כותרות TheMarker >
    ';

    ארכיון

    0

    על קיפודים ושועלים

    57 תגובות   יום רביעי, 29/8/07, 15:12

    אנחנו קוראים ואוהבים ספרים בגלל העונג הספרותי שהם גורמים לנו, אך אנו עורגים לספרים טובים, גם מאחר והם מלמדים אותנו דברים חדשים על עצמנוכבני אנוש.  

    'מלחמה ושלום' של לב טולסטוי נחשב כאחת היצירות החשובות ביותר בספרות העולמית.  אך לא פחות מכך, זו היא גם אחת היצירות החשובות ביותר מבחינת מה שהיא יכולה ללמד אותנו על החשיבה האנושית. וכך אני רוצה להתמקד בפוסט זה.  

    לכאורה 'מלחמה ושלום' הוא סיפורה של הסאגה הגדולה של פלישת נפוליאון לרוסיה, כבוש מוסקבה שסימן את שיא הישגו במסע זה, אך גם את נקודת התפנית במלחמה, כששריפת מוסקבה חייבה אותו להתחיל במה שנודע אחר כך כ'הנסיגה הגדולה'  שבה איבד כמעט את כל צבאו.  אולם זה הוא גם סיפור המאבק בין שתי תפיסות על התנהלותם של הדברים בעולם – ובעיקר במלחמה, ועל צורת החשיבה הנדרשת להתמודדות האנושית עם עולם זה.  

    מחד, טולסטוי מתאר התפארות השווא של נפוליון על גאונותו הצבאית ועליונות הכוח שלו, הנשענת על התכנון הריכוזי הקפדני ומשמעת הברזל שהצליח לקיים בצבא הצרפתי, ומצד שני הוא מתאר את גנרל הרוסי הזקן והבלה קוטוזוב שאינו מוכן לקבל את עצותיהם של  מומחי הצבא הגרמניים שלו בדבר הצורך בתכנון צבאי מפורט והוא מרסן את התלהבותם של הגנרלים הצעירים שלו, הששים אלי הקרב הגדול והמכריע.   

    קוטוזוב מצליח להשיג את נסיגתו של נפוליון ולהציל את רוסיה, לא על ידי תכנון קפדני, ריכוז כוח מול כוח  וניהול גאוני וממושמע, של קרב ההכרעה הגדול, אלא על ידי ניצול ההזדמנויות הבלתי נחזות מראש, המתהוות בכל מציאות אנושית סבוכה, ובעיקר במלחמות.  'מלחמה ושלום' הוא רומן של נרטיב גדול שמתהווה על ידי הרבה נרטיבים קטנים, חלקיים וזמניים, הנפגשים ומשתזרים ביניהם. השזירוּת השילובית הזו היא שיוצרת את המציאות. טולסטוי מתאר בכך את המציאות וההיסטוריה כמי שאינן מוכתבות על ידי ההוצאה לפועל של תכנוני העל של קיסרים, מלכים גנרלים, נשיאים, ראשי הממשלות או ראשי תאגידים גדולים, אלא כמי שמתהווים על ידי אין ספור מציאויות חדשות ואפשרויות חדשות המשתרגות אלה באלה  והפעולות של "בני האדם הרגילים" עליהם.  

    ניתן לאומר כי טולסטוי ב'מלחמה ושלום' מתאר מציאות, אמונות ודרכי חשיבה פוסט-מודרניות שהפכו למוכרות לנו רק יותר ממאה שנים מאוחר יותר, בעקבות ההתפתחויות שהתרחשו בתחילת המאה העשרים בתיאוריות של הפיסיקה, בתיאוריות הכאוס והמסובכות (Complexity Theory), והתפתחויות מקבילות שהתרחשו בתחומי התרבות, הספרות והאומנות.   על פי גישות אלה אין יכולת לנסח בתיאוריה כוללת אחת  את מהלכם של ההתרחשויות. נגזר על כל תיאוריה כזו שתהיה תמיד רק חלקית ולעולם לא תוכל להקיף את מלוא סיבוכיותו של השלם. נקודות התפנית הגדולות נגרמות על  ידי מצרף סבוך של אין סוף מקרים וסיבות, רובן קטנות או אף זעירות, שמתלכדות  ומסתבכות עד לאין שיעור. זאת, הגם שבדיעבד אנו נוהגים לעשות להם רדוקציה ונוטים לספר אותם כנראטיב אחד של התפתחות סיבתית ברורה.    

    אם אלה הם פני הדברים, נשאלת השאלה איזה השלכות יש לתפיסת מציאות כזו, על צורת החשיבה והפעולה המתאימים לפילוס דרכנו במציאות כזו?.  

    בעקבות המסה הנהדרת של  ישעיהו ברלין 'הקיפוד והשועל', אני מציע להבחין בין שתי בין שתי אסטרטגיות של חשיבה ופעולה. 'הגישה הקיפודית', זו היא גישה המאמינה, מרוכזת ומעמיקה בדבר אחד גדול לעומת  'הגישה השועלית' שיוצרת את ההבנה והפעולה דרך תנועה בין מגוון גדול של דברים ואסוציאציות ללא קשר לוגי ברור ביניהם.

    ב'הקיפוד והשועל' ישעיהו ברלין מתאר את לב טולסטוי ב"מלחמה ושלום" כמי שצורת הכתיבה שלו מדגימה  בצורה מופלאה את 'הגישה השועלית'. לעומתו הוא מעמיד סופרים רוסיים אחרים של המאה ה-18 , דוגמת דוסטויבסקי, אותם הוא מכנה 'קיפודים'.  

    ה'קיפודים' הם אלה המנסים תמיד לייצג את הדברים כמתאימים או לא מתאימים לתבנית יחידה כלשהי, שהם מאמינים בה. הם רואים ובוחנים את הדברים על פי עיקרון מאחד אחד. לעומתם ה'שועלים' בוחנים את משמעותם של הדברים על ידי תנועה מתמדת 'בין' הדברים. הם תופסים את המציאות כמצויה תמיד במצב השתנות וכמחייבת תמיד לשם הבנתה לשלב מחדש  אסוציאציות חשיבתיות ומקורות חדשים של ידע והתנסות חוויתית ליצירתן של תיאוריות מסבירות חדשות ודרכי פועלה חדשות, שהן תמיד חלקיות וזמניות.  

     הגם שאנו חיים בתקופה הפוסט מודרנית שאחד ממאפייניה החשובים היא קריסת הפרדיגמות והתיאוריות הגדולות, רוב המערכות שלנו כולל התחומים השונים של הארגון, המדינתי, הצבאי והעסקי,   מתנהלים עדיין על פי הנחות קיפודיות (המכונות גם 'ניהול מדעי').את הנטייה להאמין בתיאוריות הגדולות ירשנו מהדת, מהמדע ומהתנועות החברתיות הגדולות דוגמת הקומוניזם  והפשיזם, שהם עצמם היו צורה מסוימת של דת מדעית.  

    בבית הספר, באוניברסיטה ובארגונים העסקיים,  מחנכים אותנו ומאמנים אותנו בעיקר לפעול  כ'קיפודים'. מרגילים אותנו להניח כי לכל בעיה יש תיאוריות ומודלים תקפים הנקבעים 'מלמעלה' (על ידי המדענים, על ידי המורים, על ידי המשפטנים, ועל ידי 'יודעי דבר' אחרים) ומה שמוטל עלינו – "האנשים הפשוטים" הוא להכיר אותם ולפעול לפיהם. נותנים לנו מערכות מידע מתוחכמות ומלמדים אותנו להשתמש בהם תוך כדי הפעלת כללי ניתוח (information analysis) על פי העקרונות הלוגיים של המודלים שמספקים לנו.

    אנחנו מוקפים בשלטנות 'קיפודית' המכתיבה לנו במידה רבה לחשוב כקיפודים.  ואף על פי כן, כל אחד מאיתנו, בצורה כזו או אחרת, או בתקופה כזו או אחרת, חומק, ולו זמנית, מהשלטנות הקיפודית. הסיבה לכך היא שהאדם במהותו הוא חושב שועלי טבעי. השועליות מאפיינת את החשיבה האנושית, לא פחות, ואף יותר מהקיפודיות. לצרכי  ההבנה והתפקוד היומיומי שלנו אנו לא פועלים  כ'קיפודים', אלא כ'שועלים'. הגם שרובנו עושה זאת "במחתרת". 

     מחנכים אותנו לחשוב קיפודית, מאחר ובמדע ובמחקר המדעי אתה חייב לקיים את המשמעת הקיפודית, וכל מה שהוא מדעי הוא נעלה על פני מה שאינו מדעי. מנסים לשכנע אותנו כי החשיבה הקיפודית היא צורת חשיבה עליונה והחשיבה השועלית היא צורת חשיבה נחותה. זאת למרות העדויות הרבות לכך שבני אדם רוכשים את היכולות המאפשרות להם להצטיין בתפקודים שלהם ולהבין מצבים חדשים דרך אסוציאציות והקשרים חשיבתיים שאינם "ממושמעים" בלוגיקה מדעית קיפודית.   

    הרברט וסטיוארט דריפוס בספרם Mind over Machine סיכמו שורה של מחקרים המצביעים על כך שאלה המצטיינים בתחומי התפעול הפרקטי המחייבים התמודדות מהירה עם מצבים חדשים, לדוגמא, טייסי קרב, מה שמבחין ביניהם ובין אלה שאינם מצטיינים בכך, הוא שהראשונים הצליחו לנטוש את אסטרטגית החשיבה הלוגית אנליטית שבאמצעותה הכשירו אותם בקורס הטייס. ואילו הטייסים הלא מצטיינים הם אלה שהלוגיקה הזו ממשיכה להנחות את חשיבתם ופעולתם, גם זמן רב לאחר שסיימו את בית הספר לטיסה.  

    יש גם עדויות רבות לכך שהגישה הקיפודית היא גם נחותה בחיזוי והבנה של נקודות התפנית בהתפתחויות הגדולות.פיל טטלוק  בספרו Expert Political judgment, סיכם שסקר נתונים על  למעלה על כשמונת אלפים הערכות על נקודות תפנית(emerging situations), פוליטיות, אסטרטגיות וכלכליות  שבוצעו על ידי  מאתיים תשעים וארבע מומחים, המפעילים אסטרטגיה 'קיפודית'. הוא מצא שהניבויים שלהם לגביהן, אינם טובים יותר מאשר של עיתונאים או קוראים מגיבים ב- New York Times, המפעילים אסטרטגית חשיבה 'שועלית'.   

    במחקר שביצעתי בזמנו יחד עם זוכה פרס נובל פרופ' דניאל כהנמן ושבו נבחנה יכולת החיזוי על נקודות תפנית של חוקרי מודיעין וחוקרים אקדמאיים מוכרים ומכובדים בתחומם, לעומת "בני אדם רגילים", נמצא שהן לחוקרי המודיעין שלרשותם עמד חומר חסוי, והן החוקרים האקדמיים המעמיקים לחקור את נושאי מחקריהם במשמעת מדעית, לא היה כל יתרון בחיזוי על פני "בני אדם רגילים". וההסבר לכך הוא שחוקרי המודיעין והחוקרים האקדמיים הפעילו אסטרטגיות חשיבה קיפודיות, בעוד ש"בני האדם הרגילים" מפעילים  אסטרטגיות חשיבה שועליות.  

    בקיצור, המחקר המדעי הקיפודי  מגלה לנו עתה את מה שטולסטוי באינטואיציות השועליות שלו, חש וידע לספר לנו כבר לפני למעלה ממאתיים שנה ('מלחמה ושלום' נכתב ב- 1869).  

    מה דעתכם?      צבי לניר Praxis.co.il ©
    דרג את התוכן:

      תגובות (57)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/9/07 07:56:

       

      צטט: לניר 2007-09-27 07:49:49

       

      צטט: brand_nu 2007-09-27 05:04:50

      עונג צרוף. הפוסט ותגובותיו.

       לערפד מהשועל

      תודה לך ערפד

      אני מנסה לפתח כאן סוג קצת שונה של חווית בלוג  שסותרת את הטיעון הרווח שהגלישה ברשת לא יוצרת ששום דבר חדש ומעניין.

      צבי לניר

        27/9/07 05:04:

      עונג צרוף. הפוסט ותגובותיו.

        16/9/07 01:13:

       

      צטט: לניר 2007-09-15 17:46:16

       

      צטט: noam tepper 2007-09-15 11:48:15

       

      צטט: לניר 2007-09-13 09:16:32

      נעם

      למה כוונתך בכל ש"ההתיחסות הקיפודית שועלית. שייכת לאחד המרחבים נחש לאיזה ?". האם תוכל להרחיב?.

      עקרונית מסכים עימך לגבי הערות הבקורת. ענינית, בירורם מחייב דיון מסתעף ומעמיק נוסף, שהייתי שמח לקיים אותו עמך, אך הוא יגלוש הרבה מעבר למסגרת של פוסט זה.

      כאן נדמה לי שנוכל להסתפק, וגם להסכים, עם כך שההתקדמות מתרחשת תמיד דווקא דרך האי-מושלמות. 

       בינתיים הוצאתי שני פוסטים נוספים שעוסקים באותו עניין , מהיבטים אחרים, אך גם מעמיקים יותר שלו, ועתה אני עובד על פוסט רביעי בסידרה זו. אשמח עם תמשיך להשתתף במה שהם מחוללים, וכיצד הם מתפתחים. 

      תודה,

      צבי לניר

      צבי היקר,  השאלה היא אחת מה אתה רוצה ? רמזים או הוכחה מתמטית לכשל הלוגי. הנחת היסוד שלי היא שכאיש אמ"ן מחקר אתה מעוניין באמת ולכן : נתחיל בדוגמה היפה – נפוליאון מול קוטוזוב. ביחס שבין טקטיקה לאסטרטגיה לעולם לא נוכל לומר למי יהיה יתרון. למה ? כי מדובר בשתי משוואות עם שלושה נעלמים ---> ולכן יש לכך אינסוף פתרונות.  "מערכת המשוואות"  - באחת תהא התכנון, משמעת וכד' של נפוליאון ובאחרת תהא "חוסר הטקטיקה" של קוטוזוב שהרי הוא פועל במשור אחר – הייתי אומר שצבאו שלו יהיה טוב יותר בתמרון ובשינוי תוכניות מהיר.  

      הממד השלישי הוא הנפח שבתוכו חיות המערכות (מודיעין, מטרות, כוחות ומשימות וכד') – אין צורך להגדיר לך כיצד בנוייה פקודה -מגניב - כעת לתשובה למה יהיו אינסוף פתרונות.

      כיוון שמדובר במצב כיאוטי. שהרי אין ערך מוחלט לשתי השיטות – ערכן נקבע במידה רבה ע"י תנאי השטח, כמות השינויים והקיצוניות שלהם.

      לכן במידה והקרב מתפתח בצורה סדורה. לנפוליאון על גישתו המסודרת יהיה יתרון מוחלט. במידה והקרב יתפתח לכיוונים אחרים – בעיות לוגיסטיות, אספקה, ניוון כתוצאה המחסור באוכל וקור קיצוני – יהיה לצבא של הגנרל הזקן יתרון משמעותי. אגב בעניין ריסון התלהבותם של הקצינים הצעירים ראה – בריחת דוד מאבשלום ועצת אחיתופל. במקרה זה אין ספק שחוכמתו של קוטוזוב גבוהה מאוד. הוא פשוט מבין היטב את שדה הקרב.

