בוקר באיילון, מכוניות מלוכלכות דוהרות צפונה אל תוך ענן של פיח. צמחיית בר בשולים מנשקת את הכביש.

כבר יותר משבוע קמה אל תוך ריק. יודעת שאין ביכולתי לשאת את משאות היום, כל דבר ולו הפעוט ביותר הופך כבד ומטריד וכואב. נפש חבולה מתרוצצת בתוך גוף שעייף מלהכיל ללא פתח יציאה, מגששת בחושך מוחלט מבקשת כל כך לחיות.

מנסה לשים את עצמי במצב מנטורל וחסר רגשות.  כמו אשת ברזל ללכת אל מול מטח יריות כשאף כדור לא מצליח לחורר את דרכו בתוכי. תמיד הייתי עטופה בכוחותי, ולכשאלה אזלו הפכתי בשר ודם, ופצעי הפתוחים הולכים ומזדהמים ממיצי החיים.

מחפשת מרגוע בשקט. לא מאמינה בגיבורים הירואים שמתאבדים ובוכים. אין פה שלטים תלויים שאומרים כוונות.

הרצונות הכל כך חזקים גוועים, אהבה חזקה ללא רצון. ללא שליטה, ללא כח,מוות קטן.