הָיִיתִי דּוֹאָה לַמֶּרְחָב וְנוֹטֶשֶׁת אֶת נוֹף הָאֶתְמוֹל, אֶת רַגְלַי מֵדִּירָה מִשְּׂדֵה קֶטֶל וּקְרָב אֶל כַּר שֶׁל חֲלוֹם וְדִמְיוֹן.
הָיִיתִי מְרַחֶפֶת עַל כָּנָף שֶׁל צִפּוֹר וְנָחָה בְּתוֹךְ קֶצֶף עָנָן, מִתְעוֹרֶרֶת אֶל בֹּקֶר אַוְרִירִי וְצָחוֹר, בְּרָקִיעַ שֶׁל תְּכֵלֶת לָבָן.
וְהָיִיתִי מְלַקֶּטֶת נִטְפֵי מַיִם זַכִּים, כָּל אֵגֶל אַהֲבָה וְרֵעוּת, וְזוֹרָה אוֹתָם מִמַּעַל כְּמוֹ תַּבְלִינִים שֶׁל שָׁלוֹם, אַחֲוָה וִידִידוּת. |