ללא שם
פוסטים פופולאריים
-
תגובת האישון ובריאותינו
5/11/10 | 2315 צפיות
-
אבטיח - האם אתם מכירים אותו?
16/6/11 | 2608 צפיות
-
אבחון לפי הלשון
14/5/11 | 1544 צפיות
-
"קל להיות בריא"
3/2/17 | 1334 צפיות
-
מים!
13/7/11 | 1218 צפיות
-
אנחנו ובשר
6/2/10 | 1304 צפיות
פוסטים אחרונים
- נר עם להבה גדולה נגמר מהר... 6/11/18
- "קל להיות בריא" 3/2/17
- שיר שכתבה ילדה שנרצחה בפיגוע 29/7/14
- חג אורים שמח! 29/11/13
- תמרים 1/9/13
- ארוך וירוק, טעים גם טרי וגם מלוח. 16/6/13
לעולם לא מאוחרי מידי - האמנם?
- באופן טבעי, פעילות השחלות יורדת. שחלות האישה הינן איבר שעובר שינויים גדולים ביותר ביחס לאיברים אחרים. כאשר גיל העוברית עומד על 10 שבועות, כמות הביציות בו מגיע למיליון. במשך החיים הביציות מתות עד אשר לאחר גיל המעבר או אף קודם לכך, מספרן יורד לאפס. במשך כל חיי האישה גופה לא מייצר אף ביצית אחת, אלא מנצל רק את אלה הקיימים מלידה. - הסיכוי שעד לגיל 35 אישה תחלה במחלות שגורמות לעקרות הרבה יותר גבוה מאשר שנשים בגיל 18-20 תחלנה במחלות אלו (למשל, יכול להתברר, שצינורות הרחם סתומות). כמו כן, אנדומטרייוזיס, מחלות דלקתיות, מיומות מפריעות גם להיכנס להריון וגם לשמור עליו. חלק מהמחלות ניתנות לריפוי, אבל הדבר דורש זמן, ואחרי גיל 35 הזמן יקר מאד. חלק מהבעיות למעשה לא ניתנות לריפוי. - פעמים רבות, מחלות זיהומיות עוברות בצורה א-סימפטומטית. בזמן ההריון המערכת החיסונית מדוכאת באופן טבעי על מנת שהאישה לא תפתח תגובה כנגד העובר. דיכוי זה מאפשר לזיהומים שונים, שעד אז היו מדוכאים, להתפתח. נוכחות זיהומים אלה פעמים רבות קובעת את מהלך הלידה. כך, לדוגמא, נוכחות וירוס הרפס או וירוס פפילומה מחייבים ניתוח קיסרי. - ביציות האישה "מזדקנות" ובגיל הזה הן כבר פחות "איכותיות". אישה בגיל הפוריות הינה בעלת כ-400,000 ביציות פוטנציאליות, אך בהגיעה לגיל ה-40 נותרות לה רק בין 5,000 ל-10,000 ביציות. מאחר וקודם כל ביציות טובות באות לידי שימוש, הסיכוי לביצית שלא מסוגלת להפריה או להפריית ביצית פגומה גובר עם הגיל. לאישה בת 30 יש 20% סיכוי להיכנס להריון תוך מחזור אחד. לאישה בת 40 יש רק 5% סיכוי כזה. בגלל הזדקנות הביציות גם הסיכוי למוטציות בגיל הזה גובר משמעותית. הדבר מגביר סיכוי להולדת ילד חולה, ואף מגביר את הסיכוי להפלה כתוצאה מפגם רציני אצל העובר. מחלות גנטיות נצפות ב-15% מהלידות של נשים בגיל 30, ב-25% מהלידות של נשים בגיל 40 וב-50% מהלידות של נשים בגיל 45. ב-99% מהמקרים הפגם הוא כה חמור, שהעובר לא משתרש ברחם ומתרחשת הפלה. זאת אחת הסיבות להפלות. - ואכן, אנחנו רואים עליה בסיכון להפלה עם הגיל: אצל נשים צעירות מגיל 30 הסיכוי להפלה הוא 10%. בגילאי 30-39 הוא עולה ל-17% ובגילאי 40-44 מגיע ל-33%. הסיבה לכך נעוצה גם בהזדקנות הגוף וגם בהזדקנות הביציות. ככל שהאישה מבוגרת יותר כך, באופן טבעי, היא חשופה זמן רב יותר להשפעות שליליות של גורמים מזיקים (זיהום סביבתי, זיהום מים וחומרי הדברה, חומרי טעם וריח וכד') שלאורך זמן, יכולים להשפיע לרעה על הגנום האנושי ולגרום למחלות ולהפלות עקב פגם רציני בעובר. יש יותר סיכוי להולדת ילד עם פתולוגיה כרומוסומלית. כך לדוגמא, אם ניקח את תסמונת דאון (זוהי דוגמא מתבקשת כיוון שהסינדרום נפוץ פי 10 ממחלות תורשתיות אחרות) - הסיכוי להולדת ילד חולה דאון אצל אישה בת 40 גדול פי 100 (!) מזה של אישה בגיל 20-22. אחרי גיל 30 הרבה נשים כבר סובלות במידה זו או אחרת ממחלות, שיכולות לגרום לסיבוכי הריון שונים ולפגוע בבריאותה של האם והתינוק. למשל, אם האישה סבלה מעליות תקופתיות של לחץ דם, עליות אלה יכולות להפוך לקבועות עם כל המשתמע מזה. הרבה פעמים תסמינים של מחלות שונות מופיעות לראשונה בזמן ההריון. ככל שהאישה מבוגרת יותר, כך יש יותר סיכוי שיש לה מחלות סמויות כאלה. יש יותר סיכוי שאישה סובלת ממחלות הורמונאליות (בעיות בלוטת התריס, לבלב וכו'). מחלות אלה מקשות על ההריון. כך, למשל, חוסר איזון בלוטת התריס יכול לגרום להפלה. הסיכוי לסוכרת בגיל 40 הרבה יותר גבוה מאשר בגיל 20. סוכרת הינה גורם סיכון בהריון. ככל שהאישה מבוגרת יותר, כך היא יותר נוטה לפתח סכרת הריונית. לדוגמה, סכרת הריונית נמצאת אצל נשים בנות 40 פי 3 מאלה בנות 30. סוכרת הריונית עלולה לגרום לפתולוגיות של