במסיבת עיתונאים שקיים הבוקר הוא הודיע על התפטרותו מתפקיד יושב ראש הסיעה  וזה יאפשר לו להצביע בכנסת על פי מצפונו ולא כמחויב לקואליציה. בסיעת העבודה נשארה רק עוד דמות משמעותית ובעלת יושרה - שלי יחימוביץ - שממשיכה עדיין להתלבט אם לנקוט סופסוף את הצעד שישחרר את מפלגת העבודה מאהוד ברק, האוזורפטור שהשתלט עליה ומביא לחיסולה של מפלגה שהייתה פעם סוציאל-דמוקרטית והובילה מדיניות חברתית שפויה. יתר חברי הכנסת הדבוקים לברק כדי לקבל את הנאות השלטון ייעלמו חיש מהר מהנוף הפוליטי יחד אתו. 

אבל העניין לא כל כך פשוט. נשאר עפר עיני הבולשביק היושב בבניין ההסתדרות (פעם קראו לו "הקרמלין") ומשם דואג לעובדים החזקים במשק, אלה שיש בידם המתג שיכול לשבש את החיים התקינים במדינה: עובדי חברת החשמל, הנמלים, בזק, מקורות (וסליחה מאלה ששכחתי). הם כבר השיגו משכורות שמייקרות את שירותי התשתיות במדינה ושלחו את עפר עיני כדי לדאוג שאף אחד לא יגע במשכורותיהם המופרזות. בכל העולם ראשי האיגודים המקצועיים דואגים לעובדים החלשים: הנה, כעת בבריטניה עומדת לפרוץ שביתה כללית של עובדי הדואר בעלי המשכורות הרזות. אבל כאן, יושב ראש האיגוד המקצועי הארצי מתעלם ממאות אלפי עובדים שלא מגיעים לשכר מינימום, עוד עשרות אלפי עובדים בשכר מינימום, עוד מאות אלפי עובדים זרים שאנשים אמידים חסרי מצפון נהנים מעמלם הקשה (חברות קבלני כוח-אדם), ומשחקים עם גורלם אחרי שגבו מהם כספים כדי להביאם מחו"ל לכאן ונהנים כשמשטרת ההגירה מגרשת אותם ומאפשרת להם לגבות שוב עשרת אלפים דולר מעובדים חדשים שיזרקו כעבור כמה חודשים ע"י משטרת ההגירה. עפר עיני עזר לברק להכניס את העבודה לממשלה כדי להמשיך ולקבל מביבי מה שדרוש כדי לשמור על רמת החיים של עובדי חברת החשמל.... וגו'. 

התקווה היא שאנשים כאופיר פינס ועמיר פרץ יחזירו את המצפון החברתי למפלגת העבודה. צעד ראשון בכוון הוא סילוקו של אהוד ברק ולקקני ישבנו למקום הראוי להם: "עשייה לביתם." הצעד השני - החזרת מפלגת העבודה וההסתדרות לימיהם של לוי אשכול ויצחק בן אהרן. זה נראה עדיין כחלום אך צעדו של בן סימון היום הוא צעד אחד בכוון מימושו של החלום.