        במה מתבטא הכשל הלוגי  - בהנחה שהקיפוד והשועל הן שתי קבוצות זרות ושימוש מושכל בהן יוכל להוביל אותנו לפתרון האמיתי אנו צריכים לקבל פתרון לכל מצב כאוטי. בפועל גם שימוש מושכל בשני הכלים אינו מביא לניצחון בכל מצב. הסיבה, ככל הנראה, קיים אלמנט נוסף -ממד נוסף שעליו לא חשבנו ויוכל לשמש ככלי מנצח בהתרחשות שבה כשלנו.

      בתיאור של הקיפוד והשועל ככלי עבודה. שתי הקבוצות אינן זרות. דוגמאות לא חסר, אבל רק לשם הטעם אתן את אחת מהן שלא צלחה, למרות שאני נכנס למגרש חרוש היטב.

       

      הפתעת יום כיפור - תרגיל או מלחמה ?

       

      הפתרון שילוב - תרגיל שיתפתח למלחמה.

       

      הניתוח הלוגי כשל, כיוון שהוא התייחס לשתי הקבוצות כזרות.

       

      חומר היה למכביר – שנינו יודעים זאת. החומר סיפק מידע ל"שני הסלים" – האחד סווג ל"תרגיל" והאחר ידיעות מובהקות ל"מלחמה".

       

      הידיעות, לצערי ולצערך, הוכנסו בצורה נהדרת ומקצועית לשני הסלים.

       

      עכשיו נותר בכל יום מהימים (25 באוגוסט ועד 5 לאוקטובר ) לבחור תרגיל או מלחמה ?

       

      ניסיון לבדוק זאת שוב ע"י שאילת אותה שאלה היה מביא אותך לאותה מסקנה – סל התרגיל היה מתמלא הרבה יותר מהר מסל המלחמה. המסקנה המובהקת - תרגיל.

      כעת בוא ננסה לשאול שאלה שכופרת בכל ומשלבת בין השועל לקיפוד – או במקרה שלנו בין התרגיל למלחמה. ניצור סל שלישי ורביעי. (רק להבהרה סל ראשון - תרגיל, סל שני מלחמה, סל שלישי ורביעי שילוב בינהן "תרגיל ומלחמה" ו-"מלחמה ותרגיל" )

      תתכנה שתי אפשרויות נוספות – אחת נפסלת מיידית (מלחמה שתתפתח לתרגיל מגניב)

      נייצר סל שעליו רשום "תרגיל שיתפתח למלחמה" ואז באורח פלא יוכלו להיכנס אליו כל הידיעות. והיה נמנע טיפול פסיכולוגי לדור שלם של אנשי אמ"ן שזקוקים לו מאוד.    מה הפתרון הקלאסי ? בדיוק מה שהמדע מנסה לבצע. היתפסות על תיאוריה שתסביר חלק קטן מהמרחב. אם המרחב הינו נפח של כדור –למדע מספיק היה לקבל פונקציה לינארית שתתאר ישר על היקף הכדור. גם אם זהו אפילו לא קירוב לאמת. (גם קו ולא עקום גם קו ש/מתאמר רק חלק מהנפח )

      כל הסיפור הוא חוסר היכולת לתפקד ללא ייצור כללים ראשוניים. אג  גם המתמטיקה המתחילה מהם - כל מערכת מתמטית מורכבת משורה של אקסיומות. מה יקרה אם אחת מהן תוכח שלא ממש אמיתית.   

      אגב, לעיין תיאורית מערכות כיאוטיות וסיבוכיות. למרות שלמדתי זאת פניתי לאפיק אחר. כך שאני עדיין מגדיר עצמי הדיוט לחלוטין. בכל זאת הייתי ממליץ לך לקרוא על תיאוריית המיתרים והשלכותיה על חיזוי פיזי של אירועים. אם אין לך רקע מתמטי תוכל לקרוא להינות מהספר "היקום על חולצת טריקו"

       שנה טובה, 

      נעם.  

      נ.ב: אתה מוזמן לשלוח אלי מייל noamt@faccess.co.il

       

       

      לנועם

       

      ראשית, שאפו על התגובה הארוכה. תודה.

       

      יש בה כל כך הרבה שאינני יודע למה עלי להתייחס. ומאחר והידע שלי במתמטיקה הוא עלוב למדי, אי מעדיף להתייחס לשאלה שמקשרת בין 'הערכת המודיעין' ובין הפילוסופיה של המדע.

       

       

      ובהקשר זה טענתי היא שהמחקר המודיעיני, בניגוד למדע, אינו מחפש אחר 'האמת'. אמת היא אוניברסלית ואינה תלוית הקשר. מודיעין עוסק בנסיון להבין את ההקשרים המשתנים. ואלה הם שני דברים שונים.

       

       

      השיטה המדעית כוללת כללים אפיסטמולוגיים לבחינתן של ההנחותו. ולשם כך ההנחות חייבות להיות מנוסחות  בצורה ממצה ומוציאה המאפשרת את הפרחתן על ידי העובדות משמשות כאמצעי לאישוש התיאוריות או להפרחתן. אולם במודיעין שני תנאים אלה לא מתקיימים. האמונות המודיעיניות אינן מנוסחות כתאוריות ממצות ומוציאות והמידע המודיעיני אין לו את אותו תוקף שיש למידע  שנבחן במעבדת המחקר.

       

      עבודת המחקר המודיעינית אינה תרגיל דידוקטיבי, אלא תרגיל "ad hocery" גמיש על מציאות שהיא תקדימית ותמיד נמצאת במצב של התהוות, ועל כן מחייבת תמיד לשלב מחדש  אסוציאציות חשיבתיות ומקורות חדשים של ידע.

      שתהיה לך שבת נעימה

      צביקה לניר

       

      צבי,

       

      בשתי מילים וללא מתמטיקה. אין אפשרות "להפעיל" קיפוד ושועל ולכסות בהן את כל מרחב האפשרויות מסיבה אחת בלבד. האחד מכיל את האחר. קיים מכנה משותף בין שתי החיות.

       

      הידע שלי במודיעין הוא די עלוב ונובע משיחות ארוכות עם יואל בן פורת ז"ל שמטרתן פיתוח כלים להתמודדות עם האסון הבא. מגניב

       

      שבוע טוב,

       נעם.

       

       

       

       

       

       

       

        15/9/07 17:46:

       

      צטט: noam tepper 2007-09-15 11:48:15

       

      צטט: לניר 2007-09-13 09:16:32

      נעם

      למה כוונתך בכל ש"ההתיחסות הקיפודית שועלית. שייכת לאחד המרחבים נחש לאיזה ?". האם תוכל להרחיב?.

      עקרונית מסכים עימך לגבי הערות הבקורת. ענינית, בירורם מחייב דיון מסתעף ומעמיק נוסף, שהייתי שמח לקיים אותו עמך, אך הוא יגלוש הרבה מעבר למסגרת של פוסט זה.

      כאן נדמה לי שנוכל להסתפק, וגם להסכים, עם כך שההתקדמות מתרחשת תמיד דווקא דרך האי-מושלמות. 

       בינתיים הוצאתי שני פוסטים נוספים שעוסקים באותו עניין , מהיבטים אחרים, אך גם מעמיקים יותר שלו, ועתה אני עובד על פוסט רביעי בסידרה זו. אשמח עם תמשיך להשתתף במה שהם מחוללים, וכיצד הם מתפתחים. 

      תודה,

      צבי לניר

      צבי היקר,  השאלה היא אחת מה אתה רוצה ? רמזים או הוכחה מתמטית לכשל הלוגי. הנחת היסוד שלי היא שכאיש אמ"ן מחקר אתה מעוניין באמת ולכן : נתחיל בדוגמה היפה – נפוליאון מול קוטוזוב. ביחס שבין טקטיקה לאסטרטגיה לעולם לא נוכל לומר למי יהיה יתרון. למה ? כי מדובר בשתי משוואות עם שלושה נעלמים ---> ולכן יש לכך אינסוף פתרונות.  "מערכת המשוואות"  - באחת תהא התכנון, משמעת וכד' של נפוליאון ובאחרת תהא "חוסר הטקטיקה" של קוטוזוב שהרי הוא פועל במשור אחר – הייתי אומר שצבאו שלו יהיה טוב יותר בתמרון ובשינוי תוכניות מהיר.  

      הממד השלישי הוא הנפח שבתוכו חיות המערכות (מודיעין, מטרות, כוחות ומשימות וכד') – אין צורך להגדיר לך כיצד בנוייה פקודה -מגניב - כעת לתשובה למה יהיו אינסוף פתרונות.

      כיוון שמדובר במצב כיאוטי. שהרי אין ערך מוחלט לשתי השיטות – ערכן נקבע במידה רבה ע"י תנאי השטח, כמות השינויים והקיצוניות שלהם.

      לכן במידה והקרב מתפתח בצורה סדורה. לנפוליאון על גישתו המסודרת יהיה יתרון מוחלט. במידה והקרב יתפתח לכיוונים אחרים – בעיות לוגיסטיות, אספקה, ניוון כתוצאה המחסור באוכל וקור קיצוני – יהיה לצבא של הגנרל הזקן יתרון משמעותי. אגב בעניין ריסון התלהבותם של הקצינים הצעירים ראה – בריחת דוד מאבשלום ועצת אחיתופל. במקרה זה אין ספק שחוכמתו של קוטוזוב גבוהה מאוד. הוא פשוט מבין היטב את שדה הקרב.

        במה מתבטא הכשל הלוגי  - בהנחה שהקיפוד והשועל הן שתי קבוצות זרות ושימוש מושכל בהן יוכל להוביל אותנו לפתרון האמיתי אנו צריכים לקבל פתרון לכל מצב כאוטי. בפועל גם שימוש מושכל בשני הכלים אינו מביא לניצחון בכל מצב. הסיבה, ככל הנראה, קיים אלמנט נוסף -ממד נוסף שעליו לא חשבנו ויוכל לשמש ככלי מנצח בהתרחשות שבה כשלנו.

      בתיאור של הקיפוד והשועל ככלי עבודה. שתי הקבוצות אינן זרות. דוגמאות לא חסר, אבל רק לשם הטעם אתן את אחת מהן שלא צלחה, למרות שאני נכנס למגרש חרוש היטב.

       

      הפתעת יום כיפור - תרגיל או מלחמה ?

       

      הפתרון שילוב - תרגיל שיתפתח למלחמה.

       

      הניתוח הלוגי כשל, כיוון שהוא התייחס לשתי הקבוצות כזרות.

       

      חומר היה למכביר – שנינו יודעים זאת. החומר סיפק מידע ל"שני הסלים" – האחד סווג ל"תרגיל" והאחר ידיעות מובהקות ל"מלחמה".

       

      הידיעות, לצערי ולצערך, הוכנסו בצורה נהדרת ומקצועית לשני הסלים.

       

      עכשיו נותר בכל יום מהימים (25 באוגוסט ועד 5 לאוקטובר ) לבחור תרגיל או מלחמה ?

       

      ניסיון לבדוק זאת שוב ע"י שאילת אותה שאלה היה מביא אותך לאותה מסקנה – סל התרגיל היה מתמלא הרבה יותר מהר מסל המלחמה. המסקנה המובהקת - תרגיל.

      כעת בוא ננסה לשאול שאלה שכופרת בכל ומשלבת בין השועל לקיפוד – או במקרה שלנו בין התרגיל למלחמה. ניצור סל שלישי ורביעי. (רק להבהרה סל ראשון - תרגיל, סל שני מלחמה, סל שלישי ורביעי שילוב בינהן "תרגיל ומלחמה" ו-"מלחמה ותרגיל" )

      תתכנה שתי אפשרויות נוספות – אחת נפסלת מיידית (מלחמה שתתפתח לתרגיל מגניב)

      נייצר סל שעליו רשום "תרגיל שיתפתח למלחמה" ואז באורח פלא יוכלו להיכנס אליו כל הידיעות. והיה נמנע טיפול פסיכולוגי לדור שלם של אנשי אמ"ן שזקוקים לו מאוד.    מה הפתרון הקלאסי ? בדיוק מה שהמדע מנסה לבצע. היתפסות על תיאוריה שתסביר חלק קטן מהמרחב. אם המרחב הינו נפח של כדור –למדע מספיק היה לקבל פונקציה לינארית שתתאר ישר על היקף הכדור. גם אם זהו אפילו לא קירוב לאמת. (גם קו ולא עקום גם קו ש/מתאמר רק חלק מהנפח )

      כל הסיפור הוא חוסר היכולת לתפקד ללא ייצור כללים ראשוניים. אג  גם המתמטיקה המתחילה מהם - כל מערכת מתמטית מורכבת משורה של אקסיומות. מה יקרה אם אחת מהן תוכח שלא ממש אמיתית.   

      אגב, לעיין תיאורית מערכות כיאוטיות וסיבוכיות. למרות שלמדתי זאת פניתי לאפיק אחר. כך שאני עדיין מגדיר עצמי הדיוט לחלוטין. בכל זאת הייתי ממליץ לך לקרוא על תיאוריית המיתרים והשלכותיה על חיזוי פיזי של אירועים. אם אין לך רקע מתמטי תוכל לקרוא להינות מהספר "היקום על חולצת טריקו"

       שנה טובה, 

      נעם.  

      נ.ב: אתה מוזמן לשלוח אלי מייל noamt@faccess.co.il

       

       

      לנועם

       

      ראשית, שאפו על התגובה הארוכה. תודה.

       

      יש בה כל כך הרבה שאינני יודע למה עלי להתייחס. ומאחר והידע שלי במתמטיקה הוא עלוב למדי, אי מעדיף להתייחס לשאלה שמקשרת בין 'הערכת המודיעין' ובין הפילוסופיה של המדע.

       

       

      ובהקשר זה טענתי היא שהמחקר המודיעיני, בניגוד למדע, אינו מחפש אחר 'האמת'. אמת היא אוניברסלית ואינה תלוית הקשר. מודיעין עוסק בנסיון להבין את ההקשרים המשתנים. ואלה הם שני דברים שונים.

       

       

      השיטה המדעית כוללת כללים אפיסטמולוגיים לבחינתן של ההנחותו. ולשם כך ההנחות חייבות להיות מנוסחות  בצורה ממצה ומוציאה המאפשרת את הפרחתן על ידי העובדות משמשות כאמצעי לאישוש התיאוריות או להפרחתן. אולם במודיעין שני תנאים אלה לא מתקיימים. האמונות המודיעיניות אינן מנוסחות כתאוריות ממצות ומוציאות והמידע המודיעיני אין לו את אותו תוקף שיש למידע  שנבחן במעבדת המחקר.

       

      עבודת המחקר המודיעינית אינה תרגיל דידוקטיבי, אלא תרגיל "ad hocery" גמיש על מציאות שהיא תקדימית ותמיד נמצאת במצב של התהוות, ועל כן מחייבת תמיד לשלב מחדש  אסוציאציות חשיבתיות ומקורות חדשים של ידע.

      שתהיה לך שבת נעימה

      צביקה לניר

       

       

        15/9/07 11:48:

       

      צטט: לניר 2007-09-13 09:16:32

      נעם

      למה כוונתך בכל ש"ההתיחסות הקיפודית שועלית. שייכת לאחד המרחבים נחש לאיזה ?". האם תוכל להרחיב?.

      עקרונית מסכים עימך לגבי הערות הבקורת. ענינית, בירורם מחייב דיון מסתעף ומעמיק נוסף, שהייתי שמח לקיים אותו עמך, אך הוא יגלוש הרבה מעבר למסגרת של פוסט זה.

      כאן נדמה לי שנוכל להסתפק, וגם להסכים, עם כך שההתקדמות מתרחשת תמיד דווקא דרך האי-מושלמות. 