השילייה, פרה-אקלמפסייה, לידה מוקדמת ובעיות העובר: פטופתיה סוכרתית של העובר ולידת עובר מת. הסיכוי ללידה מוקדמת אצל נשים עם מחלות לב, ריאה, כליות ואיברים אחרים הוא גדול יותר. הריון יכול לגרום להחמרה של כל מחלה כרונית. כך הריון על רקע לחץ דם גבוה יכול לגרום עוויות, שמערערות את מצב מערכת העצבים עד למצב של קומה ושבץ עם הפרעות קשות בתפקוד המוח. לנשים בנות 40 יש פי 2 סיכויים לפתח תוך כדי הריון לחץ דם גבוה מאשר אצל נשים בנות 30. הסכנה להריון רב-עוברי גדלה אצל נשים עם הגיל ומגיעה לשיאה בגילאים 35-39. הסיכוי לניתוח קיסרי גדל עם הגיל. לפני גיל 30 הסיכוי עומד 14%, בגילאי 30-39 הסיכוי עולה ל-40% והחל מגיל 40 – ל-47%. אישה מבוגרת זקוקה ליותר זמן כדי להתאושש אחרי הלידה בהשוואה לאישה צעירה. לילדים שנולדו אצל נשים מבוגרות יותר, יש יותר סיכוי להיוולד פגים על כל המשתמע מזה: הם עולים במשקל לאט יותר, נוטים יותר לחלות בגיל צעיר, חשופים יותר להיפוקסיה בלידתם, כמו גם לסכנת מוטציות כרומוזומליות. אצל נשים כאלה הרבה פעמים יש בעיות ביחסים עם ילדיהם. בנוסף לכך, הרבה פעמים נשים בגיל זה נאלצות להתמודד בו זמנית עם טיפול בהוריהן! מאידך, לנשים אלו כבר אין כוח כמו שהיה להן בגיל 20. ולטובת מי שרוצה דווקא בבן זכר: הסטטיסטיקה מראה שההסתברות של לידת בן משתנה עם הגיל, והמאזן לטובת הבנים דווקא אצל אמהות צעירות. כך למשל, אצל אמהות עד גיל 20 נולדים 120 בינם על כל 100 בנות.עד לגיל 25, חלים באישה שינויים במערכת הקרדיו-וסקולרית. דפנות כלי הדם נהיים דקים יותר, נשים כבר מתחילות להרגיש תוצאות של מתח והרגלים רעים (כמו עישון, למשל). כל זה נכון במיוחד לגבי נשים שמנהלות אורח חיים לא נכון (למשל לא מתמידות בפעילות גופנית ואוכלות ג'אנק פוד). למרות כל האמור לעיל, גיל 20-30 הינו אופטימאלי להולדת ילד, כי המערכת הנשית של האישה נמצאת בשיאה בשנים אלה.החל מגיל 30 רמות האסטרוגן מתחילות לרדת. במילים אחרות, מתחילה לרדת היכולת להרות וגם מצב המערכת הקרדיו-וסקולרית, הכליות והכבד נמצא בירידה, כי הם מושפעים מהורמון זה. עלולות להתחיל להופיע בצקות, לרדת לחץ דם, יכול להופיע חלבון בשתן ושינויים אלה אינם לטובתה של האישה. כל זה מגביר את הסיכויים ללידה מוקדמת ולהפלה. חלים שינויים בגמישות הרקמות. זה יכול לגרום לקריעת תעלת הלידה. על מנת למנוע זאת, מילדות מבצעות פעולות שונות, כדי לעזור לתינוק להיוולד. פעולות אלה מעולות בלידה, אך בעלות תופעות לוואי לאם ולילד. לאחר גיל 40 כמות הביציות ואיכותם ירדים בצורה דרמטית. השחלות מאבדות מיעילותן. יכולת האישה להרות יורדת. רמת האסטרוגן יורדת, וגדלה האפשרות לפתח מחלות לב וכליות כתוצאה מהריון. יש יותר סיכוי להסתבכות בלידה ולבעיות הנקה אחריה. בגיל 40 70% מנשים לפחות פעם אחת בחייהן סבלו ממחלה זיהומית במערכת הרבייה. אחרי גיל 35 כבר ניכר תהליך בריחת סידן. העובר זקוק ל-25 גר' סידן להתפתחותו התקינה. כתוצאה מחוסר סידן, השיניים מתחילות להתחורר, מתחילה בריחת סידן מעצמות האגן, מהקרסוליים, מופיעים כאבים בעמוד השדרה של האם ופגמים התפתחות העובר. מבנה אברי המין משתנה. הרקמות של נשים צעירות גמישות ואילו עם הזמן מבנה הסיבים האחראיים על גמישות הרקמות משתנה. זה מפחית את יכולת הרחם להחזיק בעובר וכתוצאה מכך הסיכוי להפלה גדל משנה לשנה. סביב גיל 28 מתחילים להופיע שינויים בעורקים הקטנים של החצוצרות, הדבקויות וצלקות. כל אלה גורמים לחוסר יכולתן של צינורות הרחם להעביר את הביציות. עם הגיל גדל הסיכוי להתפתחות וקשירת השלייה. יש יותר סיכוי לחסימת התעלה הצרביקלית ע"י השלייה. במצב זה לידה טבעית בלתי אפשרית. כתוצאה מחוסר התפתחות השלייה מתפתחת אי-ספיקת השלייה (מצב, בו הילד לא מקבל חמצן ומזינים די צרכו). גדל הסיכוי לסיבוכי לידה: גובר הסיכוי לדימומים; גובר הסיכוי לקריעת הרקמות בתעלת הלידה; יש יותר סיכוי לחוסר יכולתה של האישה ללדת בצורה טבעית בגלל שינויים במבנה הרחם וצוואר הרחם בגיל הזה. ככלל, האפשרות ללדת בניתוח קיסרי גדלה עם הגיל: באופן טבעי על האישה ללדת בהיותה צעירה, ואם היא הולכת כנגד הטבע, הטבע מקשה עליה. ד"ר יעל טוקצ'ינסקי, קליניקה לרפואה משלימה (נטורופתיה, הומאופתיה, דיקור, טיפולים אנרגטיים) 0548450103 |
תגובות אחרונות
-
תנועת כמוך
בתגובה על נר עם להבה גדולה נגמר מהר...
