ברוכים הבאים לרשת החברתית TheMarker Café
כדי להגיב לתכנים המופיעים באתר או לפתוח בו עמוד אישי, נבקש ממך לעבור תהליך הרשמה קצר.
ההצטרפות לאתר תחבר אותך לעשרות אלפי חברים שגולשים בו מדי יום. לאחר תהליך הרשמה קצר, ניתן להזמין לאתר חברים שלך ולפגוש אנשים חדשים מכל הארץ, בכל הגילאים ומכל תחומי העיסוק.
אנחנו מזמינים אותך להקים דף אישי ברשת האינטרנט. בדף זה ניתן לספר על עצמך, לכתוב בלוג (יומן רשת) ולהוסיף תמונות וסרטי וידאו. זו הדרך לבטא את עצמך, לקדם רעיונות עסקיים או חברתי
למה אני חסוי בדה מרקר...?
שואלים אותי למה אני חסוי? האם זה בגלל שאני נשוי? החרוז לא מרמז על קשר אפשרי... תרגעו... :)
הבטתם פעם בשמיים בלילה מלא כוכבים, ותהיתם אם יש שם ביקום הענק והבלתי נתפס הזה, עולם אחר, עם יצורים שונים ומשונים? שאלתם פעם למה זה בכלל מעניין אתכם? זה מעניין כי זה מסקרן נורא, לחוות חיים בעולם אחר, במיוחד שאנחנו יודעים שהחיים הקצרים שלנו מסתיימים מתישהו. אבל הייקום כזה ענק, עד שרובינו התייאשו מזמן על אפשרות לחוות את ההרגשה של חיים בעולם אחר.
ומה זה בעצם עולם, כל עולם? מה עושה אותו לכזה? מה שעושה אותו לכזה, הוא שיש בו קיום כלשהו בתנאים אחרים למה שאנחנו בעולמינו מכירים! הבשורות הטובות הם שאפשר לחוות עולם אחר, גם כאן על כדור הארץ, למשל מתחת למים, אבל שם אתה על תקן צופה על העולם שחיי בתנאים שונים לשלך, בעזרת תנאים של עולמך (בלון חמצן). רק שבדה מרקר זה סיפור אחר. בדה מרקר, ה"רשות נתונה". האדם שניכנס לדה מרקר, יכול להחליט אם הוא הופך את דה מרקר לסניף מקומי נוסף של עולמו, או הופך אותו לעולם אחר עצמאי, עולם בו יש קיום עם תנאים שונים ממה שיש בעולם האמיתי.
התנאי הראשון (ובעצם האחרון והיחיד) הוא אלמוניות. כי אלמוניות מביאה חופש. מה נשאר זה רק את האומץ לכתוב ויכולת לכתוב... ואתה מרגיש חופש אמיתי מהו, משהו שאין אותו בעולמינו, כי בעולמינו לפנים יש כתובת, וזה מסובך לעשות ניתוח פנים בשביל לשנות תדמית/סטיגמה/אופי/סטראוטיפ. ואילו בדה מרקר כל מה שנשאר זה לצאת ולחזור בכינוי אחר, ממש כמו לידה מחדש ומי לא היה רוצה הזדמנות נוספת כל פעם מחדש אם החיים לא התפתחו כמו שהוא היה רוצה, בין אם באשמתו או לא?
כמובן שתמיד שומרים על הזכות לגלות את עצמך לאדם זה או אחר... אחרת מה שווה כל הדה מרקר הזה? :) אבל הזכות הזו היא שלך...
|
Innovative Software Development
| Cafe:
ראשי |
העמוד שלי | אנשים |
קהילות |
בלוגים |
תמונות |
וידאו |
אודיו |
קהילת תמיכה |
||
| מדורים:
העמוד הראשון |
הייטק |
שוק ההון |
וול סטריט |
smartphone |
קריירה |
פרסום ומדיה |
צרכנות |
נדל"ן |
משפט |
רכב |
עסקים קטנים |
||
 | ||
| שימושים: התראות RSS | כל הפרשנויות | כל כותרות היום | תנאי שימוש באתר | כתבו אלינו | ||
| עכבר העיר:
מדריך עכבר העיר |
סרטים |
מסעדות |
הופעות |
ילדים |
הצגות |
ברים |
מדריך עכבר העיר – בידור , תרבות , סרטים , קולנוע |
||
| הארץ:
חדשות |
בחירות |
מזג אוויר |
גלריה |
חדשות חוץ |
ביקורות סרטים |
סרטים חדשים |
ביקורת מסעדות |
ספורט |
לונדון 2012 |
ספרים
|
תגובות (103)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אליק,
בדיוק היום הייתה לי שיחה בנוגע לאנונימיות בוירטואלי כשהכוונה העיקרית הייתה לקפה.