       בינתיים הוצאתי שני פוסטים נוספים שעוסקים באותו עניין , מהיבטים אחרים, אך גם מעמיקים יותר שלו, ועתה אני עובד על פוסט רביעי בסידרה זו. אשמח עם תמשיך להשתתף במה שהם מחוללים, וכיצד הם מתפתחים. 

      תודה,

      צבי לניר

      צבי היקר,  השאלה היא אחת מה אתה רוצה ? רמזים או הוכחה מתמטית לכשל הלוגי. הנחת היסוד שלי היא שכאיש אמ"ן מחקר אתה מעוניין באמת ולכן : נתחיל בדוגמה היפה – נפוליאון מול קוטוזוב. ביחס שבין טקטיקה לאסטרטגיה לעולם לא נוכל לומר למי יהיה יתרון. למה ? כי מדובר בשתי משוואות עם שלושה נעלמים ---> ולכן יש לכך אינסוף פתרונות.  "מערכת המשוואות"  - באחת תהא התכנון, משמעת וכד' של נפוליאון ובאחרת תהא "חוסר הטקטיקה" של קוטוזוב שהרי הוא פועל במשור אחר – הייתי אומר שצבאו שלו יהיה טוב יותר בתמרון ובשינוי תוכניות מהיר.  

      הממד השלישי הוא הנפח שבתוכו חיות המערכות (מודיעין, מטרות, כוחות ומשימות וכד') – אין צורך להגדיר לך כיצד בנוייה פקודה -מגניב - כעת לתשובה למה יהיו אינסוף פתרונות.

      כיוון שמדובר במצב כיאוטי. שהרי אין ערך מוחלט לשתי השיטות – ערכן נקבע במידה רבה ע"י תנאי השטח, כמות השינויים והקיצוניות שלהם.

      לכן במידה והקרב מתפתח בצורה סדורה. לנפוליאון על גישתו המסודרת יהיה יתרון מוחלט. במידה והקרב יתפתח לכיוונים אחרים – בעיות לוגיסטיות, אספקה, ניוון כתוצאה המחסור באוכל וקור קיצוני – יהיה לצבא של הגנרל הזקן יתרון משמעותי. אגב בעניין ריסון התלהבותם של הקצינים הצעירים ראה – בריחת דוד מאבשלום ועצת אחיתופל. במקרה זה אין ספק שחוכמתו של קוטוזוב גבוהה מאוד. הוא פשוט מבין היטב את שדה הקרב.

        במה מתבטא הכשל הלוגי  - בהנחה שהקיפוד והשועל הן שתי קבוצות זרות ושימוש מושכל בהן יוכל להוביל אותנו לפתרון האמיתי אנו צריכים לקבל פתרון לכל מצב כאוטי. בפועל גם שימוש מושכל בשני הכלים אינו מביא לניצחון בכל מצב. הסיבה, ככל הנראה, קיים אלמנט נוסף -ממד נוסף שעליו לא חשבנו ויוכל לשמש ככלי מנצח בהתרחשות שבה כשלנו.

      בתיאור של הקיפוד והשועל ככלי עבודה. שתי הקבוצות אינן זרות. דוגמאות לא חסר, אבל רק לשם הטעם אתן את אחת מהן שלא צלחה, למרות שאני נכנס למגרש חרוש היטב.

       

      הפתעת יום כיפור - תרגיל או מלחמה ?

       

      הפתרון שילוב - תרגיל שיתפתח למלחמה.

       

      הניתוח הלוגי כשל, כיוון שהוא התייחס לשתי הקבוצות כזרות.

       

      חומר היה למכביר – שנינו יודעים זאת. החומר סיפק מידע ל"שני הסלים" – האחד סווג ל"תרגיל" והאחר ידיעות מובהקות ל"מלחמה".

       

      הידיעות, לצערי ולצערך, הוכנסו בצורה נהדרת ומקצועית לשני הסלים.

       

      עכשיו נותר בכל יום מהימים (25 באוגוסט ועד 5 לאוקטובר ) לבחור תרגיל או מלחמה ?

       

      ניסיון לבדוק זאת שוב ע"י שאילת אותה שאלה היה מביא אותך לאותה מסקנה – סל התרגיל היה מתמלא הרבה יותר מהר מסל המלחמה. המסקנה המובהקת - תרגיל.

      כעת בוא ננסה לשאול שאלה שכופרת בכל ומשלבת בין השועל לקיפוד – או במקרה שלנו בין התרגיל למלחמה. ניצור סל שלישי ורביעי. (רק להבהרה סל ראשון - תרגיל, סל שני מלחמה, סל שלישי ורביעי שילוב בינהן "תרגיל ומלחמה" ו-"מלחמה ותרגיל" )

      תתכנה שתי אפשרויות נוספות – אחת נפסלת מיידית (מלחמה שתתפתח לתרגיל מגניב)

      נייצר סל שעליו רשום "תרגיל שיתפתח למלחמה" ואז באורח פלא יוכלו להיכנס אליו כל הידיעות. והיה נמנע טיפול פסיכולוגי לדור שלם של אנשי אמ"ן שזקוקים לו מאוד.    מה הפתרון הקלאסי ? בדיוק מה שהמדע מנסה לבצע. היתפסות על תיאוריה שתסביר חלק קטן מהמרחב. אם המרחב הינו נפח של כדור –למדע מספיק היה לקבל פונקציה לינארית שתתאר ישר על היקף הכדור. גם אם זהו אפילו לא קירוב לאמת. (גם קו ולא עקום גם קו ש/מתאמר רק חלק מהנפח )

      כל הסיפור הוא חוסר היכולת לתפקד ללא ייצור כללים ראשוניים. אג  גם המתמטיקה המתחילה מהם - כל מערכת מתמטית מורכבת משורה של אקסיומות. מה יקרה אם אחת מהן תוכח שלא ממש אמיתית.   

      אגב, לעיין תיאורית מערכות כיאוטיות וסיבוכיות. למרות שלמדתי זאת פניתי לאפיק אחר. כך שאני עדיין מגדיר עצמי הדיוט לחלוטין. בכל זאת הייתי ממליץ לך לקרוא על תיאוריית המיתרים והשלכותיה על חיזוי פיזי של אירועים. אם אין לך רקע מתמטי תוכל לקרוא להינות מהספר "היקום על חולצת טריקו"

       שנה טובה, 

      נעם.  

      נ.ב: אתה מוזמן לשלוח אלי מייל noamt@faccess.co.il

       

       

        15/9/07 10:25:

       

      צטט: zoharav 2007-09-14 14:37:49

      צבי - "על מנת להיות שועל בוגר ופורה, עליך להשקיע הרבה בהכרה קיפודית של התחום שלך, או הנושא שאליו אתה רוצה להתייחס. "


      מושלם ומשכנע.

      זהר

      זהר

      תודה.

      אני תמיד מופתע מחדש עד כמה בני אדם מעוגנים בחשיבה הבינארית - 'כן'-'לא', 'או-או'.

      והגם שאני תמיד חוזר ומדגיש את 'השלמות של הניגודית' שבין השועליות והקיפודיות, יש רבים שקשה להם לקבל זאת והם חושבים ששועליות היא שלילה מכל וכל של הקיפודיות. ואין טעות גדולה מזאת לגבי תפיסת מהותה של השועליות.

      צביקה לניר

        14/9/07 14:37:

      צבי - "על מנת להיות שועל בוגר ופורה, עליך להשקיע הרבה בהכרה קיפודית של התחום שלך, או הנושא שאליו אתה רוצה להתייחס. "


      מושלם ומשכנע.

      זהר

        14/9/07 12:23:

       

      צטט: heropass 2007-09-14 10:29:15

       

      לגבי הקיפוד....

      הקיפוד משתמש בעיקר בשכלו, בכל מה שצבר בזכרונו

      מנקודת מבט אחרת - הוא חי בעברו, ומתבונן בהווה ובעתיד מעיני העבר.

      הרי כל מה שטמון בזכרונו הינו כבר עבר, לא?

       

      השועל לעומת זאת בעמדה טובה הרבה יותר - הוא חי בהווה,

      היכן שהעבר מסתיים, והעתיד נוצר - בדיוק עכשיו.

      בדיוק בקו התפר - זווית ראיה מציאותית הרבה יותר שלמה.

      לא כך? 

       

      ועדיין משהו חסר.

       

      heropass

       

      אכן השועל, בניגוד לקיפוד, חי בהווה. ההווה הוא עדיין in beeing .

       

      על כן תמיד אצלו משהו עדיין חסר. משהו עדיין בהתהוות. לא מושלם ולא מוגמר.

       

      ואולי זו היא הברכה של השועלים?

       

      צביקה לניר

        14/9/07 12:17:

       

      צטט: heropass 2007-09-14 01:03:58

      אני רוצה להוסיף זווית ראיה אפשרית נוספת לנושא הזה.

       

      הרי האדם (במקרה זה אנחנו) צוייד בשלושה כלים בסיסיים

      כדי לתפקד במיטבו בעולם הזה: שכל רגש וגוף.

      שלושתם הם מכשירי קליטה ושידור שיכולים לעבוד בו זמנית,

      אך אנו מעריצים כלי אחד - השכל - ומתעלמיםמדכאים את שני האחרים.

       

      וזאת למה? כי הם, שני האחרים לא מדברים, לא בשפה הרגילה שאנו מבינים.

      לעומת זאת אם נתבונן מה קורה לדוגמא כשאנו נוהגים בכלי רכב, אם נתבונן

      מה מניע את הגוף בהחלטותיו בנהיגה כששכלנו עסוק במחשבות

      נבין שהגוף עם תגובותיו המהירות כבזק הוא זה ששולט בהגה, טוב יותר מהשכל.

       

      את הרגש אין מה להציג,כולנו מכירים מספיק כדי להודות שהחלטותינו די מושפעות

      מהרגש שמתעורר בנו לגבי אירועים בכלל ובני אדם אחרים בפרט.

      החלטתינו השכלית הרבה פעמים מתבססת ביסודה על הרגשה בלתי ברורה.

       

      לסיכום אומר שאדם (שועל) משתמש בכל חושיו וכליו כדי לקלוט את סביבתו

      ובכך הוא קולט שלושה רבדים שונים של אותו אירוע, בו זמנית.

        

      מכאן ניתן להבין את ההבדל בין שועל לקיפוד. ואם לא, אז ניתן להאשים

      את כוסית הרום השלישית שסיימתי עכשיו....

       

      לילה טוב

       

      לכל האחרים אני נוהג לפנות בשמותיהם, אך נדמה לי שאתה תעדיף את ה- heropass.

      אהבתי את זוית הראיה שהוספת.

      אני, כמוך מאמין שהשועל המטאפורי שלנו מפעיל כשלמות אחת בחוויה, בהתנסות ובחוויה.

      באנגלית יש מושג שהוא קרוב לתיאור הדבר יותר מכל מושג אחר שאני מכיר בשפה העברית. המושג Mind. ואני מרבה להשתמש בו גם כשאני מדבר וכותב עברית, כי המושגים האחרים בעברית שאני מכיר אינם מספקים אותי לתיאור הדבר.

      בדיוק ברגע זה קראתי פיסקה בספר נהדר "יוצאים לגנוב סוסים" של פר פטרסון ואני רוצה לשתף אותך בחוויה, בהתנות ובמחשבה, וכולם ביחד, שהוא מעורר בי .

      הפיסקה מתארת שני חברים המנסרים עץ גדול שנפל באמצעות מסורים חשמליים...."ואנו רוכנים מעליהם ומרחיקים את הזרועות מהגוף כדי להבטיח שהשרשרת הקטלנית היא שלוחה של הרצון שלנו ולא אנחנו של המסור..טוב לראות את לארס עובד... .יש היגיון מסויים  באיזון העדין הנדרש בין כובד הגוף לעומת המשיה של שרשרת המסור האוחזת בגזע, וכל זאת כדי שהמסור יגיע בדרך הקלה ביותר למטרה מתוך צמצום הסכנה המשקפת לגוף האדם בהיותו חשוף כל כך, עד כמה שאפשר". 

        14/9/07 11:40:

       

      צטט: שמוליק ליאור 2007-09-13 23:26:08

       

      במסגרת עבודתי כעו"ד וכיועץ

      אני עסוק מידי יום בשאלה

      איך הם חושבים.

      והאמור מתייחס לשופטים, ליריבים, ללקוחות, למנהלים,

      למנהיגים, לפקידות בכירה, לפוליטיקאים ועוד.

       =

      עם השנים נוכחתי לגלות שחשיבה קיפודית

      מעולה ככל שתהייה

      לא תמיד מביאה לתוצאה הרצויה.

      אבל זהו נושא לפוסט שלם.

      =

      התובנה הזו הביאה אותי להרכיב במשרדי צוותי חשיבה

      הכוללים חושבים מסוג קיפוד וכאלה מסוג שועל.

      והתוצאות – מרתקות.

       =הקיפוד אצלנו מתווה דרך. מן עוגן שבלעדיו אין.

      ואילו השועל הוא בוחן המציאות המשתנה,

      האינטואיטיבי, ומכין תכניות הפעולה למקרה

      שהמציאות תסטה לה מהמסלול הצפוי,ולא תתנהל לפי תפיסה רציונאלית-מקובלת. =

      וזה עובד. ובאופן מדהים.

      =

      תודה על מאמר מרתק

      שהבהיר לי יותר את המוכר.

      הי  שמוליק,

        טוב לפגוש אותך שוב.

      אתה תורם זוית שעד כה לא הועלתה כאן לגבי יחסי שועליות-קיפודיות. הזוית של עבודת צוות. 

      אין ספק שהיכולת לבנות צוות שועלי-קיפודי משולב, היא הבסיס  להצלחה.

      אתה מספר על הצלחות, אך יש גם הרבה דוגמאות לכשלונות בהפעלת צוותים כאלה, כאשר הם לא מצליחים ליצור את 'השלמות הניגודית'  שבין שניהם.

      אנחנו ב'פרקסיס' פיתחנו ומפעילים מתודות וכלים שנועדו להבטיח פעולה אפקטיבית של צוותים כאלה.

      זה נושא מרתק שראוי לפוסט מיוחד.

       

      צביקה לניר

        14/9/07 11:18:

       

      צטט: zoharav 2007-09-13 15:24:17

      שלום לצבי ולכולם,

      ראשית עלי לציין שאני חדש בקפה ולא למדתי מעולם את הנושא, לכן ניתן להתיחס לתגובתי זו כתגובה "שועלית" המבוססת על אינסטינקטים והיגיון בריא (או נכון יותר פשוט).

       לדעתי עומק הניסוחים, המטאפורות והמושגים המורכבים הינם ע"פ טיבעם "קיפודיים" גם כשהם מתארים את השועלים. נראה לי כי שועלמובהק  צעיר שלא התנסה בקיפודיות לא יבין או יחוש דבר מה מהתאורים והניתוחים המובאים. לפיכך, זה מוכיח שלכל תהליך חשיבה המכוונת להעמקת תובנה חייב להיות מרכיב קיפודי המספק את התשתית, השפה ולעיתים את כלי השיפוט לתפישת ושיקלול הרלוונטיות.

      אהבתי מאוד את הרעיונות, התאורים והשפה שגירו ואף הניעו את האינטלקט לחשוב על הנושא ואפילו לכתוב את תגובה זו - תודה לכולם על כך.

      באשר לנושא אני סבור שכל חשיבה יצירתית מתחילה מטריגר אסוציאטיבי שיכול להתבטא בתהליך מהפכני (רדיקלי) או בתהליך של שיפור או שיכלול נקודתי (אבולוציוני). אם הבנתי נכון הפוסט קורא לטריגר "שועליות" ומצדד בטיפוח הכושר האסוציאטיבי.

