נמאס, נמאס, נמאס.

הפעם זה כנראה איתות אזהרה אמיתי!

היום לאחר שהשלכתי את חבילת הפתיתים האחרונה שבישלתי, מאחר שההגדרה "well done", פינתה מקומה להגדרה "too done" ושוב מצאתי את עצמי "טסה" למטבח מן המחשב לכבות משהו שהסתמן כתחילתה של שריפה, שבעקבותיה גם מסיר השומנים החזק ביותר לא הצליח לגרד את השכבה השחורה מתחתית הסיר, הבנתי שזהו, כנראה שהגזמתי.

כל פעם כשמגיע הזמן להתחיל להכין את ארוחת הצהריים או הערב, זה הולך בערך כך:

"טוב היום אכין אולי אורז, אז קודם כל אטגן מעט בצל, יופי, השמן מתחמם, אני בינתיים אקפוץ לי למחשב לשניה, לראות אם יש תגובה..." ולאחר שלוש דקות זה מסתיים בערך כך: " אוי השמן...." ואני רצה מבוהלת לגלות שגם השמן הזה נשרף, משליכה ומתחילה מחדש.

_____________________________________

הפעם אקח אתכם איתי למטבח:

אני כבר עומדת להכין ארוחת צהריים לילדים, אך הפעם אשאר עד אשר השמן יתחמם ואז אזרוק פנימה את הבצל, להיטגן מעט.

מעולה, הנה השמן בטמפרטורה הנכונה, אני שופכת את הבצל ויודעת שכעת יש לי בערך כחמש דקות, כאשר האש נמוכה, ללכת ולהתחיל לכתוב פוסט, איזה כיף, זמן איכות, בואו איתי למחשב.

הנה אני מתיישבת והרעיונות מתחילים לזרום והאצבעות מקלידות בקלילות שמזכירה את ימיו הגדולים של קליידרמן ואז באמצע חשיבה על איכות ההוראה בכנס האינטרנט שהתקיים שלשום, אני שוב מריחה את הריח הזה ואוף. שוב רצה אל הגז, ושוב הבצל השחור הזה וענן השריפה תחת הברז המרפא את הסיר הצרוב...למה לא הזכרתם לי?, הלא לקחתי אתכם איתי קוראים יקרים! ...טוב, אתם צודקים, אני באמת לא לוקחת אחריות.

מה שאני אומרת בעצם הוא, שמאז שהתחלתי לכתוב, ילדיי משוועים למזון מעט פחות עשוי, אם לאמר בלשון המעטה, כל זאת בנוסף לעובדה שגם כך יש לי נטייה פירומנית, הבאה לידי ביטוי בלשכוח אש דולקת וכו`.

אפילו פיתחתי אסטרטגיות מורכבות, כמו, להגיש את הפנקייק או השניצל לחילופין כאשר צידו המושחר פונה מטה, או שכנוע עצמי, כדוגמת הטיעון, שכאשר השניצל מעט עשוי מדי הוא "קריספי" יותר בפה, אבל בתחלס, איכות הבישולים שלי התדרדרה כליל.

כמה נקודות למחשבה בעבורי:

1. המחשב עובר למטבח, בדיוק בפינה שליד הגז.

2. גמילה? הפחתת שעות מחשב? (לאאאאאאאאאאאאאאאא!)

3. כדאי לבטח את הבית.

4. לא לשכוח את הגז דלוק.

5. להכין את השכנים מראש שיש עשן בלי אש ובדרך כלל מקורו בבישוליי.

6. לעבור רק למזון, הכולל סלטים חיים, מזון מוכן לרבות קופסאות שימורים, שלא כוללים בישול.

שיט, אני חייבת לרוץ... החביתה.......

(מוקדש בחיוך מפייס למדוכדך הדוכיני - הבטחתי קיימתי?)