דברים שאפשר לומר
דברים שאפשר לחלוק
פוסטים פופולאריים
-
סולידריות תקשורתית בין ווי-נט לבין נרג
2/4/09 | 1206 צפיות
-
תערוכה מגונה
3/8/10 | 738 צפיות
-
גלי הפחד של הטורבינה, או - "הם הורסים ואנחנו בונים"
3/8/09 | 918 צפיות
-
פרשת השבוע, שלח - "ארץ זבת חלב ודבש"
1/6/13 | 778 צפיות
-
על מה יצא הקצף?
2/12/09 | 845 צפיות
-
הודעה לכל המתנצלים
12/11/07 | 559 צפיות
פוסטים אחרונים
- פרשת השבוע, שלח - "ארץ זבת חלב ודבש" 1/6/13
- בוא נרים כוס 29/7/12
- תאנים 29/7/12
- באמת ב-4 באוקטובר זה יגמר? 1/10/11
- אבן זו שמאסו בה הבונים - היא ראש הפינה 17/11/10
- תערוכה מגונה 3/8/10
כאן זה לא אמריקה
השותפים הנאמנים ביותר של היהודים למאבק לדמוקרטיה ואזרחות שוויונית, הם האזרחים הפלסטינים אשר מודעים היטב לזהותם הקבוצתית ואינם מתבטלים בפני היהודים. כך גם להיפך. בתחילת החודש נעניתי להזמנתו של חבר טוב (כמה מחברי הם ערבים..) לבוא להפגנה המרכזית בעראבה לציון 9 שנים לאירועי אוקטובר 2000. הוא שכנע אותי כאשר טען שצריך להחליף את שיח השליטה וליצור שיח דמוקרטי במקומו, ואף הציב מטרה: "כך ניתן יהיה לבנות תרבות של שותפות אמיתית ולבסס אזרחות שוויונית". אבל במהלך שיחתנו נדלקו במרכז לעירנות פוליטית שבמוחי, שתי נורות אזהרה כתומות המצביעות על צורך בטיפול יסודי:
הנורה הראשונה נדלקה כאשר חברי השעין את קריאתו ליהודים לבוא להפגנה, דווקא על הצטרפותם של לבנים למאבקי השחורים בארה"ב ובדרום אפריקה. אכן גם אצלנו וגם אצלם השוויון היה ועודנו במרכז המאבק, ובשני המקרים יש היסטוריה של קיפוח ודיכוי. אבל אצלנו המרכיב המכונן של הקונפליקט הוא הזהות הקולקטיבית של היהודים והפלסטינים, שתמיד תישאר נפרדת. השחורים בארה"ב רוצים להיות אמריקנים, כמו הלבנים. לעומת זאת כאן, הזהות הישראלית אינה דווקא משאת נפשם של הפלסטינים אזרחי ישראל, ולעתים אף הפוך מכך. עבור רבים מהם הישראליוּת כפויה עליהם, וזאת בתנאים לא הוגנים, לאחר גזל היסטורי בלתי נסבל, תוך הדרה והפליה נמשכת. אבל הקונפליקט הזהותי בינינו לא צריך להפחיד, וקיומו של קונפליקט זהותי או היסטורי אינו מכתיב בהכרח הוצאת צד אחד או האחר מן המרחב. להיפך: רוב החברות הדמוקרטיות בעולם מכילות לפחות שתי קבוצות בקונפליקט, אם לא יותר, והן מצליחות לעשות זאת על בסיס אזרחות משותפת ושוויונית, המכילה זהויות קבוצתיות שונות. הנורה החזקה יותר נדלקה אצלי כשהוא הזמין אותי "להצטרף למאבק הצודק" של הפלסטינים ולראות בו גם את מאבקם של היהודים. אכן, לדידי שוויון הוא אינטרס יהודי מובהק. אבל היות שקונפליקט בתוך מדינת ישראל מבוסס על הזהות הנפרדת, "הצטרפות למאבק הצודק" של הצד השני, פירושה השלת הזהות מעצמך. לכן לא יכולתי להיענות לחלק הזה של ההזמנה. מצד שני, גם אי אפשר להישאר בבית ביום כזה, וב-1 באוקטובר הסולידריות האזרחית עם המיעוט המופלה בעל הזהות האחרת דחפה אותי החוצה והסיעה אותי לעראבה.
