ליצור כאילו המחר כבר כאן / כל הזכויות שמורות לנטע רימון
יצר ויצירה
פוסטים פופולאריים
-
אני תמיד אוהבת
15/10/09 | 857 צפיות
-
נטע ושלושת הצדדים
10/8/09 | 658 צפיות
-
שחר
21/12/07 | 362 צפיות
-
לעשות כסף
19/3/09 | 886 צפיות
-
אמא
5/8/08 | 794 צפיות
-
עברייני מין / חינוך ופרסום
3/12/08 | 1163 צפיות
פוסטים אחרונים
- ילדים יוצרים 17/12/14
- מרתון פסח לפיתוח יצירתיות אצל ילדים שרוצים להצליח 25/3/14
- אימון היצר היצירתי 23/3/14
- להחזיר את ר' הביתה! 25/11/13
- אימון להצלחה - תובנה אולימפית 2/10/12
- בית המשפט מעודד זנות 20/10/09
בית המשפט מעודד זנות
במדינה מתוקנת אסור לבית משפט לעודד עברייני מין באמצעות ענישה מקלה, כשבנוסף מטילים את האחריות על הנפגעות
עינת רובין פורסם: 19.10.09, 13:45 ב YNET
בית המשפט גזר עונש מגוחך על העבריין מאיר בן מוחה ששידל תלמידות לעסוק בזנות ולסחור בסמים. את מעשיו ביצע בין כותלי בית ספר: קיים עימן יחסי מין ו"איפשר" להן לעסוק בזנות, בכך שסיפק להן "קורת גג" ולקוחות. את כל הדברים האמורים ביצע בביתו שבמתחם מוסד חינוכי, באצטלה של ניהול קיוסק.
אל תתנו לגזר הדין המקל, 15 חודשי מאסר בלבד, או לטענות בדבר ניסיונו להניא את אחת התלמידות מלקיים יחסי מין עם חבריו תמורת תשלום בביתו, או לעובדה שלא שלשל לכיסו רווחים כסרסורן ולא נהג באלימות כלפיהן - לבלבל אתכם. לא מדובר באיש תמים שהפעיל קיוסק והתגורר במתחם בית ספר ויצר קשרי חברות "עמוקים" עם נערות צעירות, אלא באדם שקיים יחסי מין עם נערות קטינות, החזיק סמים ונהג לעשן עימן, ניצל את אמונן והדיחן לעסוק בזנות בביתו. מדובר בעבירות חמורות.
מקוממות לא פחות עמדתו ועמדת השופטים הנכבדים המטילה את האחריות והאשמה על הנערות הנפגעות. בן מוחה צוטט כאומר: "נפלתי קורבן למתלוננות. הנערות שיחקו בי והשתלטו עלי". ואילו השופטים קבעו כי מעשיו בוצעו "על רקע חברתי בינו לבין הנערות, מתוך הסכמה. הקשר ביניהם לא נעשה מתוך מטרה ותכנון להובילן לזנות או לסמים".
על איזה רקע חברתי בדיוק מדברים השופטים? האם אתם מאמינים כי מדובר בחברות אמת שנרקמה בין אדם בן 47 לקטינות בנות 16, 17? האם אתם מאמינים למחאתו של בן מוחה על השתלטות הקטינות עליו ועל הפיכתו מפוגע לקורבן? ואיך תקראו למעשים של אדם מבוגר שמקיים יחסי מין עם קטינות, מעניק את ביתו שבבית הספר לעיסוק בזנות, מנצל את אמונן ומזמין את חבריו לקיים עם הקטינות יחסי מין? מה דעתכם לקרוא לתופעה: תכנון והדחה לזנות?
מחקרים העוסקים בנשים בזנות מוכיחים שמרביתן נפגעו מינית עוד קודם לכן, בדרך כלל בילדות ועל ידי אדם קרוב (ראו ספרה של ענת גור "מופקרות"). אותם ציידים שאורבים לנשים הצעירות והפגועות הללו, ממשיכים את הניצול וההשפלה בשל הדפוסים הקשים שלהן.
אינני שופטת, אך המעשים המפורטים בכתב האישום מעוררים בי חלחלה וכעס, ודורשים גזר דין חמור כלפי עבריינים מסוג זה. עברייני מין ושופטים צריכים להבין שהאחריות למעשים הנפשעים מוטלת על הפוגע. אין להאשים אשה, בוודאי לא קטינה שמודחת לעסוק בזנות, אלא את מעסיקיה ואת החברה המתירה לתופעה קשה זו להתרחש.
