פוסטים אחרונים
- הרחבת חוק הספאם !!!!!! 3/1/11
- בסך הכל להחליף אטם ! 26/12/10
- האם ש"ס ונישלם ? 22/12/10
- אנחנו ובעלי החיים... 15/12/10
- פביולה (פאבי) בוהדנה ז"ל 7/12/10
- אז מה באמת הנשים רוצות ??? 16/6/10
מחר כך !
מתי??? מחר כך !!!
אחרי שביזבזתי יותר מדי זמן ומילים על המטרידן ההוא, התפניתי שוב לעסוק בענייני דיומא. ענייני הדיומא אצלי, הם מיליון מטלות קטנטנות וממש מעצבנות שאני חייבת (אבל ממש חייבת !) לעשות ולא בא לי !!! כל מיני מכתבים שצריך לקרוא (כמה חשבון חשמל שילמתי החודש), להרים טלפון מנומס לחברה שהיתה חולה , לסדר את התיק שאני נושאת כל יום על כתפי ולגלות למה הוא שוקל כמו מזוודה שלא עולה למטוס, ועוד כל מיני עניינים מעצבנים שכאלה שאין כל מוטיבציה להתמודד איתם.
יש לי נטיה כרונית (כנראה פגם גנטי מולד) לדחות דברים. כשכל התינוקות לומדים לומר מילים ראשונות: אמא, אבא, בקבוק, אני למדתי להגיד: תיכף, רגע, עוד מעט. בשלב כלשהו של חיי הסבתא שלי היתה קוראת לי "רעותרגע". (מי יודע? אולי זו הסיבה שכל כך אהבתי את רגע עם דודלי?)
כשגדלתי, ואבא שלי התחיל לעמת אותי עם משימות חיוניות (לדעתו) ודרש שאבצע אותן, הוספתי לאוצר המילים שלי את המילים החשובות: מחר ו- אחר כך. כל בקשה קטנה או גדולה זכתה מיד לאחת משתי התשובות: מחר... אחר כך.... כשהיה מעצבן ומלחיץ אותי... הייתי משתכללת ומחברת לו את שתי המילים - וכך נולד בביתי הביטוי "מחר כך".
מיותר לציין שמחר כך, לעולם לא יגיע. כי לכל יום.. יש את המחר כך שלו !
היום, כשאבא שלי מבקש משהו והוא יודע מראש שאין כל סיכוי שאבצע את הדבר... הוא לבדו שואל אותי אם אעשה את זה מחר כך? וזוהי כמובן שאלתו הרטורית שנועדה רק להזכיר לי שהוא כבר לא מצפה ממני לכלום !
שיטת המחר כך שהמצאתי לעצמי ולסביבתי הקרובה... יעילה ליצירת זמן פנוי, אבל היא מאוד כבדה על הכתף... הסיבה היא, שכל אותם פיתקוני ממו קטנים שנועדו להזכיר לי את המשימות, החשבונות, המכתבים, הניירות והקשקושים... מצטברים אצלי לשקית ניילון שהולכת איתי כל בוקר לעבודה וחוזרת איתי בערב. את השקית יש לי כוונה מאוד טובה לפתוח ולסדר, אבל גם הסידור הזה נדחה למחר כך, וכך אני הופכת להיות ה"סבל של מטלות החיים".
השבוע, נמאס לי לשאת הלוך ושוב את שקית ה"מחר כך" והחלטתי לפתוח לי קלסר במשרד ששמו הוא: "דברים שהזמן פותר" (זו לא המצאה חדשה, היה לי כזה בעבר). בקלסר הזה שמים את כל הדפים המעיקים שלא בא להתעסק איתם, וכל מני ניירות שיודעים שהם יהיו חיוניים פעם, או שלא נעים לזרוק - אבל אין ממש מה לעשות איתם.
וכך, אחת לרבעון בערך... מדפדפים בקלסר ומגלים... הפלא ופלא.. חצי מהדפים נפתרו מעצמם עם הזמן ואינם חיוניים עוד. בשיטה זו... מפנים מקום לדפים הבאים שנאספים בשיטת ה"מחר כך" וחוזר חלילה...