      יחד עם זאת יש לזכור כי השלב האסוציאטיבי, למרות חשיבותו והילתו, הינו השלב שאינו דורש מאמץ והשקעה ולכן רבים מתפתים להתמכר לו. החשיבה האסוציאטיבית הינה סלחנית מאוד ואינה עומדת לשפיטה (במובן הערכה) אובייקטיבית - מספיק שהיא מעשירה ומפרה את תחושותינו  ובכך עוברת בהצלחה את שיפוטנו הסוביקטיבי. 

      מקווה שהוספתי "היטלון" לדיון.

       

      זוהר,

       

       

      הטעות השבלונית לגבי השועליות היא להניח שהיא דוחה את הקיפודיות מכל וכל. שועליות ללא קיפודיות היא עלה נידף ברוח. על מנת להיות שועל בוגר ופורה, עליך להשקיע הרבה בהכרה קיפודית של התחום שלך, או הנושא שאליו אתה רוצה להתייחס.

       

       

      צבי לניר

       

       

        14/9/07 10:29:

       

      לגבי הקיפוד....

      הקיפוד משתמש בעיקר בשכלו, בכל מה שצבר בזכרונו

      מנקודת מבט אחרת - הוא חי בעברו, ומתבונן בהווה ובעתיד מעיני העבר.

      הרי כל מה שטמון בזכרונו הינו כבר עבר, לא?

       

      השועל לעומת זאת בעמדה טובה הרבה יותר - הוא חי בהווה,

      היכן שהעבר מסתיים, והעתיד נוצר - בדיוק עכשיו.

      בדיוק בקו התפר - זווית ראיה מציאותית הרבה יותר שלמה.

      לא כך? 

       

      ועדיין משהו חסר.

       

        14/9/07 01:03:

      אני רוצה להוסיף זווית ראיה אפשרית נוספת לנושא הזה.

       

      הרי האדם (במקרה זה אנחנו) צוייד בשלושה כלים בסיסיים

      כדי לתפקד במיטבו בעולם הזה: שכל רגש וגוף.

      שלושתם הם מכשירי קליטה ושידור שיכולים לעבוד בו זמנית,

      אך אנו מעריצים כלי אחד - השכל - ומתעלמים\מדכאים את שני האחרים.

       

      וזאת למה? כי הם, שני האחרים לא מדברים, לא בשפה הרגילה שאנו מבינים.

      לעומת זאת אם נתבונן מה קורה לדוגמא כשאנו נוהגים בכלי רכב, אם נתבונן

      מה מניע את הגוף בהחלטותיו בנהיגה כששכלנו עסוק במחשבות

      נבין שהגוף עם תגובותיו המהירות כבזק הוא זה ששולט בהגה, טוב יותר מהשכל.

       

      את הרגש אין מה להציג,כולנו מכירים מספיק כדי להודות שהחלטותינו די מושפעות

      מהרגש שמתעורר בנו לגבי אירועים בכלל ובני אדם אחרים בפרט.

      החלטתינו השכלית הרבה פעמים מתבססת ביסודה על הרגשה בלתי ברורה.

       

      לסיכום אומר שאדם (שועל) משתמש בכל חושיו וכליו כדי לקלוט את סביבתו

      ובכך הוא קולט שלושה רבדים שונים של אותו אירוע, בו זמנית.

        

      מכאן ניתן להבין את ההבדל בין שועל לקיפוד. ואם לא, אז ניתן להאשים

      את כוסית הרום השלישית שסיימתי עכשיו....

       

      לילה טוב

       

        13/9/07 23:26:

       

      במסגרת עבודתי כעו"ד וכיועץ

      אני עסוק מידי יום בשאלה

      איך הם חושבים.

      והאמור מתייחס לשופטים, ליריבים, ללקוחות, למנהלים,

      למנהיגים, לפקידות בכירה, לפוליטיקאים ועוד.

       =

      עם השנים נוכחתי לגלות שחשיבה קיפודית

      מעולה ככל שתהייה

      לא תמיד מביאה לתוצאה הרצויה.

      אבל זהו נושא לפוסט שלם.

      =

      התובנה הזו הביאה אותי להרכיב במשרדי צוותי חשיבה

      הכוללים חושבים מסוג קיפוד וכאלה מסוג שועל.

      והתוצאות – מרתקות.

       =הקיפוד אצלנו מתווה דרך. מן עוגן שבלעדיו אין.

      ואילו השועל הוא בוחן המציאות המשתנה,

      האינטואיטיבי, ומכין תכניות הפעולה למקרה

      שהמציאות תסטה לה מהמסלול הצפוי,ולא תתנהל לפי תפיסה רציונאלית-מקובלת. =

      וזה עובד. ובאופן מדהים.

      =

      תודה על מאמר מרתק

      שהבהיר לי יותר את המוכר.

        13/9/07 15:24:

      שלום לצבי ולכולם,

      ראשית עלי לציין שאני חדש בקפה ולא למדתי מעולם את הנושא, לכן ניתן להתיחס לתגובתי זו כתגובה "שועלית" המבוססת על אינסטינקטים והיגיון בריא (או נכון יותר פשוט).

       לדעתי עומק הניסוחים, המטאפורות והמושגים המורכבים הינם ע"פ טיבעם "קיפודיים" גם כשהם מתארים את השועלים. נראה לי כי שועלמובהק  צעיר שלא התנסה בקיפודיות לא יבין או יחוש דבר מה מהתאורים והניתוחים המובאים. לפיכך, זה מוכיח שלכל תהליך חשיבה המכוונת להעמקת תובנה חייב להיות מרכיב קיפודי המספק את התשתית, השפה ולעיתים את כלי השיפוט לתפישת ושיקלול הרלוונטיות.

      אהבתי מאוד את הרעיונות, התאורים והשפה שגירו ואף הניעו את האינטלקט לחשוב על הנושא ואפילו לכתוב את תגובה זו - תודה לכולם על כך.

      באשר לנושא אני סבור שכל חשיבה יצירתית מתחילה מטריגר אסוציאטיבי שיכול להתבטא בתהליך מהפכני (רדיקלי) או בתהליך של שיפור או שיכלול נקודתי (אבולוציוני). אם הבנתי נכון הפוסט קורא לטריגר "שועליות" ומצדד בטיפוח הכושר האסוציאטיבי.

      יחד עם זאת יש לזכור כי השלב האסוציאטיבי, למרות חשיבותו והילתו, הינו השלב שאינו דורש מאמץ והשקעה ולכן רבים מתפתים להתמכר לו. החשיבה האסוציאטיבית הינה סלחנית מאוד ואינה עומדת לשפיטה (במובן הערכה) אובייקטיבית - מספיק שהיא מעשירה ומפרה את תחושותינו  ובכך עוברת בהצלחה את שיפוטנו הסוביקטיבי. 

      מקווה שהוספתי "היטלון" לדיון.

       

        13/9/07 09:16:

      נעם

      למה כוונתך בכל ש"ההתיחסות הקיפודית שועלית. שייכת לאחד המרחבים נחש לאיזה ?". האם תוכל להרחיב?.

      עקרונית מסכים עימך לגבי הערות הבקורת. ענינית, בירורם מחייב דיון מסתעף ומעמיק נוסף, שהייתי שמח לקיים אותו עמך, אך הוא יגלוש הרבה מעבר למסגרת של פוסט זה.

      כאן נדמה לי שנוכל להסתפק, וגם להסכים, עם כך שההתקדמות מתרחשת תמיד דווקא דרך האי-מושלמות. 

       בינתיים הוצאתי שני פוסטים נוספים שעוסקים באותו עניין , מהיבטים אחרים, אך גם מעמיקים יותר שלו, ועתה אני עובד על פוסט רביעי בסידרה זו. אשמח עם תמשיך להשתתף במה שהם מחוללים, וכיצד הם מתפתחים. 

      תודה,

      צבי לניר

        12/9/07 19:14:

       לצערי ראיתי את הפוסט הנחמד הזה שעה לפני ראש השנה אז

      1. ההתיחסות הקיפודית שועלית. שייכת לאחד המרחבים נחש לאיזה ?

      2. חלק מהלוגיקה במאמר לוקה במקצת ונובעת מרצון חיוני מעין כמוהו לסווג את הדברים.

      3. אין סתירה בין רצון לבנות מודל ולהניח הנחות שיתגלו מוטעות בשלב מאוחר יותר לבין

      ההגעה המהירה ל-"אמת"

      4. ניתן לתת לכך אלפי דוגמאות הראשונה שבהן מיוחסת לארכימדס שביקש נקודת משען

      אחת הטובות שבהן היא שיטת ניוטון-רפסון לפתרון משוואות (מציאת שורשים ) בעלות מספר רב של נעלמים.

       

      בכל אופן כל הכבוד על המאמר המעניין.

       

      ושנה טובה לכותב ולכל אלה שהגיבו. מגניב

       

      נעם.

       

       

        10/9/07 20:08:

       

      צטט: לניר 2007-09-05 17:58:56

       

      צטט: עופר_לוי 2007-09-04 17:32:13

       

       

      עופר,

      אכן כך.  אנו חיים בתקופה בה עלינו להכיר בכך שלכל תיאוריה או תפיסה יש רק תוחלת רלוונטיות זמנית ולכן המושג "פער הרלוונטיות" הוא מושג מרכזי בגישה. אחת הדרכים לתיאור מהותה של השועליות, בניגוד לקיפודיות, היא הערנות לכך ויכולת לנוע בין  מודלים תפיסתיים שונים.

       כשהאתר  AudioLearning שאתם יוזמים את הקמתו ירקום עור וגידים, אשמח לשקול את הצעתך. עקרונית הוא משתלב בגישה שאני מנסה לעורר אותה לפיה החשיבה על החשיבה אינה עוד נחלתם של פילוסופים, מדענים ואנשי פרופסיה, היא נדרשת עתה יותר ויותר גם ל"אדם הפשוט". 

       

      צבי לניר

       

      צבי,

      תודה על התשובה.

      אהיה איתך בקשר, כאשר האתר יהיה באויר.

      שתהיה לך שנה נפלאה,

      עופר

       

        10/9/07 17:32:

      זיוה

       

      הסיפור על הגברת כהן כל כך הצחיק אותי, שאיני מסוגל לאומר שום דבר רציני...בינתיים...

       

      צביקה לניר

        9/9/07 19:17:

      צביקה יקר

      לא היכרתי את תיאוריית הזנב הארוך, ורצתי לקרוא כדי לא להיתפס בבורותי.

      קראתי בויקיפדיה ובעוד כמה אתרים.

       

      בויקיפדיה כתוב (באשר לתיאוריית הזנב הארוך):

       

      דוגמה בולטת לכך היא הכניסה של הטלוויזיה הרב ערוצית לישראל. למרות שערוצים 2, 10 והערוץ הראשון מרכזים קהל גדול, נתח גדול מהצפייה מתפזר על עשרות ערוצי נישה קטנים. לעתים יותר אנשים צופים בערוצים הקטנים מאשר בערוצים הראשיים. הדבר מביא לכך שהשפה, הנרטיב והדימויים אינם אחידים בחברה, כפי שהיה בישראל עד אמצע שנות ה-90.

       

      הקטע הזה הזכיר לי סיפור אמיתי משעשע ומייצג על כוחה של התקשורת המקומית בשנות ה- 80.

       

      ומעשה שהיה כך היה:

      יש לי חברה שלאמה קוראים חנה כהן.

      חברי הקפה בני גילנו, בוודאי זוכרים היטב את התוכנית של כלבוטק  משנות השמונים עם חברת החשמל. את הערב שרפי גינת שכנע את כל עם ישראל לכבות את החשמל, ומסוק סייר בשמי הארץ וצילם את ישראל בעלטה (יותר מאשר במלחמת יום הכיפורים).

      חנה כהן, אמה של חברתי, ישבה בבית והחליטה לא לשתף פעולה עם המשחק הזה, והשאירה את כל האורות דולקים, תוך כדי צפייה בתוכנית.

      ורפי גינת ממשיך בדרכו הדמגוגית לשכנע את הציבור לכבות את האורות, כשפתאום הוא הסתכל הישר למצלמות ואמר: "אני מבקש מכולם, קומו עכשיו  וכבו את האורות, גם את גברת כהן!."  אמה של חברתי כל כך נבהלה מכך שרפי גינת מסתכל לה בעיניים ומהפניה האישית שהופניתה אליה שמיד קמה וכיבתה את כל האורות.

       

      חג שמח ושנה נהדרת.

       

       

        9/9/07 18:03:

       

      צטט: yuvalniv 2007-09-08 22:12:56

       

       

      וכאן אני מסכים עם צבי שלא נכון להזניח את הקיפוד אלא יש למצוא את הדרך הנכונה לשלב את השועל. עם זאת קשה לי לקבל את טענתו שהדבר ניתן לביצוע ע"י מתודולוגיה שהיא קיפודית מעצם היותה כזו. 

      יובל,

       

      לא הצעתי מתדולוגיה קיפודית להתמודדות שועלית. עניין זה כבר הובהר בשיח שהתקיים כאן ביני ובין שמוליק מרחב.

       

      הצורך בשילוב של כישורים קיפודיים ושועליים והיחסים שביניהם הודגם בפוסט שלי 'אופק השועל הולך לים'. מציע שתציץ בו.

       

           http://lanir.cafe.themarker.com/view.php?t=133675

       

      ובינתיים שנה טוב לך

       

      צביקה לניר

        9/9/07 17:52:

       

      צטט: זיוה שגיא 2007-09-06 22:50:37

      צבי יקר

      ההבחנה הזו בין חשיבה פראדיגמטית - תיאורטית לבין חשיבה יצירתית אסוציאטיבית. מתחברת גם לדיון שניסית לפתח בקהילה "הארץ-ראשי": כיצד להשקיע הרבה ולקבל מעט - כשלי החשיבה ביישום לקחי הגנת העורף"

       

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=113259

       

      החשיבה הפראדיגמאטית שמייצגת גם את המחקר והחשיבה הפוזיטיביסטית, מסתכלת על הגלובאלי, יוצרת הכללות אבל שוכחת את היחידים המהווים את "סטיית התקן".

      למה כוונתי - ארגונים גדולים המתנהלים על פי התפיסה הפראדיגמאטית, יש ביניהם מצליחים מי יותר מי פחות. אבל מה שמהווה אצלם את "סטיית התקן" כלומר כל אנשים, האירועים, המצבים שאינם מתישרים עם התיאוריה מפריעים לניהול התקין של הארגון ובוודאי פוגמים בייצור שלו.

       

      לעומתם ארגונים יצירתיים, הקוראים את מפת השינויים, תוך כדי התרחשותה (ואינם מחכים לתיאוריה שתגדיר את המציאות), המתייחסים אל השונות כמשאב פורה, בונה ולא גורם מפריע, יכולים להצליח הרבה יותר.

       

      נוסף על כך, כפי שאף אתה כתבת , כישלונות מפוארים  בהיסטוריהמאופיינים בחשיבה פראדיגמטית קיפודית - תבוסת נפוליאון ברוסיה, מלחמת יו"כ ועוד......

       

      ולבסוף גם הניסיון להפקת לקחיםמן הכישלונות חוטא בחשיבה קיפודית, דוגמטית וחסרת יצירתיות.

       

      ואל ההיבט של החינוך אתייחס בפוסט הבא שלך

      שבת שלום

      שנה טובה  וחג שמח

      זיוה יקרה

       

      האם את מכירה את תיאורית 'הזנב הארוך'?.  היא מעסיקה אותי. אני הוגה במשמעויותיה הרחבות יותר מהמשמעות המקורית שלה - הכלכלית. ההערה שלך לגבי אותה שונות שהארגונים מתייחסים אליה כאל "סטית תקן" מעוררת בי שוב את הרצון לכתוב על כך פוסט. אבל יש כבר כל כך הרבה המחכים בדרך...

