנייך, ידעתי כי עברתי זאת פעמיים כבר, עם כלבי הראשון, ועם כלבתי השנייה הצדקת שלנו, ואין דרך להקל על הכאב, או לקחת אותו ממך, אוכל רק להיות שם לצידך לכאוב יחד אתך. 

     

    כשיגיע אכן היום בו תרגישי שזה היום, שהוא ויתר, ומבקש זאת ממך, ואת תדעי, בדיוק כמו שאני ידעתי, ולא להאמין, גם אני לא חשבתי שאדע, אך מגיע היום ויודעים, את תתני לו את כל האהבה שבעולם בדיוק כפי שנתת לו כל חייו, וכפי שהצלתם אותו מהתעללות ופגיעה, וכפי שהייתם לצידו והוא לצידכם כל חייו, תהיי את, אתם לצידו גם בלכתו. 

     

    אני בטוחה שלמרות הקושי, הכאב העצום הקשה משאת, את תעשי זאת בצורה מכובדת, כראוי, עד הסוף. 

    אני אהיה אתך, בשבילך, בשבילו, וגם בשבילי – הוא בן משפחה וכך היה וכך יהיה תמיד, גם בעתיד, והרוויח את מקומו בלבנו כולנו בכבוד.

     

    המקום הזה, בלב, תמיד יישאר שלו, תמיד. כשאוכל לתת לך את הדברים אתן, כשארגיש שהוא רוצה שאתן. 

    אחותך. 

     
    דרג את התוכן:

      תגובות (68)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        23/10/09 17:11:

      המעלית לגן עדן - איזו המצאה מופלאה ואיזו השקעה נוגעת ללב.

      יהי זכרו ברוך.

        21/10/09 15:04:

      משתתף באבלכם
        21/10/09 00:56:

      אמרתי שאשוב עם כוכב..

      אבל בינתיים כיכבתיך על פוסט אחר ולכן לא ניתן לי לככבך.

      לא ניתן לדרג את אותו משתמש פעמיים ב24 שעות

       

       

        20/10/09 23:42:

      צטט: mzukan 2009-10-20 13:09:10

      מי שקורא את זה ועיניו יבשות מדמעות, חסר לו משהו  בסיסי  באישיות,התאור מאוד מרגש, מרגע שילדך לקח את גור הכלבים תחת חסותו, ועד שנפרדתם ממנו כמבן משפחה, אני שאיבדתי כבר שלושה כלבים בימי חיי, יודע מה זה לאבד חיה שהיתה כבן משפחה, ותרמה לא מעט לדבק שמאחד את הפרט אל הקהילה את הקלילות יצר המשחק והתלות שיוצר הכלב ואהבתו ללא תנאי את כל אלו לא ניתן להשיג בתמציתיות כזו ממקורות אחרים, יש הקלת מה לדעת שאותו כלב חי חיים טובים עם משפחה אוהבת, לעומת כלבים אחרים שדחויים ע'י אחד או יותר מבני המשפחה וחייהם גיהנום,

      שיהיה לך יום טוב יקירה,

      בידידות ובחיבה אשר

       

      תודה אשר,

      אני עצמי לצערי מנוסה כמוך, איבדתי כבר בעבר שני כלבים שהיו לי שנים, אך לגבי משפחתה של אחותי, ובכלב שלהם מדובר, להם זו הפעם הראשונה.

      וזה קשה מאד.

        20/10/09 13:09:

      מי שקורא את זה ועיניו יבשות מדמעות,

      חסר לו משהו  בסיסי  באישיות,
      התאור מאוד מרגש, מרגע שילדך לקח את גור הכלבים תחת חסותו,

      ועד שנפרדתם ממנו כמבן משפחה,

      אני שאיבדתי כבר שלושה כלבים בימי חיי,

      יודע מה זה לאבד חיה שהיתה כבן משפחה,

      ותרמה לא מעט לדבק שמאחד את הפרט אל הקהילה

      את הקלילות יצר המשחק והתלות שיוצר הכלב ואהבתו ללא תנאי

      את כל אלו לא ניתן להשיג בתמציתיות כזו ממקורות אחרים,

      יש הקלת מה לדעת שאותו כלב חי חיים טובים עם משפחה אוהבת,

      לעומת כלבים אחרים שדחויים ע'י אחד או יותר מבני המשפחה וחייהם גיהנום,

      שיהיה לך יום טוב יקירה,

      בידידות ובחיבה אשר

        19/10/09 11:00:

      מאוד התרגשתי לקרוא.

