מילה שלי
פוסטים אחרונים
- הספורים שספרה עליזה הזברה ליואב בן חלב 29/4/15
- אם אתה צנוע משמע אתה קיים אם את צנועה את קיימת 9/5/13
- רגע עם פפראצי 31/3/13
- "סופר מן" ישנו אני מצרפת את מספר הטלפון שלו 17/3/13
- בשר,הרבה בשר, בלי פשרות ובטעם גן עדן 21/2/13
- זה לא וודו 13/2/13
ארכיון
שובו של פיליפ חסר המנוח
ד"ר אורן חסון שלח אלי במייל תרגום שלו לספור על פיליפ חסר מנוח. אני מקדימה ואומרת שמדובר בתרגום רענן עדכני מזכיר אך במעט את התרגום הארכאי ממנו נהננו. אורן מייחס את הספור שיר הזה לתכונות של ילד ובהפרעה ובטח גם מנצל אותו לטפול. אם הייתי מצליחה להדביק אותו בתוך הפוסט הייתי גאה בעצמי. בינתיים אתם מוזמנים להקליק וליהנות ממנו באתר של אורן. הלינק בסוף.
פיליפ ,אותו רבים מאיתנו מכירים בשם גדי נדנדי, הוא אחד הכוכבים בספר הידוע – "יהושע הפרוע".סיפורו של פיליפ הוא אחד מתוך אוסף ספורים מטורפים, כשעל גב האוסף מופיע האחד והיחיד – יהושע הפרוע. יהושע,דמות אגדית עם ציפורנים עד הרצפה, ושערות שנוגעות בשמים. לצידם של יהושע ופיליפ מככבים גם רחל הגפרורית,שהציתה את ביתה, עזרא המפונק,שסרב לאכול ומצא את עצמו מת מרעב, ועוד המחבר, ד"ר הופמן הלך עד הסוף. הדמויות הניהיליסטיות שלו דוהרות עם הסרבנות שלהן עד מות. הם מענישים את ההורים, את הסביבה, מתאכזרים לחיות ,מבצעים תעלולים סדיסטיים ומכוערים, גועל נפש. ממרום גילי המופלג אני שואלת את עצמי מי כותב ספר כזה לילדים. אבל, אני מודה שבילדותי אהבתי את כולם. את יהושע, את דן שחולם בעננים ועף למים, וגם את עזרא, עזרא המפונק, שהיה בפיה של אמא שלי פעמים ביום,למראה הצלחות המלאות שהשארתי אחרי כשעזבתי את השולחן.
מאחר ולא הצלחתי להוריד את התמונות המשגעות של פיליפ + התרגום אני מזמינה את כולם אל הלינק
כל הזכויות שמורות לד"ר אורן חסון |
תגובות (34)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ציפוש חמדתי
אני כל כך אוהבת לסיים דיאלוג באקורד חינני ומחייך
אני שולחת לך מחיאות כפיים אדירות
וגם תודה קטנה אחת
אילנה יקירתי,אם הבנת שצריך לאמץ את ההומור בינות לברוטליות,
אז הסיפור נגמר... ואין כבר מה לקרוא לד"ר חסון כי אז רק נגיע
לאבחון פסיכולוגי.ואז את יודעת התקפי חרדה,מצבי לחץ(בהומור אילנה).
עכשיו,לגבי ציון וגואל גם. שום משיח לא יבוא ולא יזיז אותי,
אני לא כותבת פוסט נוסף,זאת הברית שלי. עכשיו אפשר את ד"ר חסון?.
ושוב תודה יקירתי ,הבמה שלך.
ציפוש יקירתי רק עכשיו שמתי לב שהוספת פנינת חן למחרוזת
ובכן כדאי גם כדאי לקרוא לד"ר חסון כי הוא חתיך והוא חכם
וחוץ מזה את הרי יודעת כמה קשה לדייק את המחשבה אל תוך המחול על המקלדת
וכשאני חושבת על האפשרות של ספורי שואה וגם תמצית של יהושוע הפרוע
יש לי הרגשה שהמורות צריכות עצבי ברזל והילדים תיל.
ועכשיו רק צריך לציון גואל, ואולי איזה פוסט חדש
מה את אומרת יקירתי ? shall we
אילנה,לא נקרא לד"ר חסון,בוטחת בך שנעמוד בזה כך שתינו.
והרי כתבתי בתגובתי שאנו מתלבטים אם לצחוק או לבכות מזה הסיפור
על יהושע הפרוע הזה. האויש שלי היה בהומור.
