נוכח הטענה המושמעת לאחרונה,בחוגים מביני ענין בעיני עצמם. בדבר הצורך "לשחרר"מורים "עייפים" שכביכול מיצו את עצמם, כמו גם הפוטנציאל החינוכי שלהם. ואינם ראויים להמשיך בנשיאה בעול החינוכי המאתגר והמתיש.המתמשך יום יום. טענה זו שאין לה כמובן שום אחיזה במציאות, ושום תימוכין , באיזה מחקר מדעי שניתן לסמוך עליו.סיבותיהם של מפיצי דעה שגויה ושקרית זו עימם.להבהרת דעתי, ברצוני להעבירכם לכתה בבית ספר יסודי בו למדתי.המורה ששמו שמעוני מאיר,אדם מבוגר אך נמרץ, שנחשב על פי כל קנה מידה עכשוי ,כאחד שמן הראוי ,"לשחררו" מעול החינוך ומהעיסוק בהוראה.ואותה כתה כאמור ,ואני עבדכם אחד התלמידים, שבדיעבד היום אני מכנה "מאושרים"וזאת משום שהמורה שמעוני שהיה מורה לתנ"ך סיפרות, והיסטוריה.והשעור במקרה אותו יום במקצוע זה או אחר .הכתה מגיעה בעיצומו של שעור,לפועל מסוים ובהטיה מסוימת זו או אחרת.והמורה שמעוני משמיע לתלמידים,מובאות מהתנ"ך מהמקורות,מסופרים עבריים, ממכמני לשון בלתי נידלים, בהם ניחן למכביר.ואנו התלמידים, יושבים בשקט רתוקים לכסאותינו מוקסמים, מקולו של "מורה על" מובן שזמנו של שעור קצוב תחום ומוגדר,ולעיתים יש הפסקה אחריו. והמורה שמעוני שיחשב היום "זקן ועייף" ממשיך בשיחו גם אחרי הצלצול להפסקה.גם לא כאשר המורה של המקצוע הבא מגיע ופשוט ממתין באורך רוח ליד דלת הכיתה. וזאת משום שהמורה שמעוני טרם מיצה את הנושא עד תום. והכיתה כמובן שאיש אינו מעלה על דעתו לזוז כי כולם מהופנטם ומוקסמים לאשר ישמיע באוזניהם. כאמור זוהי חויה חוזרת ונישנת, בהווי כמעט מעשה של יום יום.איני יודע כמובן כמה מורים "עייפים"כאלה ישנם במערכת החינוך, בתקופה האחרונה כאמור,יש גורמים במערכת החינוך,ממורים ומחנכים אלה. מסיבות שאין להן שום קשר לחינוך והוראה. כיוון שלדעתי, מורה ומחנך טוב, אינו עייף לעולם. אלא אם כן המאיסו עליו את עיסוקו. והסיבות ידועות. מעמד המורה היום ,הוא בשפל שאין לו אח ורע בשום מדינה מתוקנת. כדאי לכן שנרשום לפנינועוד בטרם נכפה על המורים "העייפים" לפרוש, כי מורה טוב,הוא מורה לחיים. ועל כך כולנו מסכימים.
|