       

      אז זה יצטרך בינתיים להמתין בתור...

       

      ובינתיים בא הסתיו וראש השנה בפתח.

       

      אז שתהיה לך שנה נהדרת

       

      צביקה לניר

        8/9/07 22:12:

       

      צטט: שמוליק מרחב 2007-08-31 22:39:46

      תודה צבי, הדיון ממשיך לרתק, איזה יופי.

       

      לא התייחסת לטיעון שאמר שבעצם החלוקה הפשוטה של הגישות לקיפודית ושועלית יש משהו קיפודי שמנסה להסביר את הטבע האנושי כדיכוטומי ופשוט.

       

      והנה, כבר התחילו תגובות שסידרו נשים וגברים דרך הדיכוטומיה הזו, וככל הנראה יהיו ניסיונות נוספים שכאלה.

       

      אני מציע, ברוח השועלית החביבה עליך, שנמשיך בדיון מתוך הנחת עבודה שהחלוקה לשועלים וקיפודים היא טובה לדיון הזה, אך גם היא אינה החלוקה האולטימטיבית שתבהיר לכולנו הכל.

      קודם כל תודה ל Taya על שהפנתה אותי לכאן.

      שנית - נראה לי שאני הכי מתחבר לתגובה שציטטתי.

      בסופו של דבר אנחנו עקב מגבלת החשיבה שלנו כבני אדם מנסים להסביר את הדברים במונחים שמובנים לנו. אחת הדוגמאות הקלאסיות היא הצורך שלנו לתאר אלקטרון הן כחלקיק והן כגל. ורק ההלבשה (סופרפוזיציה) של שני התיאורים זה על זה נותנת תמונה סבירה.

      לעצם הדיון עצמו ובהתייחס לדברים שעלו כאן:

      התפיסה השועלית או החתולית של טייסי הקרב לא יכולה לבוא לידי בטוי בלי הבסיס הקיפודי שאותו חזרו ותרגלו שוב ושוב. דוגמה מוצלחת במיוחד הוא אותו סיפור שהתפרסם לאחרונה על טייס פ-15 שהתנגש באויר, איבד כנף והצליח להנחית את מטוסו. הוא אילתר והפעיל חשיבה שועלית אבל הלביש אותה על השבלונה הקיפודית.

      (לגבי דן חלוץ וניהול המלחמה האחרונה - ובכן הוא איננו המצביא הראשון שנכשל בניהול צבא במלחמה ולא הייתי מייחס את זה לחשיבה קיפודית דוקא. נראה לי יותר נכון להמתין למסקנות ועדת החקירה.)

      אבל אם אנחנו רוצים לעסוק בענין של ניהול מלחמות - יש פה ים רחב וכדאי מאד ללמוד אותו בצורה קיפודית ולנתח אותו בצורה שועלית.

      לטעמי המצביא הגדול ביותר שפיקד אי פעם על צבא הוא סקיפיו אפריקנוס. (ואני מוכן לעמוד מאחורי הטיעון הזה בדיון מעמיק מול כל אחד). סקיפיו אשר ניצח את קרתגו ואת חניבעל למד את משנתו כחייל רומאי בשיטת הקיפוד ובדרך הקשה. על הבסיס הזה הוא הפעיל בכל קרב גדול מחדש, חשיבה שועלית שהפתיעה את יריבו והביאה לו את הניצחון .

      וכאן אני מסכים עם צבי שלא נכון להזניח את הקיפוד אלא יש למצוא את הדרך הנכונה לשלב את השועל. עם זאת קשה לי לקבל את טענתו שהדבר ניתן לביצוע ע"י מתודולוגיה שהיא קיפודית מעצם היותה כזו. 

        6/9/07 22:50:

      צבי יקר

      ההבחנה הזו בין חשיבה פראדיגמטית - תיאורטית לבין חשיבה יצירתית אסוציאטיבית. מתחברת גם לדיון שניסית לפתח בקהילה "הארץ-ראשי": כיצד להשקיע הרבה ולקבל מעט - כשלי החשיבה ביישום לקחי הגנת העורף"

       

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=113259

       

      החשיבה הפראדיגמאטית שמייצגת גם את המחקר והחשיבה הפוזיטיביסטית, מסתכלת על הגלובאלי, יוצרת הכללות אבל שוכחת את היחידים המהווים את "סטיית התקן".

      למה כוונתי - ארגונים גדולים המתנהלים על פי התפיסה הפראדיגמאטית, יש ביניהם מצליחים מי יותר מי פחות. אבל מה שמהווה אצלם את "סטיית התקן" כלומר כל אנשים, האירועים, המצבים שאינם מתישרים עם התיאוריה מפריעים לניהול התקין של הארגון ובוודאי פוגמים בייצור שלו.

       

      לעומתם ארגונים יצירתיים, הקוראים את מפת השינויים, תוך כדי התרחשותה (ואינם מחכים לתיאוריה שתגדיר את המציאות), המתייחסים אל השונות כמשאב פורה, בונה ולא גורם מפריע, יכולים להצליח הרבה יותר.

       

      נוסף על כך, כפי שאף אתה כתבת , כישלונות מפוארים  בהיסטוריהמאופיינים בחשיבה פראדיגמטית קיפודית - תבוסת נפוליאון ברוסיה, מלחמת יו"כ ועוד......

       

      ולבסוף גם הניסיון להפקת לקחיםמן הכישלונות חוטא בחשיבה קיפודית, דוגמטית וחסרת יצירתיות.

       

      ואל ההיבט של החינוך אתייחס בפוסט הבא שלך

      שבת שלום

      שנה טובה  וחג שמח

        5/9/07 17:58:

       

      צטט: עופר_לוי 2007-09-04 17:32:13

       

       

      עופר,

      אכן כך.  אנו חיים בתקופה בה עלינו להכיר בכך שלכל תיאוריה או תפיסה יש רק תוחלת רלוונטיות זמנית ולכן המושג "פער הרלוונטיות" הוא מושג מרכזי בגישה. אחת הדרכים לתיאור מהותה של השועליות, בניגוד לקיפודיות, היא הערנות לכך ויכולת לנוע בין  מודלים תפיסתיים שונים.

       כשהאתר  AudioLearning שאתם יוזמים את הקמתו ירקום עור וגידים, אשמח לשקול את הצעתך. עקרונית הוא משתלב בגישה שאני מנסה לעורר אותה לפיה החשיבה על החשיבה אינה עוד נחלתם של פילוסופים, מדענים ואנשי פרופסיה, היא נדרשת עתה יותר ויותר גם ל"אדם הפשוט". 

       

      צבי לניר

       

        4/9/07 17:32:

       

      צטט: לניר 2007-09-01 08:32:13

      יופי, השועלים יוצאים מהמעורות ומתחיל דיון שועלי

      שמוליק, השועליות הופכת לנדרשת דווקא עתה  מאחר ואנו חיים בתקופה בה כל הפרדיגמות, האמונות  והתאוריות הגדולות שחילקו אות העולם בצורה דיכוטומית, קורסות ולעניין זה אקדיש בהמשך פוסט מיוחד). הדיון שאני מעלה על קיפודים ושועלים מובא דווקא על רקע קריסה זו. לכן בהחלט לא היתה לי כל כוונה לטעון כי יש לחלק את בני האדם (והארגונים) לקיפודיים או שועליים.

       השועל והקיפוד היא בסך הכל מטאפורה, המאירה על חיינו מזוית אחת, בהחלט לא מושלמת ולא מנסה להיות מושלמת. אולם זו היא מהותה של שועליות - ההכרה שאין תאורית על מושלמת ושעלינו להתקדם בחיינו דרך אין סוף של חוויות, הבנות ותאורית בינוניות, חלקיות וזמניות. 

      עופר, גם אתה מתייחס לאחד המאפיינים הבלתי נמנעים של השועליות. כפי שכבר רמזתי שועליות אינה שוללת את הקיפודיות. היא צורת הסתכלות המעמידה את הצורך בעירנות לצורך לקיים מטא-הסתכלות על כיצד אנו חושבים ופועלים ולא להתקפד בקיפודיות. 

      ועל כן, שועליות היא להיות תמיד עירני להבחנה בהשתנותה של סביבת החיים והפעולה שלנו . מילת המפתח כאן היא 'פער הרלוונטיות'.

       על מנת להיות יעיל ולחסוך במשאבים, עלינו להתמקד, אך בו זמנית עלינו להיות גם עירניים ל'פערי הרלוונטיות' התפיסתיים שנוצרים כמעט בצורה בלתי נמנעת בין ההתמקדות שלנו ובין השינויים המתרחשים בסביבה. 

      יש טכניקות המאפשרות לנו להבחין בצורה טובה יותר מתי צריך לעבור מקיפודיות לשועליות ומתי וכיצד לחזור שוב לקיפודיות על מנת לממש את הדברים החדשים שהבנו במוד הקיפודי של חשיבתנו. מתודות אלה מאפשרות לנו לקיים את עירנות העל למצבים אלה ולבצע את תהליכי השועליות בצורה יותר אפקטיבית. אך כאן אני כבר חורג מהמסגרת של הבלוג.

      לידיעתך, בפרקסיס אנחנו עוסקים בכך, אולם הפריוולגיה הזו מוענקת עד כה רק  לבעלי השררה וההון, המגיעים אלינו בדרך כלל במצב של משבר. החלום שלי הוא לאפשר זאת גם "לאדם הרגיל", שכן זו לא צריכה להיות פרווילגיה של שירות לעשירים ולבעלי השררה בצרה, אלא יכולת של "בני האדם הרגילים" שהם עושים בה שימוש בחיי היומיום שלהם.

      צבי לניר

       

      צבי, הצגת הדברים שלך, אכן עושה לי שקט לגבי השימוש בשתי נקודות המבט על המציאות. במושג "פערי הרלוונטיות", האם כוונתך לומר שכל תפיסה רלוונטית עד נקודה מסוימת ואז יש מקום לאחרת ?

      לגבי "הפרויווליגיה של העשירים", אני רוצה לשתף, שכבן לאחד העם, יש בי דיבוק לייצר ידע והשכלה איכותיים במחיר המתאים לכל כיס. לכן בימים אלו, שותפיי ואני מקימים את אתר AudioLearning הראשון בישראל. ההרצאות תחולקנה חינם לכל דורש, ואולי יהיו כמה שירותי פרימיום במחיר מוזל. אני מזמין אותך לקיים כמה שיחות אישיות עם כל עם ישראל דרך הקלטה של הרצאות קצרות בנושאים, שאותם אתה ופרקסיס מובילים.

      שמוליק, אתה כבר קיבלת הזמנה למיזם זה, אני מקווה שגם אתה תצטרף.

      שוב, תודה לשניכם על הדיון המרתק.

      עופר

        4/9/07 13:09:

      שמוליק 

       

      אם אתה מקבל את התפיסה שמשמעותה של שועליות היא רב ממדיות שמאפשרת העמקה  מבלי להיתקע בקיפודיות, הרי שהתגברנו על המכשול ועתה ממרום הגבעה שנגענו אליה ניתן להסתכל ולהבחין בחיות מטפואות אחרות (כולל חבריו של פו הדוב, החביבים גם עלי) , ולהוסיף בעושר של מושגים מפרשים חדשים.

       

      תודה,

       

      צביקה לניר

        4/9/07 12:09:

       

      צטט: לניר 2007-09-04 07:49:31

      שמוליק, יש הבדל דק אבל חשוב בין הצעתך ש"אחרי שנשלים את הלמידה הזו נרשה לעצמנו להיפרד ממנה ולחפש מטאפורות או מודלים אחרים שיאירו דברים חדשים. (אחרת נהיה כקיפודים...:-) ", ובין תפיסתי. במקום להפרד ולהחליף, אני גורס שצריך להוסיף ולהעשיר את תפיסתנו בצירים נוספים וכי דווקא ההצעה להחליף, מנציחה את הקיפודיות.

       

      היא רק מחליפה קיפודיות אחת בקיפודיות אחרת.

       

      האם תסכים לכך?

       

        

      התכוונתי לאותו דבר, לא להיפרד ולהחליף מודל אחד במודל אחר, אלא להיפרד מה"היאחזות" במודל הקיפוד/שועל כמודל בודד ולהרחיב את תפיסתנו במודלים נוספים. נראה לי שאנחנו מתכוונים לאותו דבר - לא להינעל על ציר ומימד אחד לאורך זמן, אלא להוסיף צירים שיאפשרו רב מימדיות.

       

      ברגע שאנחנו מקבלים רב מימדיות כהנחת מוצא (שזו שועליות בעיניי), אז ניתן להתעמק בכל מימד בלי להישבות בתוכו בקיפודיות.

       

      לכן היה חשוב לי להזכיר לעצמנו (במונחי המטאפורה) שמלבד השועל והקיפוד יש עוד הרבה חיות מטאפוריות ביער. אם רק נזכר בחבריו הטובים של פו הדוב ובגישות השונות שהם מייצגים נוכל לגלות שדה מטאפורות עשיר נוסף.

       

      שמוליק

        4/9/07 07:49:

      שמוליק ידידי

       

      אכן אנו חיים בתקופה בה כל הפרדיגמות, האמונות והתאוריות הגדולות שחילקו את העולם בצורה דיכוטומית  קורסות. ועל רקע זה יש טעם להדגיש את מהותה של השועליות - ההכרה שאין תאורית על מושלמת ושעלינו להתקדם בחיינו דרך אין סוף של חוויות, הבנות ותאורית בינוניות, חלקיות וזמניות. 

      השועל והקיפוד היא מטאפורה חשובה המכוונת להסביר את הצורך שלנו בפיתוח יכולתינו האישיות לעצב את תפיסותינו אנו כל פעם מחדש שנוכח ההתנסות שלנו במציאות חיינו הסבוכה והמשתנה במהירות רבה.

      ועם זאת זו היא רק מטאפורה וכמו כל מטאפורה היא מאירה ומעירה על חיינו ועל הבנתנו מזוית אחת, חשובה ביותר, אך בהחלט לא מושלמת ולא מנסה להיות מושלמת.

       ככל שחשיבתנו יש בה יותר צירים כך היא הופכת לעשירה יותר ויותר פתוחה לפירושים שונים ועל כן מתאימה עצמה יותר למצבים המשתנים של חיינו.

      כך לדוגמא פירוש כל חיינו כאן על ציר אחד של 'שלום מול ביטחון', שהוא ציר חשוב ומרכזי בחיינו,  הוא  מכשלה גדולה בדרך להבנת מהות חיינו כאן והיכולת שלנו לגבש  התמודדות עשירה ורלוונטית עם המצב הסבוך שבו אנו חיים.

       

       כיצד מתגברים על מגבלה מובינת זו?. על ידי העשרה בצירים נוספים רבים אחרים של מושגים מפרשים. כל אחד מהם מאפשר להאיר על התופעה או הבעיה מזוית אחרת ומאפשר לתת לה משמעות נוספת.

       

      כך נהגתי כבר עד כה , אם תעיין בכל סדרת הפוסטים שהוצאתי עד כה תווכח שהם עסקו במושג אחר - מושג 'פער הרלוונטיות' והאירו אותו מזוויות שונות והסבירו את מהותו דרך דוגמאות מתחומים שונים של חיינו, הציבוריים, הארגוניים והאישיים.

       

      וכך בדעתי להמשיך ולהרחיב בפוסטים הבאים על ידי הבאת מושגים מפרשים נוספים שיעשירו את תפסתנו ויכולתנו לפרש את חיינו.