      לפני מספר שנים נפרדנו מכלבינו בגיל 17 וחצי.

      אימצנו אחד את השני בצער בעלי חיים

      והוא הפך לבן משפחה לכל דבר.

       

       

        19/10/09 03:56:

      אני שמחה שישנם עוד כמוני...

      לא אחת אמרו לי שאני לא נורמלית.

      מאכילה את כל החיות ההומלסים ואת הכלב שלי קברתי בצורה נאותה..

      כך שאני מבינה לליבך.

      צר לי על הכאב שנגרם לך.

      *

        19/10/09 01:50:

      יהי זכרו ברוך , אכן  כלב הוא בן משפחה , חיבוק של אהבה מריקי ליידיסנו
        19/10/09 00:23:

      כמה אהבה מעניקים לנו בעלי החיים האלה

      וכמה אהבה מגיעה להם בחזרה.

      מזכירה לי.. את משו הדלמטית שלי שעברנו איתה את אותה הפרידה.

      פוסט מרגש !

        18/10/09 21:54:

      בונבונייטה,

       

      משתתף בכאב הגדול הזה. פלקור נראה כל-כך מקסים, וזכה להרבה שנים אצל משפחה כל-כך אוהבת. ואני יודע שזו לא נחמה.

       

      כמה קשה לכתוב פוסט כזה... תהיי חזקה!

        18/10/09 21:37:

      קשה לאבד בעל חיים

      אני יודעת

      נשמתו בגן עדן

        18/10/09 21:31:


      תודה חברים

      אחותי, בן ובת אחותי, המשפחה, ואני  - שואבים ניחומים מהתגובות החמות, המחבקות, מהידיעה שיש מי שמבינים, שמשתתפים.

      תודה בשמי,  ובשמם 

       

       

        18/10/09 20:42:

      איזה כלב נפלא.

      ונפלאה את על אהבתך

      העזה לבעלי החיים.

      התרגשתי לקרא אותך

      תודה לך יקירה

      תמי

        18/10/09 20:27:


      הי יקירה פוסט מרגש .

      כלב שנכנס הבייתה גדל כמו כל בן משפחה .

      הם נאמנים , הם לצידנו בטוב וברע  תמיד קשובים ואף פעם לא באים בטענות.

       לי יש שניים ואוהבת אותם אהבה עזה.

      מבינה ללבכם ומשתתפת בצערכם .

      אילנית.

        18/10/09 19:56:


      תנחומי על מותו של חבר אהוב!

       

        18/10/09 19:22:

      עצוב ויפה ומרגש .
        18/10/09 17:08:

      בעלי חיים הם חלק מאיתנו

      כשהם הולכים לעולמם, חלק מאיתנו הולך איתם.

      עצוב.

       

        18/10/09 16:36:


      ריגשת אותי יקירה.

      יש קהילה כזאת, של אוהבי חיות וכלבים ורק הם יודעים איך זה מרגיש להפרד

      מיצור שאוהב תמיד, ובלי תנאים בכלל... ולא משנה מה.

       

      כראש עדר לשלוש כלבות יכולה מאוד להבין ולהרגיש את הכאב.

        18/10/09 16:33:

      כואב , קשה להיפרד מחבר ותיק וטוב,שהוא חלק מנשמתך.

       

        18/10/09 15:14:


      איזה פנים אנושיות היו לו.

      סיפור עצוב ומרגש כאחד.

      מחמם את הלב לדעת שאנשים מתייחסים ליצור הנפלא

      הזה כאל אחד מבני המשפחה

      (כי תכלס כאלה הם) והכאב באובדנם הינו

      כאב גדול ועצום ותחושת האבל הינה מתמשכת.

      לצערינו - כאוהבי כלבים נגזר עלינו להיפרד מכמה וכמה

      במשך חיינו.

      מתרפקת על זכרונות שהשאירו אחריהם והשמחה שהביאו

      לעולמינו - אין לה מחיר.