-
תנועת כמוך
בתגובה על "יפה בריאה ולא מורעלת"
-
לירוןקורל
בתגובה על תאומים
-
לולה של היום
בתגובה על מוזיקה טובה בביצוע טוב - תהנו!
-
Tuli Gilai
בתגובה על שיר שכתבה ילדה שנרצחה בפיגוע
-
רחלי בן-צור
בתגובה על "קל להיות בריא"
תגובות (41)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני כבר יכולה לדמיין את השמושים המסחריים האפשריים בטכניקה.
זה די מסביר למה גברים ישראליים [ובטח לא רק ישראליים] שלא רוצים מעורבות של נשים בחייהם ובחיי ילדיהם- שוכרים פונדקאיות בהודו.
עוד מעט יהיה לזה גם הסברים שזה דמוקרטיה בפעולה וחופש העיסוק ומה לא.
לדעתי, אנחנו יכולים להחליט רק בשביל עצמינו, ועצם הרעיון להחליט עבור אנשים אחרים הוא פגום.
אבל מאד-מאד חשוב להעלות את המודעות בנושא.
אני יכולה להבין גם את האשה בת החמישים+ שרצתה לאפשר לבעל הצעיר ממנה להוליד ילדים מזרעו
סביר להניח שזו היתה גם הדרך שלה להבטיח את השארותו איתה [או להגדיל את הסיכוי]
במקרה שלה זה לא מהתעוררות מאוחרת לרעיון ההולדה- כי יש לה ילדים בוגרים מנישואין קודמים בגיל צעיר.
לעניין תרומת הביצית- זה לא שונה הרי מאשה בת 28 שנזקקת לתרומה כי אין לה ביציות.
ההפתעה שלי היתה שבבית שהיחסים בו חמים וקרובים, הבנות הניחו כנראה שללדת בגיל 54 זה משהו שבא באפן טבעי [וצריך להודות שלגבי לידה שאינה לידה ראשונה, זה יכול אולי בדוחק להתפס כמשהו שקרה על סף תום גיל הפוריות. אם 52 עדיין גיל שאפשר ללדת בו לללא תיווך רופא - כמה 54 רחוק ממנו? זה בעיקר עניין חברתי].
להתחיל בפעם הראשונה בגיל 67 או 70 - זו לדעתי מחלקה אחרת לגמרי.
הגברת האירופאית שילדה בגיל 67, גם חטפה סרטן שחלות ומתה זמן קצר אחרי הלידה - ואני לא אתפלא אם יש לזה קשר לטיפול ההורמונלי שקבלה בגילה המתקדם. טוב שיש לה אחיינים שיכולים לקחת את הילדים על עצמם - אבל כשאת רואה תמונות שלה מלפני הפרויקט - אשה שנראית יפה ובריאה [ושיכלה להצהיר לרופא בארה"ב שהיא רק בת 55- שזה כנראה הגבול העליון לטיפול שם], ותמונות שלה אחרי הפרויקט - זקנה בלה ומקומטת שמתקשה לעלות על המדרכה עם עגלת הילדים שהיא דוחפת, ושאח"כ מסבירים לך שהתגלתה לה מחלה סופנית - ..בהחלט נשאלת השאלה למה זה היה צריך לקרות מלכתחילה.
שלום פנינה,
הכל קורה בעולם הזה ולכל דוגמה תמיד ניתן למצוא דוגמה כנגד.
לגבי נשים מהודו - אין צורך ללכת רחוק, הדבר לא שונה אצל הערבים/בדואים שלנו. אישה בדואית עקרה, למשל, מנודה בצורה אכזרית ביותר בחברה שלה. היא לא רק נחשבת למביאה ביש-מזל, אלא גם עקרות נחשבת אצלם למדבקת! תתארי לך את אסון מצבה.
וכשאני טיפלתי בערבייה ועזרתי לה ללדת, זה לא היה מתוך דאגה לדמוגרפיה ערבית, אלא מתוך מחוייבות לתת את הטיפול הכי טוב לכל מי שמבקש אותו. זוהי חובה של כל מי שעוסק ברפואה. ואין כאן הסתייגויות. מה גם, שריחמתי עליה, כמו שארחם על כל אישה עקרה.
ולגבי הדוגמא המערבית שלך - אני שמחה שהיא שמחה. בטוחני, שהייתה שמחה הרבה יותר, אילו היתה יולדת בצורה טבעית ומביצית שלה עצמה. וגם היתה חוסכת הלם לבנות ועוד בגיל ההתבגרות. שלא לדבר על כך, שהטיפול יכול היה לא להצליח.
יעל שלום,
אתמול ראיתי סרט בערץ 8 בטלביזיה בדיוק בנושא הזה של לעולם לא מאוחר מדי.
מסתבר שכמו שהפורנוגרפיה היא עניין של גאוגרפיה - גם ההולדה המאוחרת.
בהודו יש מרפאות מיוחדות להפרית נשים שעברו את גיל הפריון. אמאות טריות בנות +55-70 ,נותנות את כל הון ביתן ולפי הרופא שם- כל סיכון בריאות או חיים אינו שיקול מונע - בדרך להריון ולידה. הבעלים מטבע הדברים גם הם כבר לא עלמים צעירים.