      שמוליק, יש הבדל דק אבל חשוב בין הצעתך ש"אחרי שנשלים את הלמידה הזו נרשה לעצמנו להיפרד ממנה ולחפש מטאפורות או מודלים אחרים שיאירו דברים חדשים. (אחרת נהיה כקיפודים...:-) ", ובין תפיסתי. במקום להפרד והלחליף, אני גורס שצריך להוסיף ולהעשיר את תפיסתנו בצירים נוספים וכי דווקא ההצעה להחליף, מנציחה את הקיפודיות.

       

      היא רק מחליפה קיפודיות אחת בקיפודיות אחרת.

       

      האם תסכים לכך?

       

      צביקה לניר

        

        3/9/07 19:58:

       

      צטט: לניר 2007-09-01 08:32:13

       

      שמוליק, השועליות הופכת לנדרשת דווקא עתה  מאחר ואנו חיים בתקופה בה כל הפרדיגמות, האמונות  והתאוריות הגדולות שחילקו אות העולם בצורה דיכוטומית, קורסות ולעניין זה אקדיש בהמשך פוסט מיוחד). הדיון שאני מעלה על קיפודים ושועלים מובא דווקא על רקע קריסה זו. לכן בהחלט לא היתה לי כל כוונה לטעון כי יש לחלק את בני האדם (והארגונים) לקיפודיים או שועליים.

       השועל והקיפוד היא בסך הכל מטאפורה, המאירה על חיינו מזוית אחת, בהחלט לא מושלמת ולא מנסה להיות מושלמת. אולם זו היא מהותה של שועליות - ההכרה שאין תאורית על מושלמת ושעלינו להתקדם בחיינו דרך אין סוף של חוויות, הבנות ותאורית בינוניות, חלקיות וזמניות. 

       

      צבי, נדמה לי שלא הצלחתי להבהיר מה שמטריד אותי. אני מתייחס למשפטים שסימנתי באדום בתגובתך. אתה מדבר מצד אחד על תקופה בה חלוקות דיכוטומיות קורסות ובו זמנית מייצר דיון שבמרכזו חלוקה דיכוטומית של התנהגויות אנושיות - קיפודית או שועלית.

       

      בעיניי יש ערך רב לחלוקה המטאפורית הזו. היא מסייעת להאיר מגבלות והזדמנויות בדרך החשיבה שלנו כך שנוכל להתמודד טוב יותר עם העולם המשתנה והלא ודאי שבו אנחנו חיים.

       

      יחד עם זאת, חיוני בעיניי שלא נשכח שזו מטאפורה מוגבלת ודיכוטומית במהותה. שהרי השארנו מחוץ למטאפורה את האריה, הנחש, העכבר, היתוש, הזאב, הנשר, התנין....  וכל שאר חיות היער (או לפחות כל אלה ששרדו עד כה).

       

      העובדה שמישהו השווה בין קיפוד לשועל לא אומרת שאין אפשרויות התנהגות ופעולה אחרות.

       

      לכן אני מציע שנזכיר לעצמנו בדיון הזה שאנו מגבילים את עצמנו מראש, במסגרת הדיון, לתוך מטאפורה דיכוטומית כדי ללמוד באמצעותה משהו חדש על עצמנו ועל המציאות, ושאחרי שנשלים את הלמידה הזו נרשה לעצמנו להיפרד ממנה ולחפש מטאפורות או מודלים אחרים שיאירו דברים חדשים. (אחרת נהיה כקיפודים...:-)

       

        3/9/07 07:49:

       

      צטט: צב מעבדה 2007-09-03 00:16:38

      נראה לי שהרבה מהשועליות זה עניין ביולוגי, איזו הפרעת קשב שמפריעה להתמקד לאורך זמן באותו נושא.

      צחי,

      תודה על הערותיך. הן מאפשרות לי להבהיר ולהעמיק בהבנת מהותה של השועליות ולהסיר ממנה את המעטה הסטריאוטיפי.

      השועליות במובן המטאפורי שלה, אינה עניין ביולוגי, אלא תפיסתי. היא איננה חוסר התמקדות, אלא סוג מיוחד של התמקדות שהייתי מכנה אותה 'התמקדות גמישה', כלומר התמקדות שמוכנה לבחון את עצמה ולפרש את עצמה מחדש לנוכח התנסותה והתובנות החדשות הנרכשות מתוך התנסות זו.

      צבי לניר

        3/9/07 07:02:

       

      צטט: עלינא 2007-09-01 19:14:12

       

      צטט: לניר 2007-09-01 15:57:10

       האם הקיפודיות השילטונית אינה משתלטת עלינו ומשנה את אופיינו?.

       

      צבי לניר

       

      גדולים בקיפודיותם הם האמריקאים. ואנחנו כל כך מתאמצים לדמות להם. ובדרך מאבדים את כל המאפיינים השועליים שהצטיינו בהם בעבר.

       

      ראיתי אמש סרט על הכלכלה הגלובאלית (ערוץ 8 כמדומני). איך האמריקאים באקט הרואי עוזרים למדינות מתפתחות כמו אפגניסטן, אינודונזיה ועיראק להתנהל כלכלית כך שיוכלו לקבל סיוע מקרן המטבע העולמית (שיושבת בוואשינגטון, ונחשו ממי היא מושפעת). אז הם נוסעים את כל הדרך הארוכה מארה"ב לאסיה, מסכנים את חייהם, מביאים את הניסיון הרב שיש להם בשינוי תהליכי המכס שמתנהלים בביורוקרטיה נוראית ולא מאפשרים סחר חופשי עם מדינות העולם. אבל כחלק מה"סיוע"  הם דורשים מהמדינות המתפתחות הללו יישום מיידי של כל העקרונות של שוק חופשי (ודמוקרטיה  ועוד עקרונות מערביים "נחשקים") כתנאי לקבלת הסיוע מקרן המטבע העולמית (שבלעדיה כלכלות כושלות אלו לא מסוגלות להיחלץ מהמצוקה שהן שרויות בה).

       

      ולא משנה כמה ה "natives"  מהמדינות המתפתחות מסבירים ליועצים האמריקאים שמגיעים אליהם שאצלם התנאים דורשים תהליכי ביניים, או התנהלות קצת אחרת, ולו כשלב ביניים - האמריקאים בקיפודיותם: אם לא תיישמו את עקרונות השוק החופשי - לא תקבלו סיוע. כלומר -  my way or no way - יש לנו שיטה והיא עובדת מצוין עבורנו, אז כך העולם צריך להתנהל באשר הוא.

       

      אלו קיפודי-ענק! יש להם שיטה להתנהלות העולם כולו!! מפחיד, אבל גם פתטי. והעיקר -  וכן, אני מסכימה אתך לניר - הגדולים, מדושני העונג - אין להם סיבה טובה להשתנות. והם גם לא לומדים מהניסיון. תפיסת העולם הקיפודית שלהם מסננת (החוצה) כל מידע שסותר את השיטה.

       

      ומה  הנמשל למשל על הקיפוד האמריקאי באזורנו - אני משאירה לך לניר - לאחד הפוסטים הבאים...  

      עלינא

      הקיפוד מאמין בתאוריה אחת גדולה ובהגיונה הוא מחלק את העלם לטובים ולרעים. ללבן ולשחור. הטובים והלבנים זה כמובן אנחנו האוחזים באמונת העל הנכונה היחידה. הרעים והשחורים (במקרה זה, מדינות ציר הרשע), הם אלה שלא מוכנים לקבל את הגיון הקיפודים.

       

      צורת השלטון היחידה הנכונה היא הדמוקרטיה, צורת הצדק החבברתי היחידההיא הצדק הליבראלי, והכלכלה שכל העמים והמדינות חייבים לקבל אותה, היא הכלכלה הקפיטליסטית.

       

      ויש כלים לוודא זאת. אחד הכלים האלה הוא הבנק העולמי, שהצליח כבר להרוס כלכלות של עמים באפריקה בכך שהוא חייב אותם לצורה תפיסתית שאינה מתאימה לתרבותם ולסביבת הפעולה שלהם.

       

      ובכך מנסים לוודא את 'פקט אמריקנה', כמו שבזמנו רומא ניסתה לקיים את 'פקט רומנה' ('השלום הרומאי'). אך העולם לא מסתדר כך, וכפי שהברברים פוררו לבסוף את 'השלום הרומאי', כך גם אנו עדים עתה לתהליך של התפוררות השלום השועלי האמריקני.

       

      תודה לך עלינא על תרומתך, ואכן אשתדל באחד הפוסטים הבאים להתייחס גם לנמשל הקיפוד האמריקני באזורנו. או מה דעתך שאת תעשי זאת?. זה יכול להיות מאוד מענין.

       

      צבי לניר 

        3/9/07 00:16:

      נראה לי שהרבה מהשועליות זה עניין ביולוגי, איזו הפרעת קשב שמפריעה להתמקד לאורך זמן באותו נושא.

        2/9/07 18:53:

      אופס,

      אתם רואים גם מחשבים רגישים לגישה שועלית. רק כתבתי את הערת ההתנצלות על ההערות שנעלמו ומייד הכל חזר.

      אז אפשר להמשיך...

      צבי לניר

        2/9/07 18:50:

      לכל השועלים

      מצטער אך בלילה שבין שבת וראשון כל התגובות לפוסט נעלמו.

      כל זה, בנוסף לכך שהוא קטע את השיח שהתחיל להתפתח ביננו, עשוי גם לגרום עוגמת נפש לאלה שכתבו את הערותיהם ואני לא הספקתי להתייחס אליהם לפני שהכל נמחק.

      עימכם הסליחה,

      מציע שתחזרו בינתיים למעורות שלכם, וכשהדברים יתוקנו (פנינו לתמיכת הקפה) אנסה להוציא אותכם שוב מהמעורות

      צבי לניר

        1/9/07 19:14:

       

      צטט: לניר 2007-09-01 15:57:10

       האם הקיפודיות השילטונית אינה משתלטת עלינו ומשנה את אופיינו?.

       

      צבי לניר

       

      גדולים בקיפודיותם הם האמריקאים. ואנחנו כל כך מתאמצים לדמות להם. ובדרך מאבדים את כל המאפיינים השועליים שהצטיינו בהם בעבר.

       

      ראיתי אמש סרט על הכלכלה הגלובאלית (ערוץ 8 כמדומני). איך האמריקאים באקט הרואי עוזרים למדינות מתפתחות כמו אפגניסטן, אינודונזיה ועיראק להתנהל כלכלית כך שיוכלו לקבל סיוע מקרן המטבע העולמית (שיושבת בוואשינגטון, ונחשו ממי היא מושפעת). אז הם נוסעים את כל הדרך הארוכה מארה"ב לאסיה, מסכנים את חייהם, מביאים את הניסיון הרב שיש להם בשינוי תהליכי המכס שמתנהלים בביורוקרטיה נוראית ולא מאפשרים סחר חופשי עם מדינות העולם. אבל כחלק מה"סיוע"  הם דורשים מהמדינות המתפתחות הללו יישום מיידי של כל העקרונות של שוק חופשי (ודמוקרטיה  ועוד עקרונות מערביים "נחשקים") כתנאי לקבלת הסיוע מקרן המטבע העולמית (שבלעדיה כלכלות כושלות אלו לא מסוגלות להיחלץ מהמצוקה שהן שרויות בה).

       

      ולא משנה כמה ה "natives"  מהמדינות המתפתחות מסבירים ליועצים האמריקאים שמגיעים אליהם שאצלם התנאים דורשים תהליכי ביניים, או התנהלות קצת אחרת, ולו כשלב ביניים - האמריקאים בקיפודיותם: אם לא תיישמו את עקרונות השוק החופשי - לא תקבלו סיוע. כלומר -  my way or no way - יש לנו שיטה והיא עובדת מצוין עבורנו, אז כך העולם צריך להתנהל באשר הוא.

       

      אלו קיפודי-ענק! יש להם שיטה להתנהלות העולם כולו!! מפחיד, אבל גם פתטי. והעיקר -  וכן, אני מסכימה אתך לניר - הגדולים, מדושני העונג - אין להם סיבה טובה להשתנות. והם גם לא לומדים מהניסיון. תפיסת העולם הקיפודית שלהם מסננת (החוצה) כל מידע שסותר את השיטה.

       

      ומה  הנמשל למשל על הקיפוד האמריקאי באזורנו - אני משאירה לך לניר - לאחד הפוסטים הבאים...  

        1/9/07 17:11:

      לגבי מלחמת לבנון השניה

      זה מאד נכון ומצער להחריד שהממשלה והצבא התנהלו

      בחשיבה קיפודית. ואת מצוקת הציבור

      בצפון דווקא נרתמו לפתור שוב אזרחים וחברות שתרמו

      ציוד והתגייסו לעזרת התושבים המופגזים. אז באמת

      אולי ארועים אלו הם תמרור אזהרה שקורא לנו לפתח את החשיבה השועלית שלנו בהקמת דור מנהיגים חדש, שינוי התפיסות והחשיבה שלנו...

        1/9/07 16:43:

      אתה צודק

      שאתה שואל: האם הקיפודיות השילטונית אינה משתלטת

      עלינו?

      אכן ניתן לראות שגם בנסיון לפתור את בעית העוני, הפערים

      החברתיים וגם בתחום היותר תרבותי מי שמגלה מנהיגות

      ואחריות חברתית הוא לא המנהיגות הרישמית. אלא שוב אותם

      יוצאי היטק שועליים כדוגמת ניר ברקת ואראל מרגלית (JVP)

      או יזמים אכפת-ניקים אחרים בנשמתם שאינם מסוגלים לשבת

      מנגד בחוסר מעש ומחפשים את אותם פתרונות יצירתיים, בזכות

      התכונה השועלית שלהם.

        1/9/07 15:57:

      רבקה,

       

      שוב את מצליחה בזה.

       

      עומדת מהצד. קוראת אך לא ממהרת להגיב, ולבסוף מצטרפת עם זוית חדשה ל'מדורת השבט'.

       

      אכן, כשאני חושב על כך, אני מוצא שיש הרבה מאחורי הטיעון שאנו חברה שועלית ושהשועליות הזו היא המסבירה את היצירתיות הרבה שמתרחשת בארץ, יחסית לארצות אחרות.

       

      ואגב, אני מוצא גם בקפה אנשים מאוד יצירתיים, בכמויות שממש מדהימות אותי ואיני יכול להכיל את כולם.

       

      השועליות היא תכונתם של חסרי הברירה, זו היא תכונתם של אלה שעל מנת לשרוד צריכים תמיד למצוא דרכים חדשות. זו היא דרכם של הדווידים בהתמודדות שלהם הגוליתים.

       

      אולם, יתכן ואנו נמצאים עתה בשיאה של התופעה ויש סימנים מדאיגים לכך שאנו הולכים ומאבדים תכונה זו. האחרים,(כולל הפלסטינים), משיגים אותנו בשועליות.

       

      הסיבה לכך היא שאנו הפכנו  לגולית. וגולית חושב ופועל כקיפוד. זה קרה לנו בתחום הבטחוני - ראי כיצד ניהלנו בצורה מגושמת וקיפודית למופת את מלחמת הלבנון השניה. זה קורה לנו בחינוך, שבו הפכנו מדוגמא לעמים, למי ששרת החינוך שלו מתפעלת ומציה  לחקות את הסינגפורים (אותם אני מכיר מקרוב והיטב), שהתחילו מאפס והשיגו אותנו, כשאנו שלימדנו אותם, מנסים עתה לשפר את מצבנו על ידי העתקת השיטות שלהם.