גזר דין מקל מעין זה נותן לגיטימציה לתופעת הזנות. אפילו פרקליטו של הנאשם היה שבע רצון: "העונש שהושת על מרשי הוא מאוזן ומדוד". האמנם? עינת רובין, דוברת איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית |
תגובות אחרונות
-
shay a
בתגובה על דיוקן כחול
-
שקוף כהה
בתגובה על אשה ליד שולחן
-
אן-ג'י
בתגובה על עברייני מין / חינוך ופרסום
-
Natasha 1977
בתגובה על בית המשפט מעודד זנות
-
רחל נפרסטק
בתגובה על אני תמיד אוהבת
תגובות (30)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אז לטענתו של בן מוחה, הוא ה...קורבן?
נפל לרשת מתוחכמת שטוו הנערות
מקומם והזוי, תעודת עניות לחבר השופטים היקרים,
מעניין מה הייתה פסיקתם אם היו הוריהם של הבנות...
ואני לא מבין למה הוא צועק בלי לצבוע את אותיותיו באדום- כנהוג אצל מתלהמי הימין
אני לא מבינה למה אתה לא מצליח להיות חד משמעי בנוגע למקרה הזה,
אתה צודק כמעט בכל מה שכתבת יחד עם זאת הרקע של המתלוננות
אינו רלוונטי לעובדות שאותו נבל ניצל לרעה את מעמדו מרותו גילו ויכולותיו,
והדיח את הנערות לדבר עברה חמורה ופגע בהן.
ואם השלטונות אינם יכולים להעניק לו את השיקום הראוי זה עדיין
לא משאיר לבית המשפט את הזכות להקל בעונשו.
ואולי זה הרווח שבית המשפט הוציא מפסק דין עלוב זה,
הוא הקל על שאר הרשויות וחסך להם נטל בכך שהוא מחזיר את העבריין
לחברה, שימשיך לעשות ככל העולה על רוחו, העיקר שלא יהיה עומס על המערכת שגם ככה קורסת.
אכן סדרי עדיפויות כאוטים לחלוטין.
לדאבוני הרב אתה צודק,
להוציא לפועל את העונשים הקבועים בחוק
זה המינימום הנידרש מבתי המשפט,
ואפילו את זה הם לא מסוגלים לעשות.
אני לא מבינה למה אתה צועק,
הדיון כאן אינו מדבר על אפליה מגזרית
אלה על אפליה מגדרית,
ובעיקר מדבר על האיפוטנטיות של מערכת המשפט בארץ
וזה כולל את כ ו ל ם.
הפוסט שלך הזכיר לי גרפיטי מפורסם שראיתי, עוד בשנות נערותי בירושלים(ואני מצטט-לא מזדהה) "צריך לאנוס בת של שופט".
איך שהוא נראה לי שמי שריסס אותו על הקיר לא התכוון בדיוק למה שכתוב, אלא יותר לעורר את העניין....
עבירות מין, לדעתי, גרועות יותר מכל העבירות הכתובות בספר החוקים. כולל רצח (ולו בשל הסיבה שאותו עבריין יחזור על מעשיו גם לאחר שישתחרר). רק אם בית המשפט היה מוציא לפועל את העונשים הקבועים בחוק....מצבינו היה טוב יותר...או לפחות פחות גרוע...
הסיבה שבגינה יש מעט הרשעות או עונשים מופחתים, היא שיטת המשפט, שהומצאה ע"י גברים והותאמה מיסודה להגן עליהם מפני פגיעת השילטון.
עבירות מסוג אונס מתאימות להתדיין בשיטת המשפט הנוכחית, כפי שמזלג מתאים לאכילת מרק וזאת מהסיבה שקורבנות אונס, להבדיל מקורבנות שוד למשל, סובלות פי מליון מרגשי בושה והאשמה עצמית ועל כן, התמודדות עם תקיפות, סקרנות והאשמות חוזרות של עורכי הדין והשופטים, מהוות עבורן סוג של אונס נוסף, ממנו הם ינסו להמלט.
זה מה שמסביר גם את התלונות המעטות בנושא.
אם החברה היתה יותר תומכת בהן, כפי שתומכת למשל בקורבנות שוד (שם איש לא מנסה להצדיק את השודד) אז גם הנשים וגם בתי המשפט היו יכולים להביא ליותר צדק
עד אז- יש להתנחם בבתי המשפט של העולם הבא...
אני לא בטוחה שמערכת המשפט מרוויחה מזה, זה אולי מראה על תפיסה מקובלת. פשעי מין לא נחשבים למספיק חמורים כנרא.ה לאחרונה יש לי תחושה ברורה שפשוט לא סופרים נשים במערכת הזו.