מדובר בסיטואציה חברתית שבה הנשים שלא ילדו נחשבות נחותות חברתית ואף מביאות מזל רע למי שנתקל בהן. אם פוגשים מישהי כזו בבוקר- הלך לך כל היום.
כשהן התחתנו [בזמן] לא היו הפתרונות הרפואיים הקיימים היום. ועכשיו קשישות מובהקות רצות שם ללדת. זה דבר נורא לראות בעינים שלנו - אבל כנראה מספק מאד את הנגאלות מקללת העקרות
בת השבעים+ שילדה בניתוח קיסרי בת - רוצה להמשיך וללדת בשם אותו עיקרון שבן זכר - עוד יותר עדיף מבת, וכשהוא יגדל הוא יפרנס את הוריו ויטפל בהם [במקרה הזה - לא ברור מאיזה גיל יצטרך להתחיל].
הצלחתה ואושרה הפתאומי הביא בעקבותיו גם את אחותה לאותה מרפאה. האחות גם היא לא צעירה בשנים, וכנגד זה יש לה מלבד קללת העקרות גם לחץ דם גבוה וכנראה כמה מחלות אחרות- שהרופא ההודי מבטל בהנף יד - כי הכי חשוב זה לפטור אותה מהקללה ההיא [ביחוד שזו הסיבה היחידה שהיא תשלם לו - והרבה. שאר המחלות -אם בטיפול בכלל - יטופלו אצל רופאים אחרים].
מה אפשר להגיד?
שחסרים קצת אנשים בהודו וצריך לעודד ילודה?
שזה תיקון לסבל אישי רב שנים?
שממילא הגורל האישי של הנולדים לא מעניין שם אף אחד יותר מדי- אז למה שיהיה הבדל בילדים האלה?
לעומת זה הובאו גם כמה מקרים מהעולם המערבי- ואשה שילדה בשנות החמישים שלה מתרומת ביצית ומזרעו של בעל צעיר יותר, נראית שם כשהיא עסוקה בשמירת בריאותה והכושר הפיזי שלה. לאשה הזאת דוקא היו ילדים בזמן מהנישואין הראשוניים שלה - ולטענתה היחסים עם התאומות המאוחרות היו טובים ובשלים יותר מאשר עם הילדים שילדה בגיל 20 ואילך.
הבנות [בנות 16 בעת הצילום] גם נראו מאושרות למדי - פרט להלם שנגרם להן כי רק באותו זמן ספרו להן שהן מתרומת ביצית.
לא עלה בדעתן לבד.
עוד משהו בו נתקלתי היום במקרה, באותו עניין:
זhttp://www.la-briut.org.il/departments/?did=29
נשים מביאות את עצמן לסבל פיזי ונפשי.
פנינה יקרה,
קודם כל, באופן כללי אני מסכימה איתך. ספציפית:
1. אנחנו לא מתווכחות. פשוט אין לנו על מה להתווכח: מבחינה רפואית הבאתי בסך הכל עובדות. מבחינות אחרות את צודקת: נראה, שיש לנו סדרי עדיפויות שונות וניסיון חיים שונה, אבל זה לא קשור בכלל לנושא הפוסט ולכן אינו רלוונטי.
2. לגבי כמות הילדים, כל עוד זה עניין של טעם וסדרי עדיפויות - הכל טוב ויפה ללא קשר לטיב הבחירה. זה מפסיק להיות טוב ויפה, כאשר זה מפסיק להיות תוצאת הבחירה. דרך אגב לאחרונה הזדמן לי להיפגש הרבה נשים מבוגרות שילדו בזמנו ילד אחד בלבד - מבחירה! - והיום מאד-מאד מצטערות על כך. הן מדברות על זה בלי ששואלים אותן ובלי שנושא יהיה קשור לנושא השיחה! במילים אחרות, זה נשמע כחוסר אמיתי ורציני. אני לא פסיכולוגית ולא אנסה להסביר את זה. רק עובדות. שלא לדבר על מקרים שמגיעים לטיפול. דוגמה קטנה וטרגית בעיניי. אישה שדחתה את כניסה להריון מסיבות שונות. אני לא בטוחה שאוכל לשחזר את כל הסיבות, כי באמת קשה לי לשחזר את מה שאיני מבינה, אבל היו שם לימודים לתואר בנחת, טיולים בארץ ובחו"ל, קנית בית, מכונית, החלפת מכונית וריהוט... ומה לא. כאשר היא החליטה שהנה, עכשיו היא מוכנה - התברר, שגופה כבר לא מוכן. היא התחילה בטיפולים. לאחר מאמצים רבים היא נכנסה להריון חוץ-רחמי. זהו, פנינה. זה היה הריון יחיד שהיא הצליחה להסיג.
2. אני מאד מצטערת אם נשמעתי לך חושבת שכמות הילדים אוטומטית הופכת לאיכות!! אני ממש לא חושבת ככה. לדעתי, שום דבר טוב לא נהיה לבד; כל ילד זה פרוייקט לפני עצמו ועבודה ואחראיות לכל החיים. אבל זאת, כמובן, דעתי האישית. ברשותך,אני אכתוכ לך על זה באישי, כי זה לא קשור לנושא הפוסט.
אכן, בחירה נעשית רק במקום בו ישנה יותר מאפשרות אחת - וזה עובד לשני הכיוונים.
אני חושבת שהבנתי את רמז ה'שלום' :)
המשך ערב נעים שיהיה.
אין ספק שבפסיכולוגיה כמו בכח תחום יש כל מיני אסקולות.
ואני שמחה שהבנת את מטרתי, שהיא: להעלות את המודעות לבעיה, שאולי לא מודעים לה או לא מודעים מספיק.
אני תמיד בעד לתת לאדם את חופש הבחירה. וכפי שאת מבינה, בלי לדעת את שני צידי המטבע אין שום בחירה כלל.
שמחתי להכיר אותך. שלום.
