גיל מאה, הוא גיל עגול מכובד ולעיתים מרופט, על מנת לנבור ולפשפש בעבר הרחוק והקרוב, ולגלות ממה מורכב הדי.אנ.אי של כל דבר וחפץ. לכבוד יום ההולדת של העיר העברית הראשונה, גיבשתי רשימה של 100 מושגים, שלדעתי הזיזו ועדיין מזיזים את העיר הזאת ביום ובלילה. אלבום מזכרת זה בנוי לפי סדר האלף-בית, והוא מדלג בלי הפסקה, מנושא לנושא, מערך לערך, כך שבסופו של דבר (אולי:) מפצח את הגנום העירוני

מאת ארן הרשלג 

בתמונה: גרפיטי בשדרות רוטשילד

ח

חומוסיות למרות התדמית הקולינארית שכוללת דגים נעים ומיצי נבט חיטה, החומסיות הן עדיין האופציה השפויה, האנינה והמשביעה באזור חיוג אפס שלוש. חומוס משובח ומובחר ניתן כיום לראות בכל פינה, וככל שהמיתון יחריף, צפויים ממטרים נוספים וגרסאות חדשניות של מסבחה, פול, טחינה או משולש בפיתה. להבדיל ממאכלים אחרים שלהם טעם ומראה זהה, כשמדובר בחומוס לסוגיו, יש סגנונות, מרקמים ורמות שונות של מוצרים משלימים. להלן מדגם קצר שנבחר על ידי חברי המערכת.אצל עלי קרוואן ביפו, המסבחה היא מזון האלים בייחוד כשהיא מגיעה עם רוטב הלימון הסודי ובצלחת פלסטיק כחולה, ואפשר גם ללכת על משולש של מסבחה, חומוס ופול, אבל תשכחו מביצה, פשוט אין. בחומוס אשכרה, המרקם מוצק וגס והוא מגיע עם גרגירי חומוס חמים וטריים. אבו-אדהם שמגיע מהגליל, ידוע בחומוס בעל תכונות ומרקם חלק, עשיר בשמן זית זך, כשלצידו צלחת חמוצים טריים ובצל. בתיאבון.  

חופים כן, הם לפעמים געגוע, אבל חופי תל אביב-יפו תמיד כאן (מזוהמים או לא), וכוללים עשרות חופי רחצה מורשים (לאורך 15 ק"מ) ועוד כמה שלא, אבל גם הם לגמרי שווים. לכל חוף כמעט סגנון ורקמה אנושית משלו, וניתן ליפול על "חופים נושאיים" על פי בחירה מוקדמת. בחוף הצוק ניתן להלך בין דוגמניות וידוענים ולשלם על כך מראש (הכניסה בתשלום). בחוף שרתון תמצאו צפוניות וצפונים, אוהבי כדורעף חופים. בצמוד אליו נמצא חוף הדתיים המופרד לנשים וגברים לפי ימות השבוע. מיד אחר כך נמצא חוף הכלבים, רצועת חוף של כ-250 מ', המיועדת למשתזפים שאינם מעוניינים להיפרד מחברו הטוב של האדם. דרומה משם נוחתים על חוף הילטון, שאומץ החל משנות שמונים על ידי הגולשים. חוף ירושלים, שלפני המחווה לעיר הקודש נקרא חוף אלנבי והיה למעשה החוף המוכרז הראשון, ובו נהגו להמר בקזינו (ראה "קזינו גלי-אביב"). חוף אביב, בו מתכנסים בימי שישי המוני מתופפים ומנגנים כאיש אחד. וחוף עלייה ביפו, שם תיהנו מחוף טבעי ללא שובר גלים.  