לי זה קשה עם האנונימיות הזאת, ומכיוון שזו לי פה הפעם הראשונה (הרי הרגע אישרתי אותך), דע לך שאינני מתחברת לאנונימיים בדכ"ל... אני פשוט מכירה את הכינוי שלך מתגובות אצל חברים אחרים... החלטתי לתת צ'אנס לאנונימיים עם תוכן, בטח לא לכרטיסים ריקים...
אני אדם מאוד פתוח ולכן קשה לי עם זה, כאמור. פי וליבי שווים. בעל פה ובכתב. אני יודעת שלפעמים להתערטל אולי זה לא חכם, אבל לי זה מרגיש אמיתי ומזכך, וכל צורה אחרת של מיסוך נראית לי לא אמיתית. לא יודעת איך לומר זאת. לא מבינה מה יש לאנשים להסתתר. כלומר אני מבינה אבל לא מבינה... אני סקרנית בלתי נלאית, במובן של אין הביישנית למדה. ובכל הקשור לאינטראקציה עם בני אדם, זה אמנם לא אומר שאם אני "מספרת הכל" צריכים גם לי "לספר הכל", אבל מינימום של הדדיות תרכך מן הסתם את דו השיח...
כמובן בוירטואליה, יותר מאי פעם, קל לו לאדם לשמור על פרטיותו. הוא יכול לחשוף מעצמו טפח ולא לגלות טפחיים..
עכשיו אני לפחות יודעת מהו שמך, כי פרסמת את הספר שלך... אבל לא יותר מזה...
אפשר בהחלטת לפתוח כאן אוקיינוס של כרטיסים מכל הסוגים
משוניות אלמוגים עד ריף הדולפינים:)
הקלות הזו היא הערובה לחופש... ולא ההפך..לא החופש הופך את זה לקלות
כמה שאתה צודק
אני מוצאת את עצמי מוצאת אותך כל הזמן צודק
בעבר לא היו לי פנים בדמרקר ויכולתי לבעוט כמה שרציתי
לומר מה שרציתי ושפה שרציתי
היום משיש לי פנים וגם שם
אני שומרת על פרופורציות..
אין לי מושג למה?..
אבללללללל
דונט וורי.. יש לי כרטיס נוסף..
שבו אני עושה מה שבזין שלי...
חחחחח
אוקייאנוס
אחוות האנונימים...
לך :)*
כל מילה בסלע
תחי האנונימיות ברשת!
לעולם אינך יודע מי באתת האדם איתו אתה מדבר - גם בחיים הלא וירטואליים האמת לפעמים רחקוה ממה שנראה על פניו...
האנונימיות מאפשר באמת לכתוב מה שבראש שלך בלי חשש
להפוך ולהיות משהו אחר
וירטואלי כבר אמרנו?
הבעיה שהפלטפורמה הזו מאפשרת לעשות את זה בקלות בלתי נסבלת
עד דלא ידע מי ארור המן ומי ברוך מורדכי...
ואני רק רוצה לחזור הביתה בשלום...
או לפחות לצאת ממנו ...שלמה (:
אהבתי
תודה
אכן עוד "סניף" לעולמנו
והרשות פה נתונה
וזה מה שיפה פה ברשת הזו
שהיא מאפשרת וכל אחד לוקח ונותן את מה שנכון ומתאים לו.
מנהרת הזמן בזמן .
גם עם פרצופינו המופלא מופיע בתמונות
אנחנו עדיין אנונימיים,בדיוק בגלל האיןסוף
עדיין ותמיד גם לעצמינו וגם בעולמינו
אז מה זה משנה?.....
חוצמזה גם לאדם עם פרצוף מכל סוג שיכול להיות
אנחנו די דומים
אז למה,מה? עם פרצוף לא מגיעות הזדמנויות....................?...........:-).........................................
מהצד השני..
אפשר להבין אותך.
מסכימה איתך.
כל כך מבינה.
כל כך מסכימה.
מעולה!
אני אהבתי, כיבדתי וכיכבתי :)
ה"תלוי" הזה הוא ההוכחה לחוסר חופש
לדעתי
ומסכים איתך שזו זכותו של כל אחד
אי אפשר להכריח אדם לחוות חוויה של עולם אחר אם הוא לא מעוניין מכל סיבה שהיא
זכותו
תודה
זכותך לעשות מה שנוח לך.
אני דווקא מרגישה כן צורך לחשוף (לא את הכל).
זה די תלוי במה שאתה כותב בבלוג.
בין אם את חסויה או לא... יש לך זוג עיניים שתרות אחר המיילים של עצמך
ובמקרה כשאת עושה זאת, את נתקלת בפרסומת שלהם
ועל זה הם מקבלים כסף... הפרסומת לא מבדילה בין עיניים עם תמונה או בלי
:)
תודה
יפה. גם אני בחרתי בוירטואליות לטובת החופש לכתוב מה שבראש שלי.
אני חייבת לומר לך שבקפה דמרקר המדיניות לא ממש מתה עלינו ועל שכמותנו.