בדרך לגליל תהיתי האם תהיה שם הכרה המפגינים היהודים, שלא בהכרח הצטרפו למאבק הפלסטיני, אבל הם סולידריים לזכויותיהם של האזרחים הפלסטינים? התשובה ברמה האישית היתה חיובית, החיבוק החם של חברי הטוב וידידים אחרים לא השאיר מקום לספק. אבל ברמה הכללית לא ולא. לא היתה כל ברכה בעברית 'לידידינו היהודים שטרחו ובאו' ודוברי העברית (המעטים מדי) בקהל לא הופנו לפינה זו או אחרת של משטח העצרת כדי להצטופף מסביב למתרגם סימולטני. מן הסתם, נראה לי כי גם חברי ספג בכך מן הציבור שלו, סנוקרת שלא הגיעה לו. יהודים המצטרפים לעצרת מעין זו מודעים היטב לעוולות של המדינה כלפי המיעוט, ונלחמים נגדם. יש להם ביקורת חריפה על המדינה ועל אחיהם היהודים אבל ברובם, אינם מוכנים להשיל את זהותם הקבוצתית מעליהם. חברי הערבים טועים לעתים בפירוש של ההתנהלות של אלה, בציפייתם ש"יצטרפו למאבק". סולידריות אזרחית אין פרושה חציית הקווים הזהותיים, נהפוך הוא: השותפים הנאמנים ביותר של היהודים למאבק לדמוקרטיה ואזרחות שוויונית הם האזרחים הפלסטינים אשר מודעים היטב לזהותם הקבוצתית, ואינם מתבטלים בפני היהודים, וכך גם מן הצד השני: היהודים שנטועים היטב בציבור שלהם, בעלי זהות ברורה ומוצקה שאינה מתבטלת אפילו בפני "הצטרפות למאבק צודק", הם נכס יקר ביותר למאבק משותף. האם יידע המיעוט הפלסטיני בישראל לשלב ידיים עם יהודים אלה, מבלי לנסות "לגייר" אותם? |
תגובות אחרונות
-
Eschilly
בתגובה על בוא נרים כוס
-
MalkahSiman Tov Rowland
בתגובה על אחריות הרוב - שלשום במעריב. מה דעתכם?
-
מכשופה
בתגובה על באמת ב-4 באוקטובר זה יגמר?
-
סתיו כאן
בתגובה על חינוך חינוך חינוך
-
,תשוקי
בתגובה על שוויון בבעלות על הליבה הקולקטיבית
-
המומלצים בע
בתגובה על לשנוא ערבים יותר ממה שצריך
תגובות (12)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
רונן תודה על התגובה.
אני עובד על תשובה הולמת.
היי שולי,
אכן קוצר זמן. אבל הבטחתי לחזור לדיון יותר מעמיק.
כחוט השני עובר בכל פוסטיך (כמעט) המוטיב של אמונה כי זה אפשרי ששני העמים יחיו יחד.
כל ההוכחות נגד, בכלל זה הצהרה מפורשת של עם אחד, אינן קיימות עבורך.
הדחקה? הכחשה? התעלמות? נאיביות?
אמנם הציונות נבנתה על החזון כי אין דבר העומד בפני הרצון, אבל המחשבה כאילו הרצון שלנו הוא היחיד שקובע ואילו לרצון של העם השני אין כל משמעות היא לכל הפחות שגויה.
לכן אצלך עוולות האי-שוויון הן סיבה ולא מסובב ואין אפילו בדל מחשבה שיכול להיות ההיפך.