לעניין העונשים יש שתי בעיות שקשורות לפשעי מין (טוב לא רק.) אחת- סיכויי התפיסה שעומדים על קרוב לאפס במקרה של פשעי מין בגלל תת דיווח. ואחר כך סיכוי הרשעה שעומדים על קצת פחות מחצי במקרים שכן יש תלונה. (בגלל אופי העבירות, כרמו שעטר אמר, הם לא עושים את זה לאור הזרקורים)
אבל כשכבר יש גם תפיסה וגם משיגים הרשעה מוצאים עונש מבזה, עם תירוצים מבישים.
כי מילא שהנשאשם ינסה להטיל את כל האחריות על הקטינות שפיתו אותו לדבר עברה,(והן רצו לעסוק בזנות.. נובאמת. נערות בנות 17!) אבל שהשופטים יאחזו בתירוץ כזה?
האמת שאני לא חד משמעי על המקרה הזה. 15 חודשים זה בכל מקרה מעט מידי, וזה מאפיין את העונשים שגוזרים בבתי המשפט בארץ בכלל ובעבירות מין בפרט.
יחד עם זאת, קשה לי לקבוע דעה נחרצת על הבן-מוחה זה. הוא מהרבה בחינות איש מסכן. ואני כמובן אומר זאת בלי להפחית מחומרת המעשים שלו ובלי לנסות למזער את הנשק שהוא גרם וסייע לגרום לילדות הללו.
אבל איכשהו נראה לי, בלי שאני יודע בדיוק את הרקע של הנערות הללו, אבל ממה שמשתמע מהמסופר בפס"ד, מדובר בילדות מבתים לא תומכים, סביר להניח מעוטי יכולת. כך שהסיפור הזה ממחיש לי מאוד אמירה ששמעתי פעם מנינה מזרחי: עוני הוא סוג של אלימות.
בהעדר שירותי רווחה מספקים, כשאין מספיק עובדים סוציאליים ואלו שיש עמוסים מידי, אין מי שיעקב כמו שצריך אחרי עבריינים משוחררים, נרקומנים בגמילה וכיו"ב. אין לרשויות הרלבנטיות פנאי ומשאבים להשקיע את המאמץ הנוסף במי שזקוק לסיוע נוסף. כך גם במערכת הבית ספרית אין מי שעוקב באמת אחר תלמידות ותלמידים במצוקה. אין כח אדם, משאבים, פניות והכשרה מתאימה למורות וצוות ביה"ס להתעסק בשום דבר חוץ מציונים, כך שמי שלא מצליח ממילא הופך לנטל על המערכת ומחפשים רק איך להיפטר ממנה ולא חלילה לבדוק מה עובר עליה ואם ואיך אפשר לעזור לה. הרי אחרי שהמשפט הזה הסתיים, הנערות הללו, שהן כבר נשים בוגרות לפי החוק, לא יקבלו שום סיוע, שום תמיכה, כדי להתמודד עם מה שהן עברו. אף גורם מקצועי לא יישב לדבר איתן על הדברים, אף אחד לא יסייע להן להשתקם, לפתוח דף חדש. וסביר להניח שהן ימצאו עצמן עוסקות בזנות וצורכות סמים שוב, אולי הן כבר עושות זאת.
כשסיפור כזה מגיע לבית המשפט אין לשופטים בעצם שום דבר לעשות איתו. הם לא יכולים לעזור לנערות הללו, והם לא יכולים לעזור לאיש הזה. הטרגדיה הכפולה היא, שמצד אחד עונש המאסר לא ישנה כלום אצל האיש הזה. 15 חודשים או 15 שנים, הוא הרי לא יעביר את זמנו בכלא ברפלקציה עצמית וחיפוש תיקון למעשיו. סביר להניח שימצא עצמו גם חוזר לסמים (אם בכלל עזב אותם) וממשיך בחיים עבריינים או חצי-עבריינים אחרי שחרורו. מצד שני, ואמרתי שהטרגדיה כפולה, העונש הקל מאוד שקיבל מאותת לגברים אחרים שלהדיח תלמידות בי"ס לסמים וזנות זו עבירה קלה יחסית, שלקיים יחסי מין עם נערות במצוקה, לתת להן סמים וכסף ולספק להם לקוחות למין בתשלום, זו עבירה קלה יחסית. ואולי הטרגדיה המשולשת היא שגזר הדין הזה משדר את אותו המסר לנשים ונערות. אין טעם להתלונן, כי אחרי שהתאכזבתן מהמשפחה שלכן, מהמורים והמורות שלכם, מהתקווה שיש מישהו/י שדואגים לכן, שאכפת להן, שיעשו מאמץ בשבילכן, גם בבית המשפט לא תקבלו יותר מביקורת בפסק הדין על היותכן לא נורמטיביות. ["כן יש לשקול במסגר השיקולים את הרקע הבעייתי של הבנות, אשר בא לידי ביטוי בדיון בבית המשפט ובמהלך החקירה במשטרה." (מתוך גזר הדין)]
אז יש כאן בהחלט זלזול של השופטים (והשופטת) במשמעות של קיום יחסי מין תמורת תשלום, לאישה שעושה זאת, וודאי כשהיא נערה. אך לא פחות מזה יש כאן סיפור של מצוקה חברתית הולכת ומתפשטת, שההתמודדות איתה מצריכה שינוי פוליטי בסדרי העדיפויות של המדינה וחלוקת התקציבים בה.