הם היו מעדיפים שכולם יופיעו בשמם המלא ועם תמונת תקריב בלתי מטושטשת (קראת את התקנות להכנסת תמונת פרופיל?).
הם כנראה מעונינים יותר בפרופיל המקצועי שלי מאשר מה שמעניין אותי באמת (שזה קצת יותר מגוון)..
אבל זה כבר עניין שלהם.
הם נתנו לנו מגרש משחקים, אנחנו נבחר איך לשחק בו! (ובתנאי שלאף אחד אין כוונות זדון. ושאף אחד לא זורק חול....)
הדרך בה בוחרים איך להיות בדה מרקר נועדה לשרת אותנו ולא ההפך
אם זה משרת אותך... בכייף
אני רק רציתי להפנות תשומת לב לדרך ייחודית
יש כאלו שחסויים אך לא מנצלים את החסיון
:)
תודה
קראתי את הפוסט,
אכן כל מילה שלך - נכונה
אני בניגוד אלייך מופיעה בשמי ובתמונתי - כי אני אדם מן המניין ואינני מוכרת בציבור, אני אישה דיי רגילה
עם כל החסרונות והמעלות. פה אני חושפת את כישרון הכתיבה שלי ומרגישה בנוח.
התגובות של חבריי לאתר גורמות לי אושר והכוכבים דיי מענגים.
גברים באתר ניסו ליזום איתי קשר שמעבר לורטואליות, ואני כאן למרות ששמי רשום מעדיפה להיחבא מאחורי הורטואליות בזמן זה של חיי.
וכמו שכתבת אם אחפוץ אולי אפתח לאנשים מסוימים מעבר לכך........
נהדר לי כאן - וביחוד בשל האנונימיות שאנחנו עטופים בה בדרך זו או אחרת.
אני מכבדת את החלטותייך כשם שהייתי רוצה שיכבדו את ההסתתרות שלי אחרי הורטואליות.
רציתי לככב אך אזלו לי הכוכבים
אחזור מחר
ערב מקסים
חיה
תארי לעצמך שהיו כנסים וזהו... ולא יוצאים ונכנסים שוב
היה מהנה כך?:)
זה כל הרעיון, בעולם של דה מרקר
:)
ממש לא חסוי
חשפת כאן אלף פרצופים..
נכנס יוצא לובש פרצוף אחר
אותה הגברת בשינוי ....
(:
תודה על התמיכה
:)
דה-מארקר היא קהילה עיסקית, אני אישית כן מראה את עצמי ולשמחתי במהלך השנים קיבלתי הרבה הזדמנויות עיסקיות.
ישנן קהילות אחרות שהן אנונימיות
אבל כל בלוגר וגישתו
הכי טוב ככה, חסוי
אז מה שנותר עכשיו הוא רק לכתוב אותו :)
זה כבר נושא לפוסט אחר....:)
לא..
אם תכנסי לבלוג שלי... יש שם במקרה פוסט "למה אנטי-סיזיפוס?"
:)
זו לא תמונה אמיתית שלך?:)
אוסקר ווילד אמר: "האדם מבטא את עצמו במידה זעומה מאוד כאשר הוא מדבר בשם עצמו. תנו לו מסווה ויגיד לכם את האמת" .. מסכימה איתך, גם אני מעדיפה להשאר בין הצללים האנוניומית הזו מאפשרת לנו חופש, גילוי לב, פתיחות רבה יותר שאינו אפשרי כאשר אנו מזוהים *
מבינה לגמרי את הבחירה באלמוניות .אני הלכתי איתה רק חצי דרך.
אבל איך הגעת לשם הזה? אנטי-סיזיפוס ...
מהנסיון קצר המועד שלי באתר ,די סזיפי תהליך ההתבססות פה.
תודה על המילים בעיקר בהתחלה... :)
לדעתי, הרעיון של להיות חסוי מאפשר להנות מדה מרקר כעולם נפרד
ואם זה לא זה, אז פשוט מחזירים תמונה
אצלי דווקא היה הפוך..בהתחלה שמתי תמונה
:))
לא לא לא (טון חביב)
אני לא חסוי כי לא בא לי להיחשף
אלא, לא בא לי להיחשף כי אני חסוי
בהתחלה שניכנסתי לכאן, שמתי תמונה
והורדתי
ואחרי שמגלים משהו כייפי, לפעמים נשארים בו
תודה
נחמד....אז הסברת לי בעצם שאתה חסוי כי לא בא לך להחשף.same same.......
אני מקווה שלעצמך אתה לא חסוי לפחות.
מש"א
אם התנאי לכתיבה המשובחת, המעניינת, המסקרנת, הכנה, המשעשעת......