      מאוהבת בהם עד כלות!!

      חיזקו ואימצו.

        18/10/09 15:00:

      מבינה לליבכם...
        18/10/09 14:36:
      יפה, מרגש, עצוב.
      בתור אחת שמגדלת חתולה יכולה להבין, לשמחתי עדיין לא להזדהות.

      תנחומי לכם.
        18/10/09 14:22:

      כן.  אני מכירה את הכאב הזה.

       

      תזכרו עד כמה חייו היו טובים אצלכם ובזכותכם.   הלואי כך על כל החיות !!!! 

        18/10/09 13:16:


      עצוב לקרוא על הפרידה הזו.

      מקווה שתמצאי בזכרונות הקלה.

      שמחה בשבילך שיש לך אחות שמבינה ללבך

      ונמצאת שם לעזור לך, גם עם העצב שאותו את נושאת.

       

      הילה

        18/10/09 13:04:

      מדהים

      כל כך מרגש......

      והמעלית הזאת זה פתרון אדיר

       

      עצוב לאבד כלב שהפך להיות חלק מהמשפחה

      מכירה את ההרגשה

      שולחת חיבוק גדול

        18/10/09 11:34:

      מרגש....

      מאד מרגש...

      מזכיר לי שאת כלבתי הראשונה קברתי בבית קברות

      של כלבים תמורת  500 שקל...

      אך נראה לי שהוטרינר עבד עלי..

      הבטיח שהוא בונה בית קברות לבעלי חיים...והכלבה שלי היא השנייה...

      חלפו כבר 12 שנה מאז..לא היה ולא נברא..

      אפילו לא מצליחה למצוא את הקבר.

      אשוב עם כוכב. בלי נדר (רק שלא אשכח)

      פוסט נפלא ועצוב.


       

        18/10/09 11:23:
      פוסט מקסים.
      החבר הכי הכי של האדם. לכלבי הקודם גם זאב לבן, קראתי פלקור.
      הסיפור שאינו נגמר .
      חברות אמיתית. הקרבה. אהבת חינם.
        18/10/09 10:41:

      :-(

       

      ונזכרתי בפלקור המקורי :-)

        18/10/09 10:27:

      יהי זכרו ברוך
      מכירה את הכאב הזה טוב לצערי

      לא מפסיקה לבכות עכשיו

      כל כך קשה להגיע לרגע הזה להפרד

      שאני פוחדת לקחת עוד כלבה

       

      לפחות טוב לדעת שהחמוד היה בידיים טובות

       עד הרגע האחרון ועכשיו נח בשקט

      בגן עדן של הכלבים וכל הנשמות הטובות

        18/10/09 10:00:
      תנחומי.
        18/10/09 09:52:
      ת.נ.צ.ב.ה
        18/10/09 09:33:


      בונבונייטה יקרה,

      התרגשתי עד דמעות.

      פלקור זכה לאהבה בחייו ובמותו - דבר יקר מפז.

      נשיקות וחיבוק לך ולאחותך באהבה גדולה.

       

       

       

       

       

       

        18/10/09 09:23:

      משתתפת בצערכם.

      :-(

        18/10/09 09:06:

      פרידה קשה..

      הם בני משפחתנו.

        18/10/09 09:00:

      נוגע בלב ובנשמה...

       

      אני מאוד מזדהה כי

      לצערי הכלבה שלי כבר זקנה ולא מתפקדת היטב

      אני יודע שימיה ספורים

      ואני די חושש מהרגע ש...

      אין צורך להרבות במילים 

       

      אודי 

        18/10/09 08:20:


      הגרון שלי חנוק, אבל הלב רחב, מלא שמחה בשביל פלקור המלאך, שזכה למשפחה שאוהבת בלי גבולות, שעשתה למענו באמת את הכל.

      איתכם בצערכם.

      הוא לא סובל יותר, ואהבה היא לא דבר שנעלם אחרי המוות. פלקור תמיד יחיה בליבכם.

        18/10/09 07:58:

      הגור הפעוט עם סימן הבעיטה

      הפך לבן משפחה אהוב

      ידע לאן להגיע

      ובילה אתכם שנים ארוכות ואוהבות.