נמצאה האבדה.
מה שחיפשתי היה גזר הדין,
ומתוכו את זה:
מנגד - עומדים לזכותו של הנאשם שיקולים משמעותיים לקולא, מעשיו של הנאשם נעשו על רקע חברתי בינו לבין הקטינות, מתוך הסכמה, והקשר בין הנאשם לקטינות לא נעשה מתוך מטרה או תכנון להובילם לזנות או לסמים. אומנם, עבירת ההדחה לזנות אינה דורשת מטרה או תכנון ודי במודעות בפועל של הנאשם, אולם, יש לכך משקל בגזירת העונש. לכך יש להוסיף כי הנאשם לא נהנה מרווחיהן של הבנות ולא הפיק כל רווח מעבירות הזנות או הסמים וגם לא הוכח קשר בין העבירות. הנאשם לא הפעיל אלימות כלפי הנשים, התייחס אליהן יפה, ולפחות לגבי אחת מהן הוכח כי אף ניסה להניאה ממעשיה. הקטינות ביצעו את המעשים מרצונן, היוזמה באה מצידן, הנאשם הפסיק את מעשיו עוד לפני שהחלה החקירה, ולגבי אחת הקטינות מדובר באירוע שנמשך זמן קצר מאד. כן יש לשקול במסגר השיקולים את הרקע הבעייתי של הבנות, אשר בא לידי ביטוי בדיון בבית המשפט ובמהלך החקירה במשטרה.
עכשיו צריך לראות מי הולך לערער עליו.
גיא תודה, אבל אני לא חושבת שזה פסק הדין המלא - לא מוסבר מדוע הקלו בענשו. לפני שאני בודקת כיצד לא נשמעה תגובת ארגוני הנשים לפסק הדין, חשוב לי לראות את התמונה במלואה.
עברייני מין אינם חולים יותר מעבריינים אחרים. יתכן שכל מי שמחליט להפר חוק הוא סוג של חולה, אבל אין שום ממצאים המורים על כך שעברייני מין סובלים ממחלה כלשהי, נפשית או אורגנית.
עברייני מין הם אנשים שבחרו בחירה מוסרית. הבחירה המוסרית שלהם אומרת שסיפוק הצרכים שלהם קודם לכל דבר אחר, ולכן הוא יבוא גם במחיר של פגיעה באחר, וגם במחיר של פגיעה קשה.
גברים אונסים כי הם יכולים. זה כל הסיפור.
נמחקה לי ההתחלה של התגובה שלי:
מצורפים החלקים המסכמים מפסק הדין. אי אפשר להוסיף קובץ לתגובה אז אשלח במייל לpenthesilea את פס"ד המלא. הנערות כנראה קצת שינו גרסאות יותר מפעם אחת מה שלא הרשים את השופטים, ונראה ששתייהן היו קרובות לגיל 18 או מעל 18 כשהפרשה התגלגלה. יחד עם זאת, הוא הורשע כמעט בכל הסעיפים, והשופט צבן אף כותב כי: " הניסיון של הנאשם להציג עצמו כאיש תמים שנגרר אחרי שתי נערות ממולחות הוא ניסיון כושל שלא במקומו".13. הנאשם התגורר בקיוסק בתוך בית הספר ע"ש "שייבר" בבית שמש במשך שנים. כל עוד בית הספר היה פעיל - עד קיץ 2006 - חילק הנאשם את הקיוסק לשניים - בחלק אחד התגורר ובחלק השני ניהל קיוסק. כאשר בית הספר נסגר, קרי התלמידים והמורים עזבו ובית הספר נותר בשיממונו, הרחיב הנאשם את אחזקתו למסדרון, חדר שינה וחדרי שירותים. הקיוסק הפסיק פעילותו עם עזיבת התלמידים.
