עין ירוקה מחייכת
פוסטים אחרונים
- חכמת העננים 3/11/14
- ימי המתנה 16/6/14
- שלכם, החורף 7/5/14
- חלום ליל קיץ 13/2/14
- רועה יקר 2/1/14
- איחולים 31/12/13
ארכיון
הניצוץ
| ביום שישי האחרון, בשעות אחר הצהריים, לאחר שיצאתי ממפגש ברמת גן בענייני עבודה, מצאתי את עצמי צועד לאורך הירקון בדרך שלא הלכתי בה כבר כמה שנים טובות... זו הייתה שעה יפה לצעוד כך, רגע לפני השבת, רגע לפני השרב... לאורך המים, בין העצים של יער בראשית, ולפתע הייתה שלווה גדולה, כאילו התוהו ובוהו וחושך על פני תהום של החודשים האחרונים, בין רצח מזעזע אחד למשנהו, בין קושי אחד לזה שאחריו, כאילו וכבר היו ונמוגו. ולאחר כברת דרך יוצאים מתוך העצים אל המדשאות הירוקות של פארק הירקון, והמרחב נפתח, והלב גם. מטפסים על גבעת המופעים כדי לנשום קצת אוויר נעים של לפני שבת. מסביב ציפורים. המוני ציפורים. מיינות מסתובבות על הדשא, ובינן גם קאק כהה אחד. וסיקסקים מצפצפים במרחק. ולפתע להקת דררות ירוקות חותכת את האוויר בציוצים חזקים, כמה מטרים מלפנים, במעוף נמוך, ממש בגובה העיניים. אפשר לראות אותן, אחת אחת, ממש מקרוב. אפשר כמעט לגעת. התחושה הזו של הניצוץ הטמון במעופן, של המגע הכל כך קרוב הזה, היא רגעית אבל מופלאה. והנה למטה בתחתית הגבעה, זוג בחורים על קטנוע. הנהג צועק לחברו שיעלה ופותח בדהירה במעלה הגבעה. הם חולפים על פניי היישר בכיוון הדררות שכעת ניצבות על הדשא במרחק מטרים ספורים, ממש בראש הגבעה. בתחילה זה נדמה כי הם במקרה נוסעים לכיוונם, שהרי קשה להבחין בציפורים האלו, בגלל צבעם התואם את הדשא, אך ברגע שהקטנוע מגיע אל הלהקה וזו פורשת כנף כיחידה אחת ועפה, זה שיושב מאחור שולף בנון שלנטיות אקדח שחור ומתחיל לירות בציפורים תוך כדי נסיעה, כאילו והיה חלק מיחידת חיסול מקצועית. ובן רגע הניצוץ המופלא הופך לניצוץ של טירוף. אומנם אין זה אקדח של כדורים חיים, אלא אקדח הנשמע כמו רובה אוויר, אך ללא ספק מטרתם של השניים היא לפגוע. אין מדובר בילדים פוחזים, גם לא בנערים משועממים. מדובר באנשים בוגרים. הדררות מצליחות להתעופף ללא פגע אך אחת נותרת עדיין על הדשא, לא מבינה כנראה את המתרחש סביבה. השניים נעצרים לידה והאחורי מכוון ושוב פותח בירי. בסופו של דבר היא גם מצליחה להתעופף ולהתרחק משם, כנראה ללא פגע. אני מביט בהם בתימהון גמור, מרים את ידי ושואל מה הם עושים... הנהג מביט אליי בחיוך גדול, צועק משהו לא ברור מבעד לקסדה והשניים ממשיכים בדרכם, יורדים שוב למטה ונכנסים אל תוך העצים, אל עבר הירקון. ושוב חוזרת השלווה אך הפעם היא מהולה גם בתחושה מאיימת. הספקתי להבחין בכמה פרטים הקשורים אליהם ומכיוון שבפיקוח העירוני לא עונים לי, אני מתקשר לבסוף למשטרה. למרות שאין אני מצפה לשיתוף פעולה של ממש מצדם, שהרי בכל זאת מדובר מבחינתם רק בציפורים, אני קצת מופתע כאשר היומנאי שואל אותי את כל השאלות האפשריות בנוגע אליהם, לאקדח, למה שעשו ולכיוון אליו נסעו. כעבור כעשר דקות הם בעצמם מתקשרים אליי- שוטרת מניידת שנשלחה לאזור על מנת לאתר אותם. אני שוב מספק את כל המידע שבאפשרותי לתת. אני מדגיש בפניה שלא מדובר היה באקדח היורה תחמושת חיה, אך ככל הנראה גם לא אקדח צעצוע. שני אנשים בוגרים על קטנוע, מדמים את עצמם ליחידת חיסול, ובהנאה גמורה מנסים לפגוע בציפורים. לא לצורך מאכל, לא כי נשלחו על ידי רשות כזו או אחרת. סתם מתוך הנאה אכזרית. הניצוץ שבמעוף הציפור מעורר בתוכם ניצוץ של טירוף. נכון, זהו רק ניצוץ, אולי אפילו קטן, אך בסופו של דבר ניצוץ זה כל מה שזקוקים לו על מנת להבעיר אש תופת. ואולי, יתכן, שגם זה או אלו שירצחו משפחה שלמה בדירתה, באותו הלילה של ערב שבת הנעים הזה, ישספו את גרונותיהם אחד אחד, גם את הזקנים וגם את הילדים, יתכן שגם הם החלו את דרכם עם רובה אוויר, בירי להנאתם על ציפורים, בפארק הקרוב לביתם, בערבי יום שישי נעימים ואווריריים... |
תגובות (12)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
את כל כך צודקת...