      כל אחד מאוהבי בעלי החיים נפרד אי פעם מחברו על הארבע

      הפרידה תמיד עצובה וכואבת.

      מעבירה לכם תנחומים

      זיכרו אכן ישאר תמיד בלבבכם ובתמונותיכם

       

        18/10/09 07:30:

      ליבי ליבי לכאבך.

      ובכל זאת, נזכור
      כי יש סוף לכל דבר

       

       

      אבל המעלית... המעלית זו בהחלט המצאה גאונית...

        18/10/09 07:13:
      סיפור מרגש מאד
        18/10/09 06:57:


      ריגשת אותי על הבוקר...

      עברתי את זה כמה פעמים

      תמיד לבד.

      ריגש אותי שכל המשפחה הייתם יחד.

      מקסים.

        18/10/09 06:15:


      כמי שהרגיש בעבר...

      ללא מילים

        18/10/09 05:34:

      דרקון המזל שלכם, איזה מזל היה לכם שהכרתם אותו.

      משתפת בצערכם, ומאחלת לכם שתדעו לשמור על כל הזכרונות הטובים.

       

        18/10/09 01:16:

      תהא נשמתו של פלקור צרורה בצרור החיים

      עכשיו הוא בריא ושלם בשמיים של הכלבים.

      עברנו ניסיון דומה עם גור שגם הוא נאסף

      כגור פצוע מהרחוב. גם גור ליווה אותנו שנים רבות

      וזכה לבסוף להמתת חסד עדינה - זכות אדירים

      השמורה לחיות המלוות אותנו. זכות שמשום מה

      איננו מצליחים להעניק לעצמנו.

      שימי לב איזו עוצמה, עדינות, רגישות ואיכות

      יש דווקא לחיות שאנחנו אוספים מהרחוב.

      כל חייהם איתנו הם תודה אחת גדולה.

      אני בכלל אומר שאלוהים יוצר קודם כל

      את חיות הרחוב ועם מה שנשאר לו

      הוא יוצר את השאר.

      אתכם בצערכם

      רון 

        18/10/09 01:04:

      חיבוק גדול לך ולאחותךבוכה

      משושי

        18/10/09 00:38:

      ליבי איתך...

       

      פיני

        18/10/09 00:34:

      נשמה זכה,מצטערת לשמוע, מה שמנחם היא האהבה ההדדית הגדולה שהייתה בינכם.
        18/10/09 00:27:

      תנחומי
        18/10/09 00:26:

      כל מילה מיותרת

      קבלי נא את השתתפותי בצערכם על מותו של פלקור

      הספור של המעלית המם אותי

      איזו משפחה נהדרת אתם

      יהי זכרו ברוך 

        18/10/09 00:26:

      גם אני לצערי איבדתי לפני מספר

      שנים את הבוקסר שלי בן ה-5

      שהוכש על ידי צפע גדול ואפילו

      לא הספקתי להגיע לוטרינר!

      אבל אני מוצא ניחומים אמא

      דונה הבוקסרית שתיחיה..

        18/10/09 00:26:


      כשנקשרים לחיית מחמד, ובעיקר לכלב הנחשב לידידו של האדם, הרי

      שהוא הופך לחלק מהמשפחה, ואבדן שלו הוא שווה ערך לאבדן בן משפחה.

      משתתף איתך באבלך.

      אלי

        18/10/09 00:18:
      מרגש...בוכה
        18/10/09 00:16:

      עצוב ומרגש
        18/10/09 00:11:


      בונבונייטה,

      את מרגשת ומדהימה,

      שני הצדדים הרוויחו ביושר זה את זה,

      גם הכלב האהוב וגם המשפחה האוהבת!

      נטולת כוכב עידוד אנוכי כבר,

      אך לא נטולת השתתפות בצערכם,

      על בן המשפחה היקר על ארבע.

        18/10/09 00:09:


      בונבונייטה

      הפוסט שלך כל כך מרגש..

      מי שאוהב כלבים ומחזיק כלבים בבית

      מסוגל להבין איזו אהבה ענקית הם

      מסוגלים לתת..כזו שאי אפשר לתאר במילים

      המעלית הזו שבניתם עבורו..