הוא להיות אלמוני.. אז אני מעדיפה אותך אלמוני
כן, להיות אלמוני בדה מרקר יש בזה הרבה חופש
לי אין את החופש הזה,
אני יודעת כמה פעמים לא יכולתי לענות, להגיב או לכתוב בדיוק מה שאני רוצה
צריכה לעגל פינות, להיות מעודנת פה ושם.
היתה לי מחשבה לפתוח בלוג נוסף עם זהות אחרת ולהתפרע
אבל מסובך לי מדי לתחזק שני בלוגים
בקושי על אחד אני מצליחה להתגבר...
עניין האלמוניות בקפה לא ממש מטריד אותי כל עוד התכנים מדברים אלי
הרי כל כך הרבה אפשר ללמוד על האישיות העומדת מאחורי בובה אפורה, קריקטורה
או סתם צילום לא ברור.
יחסים ניפלאים יצרתי עם בובה אפורה כזו שנימצאת באלמוניות
שאילולא לא היה כך לא היה לי ולכל חבריו יותר נכון חברותיו
העונג לקרוא אותו.
אלמוניות אכן נותנת מרחב להיות את כל מה שרצינו ולא יכולנו.
הדברים נכתבו מתוך אמונה שנולדנו כולנו להיות אנשים טובים
ואנשים שבחרו לא להיחשף הם לא בהכרח נשואים שמחפשים אקשן/רוצחים/אנסים סידרתיים.
יעל
תראי.. אני חייב אותך כעדם הגנה שלי
אבל את חסויה...מה אני אעשה עכשיו?
:)
איני יודעת מי מאיתנו חופשי באמת, אבל אני בטוחה שכאשר אתה ממדר חלקים מעצמך, מכניס אותם למקומות מסויימים בלבד, זה לא חופש. בחרת למדר את עצמך, זו זכותך, ואם טוב לך כך, אז הכל בסדר. מה שעצוב הוא המחשבה שזהו חופש.
מידור אינו חופש.
מה הוא חופש אמיתי - שאלה טובה לפוסט אחר, איני בטוחה שיש לה תשובה מוחלטת.
אגב, העובדה שאתה יודע את שמו של אדם ומכיר את פניו, אינה הופכת אותו לגלוי. גם אדם גלוי מפרסם בבלוג שלו רק את מה שהוא מוכן לחשוף. הגלוי יכול להיות מסיכה בדיוק כמו האנונימי.
טענתי היחידה היא, שמסיכה באינטרנט היא רק מסיכה נוספת, ולא חופש.
זה לא חופש, זו מסכה.
מסכות עושות עבודה מסויימת.
האנונימיות היא מסיכה בדיוק כמו כל מסיכה אחרת, וברגע שיש מסיכה - אין חופש. לא ממש.
אחרי שעורכת דין שלי :) טובה. (תגובה אחת אחרייך...) הגיבה לך
אני רוצה להוסיף לך שאלה:
מי יותר חופשי? אדם גלוי ששכבר אין לו אפשרות להיות חסוי אלא אם הוא מאבד את זהותו
או אדם חסוי שיכול להיחשף כל רגע, כאשר כל הפוסטים שלו ימשיכו עם זהותו החדשה?
תודה
עוד אחשוב על המשפט שלך:)
לא...
מסתירים כשאתה נמצא במקום שלא מסתירים בו
דה מרקר הוא מקום שתוקף חוקיו הוא מקום שמותר להסתיר בו
:)))
נא לקרוא תקנון
זה עולם אחר כאן...נא להבין
תודה דאסה
אשמור על כבודה:)
מבטיח לך
תודה
אני חושבת שאת טועה - למה עצוב?
אם תשאלי שחקן תיאטרון - אחד כזה שדקה לפני העלייה לבמה הודיעו לו על פיטוריו, למשל - שאלי אותו איך הוא בכל זאת הצליח "להמשיך את ההצגה". ללא ספק תהיה תשובתו - "מסכה". מסכה דמיונית, כמובן. הדוגמה הקלאסית - ליצן.
אם הבנתי נכון - החיסיון הוא בכדי לתת לחסוי הזדמנות להביע את עצמו כפי שהיה רוצה ללא מעצורים נורמטיביים, ולתת לסובבים אותו להכיר את פנימיותו בלי להיות משוחד על ידי חיצוניותו.
שיר שכתבתי, מתלבטת אני כבר כמה ימים אם לפרסמו, בדיוק מהסיבה - שאני כבר לגמרי לא חסויה. כנראה שהוא "יגמור" במגירה...
אהבתי -
את הרעיון
ואת הגשתו
אם צריך להסתתר כדי לכתוב באופן חופשי, איפה כאן החופש?
זה אחד הפוסטים הכי עצובים שקראתי בזמן האחרון.
מאחלת לך חופש אמיתי.