חנייה שאלת מיליון הדולר "האם נמצא חנייה", או נצטרך להסתובב שעות עד שנמצא מקום. אין כנראה מה לעשות, מקום מבוקש יש בו גם חסרונות ואחת מהן היא מצוקת חנייה. כל פתרון לבעיה, עונה על הצרות שהיו עשר שנים לפניו, וגם אם יפתחו עוד חניונים מוסדרים, הביקוש יעלה על ההיצע. והרי ג'ורג' קוסטנזה אמר ש"לשלם על חנייה ועל זונה זה אותו דבר, לשניהם אתה משלם למרות שהיית יכול לקבל אותם בחינם". בכל מקרה מה שכן השתכללו אלה אמצעי החנייה, שהפכו להיות אלקטרוניים וסלולריים. אם פעם היית צריך לנדוד אחרי כרטיס חנייה ולגרד אותו כאילו היה חיש-גד, היום במספר לחיצות בסלופארק, או בחיוג אחד, אתה משריין לעצמך חנייה. ושוב חזרנו לשאלת מיליון הדולר, "האם נמצא חנייה"? 

חצות "עיר בלי הפסקה" זו לא רק סיסמה, אלא בעיקר מחויבות והתחיבות להציע את המגוון הרחב ביותר של הנאות, תרבות ובילויים. מספיק לעבור דווקא באזור לילינבלום, נחלת בנימין והרצל בשביל להתחכך במועדונים הסליזיים, הבארים האפלים, והמסעדות הפחות רשמיות והמכופתרות. אם יעשו מחקר אקדמי בוודאי שיגלו שמאות מסעדות ודומיהן, נפתחות בתל אביב בשנה ולא פחות מהן גם נסגרות. לפעמים נדמה, שעל כל תושב יש לפחות שתי מסעדות וכל יזם שפותח מקום חדש, בטוח שהוא יהיה הבאז של העשור. בסופו של דבר אורך החיים הממוצע של בתי עינוגים כאלו, לא עומד על יותר ממספר חודשים. חוסר הנאמנות של האנשים, האפנות המחלפות תדיר והיד הרמה של העירייה, בכל הקשור לרישוי עסקים עושים את שלהם. ובכל זאת, העיר עובדת 24/7 ונותנת מענה לכל צורך וסטייה, כך שאם נתקעתם בחצות וחצי עם חסך אנושי לנשנש, להיצמד לרייב מטורף או אפילו לכבס חמישה קילוגרמים של בגדים, יש מצב שתבואו על סיפוקכם.   

חשמל בשנת 1923 הוארה תל אביב לראשונה. חזון המייסדים על עיר אורבאנית מתפתחת שוקקת חיים ומודרנית, אכן קרם עור (ואור) וגידים. פנחס רוטנברג שחישמל בהמשך את כל הארץ, להתחיל בקטן והציע לתושבי תל אביב להתחבר לרשת המתהווה שלו. לא כולם מיהרו לעמוד בתור ולהתחבר לחוטים המוזרים והחדשניים ולמנוע המרעיש שעבד על דיזל, אך עם הזמן השתכנעו עוד ועוד תושבים. הדרישה הגוברת לאור שמגיע מנורות ולא מעששיות, הביאה את רוטנברג לדחוף להקמת תחנת כוח רצינית ומודרנית שתבטיח תפוקה חלומית של 24 מגה ואט. כך למעשה הוקמה בשנת 1938 תחנת הכוח לייצור חשמל, הקרויה בפי כולם רדינג (ראה רדינג). 

ט

טופסי כל גולש זב חוטם וצרוב מדוזות, ידע בשנות השמונים שאם הוא רוצה לפלס דרכו בין גלי הים הוא צריך לעצור אצל שמאי קנצפולסקי או בשם הבמה שלו "טופסי". אין הרבה אגדות ימיות, אבל טופסי הצליח להגשים לאלפי נערים, במיוחד בחופש הגדול לעלות על הגל ולנסות לעשות דברים שעד כה נראו רק ב"יום רביעי הגדול", שם הזלנו ריר כשראינו את פעלולי ה"האנג טן", ה"אופ דה ליפ" וה"אריאל". טופסי שהיה מציל בחופי תל אביב, נתקל יום אחד ברופא צעיר מארצות הברית, שסחב עימו כל הדרך גלשנים באורך 3 מטרים, בתקווה שיוכל להקים בארץ הקודש נבחרת גולשים. לאחר שלמד את רזי התחום, הנחיל לדור הצעיר ובעיקר לילדיו, את האהבה לגלישה מודרנית ותחרותית. כך יצא, שבאותה תקופה המוני נערים הגיעו לחוף, על מנת לנסות לתפוס גלים בייחוד בחוף הילטון. לקנות גלשן על ההתחלה היה קצת מסובך, כיוון שהיה צריך להרגיל את ההורים שמדובר בספורט לכל דבר ואפילו לא מסוכן, אבל גם בגלל שהיה מדובר בעניין לא זול במיוחד. בדיוק לשם כך, היה יושב טופסי צרוב שמש, על כיסא בסמוך לשובר הגלים של חוף הילטון ומציע לכל דורש גלשנים מכל הסוגים וכל האורכים.  

