אוניברסיטת תל אביב החליטה להקדיש לנושא הזה קורס שנתי, שיחל כבר בשבוע הבא, ביום רביעי, 21.10.

הקורס יהיה במסגרת במסגרת ביה"ס לפילוסופיה (תחת "התוכנית לדתות זמננו" בחוג למדע הדתות.). החוג הזה הכניס לאקדמיה (כלומר, מנסה לחקור בכלים אקדמאיים מקובלים) את התחום הזה, שנראה במבט ראשון לא אקדמאי - התפיסות של העולם החדש.

זה לכשעצמו יפה.

הבחירה במרצה לקורס, הינה הסיבה העיקרית מבחינתי לכתיבת הפוסט הזה.

את הקורס יעביר תומר פרסיקו, שזו סיבה טובה ומוצלחת להגיע לקורס.

תומר כותב מזה חמש שנים כתבות מרתקות בנושא "ניו אייג'" בעתון NRG, (בערוץ נניו אייג', מן הסתם) לצד פעילויות רבות אחרות שעושה.

בכתבות שלו תומר חוקר את הניו אייג' מהיבטים שונים, כגון: מה זה ניו אייג' ומה ההבדל בין דתיות לרוחניות, הוא כותב על מורים רוחניים שמעניינים אותו ומנתח מתוך עמדה ביקורתית אך אוהדת את הנעשה בסצנת הניו-אייג' הישראלית ובכלל.

פרט לזה תומר מנהל בלוג פופולארי לענייני דת ורוח בשם "לולאת האל":

www.notes.co.il/tomer

את הקורס תומר פרסיקו יתחיל מהזוית של "ההיסטוריה של הרעיונות". יהיה נסיון לאפיין את הניו-אייג' ולהראות איך רעיונות שונים הגיעו למה שאנחנו רואים מולנו היום ("גנאולוגיה של הניו-אייג'"), וכמובן איך הם נכנסים אל תוך היהדות.

תומר בעל תואר שני במדע הדתות ומתחיל לכתוב דוקטורט בנושא "מדיטציה יהודית".

הוא בילה כשנתיים מחייו בהודו, בלימוד דתות המזרח.

הוא חובש כיפה ורואה את עצמו כיהודי דתי, חלק מהיהדות המתחדשת של ימינו (אך אינו שומר מצוות בצורה אורתודוקסית).

תומר מעיד על עצמו שהתפיסה הדתית שלו היא בסך הכל די "בודהיסטית".

לשאלתי, למה מתכוון בזה, תומר ענה:

"אני חושב שהבעיה שלנו היא שאנחנו לא תופסים את עצמנו ואת העולם כהלכה. כדי "להתעורר" ולתפוס אותו נכוכה צריך (בד"כ) לעבור איזה תהליך פנימי. מה שנגלה הוא שאנחנו לא נקודות נפרדות של חיים על פני שטח חומרי קר, אלא החיים עצמם, שמבטאים את עצמם דרך הנקודה שהיא אנחנו. כלומר אנחנו העולם החי עצמו, האלוהות החיה עצמה - כמו כל אחד אחד. מכאן שאנחנו קשורים לכל הקיים והנעשה, ומכאן שהאושר שלנו תלוי במידה מסויימת באושר של כל מה שסובב אותנו. ההתפחות הזאת לחיים מביאה אותנו למעורבות ואינטימיות גדולה יותר עם כל מה שקורה סביבנו, ולא להתכנסות - כי איפה יש לנו להתכנס אם אנחנו זהים לכוליות?"

לפני כמה פוסטים כתבתי על הדומה בתפיסת העולם של קרישנמורטי, גורדייף ויוג'ין ג'נדלין. פרסיקו אומר את מה שאותם אנשים מכובדים מאד אמרו, בדרכו שלו, היפה, הצנועה ועם זאת-מאתגרת.