שנים כתבתי בניק חסוי
באתרים אחרים בהם מתנהלים בלוגים
עד שיום אחד הרגשתי שאני רוצה שיאמרו שאני היא זו העומדת
מאחורי מילים המקבלות הערכה מסויימת
משהו הקשור בלתת חותם למילותיי או משהו כזה
ומהרגע שהפכתי גלויה, כך יכולתי להוציא אותי לאור ולהגשים
את הכתיבה עד סופה למשהו קבוע שעומד על מדפים בחנויות הספרים
וזה נכון שלפעמים יש לי רצון עז מאוד להעלם חזרה אל האנונמיות ולהוציא מילים אמתיות ושורטות חזק יותר ועוד
אבל לאט לאט אני מוצאת את דרכי בכל פעם חדה יותר ומוציאה יותר,
ועדיין אני מאוד יודעת חשיפה אמיתית זו הכתובה בעיקר, היא כזו השואפת אל הדקויות הקטנות ביותר
ולעיתים עלינו להסתתר או סתם לקבל זהות אחרת ולא כל כך מוכרת.
ונכון זכות הבחירה נתונה תהיה מי שתהיה,
העיקר לא לשכוח שמאחורי כל מילה ורטואלית כתובה ישנה כתובת לגמרי ממשית ואמיתית
ויש לשמור על כבודה,
בהצלחה.
אם ראי אני הולכת להוריד את האחת
חחחחחחח
טוב אני מחכה לתמונה
למה אתה חסוי בדה מרקר?
כי יש לך משהו להסתיר.
נקודה.
אתה לא נשוי...נכון? או שכן
אבל נגיד שלא...
נסה את זה... פתח חשבון דה מרקר חדש
חסוי כמובן...קרא לו "פרו ורבו סיזיפוס" :)
ותתחיל לכתוב......
מי יודע אולי יתגלה לך עולם חדש...... בו פנייך לא משחקים תפקיד
המשפט שציינת הופנה אלו ששאלו אותי לפני כתיבת הפוסט אם זה בגלל שאני נשוי...
ממש הופתעתי...
אגב, בצט למשל, כשאתה נכנס, אתה לא יכול לשים תמונה
ולכן צט הוא קסום יותר מדה מרקר, באספקט זה של הנושא.
הידיעה הזו שאתה יכול לסגור פרק מסויים בחייך בלי להשאיר כתובת היא מופלאה
נסה.....
ואז נדבר
תודה
שואלים אותי למה אני חסוי? האם זה בגלל שאני נשוי? החרוז לא מרמז על קשר אפשרי... תרגעו... :)
.
התיאוריה שלך מאד מעניינת אך לא משכנעת. אותי לפחות. אני בכל זאת סבור שזה נובע מהיותך נשוי (על ראש הגנב בוער הכובע?). עוד טעון בדיקה: למה בחרת בשם המתחיל ב"אנטי" ולא ב"פרו".
בני
עיניים הם המראה של הנפש...
גם אם אני אשים את התמונה שהייתי ערום במוסך
כי היה חם, אין לי בעיה...:)
הכל נכון !
ובגלל זה בדיוק פגשתי כאן כמה אנשים שיש להם שני כרטיסים, באחד הם מאוד מיניים/ליריים/עצבניים כל אחד והקצה שלו ושם באמת הם חסויים, והשני הוא הרבה יותר מעודן ואישי שמציג את האני הרגיל שלהם.
[ אבל ביננו ... התמונות שהכנסת אצלך בכרטיס כל כך רוצות להתגלות :) ]
בקיצור ... :) בהחלט מסכימה איתך אפילו אצלי זה כך.
איזה מצחיק אתה.
אם אני רואה גבר , חתיך, מוצלח, נחמד
זה הרבה יותר מושך מהסתרה.
אתה רוצה למשוך- שים תמונה יפה- כי במלל אתה זורם.
אני למשל משתדלת לשים תמונה לא הכי טובה שלי. בדיוק בגלל זה.
אבל עוררת בי חרטות :) אולי אני אחליף למשהו יותר פוטוגני בקרוב מאוד.
אני למשל בחרתי להחשף בקטנה, אתה בחרת לא להחשף בכלל.
לדעתי אני צודקת ואתה טועה. תן תמונה נורמלית בקטנה.
וכך תצא מהאנונימיות. אפילו תמונה פקטיבית זה טוב. אבל משהו הגיוני.
סזיפוס לא היה גבר אטרקטיבי, לידיעתך.
אם אתה שם באתר תמונה סוף הדרך שלך אני שמה תמונה סוף הדרך שלי. עשינו עסק?
אבל אמיתית.
אולי ויתרתי על זה שהבנתי שבשבילי אין את העולם ההוא או העולם הזה. זה הכל אותו עולם :)
אם את מסתכלת למעלה ואין לך את הרצון לחוש איך זה לחיות בעולם אחר
את צודקת במאה אחוז... מקבל את זה
ואם ניסיתי וזה לא עשה לך כלום... אז למה להחליף את העולם הישן בחדש?