טיול רגלי כמו במקומות רבים בעולם, ניתן אם רוצים לעשות טיולים מעגליים או סיורים מנקודה לנקודה, באופן עצמאי בעזרת מפה וחוש כיוון, או בעזרת הדרכה מקצועית. העמותה לתיירות תל אביב-יפו, הכינה עבור הקהל המעוניין בסיורים מודרכים ומסקרנים לאורך רחובותיה של העיר, 32 סיורי חוויה. מגוון הסיורים המחכים רק לכם כוללים: מסלולים של טעם וריח, דרכים של אמנות ותרבות, סיורי שקיעה ולילה, טיולים לגדולים ולקטנים וביקורים בפינות הכי יפות ומרגשות של העיר. מבין הסיורים, דלינו כמה שנראו לנו מעניינים: "גרטרוד והעיר הגדולה"- סיור מומחז בשכונה הטמפלרית "שרונה"; "מהנעשה בעירנו"- סיור בנתיב זיכרונותיו של עלי מוהר; "לילה ברוטשילד"- ביקור לעת ערב בשדרה הותיקה; "דרך העיניים של גוטמן"- מיצג מהלך בסמטאות הציוריות של נווה צדק; "איך נולדת עיר"; מסע מרתק ומצחיק להורים ולילדים המשלב הפעלות וסיפורים; "תל אביב בסרט"; ביקור באתרים בהם צולמו הסרטים: אלכס חולה אהבה, תעלת בלאומילך, ארבינקא ואחרים.  

טיילת כבר בשנותיה הראשונות, היתה לתל אביב טיילת שנחנכה ב-1939 מסודרת ומוגבהת, עליה שכנו בתי המרחצאות, קזינו גלי-אביב, ביתני "טיר" (מרכזי משחק לנוער), כיכרות וחנויות רבות. רבות נכתב על כך שאופייה נגזר מהים הנושק לפתחה, אך הטיילת שהתפתחה והתרחבה לאורך השנים, היוותה את השפתיים בפרצופה של העיר. מתמונות וארכיונים ניתן לראות, להבין ולהסיק, כי הבילוי המרכזי היה למעשה חוף ים החולי והזהוב. המהפך לגבי הטיילת והזרקת הסיליקון לאותן שפתיים ציוריות, נעשתה בתקופתו של ראש העירייה שלמה להט, על ידי תכניתו של האדריכל יעקב רכטר. שטח הטיילת רוצף באבני גרניט אשר יצרו צורת גלים, והמעקים החלודים שהיו החלק המפריד בין הטיילת הישנה והים, הוחלפו באדניות אבן בהן נשתלה צמחיה עמידה למליחות. ראש העירייה רוני מילוא החליט בשנת 1998 לקרוא למקום "טיילת להט".   

טילי סקאד ינואר 1991 היה חודש בלי פקקים בתל אביב-יפו. לאחר שנשיא עירק סדאם חוסיין פלש לכווית וחמד את בארות הנפט, הוא הציב משוואה בה נאמר שאם יותקף, יפציץ את ישראל באמצעות טילי סקאד משופרים. מומחים טענו כי הסיכוי שטיל ינחת באזור א' הוא קלוש, אבל לא כדאי לקחת סיכון והמדינה כידוע חילקה מסכות אב"כ והאזרחים קנו אקונומיקה. את הסוף כולנו זוכרים, 39 טילים נחתו בתל אביב רבתי. אך עושה הרושם שהפצצה הכי גדולה היתה, קריאתו של שלמה להט לתושבים שעזבו, לא פחות מ"עריקים". מה שהוליד מיד סיסמאות כמו "נשארתי בתל אביב" ו"אני פטריוט תל אביבי". 