אנחנו אמנם חושבות שונה, אבל לקרוא אני בכל זאת יודעת :)
מלכתחילה כתבתי לך את מה שכתבתי, בדיוק בגלל שכן יש טיעונים פסיכולוגיים במאמר עצמו - ראי פסקה אחרונה שלך בפוסט ("לא בדיוק לעניינו, אבל גם פסיכולוגים אוהבים אימהוּת צעירה...").
אני מן הסתם יכולה להביא מחקרים שיתמכו במה שאני רואה סביבי ובהתרשמות שלי מהשטח, אבל זה אכן לא רלוונטי, אם ברצוננו להתמקד אך ורק בהשלכות הפיזיולוגית/רפואיות של לידה בגיל מאוחר - ולהשאיר לאישה את המרחב לבחור כטוב בעיניה.
יעל ,
היא צודקת בכך שהיא מצביעה על פער עמדות כה גדול ביניכן -עד שהדיאלוג נערך למעשה ביקומים מקבילים - ולכל הפחות אים שום סיבה לצפות שתשכנעו אחת את השניה.
בעניין כמות הילדים - הרשי לי לחלוק עליך בנקודה ממנה משתמע שהכמות יוצרת איכות בפני עצמה.
אני יכולה להצביע על ריבוי מקרים בהם משפחות עם כמה ילדים, לכאורה מטופחים ומוקפדים, הצליחו ליצר יצורים עם כל התכונות ש\את מונה כשליליות ונובעות מהיות הילד בן/ת יחידה. לא היחידנות או הריבוי הם שקובעים- אלא החינוך שמסביב לילד, והדרישות שמועמדות בפניו מילדות- או שלא מועמדות. וכן - הגנים של ההורים המחנכים - יש להם גם יד ורגל בתוצאה הסופית.
לא נקטתי בטיעונים פסיכולוגיים, אלה הדגשתי שמדובר בהתרשמות ממה שנראה מהשטח ושאיני רוצה לדבר על זה כלל. וגם זה - בתגובה אליך ולא בגוף המאמר, למרות שכן נתקלתי במאמרים פסיכולוגיים התואמים את מה שאנחנו רואים היום סביבינו בעין. אבל אינני מוסמכת להתיחס לזה בצורה מקצועית ולכן מעדיפה להימנע מזה.
אני האחרונה שחושבת שזה תמיד מצליח, ובהחלט מודעת לנזקים הנלווים לטיפולים האלה.
גם אני סבורה שהמצב העכשווי עגום, אבל לא מאותן סיבות שלך.
כיוון שאנחנו כל-כך שונות בתפיסות עולמנו וברור לי לחלוטין שאין סיבה ו/או טעם בהתנצחות, אניח לדברים כך.
אני מסכימה איתך שכיוון שאת מתחום האבחון והטיפול הרפואי, אין זה מתפקידך להתייחס לאספקטים שחורגים מהתחום שלך.
אני מניחה שמה שהפריע לי זה שכתבת שאת כותבת מהתחום שלך ולכן אין פלא שאת מתמקדת בזווית הרפואית, ובעובדות ולא הפחדה - אבל אז בכל זאת בחרת להיעזר בתימוכין של טיעונים פסיכולוגיים (קשר לא בריא, מפונקים, אנוכיים), למרות שאינך פסיכולוגית, כיוון שזה משרת את את תפיסת עולמך.
מכאן שלא הייתי בהכרח מתייחסת לכך כעובדות אלא למה שעינייך רואות בשטח, ושלי רואות מציאות אחרת. לגיטימי.
תודה על תשובתך המפורטת.
נכון מאד, לא טבעי וזוהי בדיוק הבעיה.
הטיפולים שהזכרת נועדים לעזור לאותן נשים מסכנות, שבגלל גורלם המר, מומים וכו' נמנע מהן ללדת בצורה הטבעית. אם הדבר מעניין אותך, את מוזמנת לקרא במאמר:
http://www.yealclinic.co.il/index.asp?pct=1&uid=329&id=3574
אז ברוך ה', יש היום דרך לעזור להן בדרכים הלא טבעיות. ואל תחשבי, שזה תמיד מצליח. וכשזה מצליח בגיל מתקדם זה לא שיגרה, זה, כפי שהגדיר מאד מדויק פרופ' תמיר - "קוריוזה".
ולגבי אמצעי מניעה, מה אני אגיד לך. אילו לא היו - אולי לא היינו מגיעים למצב העגום העכשיווי... שלא לדבר אל התופעות לוואי האפשריות במגוון סוגיהן.
אינני פסיכולוגית. אינני פילוסופית, רחוקה מאד מפוליטיקה וגם לא מתיימרת לפתור את כל הבעיות שבעולם. ואני גם לא מדברת על נושאים בהם אינני מומחית.
אני עוסקת בתחום שלי, מדברת מתוכו ולכן אין זה פלא, שאני מדברת על הצד הרפואי שבעיניין.
נכון, שהמציאות העצובה הזאת נצרה מתוך חינוך לא נכון, אבל אינני אשת חינוך ולכן לא אלך לתת עצות בתחום לאף אחד. אני בעד להשאיר כל תחום למומחים שבו. ברור, שגם "חיפוש עצמי", גם סדר עדיפויות לקוי, גם שאר דברים שמנית, נובעים מחינוך לא נכון, ואני גם מאמינה שמה שאפשר לקלקל, ניתן גם לתקן, אפילו שלתקן תמיד קשה יותר מלקלקל. איני יכולה לייעץ איך טכנית לעשות זאת - כי זה לא התחום שלי - אבל אני כן יכולה לקרוא לאנשים לשים לב למה שהם אולי לא שמים עליו לב וזה חשוב וזה גורלי. אז כתבתי את הפוסט הזה.
אין בו משום הפחדה, אלא עובדות בלבד. אני מסכימה איתך מאד, שעובדות מאד לא מעודדות, וזה רק אומר, שיש להתחשב בהם ולהזדרז לעשות את השינויים הדרושים (לדעתי, בתחום החינוך).