14. י' הגיעה לבית הספר ע"ש "שייבר" בחודש פברואר 2006 לכיתה י', בהיותה בת 16 ושמונה חודשים, והצטרפה לכיתתה של י.פ. שהייתה אז בת 16. בחלוף חודש או חודשיים ממועד הגיעה לבית הספר, הכירה י' את הנאשם בקיוסק, עזרה לו להכין אוכל, קיבלה ממנו אוכל ונוכחה כי הוא מעשן חשיש בקיוסק. י.פ. הכירה את הנאשם סמוך למועד זה והחלה אף היא לבוא לקיוסק במרץ או אפריל 2006, הדבר עולה הן מתשובת הנאשם והן מעדותה של י.פ.
15. באשר לסמים: הן י' והן י.פ. העידו כי עוד בתקופת הלימודים בבית הספר "שייבר" - קרי בהיותן קטינות - נכחו כי הנאשם צורך סמים בקיוסק.
י.פ. העידה כי ראתה זאת בפעם הראשונה כאשר יצאה משיעור ואז ביקשה מהנאשם שייתן גם לה. אומנם מדובר בעדה שקשה לסמוך עליה, אולם כאן מדובר באמירה ספונטאנית, אשר נתמכה, למעשה, הן בעדות י' והן בעדות הנאשם. גם י' העידה כי התחילה לעשן סמים במבנה עם הנאשם ובלעדיו, כאשר הקיוסק היה פעיל. הנאשם עצמו הודה בתשובתו לאישום ובעדותו כי השתיים עישנו סמים שלו במבנה, בין שנתן להן ובין שהן נטלו ביוזמתן אך בידיעתו. לפיכך, ניתן לקבוע כממצא כי שתי הבחורות צרכו חשיש של הנאשם עוד בהיותן קטינות והדבר נמשך מדי פעם גם לאחר שמלאו להן 18.
16. י' החלה לקיים יחסי מין עם הנאשם בהיותה בת 17 לערך. הדבר עולה הן מאמרתה במשטרה והן מתשובת הנאשם לכתב האישום. י' והנאשם ניסו בעדותם בבית המשפט לדחוק מועד זה בשנה, אולם אין לקבל דחיקה זו, הנראית כמתואמת, וכאמור סותרת הן את אמרתה של י' והן את התשובה לאישום. אחזור ואציין כי הנאשם ניסה בעדות להציג את פרשת היחסים ביניהם כדבר מתוזמן - כאילו הוא וי' המתינו ליום הולדתה ה-18 ולאחריו מיהרו לממש הן מהלך מיני זה והן השימוש בסם. ניסיון זה נדחה הן נוכח הראיות והן מחמת חוסר הגיונו.
אין חולק כי י.פ. והנאשם קיימו יחסי מין. מעדות י.פ. עולה כי יחסי מין אלה החלו בהיותה בת 16-17, אולם לעדות על הגיל אין תמיכה בראיות אחרות. כאמור, בלא תמיכה ראייתית ממשית, אין מקום לקבוע ממצאים על-פי עדות י.פ. בלבד, לפיכך לא ניתן לקבוע ממצא עובדתי על מועד תחילת יחסי המין בין י.פ. והנאשם.
י', י.פ. והנאשם אמרו כי הנאשם סיפק להן אוכל, מדי פעם כסף, סמים, לפני יחסי המין ואחריהם, אולם מעדות כל השלושה עולה כי לא היה קשר ישיר או מובהק בין יחסי המין לבין אותה "תמורה" והם ראו זאת כחלק ממערכת קשרים חברית.
17. מעדות י' עולה, כי בהיותה בת 17 לערך, החלה לקיים יחסי מין עם גברים במבנה המגורים של הנאשם, וכי מעשים אלה נמשכו כשנה. הנאשם העיד כי מסכת זו החלה לאחר שמלאו לה 18, אולם הדבר סותר את תשובתו לסעיף 5 לכתב האישום. על סמך עדות י', תשובת הנאשם ועדותו, יש לקבוע כי י' קיבלה את רשותו והסכמתו של הנאשם לקיים יחסי מין תמורת כסף בחדרו של הנאשם, ועשתה כן עם לקוחות קבועים, חבריו של הנאשם, תמורת 150-200 ₪, במשך כשנה.
הנאשם ניסה להרחיק עצמו ולטעון שלא ידע מה נעשה בחדר, אולם הדבר סותר הן את תשובתו לאישום, הן את אמרתו במשטרה, והן את עדות י'.
באשר לי.פ. - היא קיימה יחסי מין עם חבריו של הנאשם ביוזמתה. הנאשם ידע זאת היטב כיוון שניסה להניאה מכך ויחסי המין התקיימו בחדרו ועם חבריו, במשך כחודש עד דצמבר 2008. קרי, בעת שי'.פ. הייתה בוגרת.