       

      והייתי יכול להביא דוגמאות גם מתחומים חשובים אחרים. האם הקיפודיות השילטונית אינה משתלטת עלינו ומשנה את אופיינו?.

       

      צבי לניר

        1/9/07 10:13:

      צבי שוב הבאת מאמר מרתק!

      אני חושבת שבישראליות יש

      יותר מן השועליות וזה בולט בהיטק

      וברפואה למשל. הרבה מזה הוא כתוצאה

      מהצבא, מהמלחמות ומהסיטואציה הביטחונית

      שמאלצת לאילתור ומציאת פתרונות במצבי לחץ, ובמציאות

      שתדיר משתנה ללא יכולת לצפות ארועים.

      כושר האילתור ומציאת פתרונות אלטרנטיבים, ויכולת אנליטית גבוהה תחת לחץ, מתבטאת אח"כ

      אצל אותם אזרחים שעברו את המסלול הצבאי, בהיטק

      וברפואה (למשל המצוינות של ישראל בתחום ניתוחי מוח)

      ומציאת פתרונות וכושר המצאה מבריק בהיטק.

      לכן ובגלל התכונות השועליות האלה, ישראל בולטת

      ומצטיינת בשני תחומים אלו! 

        1/9/07 08:32:

      יופי, השועלים יוצאים מהמעורות ומתחיל דיון שועלי

      שמוליק, השועליות הופכת לנדרשת דווקא עתה  מאחר ואנו חיים בתקופה בה כל הפרדיגמות, האמונות  והתאוריות הגדולות שחילקו אות העולם בצורה דיכוטומית, קורסות ולעניין זה אקדיש בהמשך פוסט מיוחד). הדיון שאני מעלה על קיפודים ושועלים מובא דווקא על רקע קריסה זו. לכן בהחלט לא היתה לי כל כוונה לטעון כי יש לחלק את בני האדם (והארגונים) לקיפודיים או שועליים.

       השועל והקיפוד היא בסך הכל מטאפורה, המאירה על חיינו מזוית אחת, בהחלט לא מושלמת ולא מנסה להיות מושלמת. אולם זו היא מהותה של שועליות - ההכרה שאין תאורית על מושלמת ושעלינו להתקדם בחיינו דרך אין סוף של חוויות, הבנות ותאורית בינוניות, חלקיות וזמניות. 

      עופר, גם אתה מתייחס לאחד המאפיינים הבלתי נמנעים של השועליות. כפי שכבר רמזתי שועליות אינה שוללת את הקיפודיות. היא צורת הסתכלות המעמידה את הצורך בעירנות לצורך לקיים מטא-הסתכלות על כיצד אנו חושבים ופועלים ולא להתקפד בקיפודיות. 

      ועל כן, שועליות היא להיות תמיד עירני להבחנה בהשתנותה של סביבת החיים והפעולה שלנו . מילת המפתח כאן היא 'פער הרלוונטיות'.

       על מנת להיות יעיל ולחסוך במשאבים, עלינו להתמקד, אך בו זמנית עלינו להיות גם עירניים ל'פערי הרלוונטיות' התפיסתיים שנוצרים כמעט בצורה בלתי נמנעת בין ההתמקדות שלנו ובין השינויים המתרחשים בסביבה. 

      יש טכניקות המאפשרות לנו להבחין בצורה טובה יותר מתי צריך לעבור מקיפודיות לשועליות ומתי וכיצד לחזור שוב לקיפודיות על מנת לממש את הדברים החדשים שהבנו במוד הקיפודי של חשיבתנו. מתודות אלה מאפשרות לנו לקיים את עירנות העל למצבים אלה ולבצע את תהליכי השועליות בצורה יותר אפקטיבית. אך כאן אני כבר חורג מהמסגרת של הבלוג.

      לידיעתך, בפרקסיס אנחנו עוסקים בכך, אולם הפריוולגיה הזו מוענקת עד כה רק  לבעלי השררה וההון, המגיעים אלינו בדרך כלל במצב של משבר. החלום שלי הוא לאפשר זאת גם "לאדם הרגיל", שכן זו לא צריכה להיות פרווילגיה של שירות לעשירים ולבעלי השררה בצרה, אלא יכולת של "בני האדם הרגילים" שהם עושים בה שימוש בחיי היומיום שלהם.

      צחי, אתה מעלה את השאלה למה בחרתי בשועל, ולא בנחש, או בחיה אחרת?. אינני מתכוון לשועל ממש. כאמור, זו היא רק מטאפורה, אך מטאפורה שיש לה שורשים עמוקים בתרבות המערבית.

      לידיעתך, המקור של מטאפורת הקיפודים והשועלים הוא המשורר היווני ארכילוכוס, שחי בסביבות 450 לפני הספירה, ולו מיוחסת האימרה "השועל יודע הרבה דברים, אבל הקיפוד יודע דבר אחד גדול", ומאז ניתנו  לאמירה סתומה זו הרבה פירושים שונים. ואני בסך הכל נותן לה פירושיות רלוונטית עכשוית.

      צבי לניר

        1/9/07 00:01:

      אני חושב שהמאמר הזה, הוא במידה מסויימת מאמר קיפודי.

       

      הכללות, וקטגוריות, הן בעיקרן תפישות אקדמיות קיפודיות.

       

      בו נניח כי קיימים מגוון של תפיסות, או מיגוון בעלי חיים.

      במקרה דנן, ניקח לדוגמה את הנחש ( ממש במקרה ).

      תפיסת עולם מגננתית ותוקפנית באותה מידה.

      מכיוון שהוא חיי בעולם קונפלקטיבי - הוא מהווה טורף, צייד ויוזם, ומצד שני מהווה טרף, לעיתים חסר אונים ולעיתים יריב שקול.

       

      כלומר במקרה זה, זוית הראיה של הנחש, היא שונה לגמרי, מהקיפוד, המתבסס על מה שיש לו, או על השועל הנמצא תמיד במצב תנועה וציד.

       

      וזה סתם, בקטע המשל. 

       

      בעניין בני האדם,

      שמתי לב, כי מערכות מורכבות מאוד משתמשות בשיטה הקיפודית. ככל שהמערכת מורכבת יותר, כן כך בעיית השליטה של (הטבע האנושי), גורמת לחשיבה פונקציונלית קיפודית. אנשים שועלים במערכת קיפודית נפלטים מהר.

       

        31/8/07 23:31:

      ראשית, תודה על הצגת דברים מרתקת, ובעיקר על כך שאתה מאפשר לי להסתכל על אי שקט פנימי בחיי מזוית חדשה. נתת לי דרך חדשה להבין את המתח הפנימי, שעולה מתוך המאבק הקיפודי - שועלי שבי.

       

      גם אני, כמו גדעון, הלכתי ללמוד שני תארים בכלכלה ומצאתי את עצמי שבוי בחיפוש נצחי אחר תפיסה אחת שלמה, שתסביר לי את החיים הללו (לעזאזל!). וככל שאני מנסה, כך אני מתבלבל ומוצא עוד ועוד פנים של המציאות שלנו.

       

      כיזם, אני שואב הנאה בלתי רגילה מקפיצות שועליות של חידושים וקפיצה למיזמים חדשים, אבל סובל מהקול הקטן בראש ומקולות הסביבה, שקוראים להתמקדות והמשכיות קיפודית.

       

      בזכות הדיון הזה, אני מקווה למצוא שקט של איזון בין השניים.

       

      תודה לכל המגיבים בדיון, גם אתם העשרתם אותי מאד.

       

      מצפה בכיליון עיניים להמשך

        31/8/07 23:31:

      ראשית, תודה על הצגת דברים מרתקת, ובעיקר על כך שאתה מאפשר לי להסתכל על אי שקט פנימי בחיי מזוית חדשה. נתת לי דרך חדשה להבין את המתח הפנימי, שעולה מתוך המאבק הקיפודי - שועלי שבי.

       

      גם אני, כמו גדעון, הלכתי ללמוד שני תארים בכלכלה ומצאתי את עצמי שבוי בחיפוש נצחי אחר תפיסה אחת שלמה, שתסביר לי את החיים הללו (לעזאזל!). וככל שאני מנסה, כך אני מתבלבל ומוצא עוד ועוד פנים של המציאות שלנו.

       

      כיזם, אני שואב הנאה בלתי רגילה מקפיצות שועליות של חידושים וקפיצה למיזמים חדשים, אבל סובל מהקול הקטן בראש ומקולות הסביבה, שקוראים להתמקדות והמשכיות קיפודית.

       

      בזכות הדיון הזה, אני מקווה למצוא שקט של איזון בין השניים.

       

      תודה לכל המגיבים בדיון, גם אתם העשרתם אותי מאד.

        31/8/07 23:00:
      אני בציפיה ל"אופק השועל הולך לים".מחייך
        31/8/07 22:39:

      תודה צבי, הדיון ממשיך לרתק, איזה יופי.

       

      לא התייחסת לטיעון שאמר שבעצם החלוקה הפשוטה של הגישות לקיפודית ושועלית יש משהו קיפודי שמנסה להסביר את הטבע האנושי כדיכוטומי ופשוט.

       

      והנה, כבר התחילו תגובות שסידרו נשים וגברים דרך הדיכוטומיה הזו, וככל הנראה יהיו ניסיונות נוספים שכאלה.

       

      אני מציע, ברוח השועלית החביבה עליך, שנמשיך בדיון מתוך הנחת עבודה שהחלוקה לשועלים וקיפודים היא טובה לדיון הזה, אך גם היא אינה החלוקה האולטימטיבית שתבהיר לכולנו הכל.

        31/8/07 19:07:

      לעידן, שמוליק, גיורא, עדי וצחי,

       

      על שועליות וקיפודיות הוא נושא שיש לו הרבה פנים והרבה משמעויות, תיאורטיות ופרקטיות. מטבע הדברים שלא ניתן להבהיר את כולם בפוסט אחד. אולם אני יכול להבטיח לכם שזה הוא רק הפוסט הראשון בנושא. הפוסטים הבאים שלי יעסקו בהיבטים שונים של ההבחנה, אך גם היחסים המשלימים, שבין השועליות וקיפודיות.

      ובינתיים, תודה על תרומתכם.

      עידן ברגישותו הפילוסופית והסוציולוגית העיר על הקיפודולוגיה כהאח הגדול המייצג את המודרניות ועל השועליות של ריבוי נקודות המבט, כמייצגת את  הפוסט מודרניות. 

       

      שמוליק ברגישותו לתיאוריות הארגוניות, העיר ובצדק כי קולינס בספרו 'גלגל התנופה' מדגיש דווקא את הקיפודיות כחיונית להצלחה של הארגונים. אכן אתה צודק. אולם האם הבחנת בכך שהארגונים שהוא מתייחס אליהם הם ארגוני ענק?. פירמידות גדולות נשענות על חשיבה, מבנה ומשטר קיפודי. כמעט הייתי אומר שאין להם ברירה, אם הם רוצים ולהמשיך להיות פירמידות ארגוניות. זאת גם כשהסביבה לקולינס התייחס אליה בספרו, כבר משתנה והיא נותנת יתרון לשועליות. עסקים קטנים, יתרונם בשועליות. השועליות היא נשקם של החלשים בעולם של שלטנות החברות הגדולות. נדמה לי שאנו מצויים בתקופה בה ארגוני הענק הפיראמידלים נתונים בהתקפות א-סימטריות הולכות וגוברות של הקטנים.

       

      גיורא, הזכרתי טייסים ו"קפצו לך הפיוזים", ואני מבין למה. הניהול של חיל האוויר הוא ניהול מאוד ריכוזי וקיפודי, אך הקישורים השועליים הם שהופכים את טייס הקרב המעולה, לשכזה. ואגב, מעניין לציין כי דן חלוץ הוא מעריצו של קולינס וניסה להכיל את תפיסות 'גלגל התנופה' גם כרמטכ"ל. 

       עדי, יש דמיון מסוים בין קיפודיות כ'חשיבה גברית' קווית, ובין שועליות כ'חשיבה נשית' אסוציאטיבית. אולם אין משמעותו של דבר שגברים הם בהכרח קיפודים ונשים הן בהכרח שועליות. בכולנו יש גם שועליות וגם קיפודיות.

      כשאני מביא את המטאפורה של השועלים והקיפודים איני מתכוון להציג חלוקה של 'או-או'. יש בנו תמיד משניהם, ולא ניתן להבין את השלם האנושי , הלא פגום, ללא המתח ביניהם.

       

      הם נוגדים זה את זה אך גם משלימים זה את זה. במקרים רבים אנו מוצאים שהיכולת לעבור משועליות לקיפודיות ומקיפודיות לשועלות, היא הכרחית ליצירתיות ברת קיימה, להבחין מיצירתיות שמתפזרת ברוח ולא מצליחה להגיע לגיבוש של משהו ממשי.

       

      הבעיה היא שהחשיבה השועלית נתפסת כנחותה. כוונתי הייתה להאיר על כך שלחשיבה השועלית יש חשיבות רבה בדרך בה בני אדם רוכשים את ההבנות החדשות שלהם  לגבי החיים. הם רוכשים את ההבנות החדשות שלהם דרך אסוציאציות והקשרים חשיבתיים שאינם "ממושמעים" בלוגיקה מדעית קיפודית. הפוסט הבא שלי, שנמצא כבר בשלבי הכנה –"אופק השועל הולך לים", ידגים זאת לגבי כיצד ילד בן שנתיים רוכש הבנות חדשות על העולם. 

        

      ולבסוף, צחי. תודה שהזכרת לי את עבודתו של קנטרוביץ, עימו היו לי הרבה שיחות ואני מוקיר את עבודתו. למעשה גם הוא טוען שהמדע מתפתח על ידי התנועה בין החשיבה השועלית והחשיבה הקיפודית. אך במדע מסתירים את התפקיד החשוב של החשיבה השועלית ביצירתיות המדעית. שכן, במדע עליך להכיר לעומק את התיאוריה וזו תהיה תמיד מנוסחת בהגדרות מבחינות 'ממצות ומוציאות' ( mutual exclusive). כל טיעון שאתה מביא חייב להיות מנוסח גם הוא בצורה 'ממצה ומוציאה' וחייב להתייחס בקשר לוגי לטיעונים האחרים ולמה שנחשב כ'העובדות'.

       

      לסיכום הדיון עד כאן.... התנועה המתמדת שבין השועליות, הקיפודיות ושוב השועליות, היא במהותה של האסטרטגיה השועלית. 

       צבי לניר  
        31/8/07 15:27:

      שורה ראשונה צריך להיות 'תודה לניר' ולא כפי שמופיע.

        31/8/07 14:56:

      תודה ללניר על פוסט מעניין לשבת ותודה לדבי שטרחה להודיע לחברים שלה על הפוסט הזה.

       

      רציתי להתייחס לגישת הקיפודים/שועלים במדע. לפני כמה שנים פרסם אהרון קנטורוביץ' ספר ואחריו מאמר נפלא שנקרא יצירתיות עיוורת.

       

      במאמר מציג קנטורוביץ' גישה מעניינת לדרך העבודה המדעית הלכה למעשה. קנטרוביץ' טוען שסגנון העבודה של המדען היצירתי הוא הטלאה, שהיא ההפך של פעולה מתוכננת. עבודה מדעית טיפוסית, אליבא דקנטרוביץ' היא מונחת כלים ולא מונחת מטרה. המדען היצירתי מחזיק בכלים  ומחפש בעיות לפצח. או אם נשתמש באוצר המילים של הדיון - מדענים הם שועלים. (כאן קנטרוביץ'מצטרף ללניר ואומר שבגלל ששועל נתפס פחות יוקרתי מקיפוד, הרבה שועלים מתחפשים לקיפודים).

