כבש ורחץ
 --- הכל החל מהרהורים על כיבושי לב. האמירה הזאת - כבשת את ליבי.. ואז, כמו תמיד איתי, כשמהרהרת במילה אחת יותר מדקה, פירושיה הולכים ומתרחבים ונגזרותיה משתוללות לכל השדים והרוחות. --- ובכן, נראה שהגיע הזמן למשל, לעדכן את אמנת ז'נבה. נכון שלנסח אותה לקח שמונים וחמש שנים. בכלזאת עברו מאז כבר שישים שנים של התעלמות די גורפת מהחלטותיה, שלא לדבר על הלגיטימציה לכבוש אך נתחים ממנה (ברשות חוקים מקומיים), שכל ממשל נוטל לעצמו לפי ראות עיניו וטעמו האישי בחמוצים. --- כי כשחשבתי על ניצני השורש כ.ב.ש, לא הצלחתי להתעלם מצנצנת הזכוכית הגדולה, הניצבת אחר כבוד על השיש במטבח, כבר שבועיים, מלאה כלטוב מלפפונים (בטח יבול מאיזה שטח כבוש) ושום ושמיר ולימון ושאטות אדומים ומים ומלח.. ומייד נמלאתי רחמים ואשמה על איך וידאתי שהגומייה של המכסה אכן אוטמת היטב בסגרה על כל אלה. --- ויש גם את כבש המטוס/אניה עליו פוסעים כובשי העולם והשבים הבייתה. והתראפיה בנהיגה בכבישי הארץ. --- ואז חשבתי שאולי עדיף שאספור כבשים בהרהורי מחר. ומייד הזכרתי לי, שאחד האוכלים האהובים עליי זה בשר. כבש. עם מלפפון כבוש בצד. --- הנה, עוד מילים שורשיות שיוצאות מדעתן. --- ימי בבל כעת. --- "ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים" --- לו יהי. |