העבירות
אישום ראשון (בעניין י')
18. באישום הראשון מיוחסות לנאשם 4 עבירות ואתייחס לכל אחת מהן בנפרד.
א. הדחת קטין לסם מסוכן לפי סעיף 21 לפקודת הסמים: כפי שנקבע לעיל, עוד בטרם מלאו לי' 18 שנים, בהיותה עדיין קטינה, עישנה חשיש, שהינו סם מסוכן, במבנה של הנאשם. הסם היה של הנאשם והיא נטלה אותו בידיעתו ובהסכמתו ולפיכך אפשר לראות בנאשם כמי שנתן לקטין סם מסוכן. לפיכך יש להרשיע הנאשם בעבירה זו.
ב. החזקת סם בחצרי בית ספר לפי סעיף 7(ד) לפקודת הסמים המסוכנים: הסעיף מורה כדלקמן: "על אף הוראות סעיף קטן (ג) סיפה, מי, שלצריכתו העצמית, מחזיק בסם או משתמש בו בתוך כתלי בית ספר או בחצריו והוא אינו לומד באותו בית ספר, דינו מאסר חמש שנים; הוראה זו לא תחול על מי שטרם מלאו לו שש עשרה שנים".
הנאשם הודה כי במשך שנים החזיק והשתמש בחשיש במבנה, שהינו חלק מבית הספר ע"ש שייבר או מחצרו, ועשה כן גם בשנת 2006 עד שבית הספר חדל להתקיים באותו מבנה. לפיכך, יש להרשיע הנאשם בעבירה על סעיף 7(ד) לפקודת הסמים.
ג. הבאת קטין לעיסוק בזנות, לפי סעיף 202 + 203ב(א)(2) לחוק העונשין: סעף 202 לחוק העונשין מורה: "המביא אדם לידי עיסוק בזנות, דינו מאסר שבע שנים". סעיף 203ב(א)(2) מורה, כי אם נעברה עבירה לפי סעיף 202 בקטין מעל גיל 14, העונש המרבי הינו 10 שנות מאסר.
האם הנאשם "הביא" את י' לעיסוק בזנות? על-פי הפסיקה, הבאה לזנות אינה חייבת להתבצע בניגוד לרצון האישה, ואפשר שתכלול מקרים בהם האישה מעוניינת ואף יוזמת את העיסוק. די בכך שהנאשם הכין תשתית מתאימה לעיסוק מבחינת המקום, הצרכים והסידורים הנדרשים. בפסיקה הודגש כי הערך המוגן של סעיף זה אינו נוגע לכוונת האישה או לרצונה, ודי בכך שמעשי הזנות נגרמו עקב פעולות הנאשם (ראה: ע"פ 2293, 2260, 1609/03 - ולדימיר בוריסוב ואח' נ' מדינת ישראל, התפרסם בתקדין עליון 2003). י' החלה בעיסוק בזנות עוד בהיותה קטינה, בת כ-17, ביוזמתה, בידיעת הנאשם, במקום מגוריו ועם חבריו, כשהוא תמיד נמצא בסמוך. העובדה שלא קיבל תשלום עבור כך אינה מעלה ואינה מורידה, שכן כל הסידורים הטכניים נעשו על ידו בכל הקשור למקום (המבנה), לחדר, זימון לקוחות וזמינות הלקוחות שהם חבריו של הנאשם.
לאור האמור, יש להרשיע הנאשם בעבירה זו.
ד. אחזקת מקום לשם עיסוק בזנות לפי סעיף 204 לחוק העונשין: "מי שמחזיק או מנהל מקום, לרבות כלי רכב או כלי שיט, לשם עיסוק בזנות, דינו מאסר חמש שנים". על-פי הפסיקה, די בחזקה במקום בו התקיים מעשה הזנות (ראה: קדמי, על הדין בפלילים, מהדורת תשס"ו 2006, עמ' 2199). הנאשם החזיק במבנה באופן בלעדי, איפשר לי' לבוא למקום ולקיים בידיעתו יחסי מין עם לקוחות ששילמו לי'; בכך התקיימו יסודות העבירה ויש להרשיע את הנאשם גם בעבירה זו.
אישום שני (בעניין י.פ.)
19. באישום השני מיוחסות לנאשם חמש עבירות ואתייחס לכל אחת מהן בנפרד.
א. הדחת קטין לסם מסוכן - י.פ. עישנה במבנה חשיש של הנאשם טרם מלאו לה 18, בפניו ובידיעתו. גם אם הדבר נעשה ביוזמתה, די בכך כדי להרשיעו בעבירה זו.