נסו ותיווכו !!! (כל הזכויות שמורות !!!)
מוקדש באהבה רבה לאבא שלי (שאצטרך לחסום אותו עד החלפת הפוסט, מחשש להרצאת הטפת מוסר ארוכה וטרחנית)
|
תגובות (135)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ב"ה
- גם לי יש מלפעמים את "הבעיה" הזאת... אך משתדל להתגבר עליה..
"וכך, אחת לרבעון בערך... מדפדפים בקלסר ומגלים... הפלא ופלא.. חצי מהדפים נפתרו מעצמם עם הזמן ואינם חיוניים עוד. בשיטה זו... מפנים מקום לדפים הבאים שנאספים בשיטת ה"מחר כך" וחוזר חלילה... "
*
ישי
חחחח מוכרת לי השיטה הזו...
לפחות יש לי עדות!
שלא אני המצאתי אותה....
צחקתי בקול גדול.
כמה שזה אופייני גם לי!
את כל העבודות באוניברסיטה אני משום-מה דוחה לדקה ה-99, למרות שמתחילה לעשות אותן בזמן הנורמלי, אבל תמיד מסיימת אותן שתי דקות לפני ההגשה.
וגם "חשבונות חשמל, טלפון, מין ומסים" (כך אהוד בנאי) אני משלמת במועד האחרון לתשלום או מספר ימים לאחר מכן. :)
אקיצר, וולקם טו דה קלאב. :)
דחיתי קצת את קריאת הפוסט עד שהגעתי אליו כדי לגלות שאת דוחה הכל!
למרות זאת נהניתי מאד.
נהניתי לקרוא!
מתיאורך נראה כאילו אין באמת בעייה: לא הפסדת יותר מידי דברים כתוצאה מתכונה זו, אך לא חיה במתח או מועקה על זה שאת היית אמורה לעשות כרגע וגם לא הזכרת נזק שנגרם לסביבתך. אם כך, אולי אכן אין סיבה עבורך לחיות אחרת...
John Chipperfield
אני דווקא אוהבת את ההרצאות של אבא שלך.
העריכי את זה!
וכמו שנאמר בסרט המיתולוגי:
"אפטר אול, ג'קלין, טומורו איז א ניו דיי !!!"
ידעתי שתבין אותי בסוף.
כן אבא !!!
זה כמו חוברות העבודה שהיית קונה לי בחופש הגדול ומבטיח שאם אסיים יהיה לי פנאי לבלות.
מה יצא בסוף? שקנית לי חוברות שהמורים הטובים ביותר לא יספיקו ללמד כל השנה....
וכך, בחופשת הפסח עוד הייתי "עושה" חוברות שנשארו לי מהחופש הגדול שנהיה ממש קטן !
לא. כשאני מקבלת קנס... אני לא דוחה אותו...
אני מיד מעבירה אותו לאבא לשלם.
כשתשפילי מבט... את תמצאי אותי מתבוננת עליך מלמטה...
זה מעיד עליך... !
תיזהר ! אני אבדוק מחר כך אם חזרת להגיב...
הדחיינות שלי נעשית בחביבות יתירה, משום מה אבא שלי לא מקבל אותה בנעימות כמוך.הכי אהבתי את האמירה:
ובסוף למצוא שרוב הדברים ששמנו שם כבר לא רלבנטיים ונפתרו המציאו המנהלים...
למה? הרי בסוף גם ככה מתים. עם חשבון החשמל או בלעדיו...
חיוך אחד יותר שווה מכל הכוכבים שבשמיים !
תודה.
אל תאמץ אותו היום... תאמץ מחר !
אני לא מבינה למה אנחנו צריכים להתעסק בזוטות?.
מה זה כל הניירת הזו?
זהו? נגמרו הדברים החשובים בחיים?
זו הסיבה שאני מאאאוד אדישה אליהם. (וגם בגלל שאני עייפה תמידית ואין לי כוח)
השפתיים היפות והמאופרות בקפידה !!!
לא אמרו לך שתלמד מחברים רק את הדברים הטובים ולא הרעים?
תודה !!נתן !!!
בעל פה ובכתב !!