לשאלתך, למה ילד יחיד זה לא טוב. קודם כל, אם לך אישית מספיק ילד אחד בלבד זה לא אומר שהדבר נכון לגבי שאר נשים. בדרך כלל לא כך הדבר ואז מדובר בלקיחת ברירה כלשהי מהאישה. כלומר, למעשה מכריחים אותה להסתפק בילד אחד כנגד רצונה.
ולגבי הילד, זה בוודאי שלא בריא לאותו הילד מהרבה מאד בחינות, אבל אני לא רוצה להרחיב בנושא זה מאחר ואיני פסיכולוגית וכל מה שלא אגיד יהיה לא מקצועי. אבל את יכולה לראות בשטח. יש היום, לצערי הרב הרבה ילדים כאלה, הם מפונקים, אנוכיים, לא אצמעיים, יש להם קשר לא בריא עם הורים (ציפיתי לכמה קשרים כאלה) וכו' גם להורים יש קשר לא בריא עם ילדם, כי הרי באופן טבעי ילד בגיל כזה אמור להיות נכד... כשהולכים נגד הטבע - משלמים על זה ביוקר.
שכחנו את זה - אז הגיע זמן לזכור, כל עוד זה לא מאוחר!
יעל
http://www.yealclinic.co.il/index.asp?pct=1&Id=3462
תודה אסנת,
אכן, נושא חשוב וכואב מאד, לכן גם כתבתי...
יעל http://www.yealclinic.co.il/index.asp?pct=1&Id=3462
ודבר אחרון, מבטיחה :).
כתבת "באופן טבעי על האישה ללדת בהיותה צעירה".
כבר מזמן, אבל מזמן אין קשר ישיר בין פריון והולדה, לטבע:
* טיפולי פוריות
* פונדקאות
* אמצעי מניעה
* הפריות מבחנה
* הקפאת ביציות
איך כל אלה קשורים להריון ולידה כתהליך טבעי?
נוח לנו לשלוף את 'הטבע' בכיוון אחד של עידוד ילודה בכלל ובגיל צעיר בפרט.
את שמה דגש בטקסט שלך על הפן הפיזיולוגי, וחסרה לי התייחסות לעידן בו אנחנו חיים.
נשים בגילאי ה-20-30 כיום, נמצאות (לעיתים מבחירה לעיתים בעל-כורחן) בהשגת התנאים שיאפשרו להן לגדל ילדים באופן הראוי להם (לילדים).
גיל הנישואין עלה - ומכאן שאם בעבר בגיל 21 אישה כבר היתה נשואה ונמצאה במערכת זוגית-כלכלית שיכולה לספק לילד את הדרוש לגידולו, אז היום בגיל 21 היא עדיין ילדה ואולי אפילו גרה אצל הוריה בעצמה.
בנוסף, מאלו סיבות שלא תהיינה - אנשים בגילאי 20-30 עוד 'מחפשים את עצמם', ומכאן שהם לא בהכרח מרגישים יציבים מספיק לקחת על עצמם את האחריות לגידולו וחינוכו של אדם אחר.
לדחיפות הפיזיולוגית שאת מתארת, שהיא על גבול ההפחדה בעיניי - עשויות להיות השלכות חמורות כשמעורבים פה חיים של אדם אחר/ילד.
יש עוד פרמטרים חוץ מביולוגיה.
ובכל מקום בו את מתייחסת להשלכות הפסיכולוגיות - אפשר להביא טענות הפוכות שלאור המציאות החברתית בה אנחנו חיים, אנשים בגילאי ה-20-30 עדיין לא בשלים למשימה הזו, ומכאן שגם כאן עשויים להיות נזקים.
ולסיום, מה מסוכן בילד יחיד?
שלום אסנת,
אמת אמרת: נושא כאוב, כאוב מאד.אני מבכה את כל הנשים הללו, שוותרו ל האמיתי בריצה אחר האשליות.
תודה יעל!!
העלית נושא חשוב וכאוב.
מקוצר רוח ומעבודה קשה אני לא מאריכה
אבל אכנס לבקר אותך באישי בקרוב.
תודה מכל הלב!!
אסנת
ולמה לא לתת במקום זה בית לילד קיים?
הרי יש ילדים שחסר להם בית - ובכל מקרה בדוגמא שלך אין קשר גנטי לילוד, אלא במקסימום הנטל של נשיאת הריון בגיל מבוגר.
[זו בכלל תופעה מעניינת שנושאת ההריון מביצית וזרע זרים, במקרה כזה היא האם של הילוד - ואילו הפונדקאית שעושה אותה פעולה היא האם רק לרגע עד חתימתה על הויתור המצופה ממנה מכח חוזה. בסופו של דבר- הכסף מדבר גם בהתיחסותנו להגדרת ההורות].
את התשובה יש (לעניות דעתי) לחלק לשתיים: א. מה אומר השעון הביולוגי? ב. את מי להאשים?
ובכן: א. השעון: מגיל 35 מתחילה נסיגה משמעותית ברמת הפוריות בכל הקשור לאיכות הביציות, תקינות הרחם, שכיחות הפלות וכיוב'. ב. את מי להאשים? לא את האביר הנעלם על סוס לבן, שאיננו, אלא את מקבלת ההחלטה. ואולי צריך להאשים גם את מומחי/ות הפיריון המדגישים/ות את "הצלחותיהם/ן" בהריונות בגילים מפליגים.
צריך להבין שגרימת הריון לאישה בת 60 אינה הצלחה מדעית אלא קוריוז עלוב. מבחינה מדעית אין בכך כל קושי. נוטלים ביצית מתורמת, מפרים אותה בזרע מזדמן בתהליך יחסית פשוט, ושמים את הביצית המופרית ברחם לצד הורמונים תומכי הריון. את כל היתר עושה הטבע. הדבר ניתן לביצוע באותה רמה של תיחכום גם בהפריית ילדה בת 6. האם גם לזה תיקרא החברה התחרותית "המודרנית" הצלחה?