אבל קודם מנסים... כמוך
אחרת העולם החדש של היום "אמריקה" כלל לא היה קם
יחד אם זה... אם אתה הרבה זמן מוסתר...האומץ יכול לבוא לך... השאלה אם ברמה מספיקה
כלומר בעולם דה מרקר אתה ישר מקבל אומץ 20 אחוז תוספת...
השאלה אם זה מספיק להנות מהקסם...
בשביל לחוש את העולם הדה מרקר, אסור לך להיחשף אליו
אבל אם יש מישהו בתוך דה מרקר, שיש לך אליו קשר עז
(שנוצר בזכות אותה הסתרה ...זו הפואנטה)
אז אפשר להיחשף אל אותו אחד, בלי להיחשף אל העולם
ואז אתם עושים CHECK OUT זמני מהעולם
מתמזגים בעולם האמיתי בזכות העולם ההוא...
הסברתי?:)
התנאי הראשון (ובעצם האחרון והיחיד) הוא אלמוניות. כי אלמוניות מביאה חופש.
התחלתי כמוך, אלמונית. היום זה השתנה. הבנתי שבשבילי החופש האמיתי הוא להביא את עצמי כפי שאני. בלי ארונות, בלי שלדים בארונות. בפשטות.
כל עוד המטרה לשמה אני כאן טובה וברורה לי, הכל מותר והכל בסדר.
כי אלמוניות מביאה חופש. מה נשאר זה רק את האומץ לכתוב ויכולת לכתוב...
אם אתה אלמוני ללא אומץ מה שווה האלמוניות.
צודק. לא חשבתי על זה :)
ואני בכלל לא מבינה למה מבקשים תמונה :-)
אם מישהו ירצה לשלוח או להיחשף הוא ייעשה את זה גם בלי שיבקשו ממנו.
חייבים לראות פנים? זה משנה משהו? לא מצליחה להבין את זה...
כשרוצים לשים רהיט אחד במקום רהיט אחר
אפשרי לדמיין.... ואז להחליט אם זה טוב לך...
אפשרי לצייר את זה על דף ולנסות לראות אם זה טוב לך
אפשרי לקחת איש מקצוע...או חר... שיתן דעתו
הדרך הכי טובה, היא להזיז את הרהיט הקודם
לשים את החדש... ולהסתכל
כי רק כך זה הכי נכון
נסי את זה:)
תודה
ניסית לבקש ממני את התמונה שלי?
מי יודע....
זה לא שאני מוסתר כי אני לא רוצה שיראו אותי
אני מוסתר, כי זה עולם בו אין פנים
הרי לא פלא שהייתם צריכים לשים תמונות שיראו אותכם!
בינינו , יכולתי לשים תמונה של מישהו אחר בכלל...
הסברתי? (מחייך)
ברגע שאדם בוחר להסתתר- זה תמיד מעלה המון סימני שאלה.
אבל למי יש את הזמן את הכוח והענין. לחשוב למה הוא עושה זאת.
בקיצור, אם כולם היו כמוך כאן - הרשת לא היית שווה הרבה.
אולי יותר מתאים לך רשת סקן לייף.
קודם כל, כאשר את רואה את פניו של האדם,
לפעמים כבר באותו רגע שאת קוראת את הפנימיות שלו,
את עושה זאת דרך משקפי שמש בצבע מסויים, שליליים לפעמים....
סטראוטיפ, מה לעשות...
ואם היית עושה הפוך (כלומר קודם פנימיות ואחר כך חיצוניות)
היית מרויחה (הוא בטוח! אבל אני מתכוון אלייך)
מקווה שהסברתי
לו היה דה מרקר בתקופת האינקוויזיציה, אולי אינקוויזיציה לא היתה מתרחשת:)
אתה מחוכם מדי בשבילי
הוצאת לי את המילים מהפה!!!
אני כל הזמן מקבלת הודעות פרטיות ושואלים אותי למה אני מסתתרת.
הרחיקו ושאלו אם אני עבריינית נמלטת / נשואה בוגדת.
לא מבינים למה אין תמונה מלאה. למה אני לא מגלה את השם המלא.
וזה בדיוק כל הקטע. מה שרוצים מגלים ומה שלא - לא.
חבל שאנשים לא מבינים.
ואולי החיים סתמיים, כי אין לך את ה"הסתרה" הזו?
:)
אם הבנתי אותך נכון, מסכים...:)
את לא מקלקלת את החגיגה, כי את לא הבנת אותה.
ההסתרה היא חלק מהחגיגה. למה את חושבת שקרנבל וונציה כזה מצליח?.
תארי לעצמך, היכרת מישהו,
שאת יודעת על סמך סימנים כולם, שיש לך איתו את הניצוצות הכי טובים שהיו לך,
והוא משהו משהו בשבילך והתחתנתם,
ואז הוא החליט להתגרש ממך, כי לטענתו ראה אותך מתנשקת עם אחר... ולא היו דברים מעולם
והוא זועם ולא מוכן לשמוע... כל זאת כי היה לו נדמה שראה אותך, והוא הלך... אבל הוא הכי מושלם לך!
