אל עצמי לפעמים עוברים תקופות קשות בחיים.אחת כזו עברה עליי בשנה שעברה.לא משנה על מה ולמה. מה שחשוב זה איך יצאתי מזה.עד למשבר הייתי אדם שזקוק נואשות לחברה לאנשים לשיחות ליציאות ולתחושה שיש סביבי אנשים ושאני לא לבד. כך בניתי את המערכת החברתית שלי בחיים ולשם גררתי את בעלי וילדיי. (לאישה יש הרבה כוח).יום אחד הכול התנפץ ,(ושוב לא משנה למה) אבל הרבה חברים נעלמו, הטלפונים נדמו, הבילויים התמעטו, השבתות התארכו וחשתי בודדה ואומללה. אני חייבת להודות שמספר חודשים הייתי אדם בלתי נסבל, ריחמתי על עצמי, בכיתי המון, המשפחה סבלה ממצבי הרוח שלי שהשתנו לעיתים קרובות ולא היו יציבים.ידעתי שרק אני יכולה להוציא את עצמי מהבוץ בו שקעתי. אך זה היה הפוך על הפוך. הבנתי מחד גיסא, שאני צריכה לפעול כדי לצאת משם, אך מאידך גיסא הייתי זקוקה לכוח כדי להתחיל. לא היה לי כוח, כי המרה בה שקעתי התישה אותי.אחרי תקופה ובתור התחלה, החלטתי ללכת למאמנת אישית שתעזור לי להחזיר לעצמי את הביטחון ולהעריך את עצמי מחדש. זה לא היה קל אבל מאד מאתגר. היה ביני ובין המאמנת שיתוף פעולה ואני השתדלתי למלא את כל המשימות שקיבלתי, בכל מעגלי החיים הסובבים אותי בלי הנחות. האימון תרם לי להשתנות למדתי לקבל את עצמי למרות החסרונות (והיו הרבה) ועל כל היתרונות (היום יש הרבה יותר). במקביל הבנתי שאני צריכה ללמוד לבלות עם עצמי ולגרום לעצמי הנאה ללא שום תלות באדם נוסף. הצטרפתי לסדנת כתיבה ושם בעזרת התרגילים, המשובים, השכתובים, חשתי כיצד אני מתחברת לעצמי. מטען שלם פרץ החוצה. תמיד היה לי חלום לכתוב, והייתי בטוחה שאם אכתוב זה ילך לכיוון של רומנים וסיפורי אהבה למיניהם. פתאום מצאתי את עצמי חודרת עמוק לנבכי נשמתי וככל שאני חופרת יותר עמוק הסיפורים יוצאים יותר טוב. סבתי שנפטרה לפני 17 שנים, הפכה להיות הכוכבת הראשית של סיפוריי. יתרה מזו שאר המשתתפים כולל המנחה, אהבו את הסיפורים וחשו הזדהות עם הדמות הראשית ושאר הדמויות. מאז זה מעסיק אותי ובכל הזדמנות שיש לי רעיון אני יושבת וכותבת אותו. בהתחלה הכול נשפך החוצה ואחר כך מתחילים השיפוצים. לאט אני גם חשה יותר בטוחה בכתיבה ולומדת לתת לעצמי משוב ולעשות לעצמי שכתובים עוד בטרם אני מעבירה את זה הלאה לעין נוספת.החיטוט בנשמתי כולל האימון האישי עזרו לי ליצור חיים עם נפש בריאה יותר. כמנהלת במשרד אני הרבה יותר קשובה לעובדים וזוכרת שלפני הכול, כולנו זקוקים לחסד ומשתדלת ליישם את זה בהחלטות רבות מולם. אני גם הרבה יותר נינוחה ורגועה ולמדתי ליצור סביבת עבודה נעימה.כאימא אני משתדלת להקדיש הרבה יותר זמן לכל ילד וילד על פי צרכיו. יש לי בת בכורה ואחריה שלושה בנים. עם הבת אני הולכת יחד לקורסים , בשנה שעברה השתתפנו יחד בקורס תפירה ועיצוב . ואחר כך היינו יחד בקורס בישול. כייף אמיתי ואפרופו חברים, היא הפכה להיות שותפה מעניינת.עם הבנים שלי שגולשים אני נוסעת לים – אנחנו מתגוררים כשעה נסיעה מהים. אך כאשר יש רוחות והם מבקשים לגלוש, למדתי לפנות זמן ולהסיע אותם ואף ליהנות שם עד כדי כך שאני שוקלת ברצינות ללמוד לגלוש.והכי הכי חשוב, אישי היקר שתמיד, אבל תמיד האמין בי ועודד אותי. עמד לצידי בכל אחד מן הרגעים הקשים. למדתי להבין שאין לי יקר ממנו. שלא תטעו, חברים חשובים לי מאד, ולמדתי להעריך כל קשר שהיה ונשאר ואף לטפח קשרים מזדמנים עם פוטנציאל. בכלל למדתי להעריך את מה שיש לי ולהבין שיש לי הרבה ושאפשר להודות על זה בפה מלא עם חיוך. לגבי החלום שלי להוציא יום אחד ספר. אני עובדת על זה ומאמינה שיום אחד הוא ייצא לאור. |