צטט: Sade 2009-11-08 18:31:37

בפן אישי. 8 ימים לפני. אלוהים.

 10 ימים 18 באוקטובר

שושי יקירה,

עברתי על מקבץ השירים המסווגים אצלך תחת הכותרת שירי מפת-ריק ומצאתי כתיבה קשה ודואבת, שעוסקת רובה ככולה במוות בכל צורה שהיא (למשל חוסר תיעוד של השירה), בשקיפות ובחומר, בשליחיו, בקורבנותיו.

ריק זה ואקום, האם אפשרי בכלל לצייר לו מפה?

על פי תורתו של אריסטו אין כזה דבר ריק. אי אפשר לדבר על מקומו של האֵין, אלא על מקום היש בלבד וזה מביא אותי לתובנה שונה את שירתך, שמתארת את היש הפנימי שלך, את התובנות ואת השפעת המוות על שירתך ועל כן מציגה שאלות קשות משאול.

אֲדוֹן עוֹלָם - שיר מעולה. בלתי אפשרי להתעלם מעוצמתו:

מַלְאָךְ הַמָּוֶות לֹא מֵבִין אֶת שִׁכָּרוֹן הַצֶּבָע

הוּא לֹא מֵבִין אֶת צִבְעֵי

הַשְּקִיעָה הַלּוֹהֶבֶת

הָאֵשׁ הָאוֹחֶזֶּת בִּסְּפִינַת חַיַּי

מוֹתִירָה אוֹתָה שָּרִיד

מְפוּחָם וּמְדַמֵּם.

http://cafe.themarker.com/view.php?t=1113318

בהערכה,

לולה

א ה ב ה

ו ב ר כ ה

מירה

צטט: שמעון רוזנברג 2009-10-24 00:48:25

שושי זהו אחד השירים הטובים ביותר אם לא הטוב ביותר שקראתי בקפה יש כאן גם שורת ביטויים ומשפטים - רק לקנא שְׁרִירִים שְׁרִירִים. מֵאוֹת שְׁרִירִים לְכָל חִיוּךְ, לְכָל עַוִוית שֶׁרַק נִדְמֵית כָּזֶה - וּמְמַלֵאת מָקוֹם מוּצְלַחַת מִתְמַסֶרֶת לַשִׁיוּךְ - שֶׁעִם הַזְמָן מִתְרַגְלִים. כְּלוּם פֹּה לֹא מִתְחַזֶה מְטַשְׁטֵשׁ חַלִילָה. יֵשׁ יְדִיעָה בְּרוּרָה וְהַגְדָרָה בְּדִיוּק הַמִלִים: מִתְרַגְלִים. וּבַחֲלוֹף הַזְמָן, שְׁלוֹשִׁים וַשֶׁבָע שָׁנִים, לְמָשָׁל - שָׁנִים - שׁוּם דָבָר מְיוּחָד. בְּלִי לָשִׂים לֵב פִּתְאוֹם לֵב שָׂם אֶת עַצְמוֹ עַל שׁוּלְחָן הַקָפֶה. וְשׁוֹתֵת.

לחיצה לא רצונית קטעה את רצוני והרי התוצאה הלא צפויה:

שושי זהו אחד השירים הטובים ביותר אם לא הטוב ביותר שקראתי בקפה יש כאן גם שורת ביטויים ומשפטים - רק לקנא

למשל קטן -  בְּלִי לָשִׂים לֵב פִּתְאוֹם לֵב שָׂם אֶת עַצְמוֹ (עַל שׁוּלְחָן הַקָפֶה)

כמה כוח צריך כדי להתמודד ולהסתיר מאחורי מסכת "הכל בסדר".

לעיתים הלב רוצה לשתות  ולא רק לספוג.

זו רק זווית אחת מצומצמת, מתוך הקליידסקופ המרהיב/מכאיב שהוקרן בי, עם המילים שהנחת באיפוק מתומצת.

אך חשים  וחווים כאן בערה של קונפליקט מתמשך,  של טוב נגד רע.

שושי,

שיר מעולה וציני עד כאב!

מתרגלים < זה איום ונורא במיוחד עם זה מתכוון לדבר רע.

וכבר אמר מי שאמר, הרגל הופך לטבע שני המשמיד את הראשון.

שב"ש

חושבת לתומי שלפעמים צריך שרירים כדי להשיג משהו.

*

נִיצָן. מִלָה אוֹפְּטִימִית. טְעוּנָה עַתִיד.

וּבַחֲלוֹף הַזְמָן, שְׁלוֹשִׁים וַשֶׁבָע שָׁנִים, לְמָשָׁל -

שָׁנִים - שׁוּם דָבָר מְיוּחָד.

בְּלִי לָשִׂים לֵב פִּתְאוֹם לֵב שָׂם אֶת עַצְמוֹ

עַל שׁוּלְחָן הַקָפֶה. וְשׁוֹתֵת

שושי,

שיר מלא עוצמה

על מהות המלים המתארות חיים,

על מהות החיים.

שיר יפה עם כוח עוצמתי

חדר ללב ושם נשאר בתוכי

תודה שושי יקירה

שיהיה לך סוף שבוע נפלא.

נהנתי מהחלק שהבנתי בשיר.

ותצלום טוב

חזק מאוד...

*

היי שושי בוקר טוב.

קיבלתי אמש באתי רק בוקר כי חיכיתי לכוכבים אך גם הם לא באו עדיין איך שלא יהיה שיר מלא משפטים להתייחסויות ושם אחד ענק כל כך מלא יופי שאני יכולה ממש לראות אותה ולא ברור לי אם זו היא בתמונה.