וכך גם הספר, שאם לא היה בו הומור היו מאמצים רק את הברוטליות.
אכן ילדים מסוגלים להבחין בהגזמה,אולם ישנם ספרים שילדים
זקוקים ל"הורה מלווה".
המשך קריאה מהנה.
עכשיו כשאני סבתא-מספרת- סיפורים לנכדה
נושא ספרות ילדים עומד בפרונט.
פעם חשבתי שספורים כמו כיפה אדומה
או יהושוע פרוע לא טובים לנפש העוללית.
היום אני יודעת ששירים והאגדות ההן הכילו
קודים שנחוצים להתפתחותה של אינטלגנציה רגשית.
האמת? לא יודעת.
תודה לך יקירה
אתה מקסים. איך אתה עושה את זה. הפלא ופלא כיף גדול
תודה תודה תודה
אני מקווה שד"ר חסון יקרא את תגובתך הוא בטוח יהנה ממנה
כפי שאני נהניתי
חן חן על הברכות
היי יקירתי ברוכה הבאה
נעים להזכר בימי הקריאה הראשוניים
עם האגדות המופרכות ככל שיהיו
משכנעות ומעוררות אמון
מבחינתי מה שבא מד"ר חסון- זה אורים ותומים !!
החזרת אותי איזה רבע שעה לילדות
ועל כך נשמתי
תבורכי לנצח !!
אז זהו ציפוש שלדעתי בכלל לא. אני מאמינה שהילדים אינטליגנטים מספיק כדי להבין את הבדיחה וההגזמה
נמאס מכל הספרים הדידקטיים שמסבירים למה צריך לשבת יפה ליד השולחן
אם מישהו מהילדים מדמיין את האקסטרים של ההתנגדות למרות
הוא רואה אותו מולו, חי וקיים במסגרת הספור השחור הזה.
אני מסכימה שיש כמה מהספורים שמגזימים את הרוע וגם את העונש
אבל, הסך הכל יכול לעודד הומור
ולילדיך את מספרת את הספורים המטורפים בני עשרות השנים ?זה פשוט מקסים שלכל אחד מאיתנו ישנה איזו פינה מיוחדת ליהושע הפרוע, מקס ומוריץ
ובטח גם אליס בארץ הפלאות.
אני מרגישה שיש פה גיבוש מתוק בין כולנו
דקה של רצינות אורן, האם תרגמת את השיר לצרכי עבודתך ? האם פיליפ חסר המנוח משמש אותך במסגרות הטפוליות שאתה עובד בהן ?
קלסיקות ספרותיות שמעלות חיוך נוסטלגי
נזכרתי בסיפורי טיל אולנשפיגל
אילנה,מעניין מה שהבאת,חשבתי אויש ספרים שכאלו
עשויים לגרום לילד לאמץ נורמות וכללי התנהגות
שלא מקובלים,סיפורי אימה,אלימות,אכזריות במסווה
של שעשוע,ומתלבטים ומתחבטים אם לצחוק או לבכות.
כהערת ביניים,אספר לך שמשרד החינוך בא בדרישה השנה,
שעל כל ילד לקרוא 15 סיפורים על השואה תוך שנה ולהגיש
על כך עבודה.
אז אם ביתי למשל תקרא את יהושע פרוע ולאחריו ספר על השואה,
נראה כמעט בטוח שהיא תפתח הפרעת קשב וריכוז או הפרעה
כלשהיא אחרת.
היה לי את הספר הזה!!
שרי
הזכרונות שהצפת בי עכשיו..................
יודעת הספר נתן לי לגטימציה לעשות דברים
בהסתכלות לאחור אני מבינה את זה
תודה
מתה על יהושוע הפרוע! (וגם על מקס ומוריץ)
אילנה חמודה,
תודה רבה על הכיבודים... והרי בסך הכל רציתי לחלוק איתך את חוויית השיר...
והאמת? גם אני חשבתי שזה עניין של גיל. מתברר, בדיעבד, ששלושת הילדים שלי מכירים את יהושע הפרוע, וזה כולל גם את הצעיר, בן ה- 23, שבילדותו לא היה חובב ספרים גדול (זה עבר לו, כמו לרבים אחרים, דרך הארי פוטר; אז נכון, פעם זה היה חסמב"ה).