לא ידעתי כי הרוצח היה ידוע כסכינאי חובב בעבר...
אך כשקראתי עליו, וקראתי את דבריו שלו, חשבתי על כך שבאמת לא מן הנמנע שהוא היה נוהג למשל לירות בעבר על ציפורים...
יש לי רק 'מילים רעות' לומר הפעם,
לא על הכתיבה, כמובן.
על התוכן.
על חוסר-התוכן.
"מדובר באנשים בוגרים" -
לא. רק כרונולוגית.
בגרות, מביאה עמה משהו אחר.
ועכשיו, כשכבר נודע מי קצב את משפחת אושרנקו, ז"ל,
האם ישנה תשובה?
"היה ידוע כסכינאי חובב/מושבע",
בזהותו האחרת, בארץ ה'אחרת'.
התעצבתי.
כן, אבל לצערי תמיד תהיה אלימות מעין זו- תמיד יהיו ילדים גדולים שיתעמרו בקטנים מהם ותמיד יהיו מצ'ואיסטים שיבצעו ונדליזם להנאתם...
אבל עדיין לכל אחד שמורה האפשרות לבחור האם עבורו ציפור שעפה מסמלת יופי וחופש או מסמלת הזדמנות לציד ושעשוע...
ראיתי ילד גדול שקירצץ לילד קטן, ואז הגדול, בצחוק, עשה תנועה גדולה כזאת, כאילו הוא עומד להנחית כאפה ענקית על הקטן. זה היה רק כאילו, הוא לא התכוון להשלים את התנועה. אבל זה הספיק כדי שהקטן יזנק בפחד בנסיון להתגונן ובדרך לדפוק את הראש בבקבוק שעמד שם על יד. בכי, כאב, פנס כחול. ככה מתחילה אלימות וככה היא נראית. בדיוק כמו המצ'ואיסטים על האופנוע.
אכן נורא...
מדה שדי התלבטתי בתחילה אם אכן להתקשר למשטרה.. לא כי התעצלתי אלא משום שלא ידעתי אם הם אכן יתייחסו אליי ברצינות...
אבל הם כן התייחסו ברצינות ועל כך אני מוריד בפניהם את הכובע...
מצער אבל נכון...
מה שאני ראיתי לא נגמר בפגיעות כלשהן, אבל סביר להניח שזו לא הפעם הראשונה או אחרונה שהם משתעשעים כך ויתכן גם שהם בוחרים גם יצורים אחרים כקורבנות....סיקרנת אותי לגבי התיאוריה הזו...
אלימות תמיד הייתה כאן- גם לפני עשרים שנה וגם לפני ארבעים... אבל זה נכון שבחודשים האחרונים עובר כאן גל עכור, שהוא יוצא דופן מבחינת גודש הארועים שבו ומידת האכזריות המאפיינת אותם...
כמה נוראי לראות את האלימות כל כך מושרשרת שהיא מגיעה עם חיוך
תודה שהעלת את זה
וזה נהדרת שפעלת לגבי זה
מזעזע....ככה זה מתחיל באמת...
אלימות מובילה לעוד אלימות..
אלימות היא אלימות היא אלימות.
ונכון שיש בה מדרג, אבל כל אלימות שהיא יש לעצור ולהוקיע.
טוב עשית שנקטת בפעולה אך כנראה שהישועה לא תגיע מהמשטרה. אם כי אני חושבת שדווקא בפשעונים הקטנים האלה הם טובים. (ויש לסברה הזו תיאוריה שלמה שעומדת מאחוריה).
נראה שבחודשים האחרונים הפכנו להיות חברה יותר ויותר אלימה כלפי עצמה, אולי בגלל שחסר לנו קצת אקשן מתקופת הפיגועים הנוראית, רחמנא ליצלן.