ב. אחזקת סם ושימוש בסם בחצרי בית הספר - מדובר באותה עבירה בה הורשע הנאשם באישום הראשון, ויש להרשיעו בעבירה זו גם במסגרת האישום השני.
ג. אספקת סם מסוכן, עבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים - עבירה זו יוחסה לנאשם בגין מה שנטען בכתב האישום כאספקת קוקאין לי.פ. המעשה לא הוכח ויש לזכותו מעבירה זו.
ד. הבאת אדם לעיסוק בזנות, עבירה לפי סעיף 202 לחוק העונשין - הדברים שנאמרו לעיל בעניינה של י' יפים גם בעניינה של י.פ. בכל הקשור לעבירה על סעיף 202 על חוק העונשין. י.פ. ביצעה את מעשי הזנות לאחר שמלאו לה 18 שנים. לפיכך יש להרשיע הנאשם בעבירה זו.
ה. אחזקת מקום לשם עיסוק בזנות - הדברים שנאמרו לעיל בעניינה של י' יפים גם בעניינה של י.פ. ויש להרשיע הנאשם בעבירה לפי סעיף 204 לחוק העונשין, גם במסגרת האישום השני.
סיכום
20. לאור האמור אציע לחבריי להרשיע הנאשם בשתי עבירות של הדחת קטין לסם מסוכן; עבירה של אחזקת סם ושימוש בסם בחצרי בית ספר; הבאת קטין לעיסוק בזנות; הבאת אדם לעיסוק בזנות; שתי עבירות של אחזקת מקום לשם עיסוק בזנות. יש לזכות הנאשם מעבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים.
השופטת ח' בן-עמי:אני מסכימה.
השופט ר' כרמל:אני מסכים.
לאור האמור, אנו מרשיעים הנאשם בשתי עבירות של הדחת קטין לסם מסוכן; עבירה של אחזקת סם ושימוש בסם בחצרי בית ספר; הבאת קטין לעיסוק בזנות; הבאת אדם לעיסוק בזנות; שתי עבירות של אחזקת מקום לשם עיסוק בזנות. יש לזכות הנאשם מעבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים.
ניתנה היום, ט' בתמוז התשס"ט (1 ביולי 2009), במעמד הצדדים.
זה הרבה יותר חמור,
זה מתן לגיטימציה למעשה האונס והסרסרות,
והפקרת הנשים שעברו ועוברות תקיפה מינית,
זה מערכת משפט שלא מתפקדת,
וזו חברה רקובה שמאפשרת לבתי המשפט להתנהל כך.
הלוואי והיו נותנים מאסר עולם על אונס,
והלוואי וזה היה מונע תקיפה.
אבל אני עדיין אופטימית, זה עוד יגיע.
לפני השאלות החשובות שאת מעלה,
צריך לעשות סדר, ולפני השיקום עברייני המין
צריכים לשלום את מחיר עברותיהם הנפשעות.
והמחיר צריך להיות יקר מאוד מאוד.
זה כבר הרבה מעבר לביזיון,
זו המראה של החברה הרקובה בה אנו חיים.
אכן נשאלת השאלה מי מושחת יותר
ולמה מערכת המשפט לא מחמירה עם עברייני המין,
מה היא מרוויחה מזה?
מילא פדופילים (חסרי זכות קיום),
מה עם השופטים המבינים כל כך לליבם ?
הסיפור הזה לא מסובך,
מאוד פשוט, מערכת המשפט לא עובדת,
עברייני מין מושחררים חזרה לחברה
והנפגעות נשארות במעגל הפגיעה.
פשוט.
ואם תשיגי את פסק הדין גם אני היתי רוצה לעיין בו.
העיקר שהיה להן איך לקנות ג'ינס של דיזל ב Factory 54 בביג.
העונש ההזוי הזה זאת הזמנה לעסוק בסרסור.
אדוני אנס ?
כן, אני נוהג לאנוס נשים.
מדוע ?
יש להניח שיש לי נטייה טבעית. נוסף לכך גם השלטונות מעודדים את השעשוע הפופולרי הזה. אני עוסק בו זה שנים בלא הפרעות לשביעות רצוני המלאה.
באיזו שיטה עובד אדוני, אם מותר לשאול ?
בשיטה קונבנציונלית: אני מוודא שאין עדי ראיה ומבצע את זממי תוך איומים ומכות לפי הצורך
ומה עמדת הנשים ?
בוא נגיד, שהן לא נהנות מזה- אבל זה כל הכיף
אומרים, שלפעמים נפש הקורבנות נפגעת לכל החיים.
ייתכן. בזה אני לא מתערב. בשביל זה יש משטרה, אפשר להגיש תלונה. זוהי מדינה דמוקרטית.
האם הן מתלוננות ?