אני חושב ההיפך ממך וזכותך לא להסכים. אבל אתה מבטל את האפשרות.
גם כאשר אתה כבר מזהה (רגל של חולשה?) עוינות אתה מתייחס אליה כטכנית בלבד, כמין איזה טריק שכוונתו בכלל טובה.
המציאות היומיומית - הן בחיכוך השוטף והן בספירות המדיניות - מוכיחה כי אפילו לחיות זה לצד זה אין הסכמה, לא כל שכן יחד.
על מה מבוססת האמונה הזאת? על היכרות עם כמה פרטים נחמדים? על מחקר?
חשיבה חיובית היא דבר נפלא אבל לא אסטרטגיה.
אתה בעצם אומר "בואו נהמר על זה ויהיה בסדר" ומשתומם שאנשים לא רק שלא קופצים על הרעיון אלא מפנים לו עורף.
בפוסט הזה הלכת בהפוך על הפוך. במקום האורות הירוקים שמאפיינים את כתיבתך בנושא הבאת אורות אדומים. אבל התוכן אותו דבר, כי הנחות היסוד הן זהות. בשורה התחתונה כל האחריות מונחת בצד אחד.
על פניו זה לא הגיוני.
רונן, מההערות הלקוניות והסתומות שאתה משאיר כאן אני יכול להסיק אחת משתיים:
או שאין לך זמן לשטויות האלה
או שאתה מכליל אותי בין אלה ש"אין על מה לדבר" איתם.
כך או כך בהחלט יכול להיות. אבל אני לא רואה בזה דיון וגם לא תגובות לדיון. אם אתה רוצה להגיב ולדון - בבקשה, אבל הפינג-פונג הזה לא נראה לי ראוי לשנינו.
אנחנו מסכימים, הם לא. איך אפשר בכלל להתחיל לדון על איזשהו שיוויון?
התגובה שלך לא מובנת. איך זה מתקשר לפוסט?
הבסיס לכל דיון הוא החלוקה. בין אם זאת של 1947 ובין אם אחרת - נגיד, של כל אזרחיה.
זה לא מקובל על הפלסטינים. מפה והלאה אין על מה לדבר.
בעיקרון אני מקבל את 1948 שזה קווים קצת יותר נוחים לנו מאלה של כ"ט בנובמבר.
אבל איך השאלה מתקשרת לפוסט הזה?
אתה מתכוון לזה שכאשר תהיה חלוקת הארץ לשתי מדינות אז ירד מעל גבינו העול של סולידריות אזרחית? שהם יוכלו להתמקד בענייניהם מבלי להביא אותנו בחשבון?
או שאז כבר לא יהיו ערבים אזרחי ישראל?
חלוקת הארץ. שתי מדינות לשני עמים. כ"ט בנובמבר.
תודה, רונן.
לאיזו חלוקה אתה מתכוון?
מולי, תודה על התגובה.
אני לא מאמין ש"הזמן מתאים" או "לא מתאים".
אני מאמין שאנחנו, אתה ואני, יוצרים את התנאים - או שלא מצליחים לגייס די כוח לכך.
במלים אחרות - זה שוב עניין של בני האדם. אני מבין שיש "רוח התקופה" אבל גם זו נוצרת בידי בני האדם ובידי הכוחות שהם מצליחים (או לא) לגייס באותו זמן.
פוסט משובח במיוחד.
חסר לי פה כל העניין של החלוקה, או שכבר ויתרת על זה...
(זה רק להתחלה כי אני חייב לרוץ לענייני)
כיצד יוצרים את התנאים לשיח של שתי זהויות שוות וגאות במקום שאולי עוד לא מוכן לשלב הזה?
כפי שאתה כותב בתבונה רבה האפשרות לשיתוף פעולה וצמיחה הדדית יכול להיוולד רק במקום בו המשמעות של תמיכה היא איננה מחיקה של זהות. אך החשש הגדול שלי שהדרך עוד ארוכה לשם ולעיתים יש לי תחושה אף מתארכת.