אבא שלי הראשון שיודע את זה עלי, הוא רק מנסה להסביר לי... ואני לא ממש מבינה..
אני חושבת שמשהו אצלו לא בסדר באובססיה לעשות הכל מיד, כאילו אין מחר..
אהה... ואני אימצתי את שיטתך לפרידות יזומות...
כך שבקושי מצאתי בסוף את עצמי !
תודה....
אתה...?????????
לא מאמינה עליך !!!!!
אל תשבור לי מיתוס בפומבי... זה ינפץ אותי !
אולי זוהי באמת הסיבה שביוון הרגשתי כמו בבית...?
תודה רבה וברוך הבא לבלוגי הדל..
אני מאוד אוהבת פרחים ! שימחת אותי.
זה הרי ברור שהמטלות מנהלות אותי. אצלי יש רק את האפשרות הזו, אני לא מכירה מציאות אחרת...
חברתי היקרה,
לא קרטון... קונטיינר !
נכון שאי עשיה זה מתכון לצרות.. זו הסיבה שאלוהים נתן לי את ההורים שלי...
(למנוע את הצרות או לטפל בהן !)
תודה. ואת גם חמודה וגם יפה !!
רציתי להגיד לך את זה מזמן, אבל לא היה לי נעים...
אז הנה, אני לא דוחה למחר כך.
למה לא זרקת ,בפשטות, את הניילון לפח?
הסבירות שתפתחי את הקלסר המפתה דלה
למה לראות אותו כל הזמן על המדף?
ניילות ואיכות הסביבה וככה ?
כן, הדבר הזה, או החולי הזה,
או התבונה הזאת (מי יודע) היא
שיטת ה"בוקרה".
שיטה מופלאה. בדר"כ זו
"אשליית המחר":
(1) "עד מחר זה יפתר", (2) "מחר יהיה
יותר טוב", (3) "מחר, ממש מחר יגיע המשיח",
(4) "מחר !"
"מחר" זו גירסה-לייט של "אחרי החגים".
*** *** ***
יופי של פוסט.
וואו, אני מזדהה אתך במובנים מסויימים...
אמנם אני טיפוס מסודר מטבעי, אך גם אצלי מצטברות ערימות של ניירות בבית...
אולי בגלל שכל היום אני עם ניירות במשרד וצריכה שם להיות מסודרת, אחרת אני נחנקת פיזית ונפשית...
ובעצם, גם שם אני מלאה ניירות, כל הקלסרים שלא הורדתי לארכיב, שורה ארוכה מאחורי הגב.....
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח...
בוקר מחוייך, נראה מה אני אעשה היום, אילו מטלות אני כן אקיים היום... :-)
תודה שנתת לי את הביטוי "מחר כך"
להרבה דברים שאני פותר בשיטה דומה
אבל משום מה התעצלתי למצוא לזה שם
מקסים, קליל ומביא חיוך
חג חיים שמח יום יום
ממני באהבה
רעות יקירתי
לי יש כסא ועליו יש מגש שבו המון ניירת, למזלי רוב הזמן הוא צמוד לשולחן ולא רואים את הערמה
כשבאים לאכול אצלי בשישי ...אז כל המגש הגדוש עובר לכמה שעות ותופס מקום כבוד על מיטתי חחחחחחחח.
הזכרת לי שמזמן לא עשיתי סדר בניירת.
כניראה שכבר אדחה זאת למועד שאעבור לדירתי החדשה (-:
כוכב שיאיר את הסדר בחייך (-:
חיה
אני החלטתי לא לתת כוכב כי התוית של הכוכב מציינת "מומלץ" וצר לי אבל אני לא ממליצה, בטח לא כהמלצה גורפת.
זה נכון שיש דברים שנפתרים עם הזמן כמו שנאמר: "מה שלא עושה השכל עושה הזמן"
אבל לצערי רוב הדברים היומיומיים-המטרידים לא נפתרים ע"י הזמן
לפעמים הם נפתרים בעזרת הוצאה לפועל או בזבוז משאבים מיותר, כולל משאבים מנטאליים
עם זאת, זה מצחיק-חינני-חמוד ומשובב ולכן אתן לך סמיילי קורץ
(חוץ מזה אין לי כוכבים להעניק...)