טמפלרים כמו בירושלים וחיפה, גם כאן הקימו המתיישבים הגרמניים ישוב חקלאי, בעל מבנים מהודרים בליבה של תל אביב. המושבה "שרונה" הוקמה על ידי מתיישבים גרמניים הקרויים טמפלרים כבר בשנת 1871, במטרה להקים באזור זה ישוב חקלאי המתפרנס מגידולי שדה ומהפקת יין ושמן. המתיישבים הטמפלרים השכילו להקים מבנים מהודרים עם מרפסות, אשר בסמיכות אליהם גינות נוי מרהיבות כחלק מההשתלבות בנוף הארצישראלי. תכנית שימור השכונה הטמפלרית, עולה בד בבד עם הרצון לשימור עברה ההיסטורי של תל אביב-יפו. במסגרת זו הושקעו באתר חשוב זה מחשבה רבה ותכנון מעמיק, הכולל הזזת בתי האבן ההיסטוריים, וחשיפתה המלאה של השכונה הטמפלרית המשופעת ב- 37 בתים בעלי סגנון ואופי ייחודי. על מנת לשמור על צביונו המיוחד של הפארק, מבנים אלו הוסבו לגלריות, בתי קפה, מסעדות, בוטיקים, מוזיאונים, מרכז מבקרים וגם ניתן ליהנות מסיורים מודרכים. המתחם כולו, כולל כ-40 דונם המשופע בגינות נוי, צמחיה, פרחים בשלל צבעים, עצי ענק עתיקים ואלמנטים ייחודיים לשימור, ההופכים את האתר כולו למקום בילוי בעל מספר מוקדים של עניין. לאוהבי הטריוויה שביניכם,  כדאי לדעת כי בתיה של המושבה, שימשו במשך שנים כקריית הממשלה של מדינת ישראל. 

י

יד אליהו שמה של השכונה הותיקה, נגזר משמו של אליהו גולומב מראשי "ההגנה". אבן הפינה הונחה כבר ב-1945, על מנת לתת פתרון דיור לחיילים עבריים שהשתחררו מהצבא הבריטי ולעולים חדשים, שזה עתה עלו. ראש העירייה דאז, ישראל רוקח הצליח לגייס כספים מתורמים (50,000 לירות)  אמידים והקים את הבניינים הראשונים במקום. אך כמובן שהאטרקציה המפורסמת ביותר במקום היא כמובן היכל הספורט יד אליהו, המשמש כאולם הספורט של מכבי תל אביב בכדורסל, ולאחרונה גם כמגרשה של הפועל תל אביב, לאחר שאולם אוסישקין נסגר ונהרס.  

יעקב שבתאי הסופר התל אביבי יעקב שבתאי, מציג בספר הביכורים שלו "זיכרון דברים", (ראה גם "ספרים"), שיצא לאור ב-1977, דמויות משפחתיות אומללות מהמעמד הנמוך-בינוני, כשהרקע לדרמה היא העיר תל אביב המשתנה אף היא במקביל לציר הסיפורי. ברומאן מודרני זה מוצגת בריחה קיומית של הדמויות מהחיים, ואת הדגש על כך ניתן לראות במות דמויות המפתח, בתחילתו ובסופו של הסיפור. בין לבין, הגיבורים (גולדמן, צזאר, אפרים וישראל) חיים את החיים בציפייה למוות שמרחף כעננה מעל כולם. אמנם המוות הוא חלק מהחיים, אך יתכן שדווקא החידלון שמפחיד כל כך, הוא למעשה הפתרון שלא לומר הגאולה המיוחלת. הספר עובד לסרט (1995) על ידי עמוס גיתאי, כשבתפקיד הראשי שיחק אסי דיין.   