      לא פלא שהוא נכנס לתוכה ברצון וללא פחד

      בכלל..מתוך אמון מלא בכם

      אפילו מכשכש בזנבו תוך כדי ירידה למטה

      פשוט מדהים..

      מאוד מבינה את הכאב הגדול..

      אני הייתי באבל מוחלט חודש ימים

      אחרי שהכלב שלי נפטר ..ממש לא יכולתי

      לדבר עם אף אחד בלי לבכות..

      גם היום יותר משש שנים אחרי עדיין

      חושבת עליו בגעגועים.

      בטוחה שיש לפלקור מקום של כבוד

      בגן עדן..מאמינה שהוא שומר לכם

      הרבה אהבה גם במותו ושומר עליכם

      מלמעלה..

      נפלאה האהבה בין כלבים לבני אדם

      ת.נ.צ.ב.ה

      שבוע טוב

      ציפי

        18/10/09 00:02:

      כלב הוא ידיד

      ולאובדנו מצטערים וחשים בחסרונו .  

        18/10/09 00:01:


      אני כל כך מצטער לשמוע:(

      משתתף בצערכם. אני יודע מה זה לאבד בעל חיים..חוויתי את זה לא פעם ולא פעמיים ולא שלוש...ועד כמה שעצוב אני אחווה צער כזה בעתיד שוב:( ( יש לי כיום חתולה בת 17 ועוד אחת בת 9 )

      רק מי שבאמת אוהב ונקשר לבעל חיים יודע מה זו אהבה טהורה אהבה אמיתי ובכלל מה פירוש המילה אהבה.

      שזה בא משורש הנשמה מעומק הלב ללא תנאים או בקשות...

      נשמתו בגן העדן כמו כל בעלי החיים שהלכו לעולמם.

       

        18/10/09 00:00:

      משמים  תנוחמו

      ולא תדעו צער

      משתתף בכנות

      ב צ ע ר כ ם

        17/10/09 23:57:


      כלב זה נשמה , וכשהוא שייך למשפחה ,

      אז הא חלק ממנה ,

      אחלה פוסט .

        17/10/09 23:57:

      הרבה אהבה
        17/10/09 23:52:


      יקירה שלי, ביום חמישי זה ליוויתי חבר יקר שלי עם כלבו לוטרינר,, לאותה מטרה עצמה..,לא יכול אותו חבר ללכת לבד..ואני הצטרפתי.. ליטפנו חיבקנו נישקנו.. עד שהכלב השיב נישמתו בשקט וברוגע.....ואילו אני והידיד נשארנו לבכות.. ולנחם.. לקבור הלך החבר בעצמו.. לזה כבר לא יכולתי...

      גם אצלי כבר נפטרו מספר כלבים במשך השנים.. כאב הלב כל כך עצום והאבל הוא ממש ממש.. ועל כן אני כל כך יכולה להבין אתכן אחיות.. נהדרות...*

        17/10/09 23:45:

      הוא הפך לחלק מהמשפחה.

      משתתפת בצערך. 

      עצוב נורא.

      אך הוא תמיד ישאר איתכם.

      ומעלית - זה פשוט גאוני!

        17/10/09 23:31:


      עצוב,עצוב מאוד...

      משתתפת בצערכן

        17/10/09 23:22:


      עצוב:( מצטערת לשמוע..

      מרגש מה שכתבת..

        17/10/09 23:21:

      הי ! 

      כואב,  מזה מזדהה  איתך. לי היו שני כלבים שהלכו לעולמם.

      הקשר עם כלב  זה  אהבה ללא תנאי.

      מי שיש לו כלב רק מבין.

        17/10/09 22:56:

      מרגש
        17/10/09 22:51:


      לא יאומן, פשוט לא יאומן, ראיתי את המעלית והיו בי הרבה דמעות, איזה כלב יפה עיניים

      מסרי לאחותך ממני הרבה הרבה השתתפות בצער הגדול

      חבקי את שתיכן בשמי בונבונייטה אני משתתפת בצערכן

      פלקור מצא את המשפחה הכי טובה שיכול היה למצא

      יהי זכרו ברוך.

        17/10/09 22:30:
      ריגשת אותי חברה!!

      ארכיון