חחחחחח
לחיי ההומור יקירה.
אני אוהבת לעשות דברים במועדם ולהיפטר מהמטלה
והדברים שאני דוחה בדרך כלל לא נפתרים מעצמם לצערי, אבל שווב לנסות :)
אכן תמונות קשות
לפחות את אוספת את הפתקים
לי היתה תקופה עם 4 פנקסים שונים בכל מיני מקומות בהם רשמתי ולא הצצתי
יש לזה פתרון
תרגילי את עצמך במשך 3 שבועות לקיים את המשימות שתכיני ערב קודם.. אחרי 21 יום תראי שזה נהיה טבע שני
זה סוד פסיכולוגי קטנטן שלא הרבה יודעים
אנשים נשברים אחרי שבוע
מי שמחזיק 21 יום כבר ינוע הלאה... אינרציה
אצלי בעלי מתעסק עם הקלסרים
ולי יש מטלות אחרות לא פחות חשובות
כמו לטפל ב3 ילדים לנקות לכבס לבשל ולאפות.
ואין לי מושג מה לעשות קודם
חייכת אותי כי זה הרגיש לי כל כך מוכר...
ובכלל למדתי שככול שאני דוחה דברים עד לקצה כך אני עושה אותם טוב יותר.
מסתבר שלחץ עושה לי טוב...
כוכב על זכויות היוצרים.
שרי.
יופי של פוסט
קניתי את מחר-כך
כאחד שאוהב לבלות וחולה על זמן פנוי מסכים עם כל מילה של עזרא
ומנקה כל מטלה מידית ומרגיש חופשי רוב הזמן בדוק חתום ונעול
ויפה שאומר זאת משהו מחוץ לביית שלא תחשבי שדעות חכמות מיוחדות ומנוסות קימות רק מביית אבל אם את נהנת מזה אז דבריי מבוטלים כי הכי חשוב זה להנות
ידעתי שאני אבלוט כאן ב"מעט שונה"
הלואי היה לי האומץ
לדחות דברים...
להתעלם כאילו הם לא קיימים
ספרי לי איך את עושה את זה
חייבת ללמוד
או אולי אבא שלך יסביר טוב יותר
אחר כך אני אגיב, אוקי?
אאמץ את הרעיון...
התגעגעתי להומור שלך רעות
ובהשפעת הודו, אשיב בשאלה
Why like this
והתשובה בגוף הפוסט
מכיר את מחרכך מקרוב! יש לזה מילה נהדרת ומרשימה באנגלית: procrastinate
אצל הצעיר שלי זה "רגע נו..." ואצל הבכור, במקרה הטוב, אין תגובה, התעלמות מוחלטת מתוך תקווה שאחלוף מכאן...
קראתי והזדהיתי-גם אני דוחה
דברים למחר כך[סחתיין על הביטוי המקורי],
זה כנראה אופי,מה לעשות...
תודה ששתפת.
איזה אבאל'ה אתה!!
שמת לב לגול העצמי כאן?
ברגע שכתבת : "ואם לא מידית אזיי רושמים בדף את המטלות"
אזי עברת לצד של רעות. שכן היא נוקטת בדיוק בשיטה שהצעת.
השקית הזו שהיא מתהלכת איתה - זו שקית הפתקים שממתינים ל"אחורי זה".
ואם ממיינים לפי חשיבות ודחיפות - אזי הכל יכול לחכות ל"אחורי זה"- וזו השיטה
הקלוקלת / מצוינת של רעות.
הלא כן?
אמא שלי אומרת ש"כשאני אגמור את הכביסה" ומתכוונת לאותודבר.שזה בעצם אף פעם.
ולכן לעולם לא אדחה משהו שאפשר לעשותו עכשיו.
למה? ככה !
ככה, לא מספק? ובכן אם אדחה למחר אין מניעה שאדחה למחרתיים
לשבוע הבא ובכלל.
רעות יקירה ...
צחקתי לקרא זאת כי כך הייתי בדיוק
על כל בקשה עניתי אחר כך .