יפו האיחוד בין תל אביב ויפו ב-1949 נחשב עד היום להלחם בין שני סגנונות שונים אך דומים. יפו העתיקה היא אחד המקומות היפים לטייל בהם בכל שעות היום. יפו נזכרת בספר יונה, כעיר הנמל שממנה יצא יונה הנביא, על מנת לברוח ממעשה השליחות שהצטווה לעשות. העיר, שהייתה תמיד שער הכניסה לארץ ישראל העתיקה, מצליחה לשמר גם היום את ניחוחות הדורות וטעמי המסורות שעיצבו אותה: החל מבתי אבן יפהפיים והרחובות הצרים והמפותלים, דרך נמל הדייגים ורובע האמנים וכלה בבתי הקפה, המסעדות והחנויות הציוריות. בשביל רוב האנשים והתיירים שוק הפשפשים, המציע מוצרים לבית וביגוד, לצד ענתיקות, אביזרי בית ורהיטי וינטאז', הוא המקום המרתק בכל המטרופולין. בתוך השוק תוכלו למצוא גם בתי קפה אפנתיים, מסעדות על טהרת החומוס והפול ואינסוף פריטים מימים עברו. בנוסף, בתוך השוק ממוקם מרכז עמיעד, המשמש כמרכז לתערוכות, לירידים ולמופעים. אם נכנסים לקרביים של יפו, כדאי לעצור ולבקר בשכונת עג'מי המצויה במעמקי יפו, בסמוך לשפת הים כאשר רחובותיה פתוחים אל הים. השכונה המשופעת באדריכלות עותומאנית של טרום המנדט הבריטי, נהנית מבריזה תמידית ויופי אותנטי. אין זה אם כך מקרה, שבימים אלו עומדת להסתיים במקום, בנייתו של "מרכז פרס לשלום", שמוגדר כפנינה אדריכלית שמעטים כמוה נבנו בישראל. בביקור במקום תוכלו להתרשם ממשטח העץ המקיף את הבניין המרהיב, אשר משולבים בו כשתי וערב בטון בגוון ירקרק ומדפי זכוכית עבים.  

ירקון "הירקון זורם ונשפך לים, הזונות גם", היא לא רק מטאפורה מסוגננת, אלא גם ובעיקר תיאור ציורי שהונחל לעברית על ידי "החברים של נטשה" בשנות השמונים. הירקון היה כאן מאז ומתמיד, זה רק אנחנו שהתקרבנו אליו וגרמנו לזיהומו. באופן טבעי הוקמו לאורכו מרכזים פעילים, כמו: אצטדיון המכביה, מועדון השייטים, בית זבולון וצופי הים, הספורטק, צופי החורש, קרקסים נודדים, מסלולי אופניים, גן החיות שבבבלי ולאחרונה גם התווסף לרשימה מתחם ראש ציפור. כל אלו ואחרים שיוו לנחל מראה חי ובועט, למרות הריחות הלא ארומאטיים והסיכון שבטבילה מקרית במקום, כמו שאירע בפתיחת אירועי המכביה בשנת 1997. ביוני 2008 הוכרזו נחל הירקון ונהר לוס אנג'לס, כנהרות תאומים.  

יש לי סימפטיה אולי אחד השירים המזוהים עם תל אביב, למרות שאם בוחנים בדקדקנות את מלות השיר, מוצאים כוונה אירונית מסוימת. מאיר ויזלטיר שכתב את המלים ונוהג לכתוב שירה שפוגשת את הרחוב, מחלק את בשיר המרחב האורבאני לשניים- העיר והתושבים. העיר בעיניו בתהליך גסיסה ואולי אפילו בתרדמת "עיר בלי קונספציה, טיח נופל, תריס מתייפח אוטובוס מת". מצד שני האנשים שבה הם גיבורי תהילה אנונימיים "יש לי סימפטיה לאנשים שמתאמצים בתל אביב. הכפילות ביחס לעיר היא אמירה בפני עצמה, שהרי אם התושבים טובים אזי העיר טובה, ולהיפך. כמובן שדווקא סתירה זו, הופכת את השורות לכה חזקות ומתנגנות.

המשך יבוא...