היא יושבת שקטה בכיסא הקבוע

אני בא לבקר אותה אחת לשבוע

מדברת על עבר והווה כך ביחד

בעיניה משתקפים השמחה, גם הפחד

מה עובר לה בראשה היפה?

מלטף את פניה הקמוטות ואת עורה הרפה

הם לא זוכרים מה שמה, אומרים לי: "משהו כמו מוניקה"

אבל אני יודע ששמה היחידי תמיד היה ורוניקה

איש לא! רק אני קשוב לה בעצב ובכמיהה

וצולל איתה לעולם אחר מבולבל בעברה

היא בת ארבע ולפתע כבר אישה נשואה ויפה

אילו רק יכולתי להבין מדוע חייכה כך בטרם סופה...

***

אני אף פעם לא קוראת לדבר שכזה שיר, גם אם צורנית הוא מזכיר זאת, קטונתי.

אך כבר יום שלם אני נחנקת מקליפ ושיר מעברי שגרם לי לכתוב את המילים הללו.

אתם חייבים חייבים לצפות בקליפ ובשיר הנפלאים הללו של אלויס קוסטלו, כי כשאני צופה ומאזינה למלודיה הלכאורה פשוטה הזו, לקול הסדוק שלו ולקליפ הכל כך נוגע ללב הזה, אני מתמלאת התרגשות ותובנות על החיים.

לצערי עדיין לא הצלחתי להכניס סרטון לדה מרקר, אינני יודעת מדוע לא מאפשר לי זאת, אשמח לקורס מזורז, כי הקודם נחל כישלון, אבל בינתיים בבקשה כנסו והקשיבו לשיר ולמילים המרגשות של קוסטלו בתחילה ובסוף הקליפ.

ורוניקה:

http://vodpod.com/watch/1718651-elvis-costello-veronica

מוזמנים לאתרי המקצועי: www.e-sheet.co.il