שלא הגיע בשום שלב.ופעם חשבתי
שזה בא מתוך נימוס ואי רצון להתעמת עם המבקש.
ועכשיו ענית לי על התשובה למה ממשיכה לדחות
דברים לרגע האחרון.
תודה שהארת את עיניי.גם בגילי המופלג..
תמי
ואני חשבתי שה-"מחר-כך" הוא המצאה של הילדות שלי...
לא יודע איך הצליח לך. כשאני שם מטלות באגף ה- דברים שהזמן יפתור וחוזר לבקר אותן אחרי כמה חודשים, כל מה שאני מגלה זה שהן רק גדלו והשמינו (כמו דוחות החניה שאני לא משלם ומופתע כל פעם מחדש שהם לא נעלמים-מאליהם)
לא !!! נראה לי שאנחנו הרוב השפוי....
שידרגת את ה"מחר כך" בראי הטכנולוגיה המתקדמת...
תודה לך חמודה !!!!
נכון !
אכן הגישה הנכונה והמעשית לחיי היום יום
לא !!! לא את !!! ממך לא ציפיתי להידרדר לרמה שלי....תודה
גם אצלי האוכל הוא במקום הראשון. רק שהוא תופס לי את כל היום... ואין לי בכלל פנאי לכל יתר הדברים שאת כן מצליחה לעשות !!!
רעות ,
שיטתה הדחיות , לדעתי שגוייה .
ולמה ?
כי בני האדם מועדים לשיכחה , זוהי אקסיומה .
לפיכך , אין מנוס!
כל משימה או מטלה מבצעים מידית, ולא מחר- כך ואז...
מצליחים ליהנות מן הפנאי בראש שקט .
ואם לא מידית אזיי רושמים בדף את המטלות ולאחר גמר העבודה, ממינים את המטלות לפי חשיבותן ולפי דחיפותן ורק אז, מחליטים במה לטפל ראשון ובמה אחרון ואת מה יש להשהות בקיפאון עד אם יתפוגג.
אם תנהגי לפי השיטה שלי, לא רק תצליחי מאוד אלא, גם תיהני מפנאי של הנאה בריבוע .
עד כאן !
גם אצלי זו אותה התוצאה. רק שאני בנימוס מדפדפת בהם אחת לרבעון.. לפני שהם נשלחים לסל המיחזור !
מומלץ בחום !
התגעגעתי אליך ! אבל למה לבזות את תמונתו של גלעד שליט?
מעורר דאגה ! אבל אתה לפחות מצוי בחברה טובה...
שתדע... שכל מי שמפרגן לי בתגובה ! נכנס לרשימת העצלים של אבא שלי...
לחכות...?
תודה גם לך היום !!!!
אתייק אותן עבורך בקלסר "דברים שהזמן פותר" !לפחות מצאנו את הבעיה..
כשאני דוחה את הטיפול בניירת...
אני רואה שהקנס גדל...האגרה גדלה...
ועוד...לדחויים יש נטיה לגדול לא טוב :)
לך *
אז אולי באמת אשמע לעצתך ומחר אפתח גם לי קלסר כזה, כמו שלך...
זו היתה הפנמה מהירה מאוד !
אני מכירה את תחושת ההקלה...
אימצתי בשמחה....
את פשוט מקסימה.
שמת לי מראה
ואני משפילה מבט
מול
ה"מחר כך"
אני גם משתמש שנים בביטוי הזה מחר-כך,
הגעתי לזה מתרגום הביטוי מנייאנה בספרדית.
בבוא העת אגיב...
כרגיל -חייכת אותי
ואם את הדחיינות שלך אתה עושה בכזאת
חינניות -ודאי כל העולם סולח לך
אז המשיכי בשלך
רעות היקרה...
על זה היינו אומרים:
"אל תדחה למחר מה שאפשר לדחות למחרתיים"
ואת הכלל של לערום במגש ה"בטיפול" ובסוף למצוא שרוב הדברים ששמנו שם כבר לא רלבנטיים ונפתרו המציאו המנהלים...
אבל את חרוצה ולא נראה לי שהפתגם "מי שנולד עייף צריך לנוח" מתאים לך...
אבל... את בחברה טובה....
