לא מצליחה להרדם. חושבת עליו כל הזמן. אני יודעת שהוא היה היום בפתיחה של תערוכה, הוא מבלה ולא איתי.

כתבתי מכתב זועם, שונא, קרעתי לגזרים ושטפתי באסלה.

למה קשה לי כל כך להפרד. למה קשה לי לקבל שנגמר. למה אני מסרבת להשלים שהוא לא רוצה אותי יותר.

למה אני לא מרפה. איפה אני טועה. למה אני לא מצליחה לשחרר. עברתי גירושים, פרידה מבעל, מבן זוג לחיים משותפים במשך שנים, האב של ילדיי. למה עכשיו אני לא מצליחה. במה אני נאחזת.

שתיתי קצת ליקר כדי להרדם. אני מטושטשת. מקווה שאקום בזמן לעבודה.

23.00

הבוקר התעוררתי מוקדם ויצאתי לדרך לפני הפקקים של יום ראשון.

היה לחוץ בעבודה, הספק משביע רצון. התקשרתי אליו היום.

הוא היה מנומס ומסוייג. הרגשתי גרוע.

כנראה שאני צריכה להגיע לתחתית כדי להתחיל מחדש. אין קיצורי דרך.

בערב נפגשנו 3 חברות בבית קפה.

בשולחן הסמוך ישבה חבורה של גברים עם מחשבים ניידים ומסמכים.

התבוננתי בהם בלי להקשיב, רק הסתכלתי. הם נראו רגילים מאוד. לא נאים באופן מיוחד ולא מושכים, אבל אני בטוחה שכל אחד מהם היה אהוב של מישהי לפחות פעם אחת.

האהבה לא פוסחת על אף אחד.

אני מכירה לא מעט אנשים שלא נמצאים בזוגיות, וחיים עם זה בשלום.

אני מכירה לא מעט אנשים שכבר וויתרו על זוגיות, וחיים לא רע בכלל.

אני מקווה שלא אגיע למצב הזה.

הייתי רוצה לא להיות מוטרדת כל כך מהלבד שלי.

לאחרונה אין לי סבלנות לאנשים. אין לי סבלנות להקשיב להם. אם זה לא דיבור ענייני אני חותכת.

אין לי סבלנות לנואמים, למטיפים, לצרי אופק שיודעים הכל, למצומצמים שיודעים הכי טוב, למפטפטים, למלהגים, למנתחים, למתלוננים, למרוכזים בעצמם.

עכשיו זה הזמן שלי להיות מרוכזת בעצמי.