אורן
כוכבית חמודה את לא רחוקה כל כך
ובטח ברבות הימים הסופר מקבל כנראה את הפרופורציה האמיתית.
אני בטוחה שאם הייתי קוראת את חסמבה הייתי מעמידה את עצמי בפוזה הידועה
בחדר הילדים במרכז תל אביב והייתי מנסה לחזור אל חוויות ילדותי בטח לא לקרוא אותו כרומן הרפתקאות משובח.
איריס כשהמזמן הוא נורא מתוק, הזקנה קופצת לאט ובהתחשבות
הזכרת לי את הארץ שלנו שהיה העיתון בביתנו. כיף גדול
יקירי הכוכב. אני מאד שמחה איתך.
איזה צמרור ? כבר שהיינו קטנים ידענו ש:
א. זה רק ספר
ב. שההורים לעולם לא יתנו לאנדרלמוסיה כזאת לשלוט בעולם
אבל אני חושבת שהצמרור בצד בא כשהעונש היה מות בררררררררר
אני כבר לא זוכרת של איזה פרחח או שאני מבלבלת עם מקס ומוריץ
לאחרונה ניסיתי לקרוא את חסמב"ה
לא הצלחתי.....
איכשהו, עם השנים, הקסם פג...
אוף, לפתע קפצה עלי הזקנה, או למען האמת חשתי באה בימים, זה באמת היה כל-כך מזמן.
עכשיו נכנסת ללינק, בטח תשתפר הרגשתי. תודה על ההפניה.
(לא יודעת למה, נזכרתי פתאום כמה הייתי מחכה שיגיע הביתה "דבר לילדים").
ספר מצמרר...ואהוב...
לפחות אז...
לך כוכב.
זה מזכיר לי את הרכבת שקונים לילד שלא בא לו על רכבות בכלל
וההורים מתפרקים על המתנה כאילו מתוך כורח
אבל חסמה יש עוד צאנס שהיא תקרא
כי אין כמו ירון זהבי שהוא אב אב החתיכים
ואני ממש לא מזכירה את תמר שהמציאה את הכל
לרבות את הצמה העבותה.
תאמין לי אם היה לי ספר, הייתי קוראת אותו כאן מיד ועכשיו
חסמב"ה זה כואב...
קניתי לה, היא לא הצליחה לקרוא, מלא מילים לא מובנות, כל האירועים שם רחוקים ממנה מידי
וויתרה על זה בקלילות
אני בלעתי את זה שוב.
יש איזה חשק מוסבר והגיוני לחבר את ילדינו הרכים לעולם הדמיונות שלנו כילדים
דרך הספרים והספורים. כשהבן שלי טרף את חסמבה באותה זריזות שלי
הייתי המאושרת באדם.
לבת שלי אני מוצא אחד אחרי השני את סיפורי הילדות שלי,
יושב איתה להבין את העברית של פעם
להבין את המילים
את מונחים
את כל המצבים ששם כתובים ששונים מהיום.
אבל יש ספרים שעל אף העברית השונה, היא מבינה את המצבים לגמרי
צוחקים במקומות שאני צחקתי
מזכירה שמות של הילדים שאני זוכר את ההורים שלה...(אבות אכלו בוסר שיני בנים..)
-
קראתי .. צחקתי... יצאתי עם אחותו התאומה!!!
לא נשכח אותם ואפילו נרחיב בעזרתה האדיבה של אריאנה מלמד
" כשוילהלם בוש אייר וחרז את "מקס ומוריץ" שלו בשנת 1865, היה לפניו הדגם המשכנע של "יהושע הפרוע" שכבר האהיב את עצמו על קוראים רבים מאוד. אני רוצה לטעון כאן טענה שאין לה אישוש מדעי: רוב האוהבים היו הורים, והם אכן האמינו ביתרונותיה של הפדגוגיה השחורה, במיוחד אם היא מלווה בחרוזים" http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-2937033,00.html
מעניין שזו היתה שנה של ספרי ילדים משובחים כי אז נכתבה גם אליס בארץ הפלאות.
טוב לראות אותך מיכאל
ישראל יקירי כיף שביקרת
אני צריכה עוד לחשוב על הדירקטורים
ואתה גם לגמרי צודק. מה שהיא נורא במאה ה- 19
פשוט מצחיק מול הרשעות של היום
תודה על ההפניה הנוסטלגית.
"האכזריות" של ספרי הילדים של פעם, היא "סיפורי ילדים", מול מבט אחד בכותרות העיתונים של היום...