אז מה עושים? בעולם שלך האמיתי ברגע שהפנים נחשפות, זהו... (נשאר רק הוליווד דם הגיבור חוזר עם פנים אחרות אחרי ניתוח פלסטי... נכון שאת אוהבת כאלו סרטים?) אבל בעולם דה מרקר, צא וכנס... ואהובך יהיה שוב שלך...
נכון, לא היית רוצה לחזור אחורה, ולתקן? אחרי שכבר היכרת אותו ואת יודעת שהוא המושלם שלך?
אל תגידי שלא, ואם כן תגידי שלא, אז לא הבנת את הפוסט
כמו שההוא, שעזב אותך, שעשה זאת בגלל טעות
קראי שוב
לא אוהב כוכבים שניתנים בלי שהבינו אותי
(אמת יש רק אחת... אל תשכחי)
נכתב בטון אמיתי
תודה
מצאתי את ההסתרה הטובה היותר בעולם:
האמת כמו שהיא
במשך שנים ניסיתי כל פעם להיות אחרת, להיות כמו כולם.... כל מיני.
אף פעם לא הצליח לי.
אז ויתרתי.
ובכל זאת יש מי שמתעניין במה שיש לי להגיד על החיים הסתמיים שלי ☺
מצטערת לקלקל את החגיגה:
"אלמוניות מביאה חופש. ... ואתה מרגיש חופש אמיתי מהו, משהו שאין אותו בעולמינו, כי בעולמינו לפנים יש כתובת, וזה מסובך לעשות ניתוח פנים בשביל לשנות"
אלמוניות מביאה חופש? איזה חופש? חופש להביע דעות, מחשבות? חופש להתחיל עם בני זוג אחרים? חופש להסתיר את עצמך מפני האנשים איתם את מחלק את חייך?
לי זה נראה לחיות בשקר מולם, גם מול עצמך ומול האנשים אשר בפניהם את חסוי.
אתה מסתיר את מי שאתה בפני כולם. איך יתכן שאינך חופשי להביע את מי שאתה בעולמך ובגלוי?
האם לזה אתה קורה "להוולד מחדש"? חוסר האומץ לעשות ניתוח פנים בשביל לשנות משהו שלא מתאים לך?
האם עולם בו אתה מוסתר הוא "עולם עצמאי"? ואיזה "קיום" יש במילים שאין מאחריהם אפילו לא חתימה אוטנטית שלך?
האין הדה מרקר הופך אותך רק לצופה בדגים או בירח? וזה במקרה הטוב....
האם זוהי ה"הזדמנות הנוספת " שאדם רוצה? להיות מוסתר שוב? שהרי ברור שהוא מוסתר כבר גם "בחיים שלא התפתחו כמו שהיה רוצה"...
ואני חשבתי שחופש זה אומר חופש להיות מי שאני ולא להיות מי שאני לא....בכל מצב, מול כולם, מול עצמי. גם במחיר של "ניתוח". חופש אף פעם לא נרכש בקלות. חושבת שאתה מתבלבל בין חופש לבין השתעבדות לשקר. השתעבדות מתוך נוחיות , או עצלנות. או אינרסים...
תזכור - מי שמסתיר את עצמו , זה משום שיש לו מה להסתיר ממישהו. מישהו שלא חי בשלום בתוך עולמו ועם עצמו. לזה אתה קורא חופש?
החופש היחיד אותו אני רואה אצל החסויים כאן הוא החופש לבחור את הסיפור המתאים שיתרץ מילים והתנהגויות שאינן מקובלות בעולמם , כולל בפני עצמם. שהרי אם כן היו מקובלות וכן היו חיים בהרגשת חופש - היו עומדים מול כל העולם עם פרצוף גלוי ואומרים: "זה אני". זהו חופש.
החופש שאתה כותב עליו הוא סרוגייט, פיקציה, שקר. אבל אתה חופשי להמציא לעצמך את הסיפור המתאים לך.
בתשובה הזו - מכוונת לתופעת החסויים, לאו דווקא אליך אישית. אתה מקבל ממני כוכב על הנושא החשוב שהבאת כאן.
יש משהו בדבריך..
אנשים כמוך בקפה מוצאים מקום לביטוי
היכן שלא הירשו לתת דרור לנבכי נפשם..
למעשה התכתובת בין אנשים כאלה תמיד
משקפת את מהותם ואת החלק הנשמתי שבתוכם
כאילו אני משוחחת או קוראת את הפנימיות של האדם
והמימד הפיזי לא מפריע להשתקפות הזו כפי שציינת.
זה בסדר וזה לגיטימי
אני מברכת על כך שלפחות מצאת מחברת וירטואלית לרשום בה
ולא הינחת הכל בתוך המגירה..