פרופ' תדיר
יעל,
את באמת מאמינה שאיזו אשה בשנים שהשעון הביולוגי שלה מתקתק בעוז, מרשה לכעצמה להתלבט שנים האם הגבר שהיא משקיעה בו את אחרונות שנות הפוריות שלה הוא האביר הנכון?
הרבה יותר סביר שהיא נדבקת אליו בתקוה שיתרצה לפני שיהיה מאוחר.
השאלה הרלבנטית בהקשר של הדיון כאן היא מאיזה גיל את או פרופ' תדיר ממליצים לזו שהאביר שלה לא הופיע, או שהוא מתקשה לקבל החלטה חיובית בנדון, לחשוב על האופציה של החד הוריות אם הן עוד רוצות להספיק ללדת [ואם בכלל].
תודה על התגובה. חבל, שאין פה אפשרות לתת לך כוכב... ועוד יותר חבל על המצב הקיים. הלב כואב על הנשים שהזכרת! הן טעו טעות מרה וכואבת על סמך מידע שהיה להן! הרי אין להן אפשרות לקרוא על נשים שפיספסו את הרכבת, אלא רק על אלה, שילדו בגיל 60+. וגם זה על רקע של כל מיני אידיאולוגיות.
איך לשנות את המודעות?
איך לעזור להן?
לצערי, מרוב עצים לא רואים את היער בתכתובת זו, ובנושא כה חשוב זה. ובכן, בפשטות ובקיצור:
מידי יום אני רואה לפחות אישה אחת המגיעה לייעוץ, בת 40+ (כן, לא טעיתי, אישה אחת מידי יום) אשר חשבה שהיא צעירה עדיין, ויום בהיר אחד התעוררה והבינה שאחרה את הרכבת. אין ביציות, יש מיומה, וכיוב'. כל אותם פרסומים על נשים בנות 50+ אשר יולדות (בדרך מלאכותית זו או אחרת) יוצרות את התדמית השגויה שהדבר פשוט, ויקרה גם לי, כי אני הרי צעירה בהרבה. רק בת ... 40.
אז תוציאו לכם/ן את השטות הזו מהראש. זה בדיוק כמו כל אותם מהמרים/ות הקונים/ות כרטיסי פיס כי... מישהו זכה במיליון.
פרופ' יונה תדיר
שמעתי, לא בדיוק הבנתי, וגם לא לגמרי האמנתי.
תחליפי את האנחנו לגוף ראשון יחיד - וכנראה בזכר- ואז אני מבינה [חלקית] ומאמינה [יותר].
במקרה המתואר אלהים לא צריך לטרוח לצחוק.
[למרות שראיתי פעם בערוץ שקורא לעצמו מדעי, כתבה על אשה אנגליה, מדענית בתחום מדעי החיים אם זכרוני לא מטעה אותי, שהתפנתה לילד ראשון בגיל 51 ובאמצעות אם פונדקאית. כמובן שהילדה לא מביצית שלה, אלא של תורמת שהיא גם הפונדקאית, ומכיוון שגם בן זוג היא עוד טרם התפנתה למצוא - אז גם הזרע מתרומה. למה לא לאמץ ילד קיים שאין לו בית- לא השכלתי להבין, אבל ככה היא טוענת שזה שלה, ולא שמישהי עניה יותר מכרה לה אחת מבנותיה, שיצרה אותה במיוחד בשבילה. לא הייתי קוראת לזה ממש תכנון, ואולי אפילו לא בהכרח מחשבה צלולה].
שלום, פנינה, ברור, שאם אישה נמצאת בבעיה בגלל סיבות טבעיות, יש לעזור לה בכל מה שרק אפשר וכל השאר - יהיה אשר יהיה, כי אין לאישה אסון גדול מלהישאר ללא ילדים.
מדובר בנשים שמסיבות שונות דוחות מיוזמתן הן את החתונה ("יש לי חבר כבר...שנים, אבל אנחנו עוד לא מוכנים להתחתן" - שמעת?) ו/או הולדת הילדים. מדובר בגברים, שכנראה מחוסר מודעות דוחים את החתונה ואת הבאת הילדים לעולם. נשים וגברים אלה חושבים, שהם "מתכננים" - ואז... יש פיתגם באידיש - אני לא יודעת, אם את יודעת אידיש, אז אני אתרגם לך - הפיתגם אומר: "אדם מתכנן, והקב"ה צוחק". ובמקרים המדוברים, לנשים האלה בכלל לא מצחיק, תאמיני לי. ואת זה אפשר לשנות.
ולגבי נשים שבאופן טבעי יולדות בגיל 40, 50 וכו' - זאת לא לידה ראשונה, בדרך כלל זה כבר לידה במספר עשר או עשרים או משהו ביניהם. גם ללידה כזאת יש סיכונים משלה, כמובן. מה שבטוח, נשים אלה לפחות לא תישארנה ללא ילדים...
יעל שלום,
כפי שחלקנו כבר יודעות- חתן זה לא משהו שקונים בסופר או בחנות מתנות.
בחברה דתית ישנו מוסד השידוכים המאפשר ואולי מקל את מציאת המועמד / ת הרצוי/ ה. בחברה החילונית, ואולי אף הדתית הלאומית - הצעירים צריכים למצא את החצי השני שלהם בכוחות עצמם, וזה לא תמיד קל ולא תמיד יוצא במהירות- ולא תמיד יוצא בכלל.
לא נראה לי שאת תמליצי לנערה בת 18 -20 להתחיל ללדת בכוחו תעצמה בטרם מצאה את בן זוגה לחיים, ובטרם יצרה לעצמה בסיס כלכלי לפרנס את [או לפחות לסייע בפרנסת] הצאצאים.
מרבית הנשים שהרו בגיל מבוגר עשו זאת או לאחר טראומה משפחתית [מות ילד שמנסים להביא חדש במקומו למרות מגבלת הגיל],
או שלא הצליחו ללדת מסיבות רפואיות או חברתיות- דהיינו לא מצאו את בן הזוג למעשה הולדה [בכלל - או בגיל צעיר יותר].
