'להכעיס', 'תינוקות שנשבו' ומיתוסים אחרים "שמעת את פלוני? איזה אנטי-דת הוא, חושב שאם הוא כופר אז הוא חייב גם 'להכעיס', ממש 'תינוק שנשבה'..." השיח הקיים בענייני דתיים וחילוניים רווי במושגים ומיתוסים שראוי לבחון מחדש. אלה הם מושגים המשרתים את עניינם של שומרי המצוות בדרך כלל, אך יש בהם הטעיה וגלומות בהן הנחות יסוד קבועות מראש, ולרוב חסרות בסיס. כדרכה של שפה, יכולת ההשפעה וקביעת ההוויה של מושגים ומיתוסים היא עצומה. אך לא רק דתיים רבים יוצרים תבניות חשיבה המותאמות למושגים אלה, אלא גם חילוניים רבים חונכו לחשוב לפיהם. במה כופר הכופר? ברור לנו שכפירתו היא באמונה הדתית. כלומר יש המאמין ויש הכופר. שמא לכופר זה אין אמונות משלו? ושמא אותו מאמין, איננו בעצמו כופר באמונתו של מי שמכונה כופר? ממושג זה משתמע שישנה תפיסה אחת – זו האמונית וניתן או לתמוך בה או לכפור בה, ואין בילתה. אכן החילוני כופר באמונה ובדת, אך גם המאמין כופר בעצמו. המאמין כופר בערכי החילוניות ההומניסטית והפלורליסטית. מיתוס נוסף הוא השם אפיקורוס מהי האסוציאציה הראשונית של רובנו כאשר עולה השם אפיקורוס? אלה בינינו שגדלו בישראל בבית יהודי מסורתי עלולים לחוות עקצוצים קלים וחוסר נחת מהשם אפיקורוס. מיד מצטלצלים פעמוני הכפירה, המרידה, פריקת העול, שומו שמים, סכנה מתקרבת ומיד יכה הברק בכל מי שיגלגל על לשונו את שם החטא – אפיקורוס. האמת היא, שרק בתרבות היהודית האמונית עולה השם אפיקורוס כגנאי, תוך התנגדות, חשש ולעתים זעם. תרבויות אחרות מכירות בגובהו הפילוסופי ובדמותו המכוננת בתרבות האנושית. אגב, דווקא אפיקורוס לא כפר בקיומם של האלים כפי שמספרים אצלנו. אם כפירה הייתה בו, אז רק בשיטתו לפיה אין לאלים עניין בהשגחה טרחנית על מעשיי האדם. כלומר, אין אלוהות פרסונלית של שכר ועונש. בשיח הדתי יכנו כאפיקורוס אדם שלמד תורה רוב חייו והחליט לכפור באמונה באל. כאילו רק אז ניתן לו "האישור" לכפור, מתוך ידיעותיו ולא כ'תינוק שנשבה'. דינו של האפיקורוס, לפי הרמב"ם למשל, הוא מוות, ממש כך. לעומתו, החילוני המצוי, לא נחשב לאפיקורוס, אלא ל'תינוק שנשבה'. הרי לנו מושג נוסף, פטרנליסטי ומקומם לא פחות. כאילו אמרו, אינך אשם בטעותך, נשבית מינקותך בבית של כופרים, ועל כן אינך רואה את אור התורה. את ה'תינוק שנשבה' אין להרוג על פי הרמב"ם. האם זאת בשל גישה הומניסטית? ממש לא, אך ורק בשל התקווה שנותרה, שאותו 'תינוק שנשבה' שלא באשמתו, ייראה את האור יום אחד, יחזור בתשובה ויקיים מצוות, בעזרת השם כמובן... הממ.. בעזרת השם... עוד מושג טעון בהנחות יסוד חסרות בסיס. ראשית ההנחה שיש אלוהים הנובעת מהאמונה בלבד – שהיא הרי היעדר ידיעה. במקום בו נגמרת הידיעה, מתחילה האמונה. לא שזה משפיע על מי מהמאמינים להודות שייתכן שבעצם אין אלוהים. מעבר לכך, 'בעזרת השם' מגלם הנחת יסוד נוספת, לפיה אלוהים, א' - מתעניין בשטויות שלנו, ב' – גם יטריח עצמו לעזור לנו. ולא אמרנו כלום על מושג ה'להכעיס', כמה 'מכעיס' המושג הזה... כל כולו פטרונות. לפי מושג זה, החילוני אשר עובר עבירה בפרהסיה, עושה זאת רק כדי 'להכעיס' יען כי אין לו חיים משל עצמו, אין לו ערכים ואמונות משל עצמו, וכל מה שמעניין אותו זה להכעיס את המאמינים. נניח שהייתי אומר לכם: בלכתכם ברחוב עליכם לקנח את האף אך ורק ביד שמאל, מכיוון שזה עיקר האמונה בדת שלי. מה זה משנה לכם? קנחו כפי שאני אומר. כמה שדרישה זו תישמע טיפשית, כך גם נשמעת לאדם החילוני דרישות הדת, אשר אין להן שום בסיס מוצדק יותר מזה הדורש לקנח את האף ביד שמאל ותו לא. ואם לא תיענו לדרישה טיפשית זו, זה לא כדי להכעיס, אלא מכיוון שאתם שפויים ואינכם מקבלים את הדרישות הדתיות חסרות שביב הרציונאליזם שלי. כמובן שיש עוד המון מושגים מטעים שכאלה, אבל לסיום, במקום לומר: 'אשרי המאמין', אמרו: אשרי החוקר, אשרי מטיל הספק, אשרי החופשי לשאול, לחקור, לכפור, והכול כפי שתפיסתו מגעת... |
andigo
בתגובה על לנשים בירושלים אין גלגיליות
מצבות
בתגובה על ייעוץ זוגי
שלום שלום שלום לום
בתגובה על אמרת לי בוא נהיה לשם שמים
תגובות (2)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
איתך בכל מילה,
גם אני מעדיף לומר חופשי מדת...
עדיין חסרה לי הגדרה חיובית העומדת בפני עצמה,
אולי "הומניסטיים", הממ... רק שזה לא מספיק "עממי"...
אכן, שפה משקפת וגם מהווה אמצעי לעיצוב תרבות.
בעיני, עדיף להימנע משימוש ב"חילוני" (המרמז על ההיפך מ"קדוש") כדי לתאר אדם חופשי מדת.
וגם - מי שהשאיר מאחוריו אורח חיים דתי אינו "חוזר בשאלה" אלא
יוצא לחופשי או יוצא מאפלה לאור גדול.