עוזי
בסוף הרי מתים
אז בטווח הארוך הזמן פותר הכל.
בטווח הקצר רצוי להתמודד עם משימות היום יום,
כולל תשלום חשבונות החשמל וכדומה....
בברכה אמנון
תופעת הדחיינות מוכרת לכולם.
התלבטתי איזה כוכב להעניק לך אך אסתפק בחיוך.
אני חושב לאמץ את הרעיון
חחחחחחחחחחח מגניבה!!
אני מה זה דומה - האמת אולי אני מצב קצת יותר חמור של התופעה כי אצלי את כל הדברים הזמן פותר ולצערנו יש דברים שאם לא פותרים בזמן כלום לא יעזור...במילה אחת אדישות - חוסר רצון להתמודד עם הדברים שצריך להתמודד איתם חחח
יש לי חברה שאצלה הכל מאורגן טיפ טופ עם וי על כל דבר שהיא פותרת - היא למשל לעולם לא תדחה למחר דברים הכל כאן ועכשיו - לפעמים אני ככה מסתכלת עליה מארגנת את הקלסרים ושואלת את עצמי למה לעזלזל אני לא לומדת דברים טובים מאנשים..
מוצא חן בעיני מאוד המחר כך :)
נהנתי מאוד לקרא
ונראה לי שהשיטה מתאימה לי
:)
יום נפלא
אודי
היי רעות..
ברוכה השבה.....
גם אותי הצחיק הביטוי מחר-כך .....מדליק!!
1. צחקתי עד דמעות - טוב שחזרת לעצמך...
2. אל תחסמי את אבא שלך שיוכל לתת לך את ההרצאה שמגיעה לך:)
ברוך שובך!
רעותה,
תגידי לאבא שלא כולם מושלמים:)
רעיון של מילה...אהבתי מחר כך
כל כך מוכר..
הצחקת...
:-)) *
כל כך מוכר
איזה כייף לדעת שאני לא היחיד
ואפילו בחברה טובה
מחר כך זו תשובה שהמנהל שלי מקבל ממני כל יום בעבודה
אני בהזדהות מוחלטת. פשוט סיפור חיי.
אולי היינו צריכים לחיות ביוון, שם על כל דבר קטן אומרים avrio, שזה מחר ביוונית.
יש ספר נהדר של אחד בריטי שכתב על חוויותיו ביוון. אני לא זוכר את שם הכותב, אבל לספר קוראים avrio never comes.
נועם
בוקר טוב לך,
פוסט של כייף..
"מחרכך"..חמוד..
צעד ראשון שלי אצלך
והחיוך גדול..
תודה לך
יום אור
באתי עם פרחים
לפגישה הראשונה..
אני מכיר שתי דרכים:
האחת שאתה מנהל את המטלות שלך
והשניה שהמטלות שלך מנהלות אותך
היה לי FUN לקרוא את משכתבת
ושיהיה לך יום נחמד כל יום מחדש
הרעיון המבריק שלך הורחב והופשט:
מהרמה המעשית שלך נפתח אגף של הרמה הוירטואלית.
קרטון שאליו "נשפכים" כל הסוגיות הבלתי פתירות
שהזמן אמור לטפל ולפתור אחר-כך. (כשנתבגר, כשהילדים יגדלו וכו'...)
לי כבר יש כמה קרטונים כאלה .
את משעשעת ברמות גבוהות - בוקר אור
רגע, לא סיפרת לנו
מבחינתי..עדיף היום..עכשיו...
אבל את חמודה.
*אחר כך ואחרי החגים, כל כך מוכר ומעצבן...
חשבתי שרק אני סובלת מהתסמין.
תודה ויום נפלא.
תודה על הרעיון הנפלא הזה אני כנראה יפתח תיקייה במחשב שלי לכל הדברים האלה.
נהדרת!
עכשיוכך
נו מי לא מכיר את מחרכך זה ביטוי שגור על ילדי, אבל כשבאמת צריך זה עובר
מיד אימצתי את הרעיון.
תגובה ארוכה ומנומקת: מחר כך:)
חהחהחה
אהבתי
חולה עלייך עכשיו ! לא מחרכך ולא בטיח.