אך אין לי ספק שהמצב האופטימאלי בכל העניין הזה
הוא להיות אתה עצמך בכל המובנים ובכל מקום
גם אם המראה ישקף סטיגמות או כל דבר אחר
בכל אופן היה מי שהינך ולא מי שמצפים שתהיה !
למה ..שואלים...
כי שלך זה רק שלך.
*
ביקרתי בבלוג שלך... את לקחת את הדברים לקיצוניות מצד שני
חייבים חשיפה מיירבית ואלמוניות מיירבית
אחרת את מפסידה...
עכשיו שאני חושב על זה, הייתי אולי תריך להכניס את זה לפוסט
במקרה שלך אני מבין שאת מקוסטה ריקה...
מה יש לדאוג?
:)
ברור... "חיי ותן לחיות"
מקובל
תודה, שבוע מקסים גם לך/לכן:)
זה לא אמור להיות פתרון זמני...
זה ממש חיים מקבילים לחיים אמיתיים
כמו SECOND LIFE אמיתי
רק שכאן זה לא משחק
פה אתה לא לוקח תפקיד על עצמך, פה אתה מה שאתה
אני מוצאת שיש משהו משחרר גם באמת...
ביכולת להיות חשופה, אמיתית, בלי מסכות
כותבת את חיי והם משתנים תוך כדי
וגם כשהם מבאסים ת'תחת אני לא רוצה חיים אחרים...
האלמוניות משתנה בהתאם לנסיבות..
כמובן שתמיד שומרים על הזכות לגלות את עצמך לאדם זה או אחר...
אחרת מה שווה כל הדה מרקר הזה? :) אבל הזכות הזו היא שלך...
כל אחד והחלטותיו ואנו מחוייבים לקבל ולכבד כל החלטה..
הגדרת נכון.יש מה ללמוד מזה.
תמי
יפה כתבת. ומסכימה איתך.
כל עוד לא נחשפתי - הרשתי לעצמי לכתוב באמת. "נחשפתי" יותר בכתיבה
עכשיו כשלכאורה אני "חשופה" - לא כל דבר יכתב
כמובן שתמיד שומרים על הזכות לגלות את עצמך לאדם זה או אחר... אחרת מה שווה כל הדה מרקר הזה? :) אבל הזכות הזו היא שלך.
מאמינה לך לגמרי..........................
אם נכון לך סבבה,
אני מאמינה בלחיות ותן לחיות
שכל אחד יעשה מה שנכון לו
זה שלו ! מבינה ומפרגנת
תודה על ההסבר.
טוב, הכל מובן,
לא מקובל עלי, אבל מובן. :)
זה נכון מאוד, כאן אפשר להיות מי שאתה חולם להיות ולא מתאפשר לך בחיים האמיתיים ולא משנה הסיבה. אך אני לא חושבת שזה צריך לבוא על חשבון החלום לשינוי אמיתי אלא פתרון זמני עד שיפתרו הבעיות שמעכבות את יישום החלום שלך.
לו הייתי יכול להיות בעולם כמו דני דין...
זה פי כמה וכמה מאלמוניות בדה מרקר
הייתי בא אלייך, וזורק לך דף עם כתב ידי
מעל ראשך ובו היה כתוב "תודה"
ומסתכל אחר כך איך את קופצת ולא מבינה מה קרה
:)
במשפט האחרון שלי בפוסט רואים שהמטרה היא לא וירטואליות
אלא להיות חופשי, לגלות את עצמך האמיתי...
ואז לגרום לתגובה נכונה של הסביבה שלך...
והיא תגיב אלייך רק אם תתאים,
לו זה היה קורה גם בעולם האמיתי
היינו רובינו נשואיים עדיין:)
בגלל הדברים שכתבת "דנידין הרואה והבלתי נראה"היה ספר ילדות אהוב עלי..
הגדרת יפה....
החיים הם באמת מנהרת זמן
קצת צר במנהרה.... לכן אי אפשר לחזור בה לאחור.......
אז כל צעד צריך ורצוי שיהיה מתוכנן היטב
אם להיות וירטואלי מקל על הנפש.....
אז בהצלחה (-:
אז אם ההיכרות מסוג אחר טובה, הרווחת... כלומר מצאת חיים נכונים... אם לא
יש לך את האפשרות לצאת ולחזור במנהרת הזמן:) חדשה... כמו תינוק חדש
זה בדיוק הרעיון... לא?
תודה
טוב, אז כפי שאתה יודע, הנושא קרוב לליבי (ולהיעדרה של תמונתי)
אבל, מניסיון כבלוגרית בפלטפורמה אחרת, עם הזמן ועם ביקורם של הקוראים הקבועים, גם האלמוניות הופכת להיכרות מסוג אחר, ועם הזמן נוצרת איזושהי מחויבות לא ברורה לסוג מסויים של תכנים. זה לא מחייב, אבל זה קורה איכשהו.