כמעט שלא. השוטרים מתחקרים איך זה קרה/כמה פעמים/פוזיציות... זה לא נעים.
אח"כ גם שמן מוכפש ודובקת בהן תדמית של פרוצה, לעיתים גם מפוטרות...
בקיצור- לא תענוג גדול להחשף כנאנסת ולכן הן מעדיפות לשתוק
ואם אינן שותקות ?
אז לוקחים עורך דין. ונעזרים בגיבוי האשה והילדים
אדוני נשוי ?
כמובן. איש משפחה למופת- תשאל אפילו את אשתי התומכת
בנוסף, אני גם מספר לשופט בשבועה, שהמתלוננת סתם מעלילה עליי
ואם השופט יתעקש ?
למה שיתעקש ?
נגיד שהוא נגד...
אז מביעים חרטה. "היצרים התלקחו כבודו", "זו היא פיתתה אותי..." ודברים כאלה. קיים גם רקע סוציואקונומי, ילדות קשה, אלכוהול וכו', במקרה הגרוע ביותר מקבלים שלוש שנים ושמונה חודשים. שליש הולך על ההתנהגות, שליש על טיפול רפואי, שליש על תנאי, בסוף נשארת התבוננות פסיכיאטרית פעמיים בחודש. באמת לא רציני.
בעצם מדוע לא ?
כבר אמרתי לך- השלטונות מעוניינים.
אדוני מדבר ברצינות ?
בהחלט. אילו היתה הממשלה באמת מעוניינת לשים קץ לדבר, האם היא לא היתה מטילה עונשי מינימום של 20 שנה?! ברור שיש כאן הסכמה סמויה מצד השלטונות.
קשה להאמין
איך אפשר לפרש זאת אחרת? על מעילה בכספים או זיוף מסמכים מטיל החוק 12 שנות מאסר, לא?
אם אני מאיים על מישהו בסכין, אני עלול לשבת חמש שנים. אבל אותו הדבר עם אונס זה רק שלוש וחצי.
ברור כשמש, המחוקק העברי מכיר בחיוניותו של האונס ההמוני.
חיוניות, אמר אדוני ?
בוודאי. אומרים, שפעולה מסוג זה משחררת אלימות עצורה, היא מעין שסתום מקובל באזורנו להתפרקות מלחצים חברתיים. מי שאונס אינו מפגין, אינו פורע, הוא מבסוט. אין פלא אפוא, שעל הקולנוע מטילים 50 אחוז היטל עינוגים, אבל האונס הוא חופשי. כן, בהחלט מורגשת תמיכה ממלכתית מסיבית, עידוד האונס הישראלי.
אתה רוצה לומר, אדוני, שאילו הטילו עשרים שנות מאסר על אנסים, אז לא היית אונס?
בשום אופן לא. השתגעתי ? לשבת כל החיים בשביל פרפראות של עשר דקות ?
צודקת.
וכאן אנחנו נכנסים לשאלה הגורלית - ענישה או שיקום?
עברייני המין הם חולים, לפעמים זה לא בשליטה שלהם. ברגע שיצאו מבית הסוהר הם יחזרו לסורם.
צריך לשקם אותם, לנסות לאפשר להם לחזור לחיים נורמליים, בלי מחלות וסטיות.
אך אם העבריין הוא מועד, זו בעיה אמיתית וחייבים להרחיק אותו מהחברה.
נטע יקירה, תודה שאת מעלה נושאים כאלה חשובים.
את חסרה לי
תמוה מאוד ובעיקר מתסכל.
מערכת המשפט בישראל חייבת לשנות את יחסה לעברייני מין. זה פשוט ביזיון!
אם הוא קיים איתן יחסים, זה בעילה אסורה בהסכמה, נכון?
אם הוא שידל אותן לזנות גם זו עבירה. 15 חודשים זה קצת יותר משנת מאסר.
על כל המעשים האלה זה נראה לי מעט.
אבל יותר מכל תמוהים בעיני הסיבות המקלות של השופטים.
בן מוחה צוטט כאומר: "נפלתי קורבן למתלוננות. הנערות שיחקו בי והשתלטו עלי".
זה מזכיר לי טענות של פדופילים על ילדות נימפומניות שפיתו אותם.
אם הנערות ביצעו את המעשים מרצונן ואם היוזמה באה מצידן, איך יתכן שהוא ניצל את האמון שניתן בו? אם הוא לא אשם, על מה בדיוק הוא קיבל את 15 החודשים?
אני לא מבינה את הסיפור הזה, ואני לא ממש בטוחה איך אני נתקלת בו לראשונה כאן, אבל מאוד יועיל בתור התחלה פסק הדין.