מאד מאד מאד אהבתי.

אשוב

רונית

העברת את מסר הכאב בדרכך שלך

יופי של פואט שוש

המשך שבוע טוב

יֵשׁ יְדִיעָה בְּרוּרָה וְהַגְדָרָה

האמת והקבלה

שושי יקרה,

נשארתי כאן נפעמת מולך...

מול מילותייך....

הכה בי בבטן פנימה.

איריס*******

צרור ברכות לניצן

שחיוך ועצב שזורים להם יחדיו

בִּצְרוֹר הַחַיִים צְרוּרָה. מִי הָגַה כָּזֹאת אֲמִירָה.

תוּקָם וַעֲדָת חַקִירָה.

שְׁרִירִים שְׁרִירִים. מֵאוֹת שְׁרִירִים לְכָל חִיוּךְ,

לְכָל עַוִוית שֶׁרַק נִדְמֵית כָּזֶה -

וּמְמַלֵאת מָקוֹם מוּצְלַחַת מִתְמַסֶרֶת לַשִׁיוּךְ -

שֶׁעִם הַזְמָן מִתְרַגְלִים. כְּלוּם פֹּה  לֹא מִתְחַזֶה מְטַשְׁטֵשׁ חַלִילָה.

יֵשׁ יְדִיעָה בְּרוּרָה וְהַגְדָרָה בְּדִיוּק הַמִלִים:

מִתְרַגְלִים.

שושי יקרה,

רב הנסתר על הגלויי

גרמת לי לקרוא שוב ושוב

ובכל פעם מהרהרת בנושא אחר....

הגיל,השיוך החברתי הגיל....

אוהבת את האתגר שבשיר הזה,

אחד הטובים שלך!

תודה יקירתי ויום נעים,

הצילום מקסים.

שלך,גרטה*

כנראה שמתרגלים גם למחזורי חיים..

מבלי להכביר במילים...

יום הולדת שמח לניצן

*

 תודה
בהקשבה וענווה....

אכן שיר חזק, כמו שכתבו כבר לפני.

באהבה

עופרה

מאד חזק.

חסר נשימה.

השאיר אותי הלומה.

לא נראה שאתרגל.

* את כל כך יפה בצילום. מלאה בתנועה וחופש.

קראתי ובכיתי

עדיין בוכה{וצריכה ללכת לעבודה}

 שיר עוצמתי ,ממעמקי האמת, נוגע ופוגע ברקמת הנשמה

אני שמחה שאת שוב כותבת

חיבוק ואהבה

ענת

צטט: בובימה 2009-10-21 07:16:22

  ....נותר מצב של עירפול חושי, עם מרכיב קונפליטי בלתי פתיר וכמו שאת כותבת בשיר מתרגלים.  

 

 תודה, נראה לי שפחות או יותר תיארת את מצב התודעה המורכב שבו נכתב השיר.

וּבַחֲלוֹף הַזְמָן, שְׁלוֹשִׁים וַשֶׁבָע שָׁנִים, לְמָשָׁל -

שָׁנִים - שׁוּם דָבָר מְיוּחָד.

בְּלִי לָשִׂים לֵב פִּתְאוֹם לֵב שָׂם אֶת עַצְמוֹ

עַל שׁוּלְחָן הַקָפֶה. וְשׁוֹתֵת.

ניצן שם עם עתיד

כך לפתע בלי אזהרה מוקדמת

ליבה שותת

מסקרן ומורכב

תודה שושי

נאה לך מרחב התימרון האסוציאטיבי עם מטען כזה. השימוש שעשית בשיר עם ציטוטים מובנים מתוך עולם התרבות המקומי נותנים לשיר מימד מיוחד. 'צרורה בצרור החיים' נאמר על המת. השימוש בלב שותת דם. (הפגיעה, הפצע) ועדת חקירה עם כל מרחב האסוציאציות החברתיות. סוג כזה של כתיבה שמשלב זרם תודעתי לעיתים חסר רסן, מותיר מרחב גדול של פרשנות אצל הקורא. המקצב של השיר מתריס, בתחילה במין זרימה פסטורלית משהו (אופטימיות) ואח"כ ועדת ח'קירה ובהמשך 7 מילים שונות מפוסקות שכל אחת עומדת ברשות עצמה:  צְרוּרָה. מִלָה מוּגֶנֶת. חֶבְרָתִית. נְשָׁמָה. מֶרְחָבִית. חֲשׂוּפָה. פְּרָטִית. קשה לנשום בקצב הזה.  ואני תועה בתוך הסבך מנסה לחבר את המרחב לאמירה אחת ומתקשה. בלי להיכנס למרכיב הפסיכואנליטי של המשמעות התוך מילולית-עם מרחב האסוציאציות הטעונות והפרשנות המלווה אותן נותר מצב של עירפול חושי, עם מרכיב קונפליטי בלתי פתיר וכמו שאת כותבת בשיר מתרגלים.  

שיר עצום שורש ותוכן

מאיר ומעורר שאלות נוקבות על היותנו.

מבריק 

מילים כואבות ונוגות

והכתיבה מיוחדת ונאה

עוד אשוב לשיר המיוחד הזה

בקר טוב לך

זהבית

שיר חזק,

קראתי ואחזור שוב

עוצמה וכאב

שיר עם עוצמה רבה."מלא שרירים"

מהטובים שלך שושי.

חיוך,

בת הבעה,

אמירה רחבה ומאירת פנים,

ללא שימוש במילים...

 חיוך וברכה לבעלת השמחה...