המטרה: א.ו.ש.ר (זרעים של א.ו.ש.ר לשעבר)
איך אני הופך דימיון למציאות. המסע שלי בדרך לא.ו.ש.ר.
*ועוד משהו, אני לא רוצה לרשום כל הזכויות שמורות (למרות שהן כן). אם את/ה מעתיק/ה מצטט/ת ממני זה בסדר ובכיף, בתנאי שתפנה/י קישור למקור ותיתן/י קרדיט. תודה.
פוסטים אחרונים
- הדלתות 29/4/20
- לבד. מונולוג. 19/6/18
- דיאלוג לבבי 20/3/18
- חיבוק 3/10/16
- תנינים של חרדה 10/4/15
- אפס מאמץ 10/2/15
ארכיון
0
אהבה מטורפת
לשבת ערום על השטיח. לנשום עמוק, קצוב אל תוך הריאות, והחוצה דרך האף. אוויר קר חודר מהחלון הפתוח לרווחה אל הגינה ושקט. שקט של בוקר.
(פורסם ב-12 במרץ 2009 בבלוג שלי בתפוז) |
תגובות (16)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה רבהנשמע כמו עמדה מצוינת להתחיל בה יחסים עם הזולת...
יפה !
:-)
לא לדאוג. לא נולדים ככה וזה גם לא קורה כל יום לצערי.
הלוואי עליי אהבה עצמית כזאת!
רוצה שאני אעשה לך ילד מתוק פוצי? חחח
זה גם מתוק אבל זה הכי קבל עם ועדה!
תודה :-)
לא ידעתי שזה גם מתוק...
זה מאד מתוק מה שכתבת.
:-)
זה כמעט או קצת פחות או קצת יותר כמו להתחבר למישהו אחר ...גם אצלי
כן של האושר שאחרי וההשלמה המלאה (אפילו)דמעות של שקט
דמעות של שקט פנימי אחרי התחברות ,שכזאת
אצלי בכל אופן.
*
אריק זה ...
דמעות של שקט אפילו של שמחה *
וואו, נראה לי שזה יכול לקרות
רק למי שמרגיש שלם...
נשמע נעים... (-:
<ושוב אתה עושה חשק לדברים... :>