כל כך מאושרת שיש לי כל כך הרבה
חברים באגף הדחיינים.
את שיטת הרבעון המדליקה איישם מחר כך...
ולמי שרוצה לסבר לעצמו את הצורה,
משתפת אתכם בשיטה שעובדת בשבילי:
רשימית הדברים שלא רק שאני לא דוחה
למחר כך, אלא אני ממש מזרזת אותם להיום:
לאכול ודבר השני (יענו להכניס ולהוציא)
לכתוב סיפורים ותגובות (שימו לב לשעה!)
לקבל את ה מטפולי המקסימים שלי
- כן יירבו ויפרצו
לא דוחה מפגשים מהסוג השלישי (אלה שלא צריך
תירוצים בשבילם - מאהב, נכדה, חברה
מדהימה)
לטלפן לאותה חברה מדהימה
אז אני שואלת אתכם למי יש זמן למטלות נוספות...
אפשר לככב מחרכך?....
.
האמת שבעבודה הקודמת שלי היה לי קלסר כזה לכל הדברים שלא באמת הייתי מוכרח לטפל בהם והם היו על תקן שאם יבוא לי אז...
ומשום מה כמעט אף פעם לא בא לי אז בסוף הם באמת הלכו לפח :-)
נראה מדליק, איישם את הצעתך מחר כך!
אחרי שביזבזתי יותר מדי זמן ומילים על המטרידן ההוא, התפניתי שוב לעסוק בענייני דיומא.
מתי ולמה בכלל הגבת תני לזמן לענות במקומך.אגב שמתי לב שאת תגובותייך למגיבים לכתבתך אינך דוחה
אימרה עם זקן אומרת, שלא כדאי לדחות למחר את מה שאפשר לדחות למחרתיים.
"מחר כך" - הברקה עשר!!!
לא דוחה למחר את
התודה
עם נשמה .....
יפה.נתת רעיון.איזהו?אכתב לך מחר כך
כל כך מוכר...
וכבר חשבתי שאצלך אמצא
איזה פיתרון לבעיה
אך אין ספק שנמצא אותה
מחר כך.. אהבתי מאד *
גם אני דוגלת ב"למה לדחות למחר אם אפשר למחרתיים" (ועדיף לעוד שבועיים)
נורא הצחיק אותי מה שכתבת ואיך.....
התיק שלי מלא פתקי ממו מקומטים, יש לי כל מיני תזכורות בנייד, ביומן ואיפה לא.....ואני מחכה שמתישהו יגיע הרגע האחרון ואו אז (ורק אם חייבים) אני אפעל.....אם אני אזכור מה אני צריכה לעשות.....
אז אולי באמת אשמע לעצתך ומחר אפתח גם לי קלסר כזה, כמו שלך...
כל כך מוכר וחביב...
יש לי שיטה דומה להפליא בקיטלוג ,אלא ,שאצלי אלו ניירות מהבנק או מחברת הביטוח
לא אלאה אותך מה אני מרגישה כשאחרי מספר חודשים אני פותחת את המכתבים ומגלה
שחלקם לא רלבנטי...
העבודה היא לא ארנבת , היא לא בורחת , אפשר לשבת"
אחד מהמשפטים היותר מרגיעים....
ועוד אמונה משמחת
"כל עכבה לטובה..."
אמן.
הוא פותר מחר כך...אפי, וכמו שהספקת להכיר אותי... נראה לך שזה לא יידחה?
את יודעת שדחיתי פעם ניתוח אפדנדציט??? עד עכשיו לא עשיתי אותו...
דברים שהזמן פותר... ויפה שעה אחת קודם!
:-)
תודה !! (משום מה, ההורים שלי לא חושבים כמוך)אז ממליצה לך לפתוח קלסר "דברים שהזמן פותר"...
דחיינות אינה גזירה משמים, אפשר לטפל בה
אם תצליחי לא לדחות את הטיפול בנושא
נהדרת....!
אוייש צחקתי ...הרי אליבא מחרכך....אוכל למלא מספר קלסרים.
אני דחיינית נוראית. ממש אבל ממש כשכלו כל הקיצים.
ובקיצור מאניינה