       

      עם זאת אפשר לראות את החיים ותהליכים גם כקיפודיים. כבר היוונים הקדמונים טענו שגורלו של אדם אופיו. גם אם הגיבור ינסה להתחמק מהגורל שלו ויברח לעיר שבארץ אחרת, הוא לא יצליח להימלט מגורלו (ראה מקרה אדיפוס ועוד הרבה טרגדיות יווניות אחרות). הטרגדיות היווניות אומנם לוקחות את הרעיון לקצה אך הרעיון ברור - לדעת היוונים  יש גורמי על שמכתבים תהליכים.

       

      אז אם כך תהליכים שמעורבים בהם בני אדם הם שועליים או קיפודיים?

      לדעתי, שילוב של שניהם. פריצות הדרך והחידושים נעשים על ידיי שועלים שחוטפים מן היקב ומן הגורן. אבל הגדלה והרחבה של עבודת השועלים מחייבת עבודה של הרבה הרבה קיפודים(לדוגמה, ניהול פרוייקט).

       

      הוויכוח בין קיפודים לשועלים הזכיר לי תגובה לאחד הפוסטים הראשונים שהגבתי להם כאן בקפה, ושאל מה יותר חשוב להצלחה, כישרון או התמדה. המסקנה שלי הייתה שכישרון אולי יכוון אותך למקום הרחוק הנכון, אבל רק התמדה תיקח אותך לשם.

        31/8/07 14:20:

      תודה על המאמר המעניין ומעורר המחשבה. המשגת החשיבה כקיפוד/שועל דומה בעיניי להבדל בן חשיבה "גברית" ו"נשית" (כמובן שגם גבר וגם אשה יכולים להיות מאופיינים בשני סוגי החשיבה..). כאשר הגברית היא החשיבה הקווית, המעמיקה הייסודית ואילו הנשית היא החשיבה המעגלית, אסוציאטיבית, רחבה.. אחד המחקרים האהובים עלי, שמדגימים את ההבדל הזה, מדבר על "דרכים לנקות את הבית". נראה כי נשים יתחילו בסלון, יעברו למטבח, יחזרו לסלון, לחדר שינה, למטבח וכן הלאה.. בקיצור הלוך חזור.. בצורה אסוציאטיבית-מעגלית-שועלית.. גברים לעומת זאת, יעברו חדר חדר בצורה מסודרת.. יסיימו אחד ויעברו לשני..בצורה יסודית- קווית-קיפודית.. כמובן שיש יתרונות וחסרונות בכל אחת מהדרכים.. אבל נראה ששתיהן משיגות את המטרה.. רק שהדרך היא שונה..

        31/8/07 13:13:
      אם אינני טועה,נקודת ההתייחסות של הספר 'הקיפוד והשועל' היא הפתגם:'השועל יודע הרבה דברים קטנים,הקיפוד יודע רק דבר גדול אחד'.בטבע יש מקום לשתי החיות האלה.אולי דווקא לקיפוד יכולת השרדות גבוהה יותר כי השועל,ב'חכמתו' מקים עליו גם את בני-האדם.(סתם התפלפלות לשם הדגשת הקושי שבאימוץ מימרות כקודים מחשבתיים,שכן הדרך השועלית היא בעצם מין 'זרימה תודעתית' ולא איזה משנה סדורה,לא?).בכל מקרה,הבאת כאן חומר טוב למחשבה.אני חושב שהתופעה האנושית זקוקה גם לקיפודים בשורותיה.רצוי שלא כולם יחשבו באמת כל הזמן.ולגבי הטייסים:כשאני שומע טייס קרב,מייד עולה לי בתודעה האייקון של 'דן חלוץ'.אומרים שהיה טייס מעולה,אבל כשהיה הנווט הראשי של מערכת הבטחון,המחשבה ה'קיפודית' שלו דיברה בעד עצמה.
        31/8/07 12:00:

      תודה על הדיון המרתק שפתחת צבי. יש לי הרבה לומר עליו, אבל אני קצר בזמן כרגע.

       

      אומר בקצרה שני דברים.

       

      האחד, הספר "גלגל התנופה" מציג את תפיסת הקיפוד כחיונית להצלחתן של החברות המתוארות בו (זו כמובן התרשמותו של קולינס, שמטבעו מנסה להבין את קיפודיותו של העולם....). אני שמח שבדיון שלך גרמת לי לערער את ההנחה שנשתלה במוחי מאז שקראתי את קולינס, הנחה שתפיסת קיפוד מגובשת אכן חיונית להצלחתן של חברות.

       

      השני, עצם החלוקה של התפיסות האפשריות ל"קיפודית" או "שועלית" היא כשלעצמה חשיבה קיפודית. כפי שהדגים אחד המגיבים קודם, אנחנו נעים ללא הרף בין שתי התפיסות, וזו כלשעצמה שועליות, לא?

       

      לסיכום (ביניים, כי עליי להספיק לערוך קניות לשבת...), הערך העיקרי עבורי מהפוסט שלך הוא בעצם הערעור על תפיסות קיפודיות. אם לנסח את מסקנת הביניים שלי, היא הולכת ככה: "אין מנוס, כבני אדם, נגזר עלינו לנסות להבין ולפרש את המציאות המורכבת באמצעות השפה המוגבלת שלנו. כל פרשנות שניצור תהיה קיפודית במהותה ולא תצליח להכיל את מלוא המורכבות של המציאות. זה לא אומר שאין לה ערך, לפחות לזמן המוגבל שבו יצרנו אותה. אנחנו הופכים קיפודיים כאשר אנחנו נשבים באחת הפרשנויות שיצרנו (או שמענו) פעם ושהתאימה למצב נתון ומתייחסים אליה כאל אמת מוחלטת שתצליח להסביר כל מצב בעתיד. אנחנו שועליים כאשר אנחנו תופסים את עצמנו שבויים בתפיסה קיפודית ומשחררים את עצמנו מאחיזתה. (ככל הנראה לתוך תפיסה קיפודית חדשה...:-)"

       

      אמרתי שזה יהיה קצר, נכון? :-)

       

      שבת שלום וכוכב גדול.

       

       

       

       

        31/8/07 10:29:

      כשהקיפוד הפך לויקיפוד, האח הגדול או האחר הגדול

      The Big Br-Other

      המודרניזם הוא קיפודיות. אנחנו והם. צריך לדקור את האחרים, הברברים, הלא-אנחנו. "הלנו אתה אם לצרינו?" (ספר יהושוע) "

       

      המבדיל בין קודש לחול

      בין אור לחושך

      בין ישראל לעמים

      בין יום השביעי לששת ימי המעשה (קמע שנקרא בריטואל יהודי שנעשה בצאת יום המנוחה שלהם)

       

      המודרניות ומסורתיות, המדע והדת, חיפשו את האחר הגדול, את האלוהוים או את העובדות. זוהי קיפודולוגיה אי-דיאלוגיה (אידיאולוגיה). ויקיפודולוגיה היא פולקסונומיה. היא לא שועל ולא קיפוד, אלא קן נמלים.

       

      טולסטוי ומארקס שאלו אותה שאלה באותה שנה 1867, בלי שהיה קשר ביניהם: מה מניע את ההיסטוריה?

      תשובת מארקס היא מודרנית ורדיקאלית, אבל שבויה במודרניות. לפי מארקס, הקפיטל מניע את ההיסטוריה. הגאולה תבוא מהשתחררות מההון.

      תשובת טולסטוי היא פוסטמודרנית: ריבוי נקודות המבט והפרספקטיבות. תשובת טולסטוי נמצאת ב20 העמודים האחרונים של מלחמה ושלום.

      תודה לך צבי על הטריגר שעשית לי בנושא

        31/8/07 06:59:
      לגדעון ידידי השועל, 

      שמחתי להכיר אותך. ובלהכיר כוונתי להכרות  'שועלית', להכירך דרך סיפור חווית ההתנסות האישית ומה שהאדם לומד ממנה, על דרך חדשה לפתור בעיות שעד כה לא הצליח לפתור אותם ובו בזמן גם הצורך לנוע שוב במרחב השועלי האין סופי של החיפוש אחר הבנות חדשות.

       זאת היא ההכרה של שועל המזהה שועל אחר. ולא כל  יום מזהים שועל. רובנו נמצאים עדין בתוך הקיפודיות הנוחה, החמימה, המקבלת תגמולים של אישורים מהמורים, מהשלטונות, מהנהלת הארגון וממערכות המידע  שזה נכון, שכך יש לנהוג, וממשיכים להתנהל כקיפודים. להיות שועל זה להיות חתרני. לאומר לכל אלה שמה שאתם מלמדים אותי זה מעולם לא יספיק לי על מנת לתאר את ההקשר שבו אני מצוי, מהסיבה הפשוטה שכל הקשר של התנסות אישית חדשה מזמן לנו את ההזדמנות לחוש בדבר שהוא מעבר לכל הכללים האפיסטמים שאנו יכולים למצוא בספרי ההדרכה – בין אם אלה ספרי הדרכה להורים, למנהלים להצלחה בעסקים או באהבה. שמחתי לפגוש אותך, צבי לניר 

        30/8/07 22:54:

      הקיפוד והשועל נלחמים זה בזה על תשומת הלב שלי כבר זמן רב. הקיפוד שבי רמז לי לאחרונה לבקש מהבן שלי בן השנתיים לא ללטף את נעה בת החודש בראש מתוך הנחה שהבן יבין מכך שגם לא מרביצים לה. הקיפוד המחושב הניח שאם נמנע מהבן ללטף את הראש הוא גם לא ירביץ לה בראש. מיותר לציין שהפעמים הבודדות שיונתן הרביץ לאחותו זה היה בראש בלבד. ואז בוקר אחד השועל הצליח לפלס דרכו בין הקיפודים בראשי והזכיר לי שמשהו כאן לא מסתדר - למה יונתן מרביץ לנעה בראש???? השועל חייך לרגע, קרץ ונעלם. מייד הבנתי שצריך לקחת צעד אחורה ולחשוב על הדברים מחדש אבל לא דרך ההמלצות הסדורות של הספרים להורים אשר ממליצים להרחיק את הבן הבכור מאחותו הצעירה כדי שלא ירביצה. הסתכלתי מסביב לראות אם השועל חזר במקרה כדי שאוכל להתייעץ איתו אך הוא כרגיל משאיר אותי לבד כדי להבין כיצד עלי לנהגות. הסתכלתי על הבן שלי ואמרתי לו" יונתן, תעשה לנעה טובה בראש" והוא מיד ליטף אותה בעדינות מדהימה. מאותו רגע יונתן לא הרביצה לה יותר.

       

      המסע המקצועי שלי התחיל בעולם הקיפודים. את התואר הראשון עשיתי בכלכלה ומאד נהניתי ממודלים מסודרים וצפויים בהם ניתן לחזות התנהגות של ארגונים ומדינות. הרגשתי שפיצחתי את הנוסחה הסודית לקיום האנושי וממש הופתעתי שהאחרים לא חשבו על זה קודםמחייך

       

      שמח וטוב לבב התחלתי לעבוד בחברה אשר עסקה בהטמעת מערכות מידע פיננסיות והקיפודיה אצלי המשיכה לחגוג. מערכות המידע הסגורות והמסודרות נתנו מענה לכל פעולה אפשרית בארגון ואפשרה למנהלים שליטה מדהימה על הווה ועל העתיד. האמנתי שהמדריכים שלי מהשומר הצעיר היו מאד גאים בי מאחר הגשמתי את החלום של להציל את העולם בכך שהבאתי את השליטה והבקרה למשרדי המנהלים.

       

      לאחר מספר שנים בעולם מערכות המידע התחלתי פתאום להרגיש שמשהו לא לגמרי מסתדר. המערכות הקיפודיות שאמורות לתת מענה מדהים לצרכי הארגון נראו פתאום כאבן רחיים על צוואר חלק מהעובדים. לחלקם היו רעיונות טובים כיצד לשפר תהליכי עבודה אך המערכת לא אפשרה זאת - הקיפוד לא נתן מקום ליצירתיות וחדשנות. בהתחלה חשבתי שמדובר במקרה בודד אך עם הזמן צצו ועלו מקרים נוספים בהם המערכת המדהימה שלנו לא נתנה מענה למצבים אותם לא חזינו בשלב האפיון. המשכתי להתגלגל עם מחשבות אלו עד שבמעמקי הזיכרון צץ לו שועל קטן והחזיק בידו את הספר כאוס של ג'ימס גאליק. את הספר קראתי לראשונה בתיכון והוקסמתי ממנו מאד. ברגע הראשון לא הבנתי מדוע השועל הקטן מזכיר לי עכשיו את הספר אך תוך שיניות התמונה התחילה להתבהר. רצתי מהר למדף הספרים וקראתי שוב את הספר, גומע בשקיקה כל עמוד וכל פיסקה. התמונה בראשי התחילה להתבהר לגבי עולם הקיפודים ששלט בי - העולם בו אנו חיים ובעיקר מערכות חברתיות כגון ארגונים הן למעשה אינן באמת צפויות. משק כנפי הפרפר במקום אחד בארגון יכול להוביל לסערה ביחידה אחרת בארגון ושום קיפוד בעולם שלא יספר לי שהוא יכול לחזות הכל מראש.

       

      החלטתי לעזוב את עולם הקיפודים והלכתי ללמוד תואר שני בהתנהגות ארגונית כדי להבין טוב יותר מערכות חברתיות ובעיקר ארגונים עסקיים. לשמחתי היה לי המזל ללמוד עם מספר מרצים שאף התייחסו לגישות מערכתיות ולמרוכבות של ארגונים מה שמאפשר לי להסתכל על ארגונים בזוית שונה לחלוטין. השועלים הבריחו לפחות חלק מהקיפודים והשאיפה שלי היא להיות מסוגל להיות שועלי עם אפשרות להשתמש בכלים קיפודיים במידת הצורך.

       

      אין אני יודע להגיד היכן אהיה בעוד 5 שנים על הציר בין הקיפודים לשועלים אך מה שברור הוא שלעוצמה של השועל אין תחליף.

        29/8/07 20:13:

      צריך שילוב, כשהחשיבה הקיפודית מסייעת לשועלית.

       

      אולי דוגמה: שאלה המטרידה אותי בימים אלה: 

      האם, לדעתכם, כשנותנים למיזם שם גרוע זה יכול לנבא כישלון שלו, למרות שהלקוחות אינם מודעים לשם?  באיזו מידה אפשר להקיש מהשם שנבחר לרמה הניהוליתזאת שאלה באינטואיציה (עד שהנושא ייחקר).

      : ותשובה שקיבלתי

      אני לא חושב שזה כל כך משנה. המהות והעשייה נוצקים לתוך השם של המיזם ולכן גם אם על פניו זה שם גרוע

      אם המיזם טוב השם יהיה מעולה.

      אבל השם לא נבחר באופן אקראי, אלא הוא יכול - ולא חייב - לגלם בתוכו מטרות וגישה שמנבאים עשיה מסויימת ולא אחרת. למשל קיפודית או שועלית.

        29/8/07 16:26:

      יש לי תגובה... ארוכה כאורך הפוסט

       

      אבל ראוי להתחילה במשפט הקוגיטו של דקארט

      אנחנו רק סיבכנו את הדברים מתוך הרצון הקיפודי להסביר הכל כדי לשלוט ולא לתת ליד המקרה לכוון

       השבטים הפגאניים באפריקה חכמים מאיתנו, מסתבר

       

      הבלוג של צבי לניר

      על החשיבה, ה- Web ומה שמסתתר ביניהם. ועל מה שרואים משם ולא רואים מפה.

      פרופיל

      לניר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      הפוסטים שלי כולם

      פוסטים