אוקיי – כמו שכולם חזו, נראה שמיציתי די מהר את אקספרימנט הקפה. כלומר, אני בטוחה שיש פה בלוגים מעניינים, אבל אני לא מצליחה למצוא הרבה, וכשאני כבר מוצאת העיצוב האיום-ונורא מקשה עליי להתמכר. לכתוב כדי שיקרא העולם הגדול אני לא יכולה, כי העולם הגדול רוצה להשאיר טוקבקים ולא יכול אם הוא לא חבר פה, ואילו מטקבקים מתוך הקפה כותבים דברים שאני לא יודעת איך להגיב אליהם ("נתתי לך כוכב!"). אני מרגישה כמו בבית הספר היסודי, כשהקדשתי את מיטב מאמציי להתקבל לחברה של אנשים שלא הבנתי בגרוש.

(למלכת הכיתה קראו אוֹרי. אחר כך היא השמינה נורא.)

וכאילו, לא שבאתי לפה כדי לחפש דייטים, חלילה, אבל אילו, תאורטית, זה מה שהייתי מחפשת, הייתי אומרת בשלב זה שעדיף לי לחפש אותם במקום שבו הדבר הראשון שאני רואה מהבן-אדם הוא לא איך הוא כותב. מבחינה הגיונית וגם מנסיון אני יודעת שאין קשר בין יכולת כתיבה לאטרקציה, ולפעמים גם לא לאינטליגנציה, אבל יש לי איזו רגישות פיזית מטורפת לפסיקים שלא נמצאים במקום הנכון, וזה הורס הכל. היפותטית.

בקיצור, קניתי דומיין. כשיהיה לי כוח, אני אפתח שם בלוג אמיתי (עם מבנה ועיצוב אמיתי – כזה שנוצר כתוצאה מתהליך תבוני ולא מתאונה מחרידה בין משאית PHP למיכלית אג'קס). בינתיים אני מוכנה לפזר את מלאי הכוכבים שלי מדי יום בבלוגו של כל המרבה במחיר.