סביר להניח שבמקרים הנ"ל ככל שעולה הגיל- כך יש גם יותר צורך בעזרה רפואית.
למיטב ידיעתי יש מקרים לא מעטים של לידות טבעיות בגיל שבין 40 ל 50 - לידות שהיו קיימות תמיד בדורות שמלפני השמוש באמצעי מניעה, אך פסקו לאחריהם כי המשפחות מנסות להמנע מהסכון הכרוך בלידה מאוחרת.
שמעתי אף בתקופתנו זו על הריונות ולידות לאחר גיל 50 אצל נשים שאורח חייהן אוסר עליהן להשתמש באמצעי מניעה. ברור שהן מגיעות פחות לאמצעי התקשורת - למרות שהן פחות שכיחות .
מרבית המקרים המתוקשרים הם מקרים של התערבות רפואית נמרצת שבה הרופא עושה מעשה שלא היה אפשרי בלעדיו - ומבקש אח"כ לקבל הכרה והוקרה למעשה החריג שלו.
טובת האשה ועוד יותר מזה הילוד - הן משניות להצלחה המקצועית של הרופא, ולסנסציה [וההצלחה המקצועית] של העיתון או אמצעי התקשורת האחר המפרסם את הסיפור.
את צודקת, אפרת: זה בדיוק הגיל בו "מתגייסים, לומדים, מחפשים את עצמנו בהודו". לימודים לא מתנגדים לבניית המשפחה ולהורות. אני מכירה המון בנות שעושות זאת בהצלחה, ואת בטח גם. ואת כל השאר - זה, כמו הרבה דברים אחרים, עניין של סדר עדיפויות ושל חינוך. לדוגמה: אם אדם שלם עם עצמו ועם תפקידו בעולם, אז אין לו צורך "לחפש את עצמו" - והנה כבר חסחנו זמן!
ולגבי גיל 14 - קודם כל, בימינו יש יותר מידי ילדים מפונקים, אנוכיים ואינפנטיליים, כך שאמהות בגיל 14 לרוב לא נשמעת טוב, למרות שיש כמובן בנות שמוכנות לזה בגיל 14, והיכרתי כאלה. בכל מקרה, זה מאד נוגד רוח הזמן, מדיניות הממשלה וגם חוק המדינה, כך שלא נראה לי מעשי כלל. אבל להחזיר בנות להתחתן בגיל 18 ולא בגיל 28 - זה כן מעשי, רצוי ותואם את האינטרסים של אותן בנות!
תודה!
שבוע טוב!!!!
כל הכבוד פוסט מעניין מאוד !!!!
פוסט מעניין ומרתק. אני מסתכלת על הדברים מהמקום שלי, מנחת סדנאות הורים, מנהלת פורום ייעוץ להורים ב YNET וכו...
דווקא משם רואים פחות את הקשיים הפזיולוגים שתאר.
אני מתלבטת מה נכון- ללדת בגיל מבוגר, אחרי שפיתחת קרירה ואת לא מרגישה שמשהו התפספס או ללדת מוקדם. בסופו של דבר זו דילמה נשית מאד. הגברים יכולים להיות אבות מבוגרים, מקסימום לא יהיה להם כוח לשחק עם הילד כדורגל
אולי זה הזמן לחזור ללדת בגיל 14
גם ככה בית הספר משעמם והם עסוקים בפיסבוק ובעיסוקים חברתיים
מעניין אותי מהו הגיל האופטימלי "שהטבע" תכנן לנו ללדת, זה לא הגיל שבחברה המודרנית אנחנו מתגייסים, לומדים, מחפשים את עצמנו בהודו?
אפרת
תודה
שבוע טוב
תודה על השיתוף
מזמין אותך לשלווה.....
כמה שאת צודקת!
נכון גם שקשה לקבל החלטה, כי אנחנו אף פעם לא יודעים הכל. גם כאשר אנחנו חושבים, שהתחשבנו בכל, זה אשליה לשמה, כי אנחנו תמיד רואים חלק מהתמונה בלבד. במקרה ספציפי זה, נטיב עם עצמינו, אם לא נלך בדרך של "כוחי ועוצם ידי", אלא נפעל כדרך הטבע.
ועוד משהו: ילדים - זה אף פעם לא נטל, זה תמיד ברכה.
*
הפוסט מושקע, ואני מבינה את המקום ממנו את מדברת את הדברים, ככלות הכל מדובר הרי ב "לרוב" על הכלל, ובדרך כלל אכן הדברים כך.
אלא שכמו בכל דבר לא תמיד, בכל מקרה, ניתן להכליל, ותמיד יש צדדים נוספים למטבע שלעיתים גוברים על הכל.
לעניות דעתי צריך תמיד בכל מצב לחשוב על טובת הילד מכל הבחינות ולהיות בטוחים שניתן יהיה לגדלו בכבוד, ללא ליפול כנטל לא על החברה ולא על אף אחד אחר. אך זו רק דעתי, והאמת אני פרפקציוניסטית מדי, עם גישה כמו שלי לא היו עושים אנשים בכלל המון דברים שבסופו של דבר התברר יצאו בסדר ונהדר.
אז לך תדע בחיים מה קורה, מה נכון לעשותו ומה לא....
לפעמים עושים משהו עם כל השיקולים הנבונים והנכונים שבעולם, בצורה מושכלת ונבון - וזה יוצא עקום, ולפעמים עושים דברים בטעות, משיקולים שגויים, וזה יוצא נפלא....
תודה לך ושבוע טוב!
יש בעיה בכמות נשים הולכת וגדלה שמרצונן דוחות הולדת ילדיהן! הן גורמות בעיות לעצמן ולא רק לעצמן וכנראה לא תמיד יש להן מודעות לכך.
בע"ה
תודה לך על תוכן חשוב ומושקע
בשוקות טובות
שבוע טוב ומבורך לך יקרה.