ב"ה
פרשת נח הייתה השבת הראשונה שבה ערכתי "טיש", לאחר שהוכתרתי כאדמו"ר, וב"טיש" זה אמרתי את דבר התורה הראשון שלי כאדמו"ר ב"טיש". לכבוד שבת פרשת נח, הבאה עלינו ועל כל ישראל לטובה, אני מביא את דבר התורה שאמרתי אז.
אֵלֶּה תּוֹלְדת נחַ נחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדרתָיו (בראשית ו, ט). על התיבה בְּדרתָיו הביא רש"י ז"ל מאמר חז"ל (סנהדרין קט): "בדורותיו, יש מרבותינו דורשים אותו לשבח, כל שכן שאלו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר. ויש שדורשים אותו לגנאי, לפי דורו היה צדיק ואלו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום".
והקשה זקני הקדוש הנועם אלימלך: "בדורותיו, לכאורה בדורו היה ראוי לכתוב, אף על פי שנח היה חי כמה דורות, אף על פי כן עיקר בא לאשמעינן כפירוש רש"י ז"ל יש דורשין כו' * ואם היה נאמר בדורו . היה גם כן נשמע הדרש הזה * . ופירש שם לפי דרכו בקודש, עיין שם.
ולי הקטן התעוררו קושיות נוספות בהבנת דברי רש"י הקדוש ז"ל:
א - המאור עיניים (דבור הראשון בפרשת נח) כתב וזה לשונו: "פירש רש"י ז"ל: 'יש דורשין אותו לשבח, כל שכן אלו היה בדור של צדיקים היה צדיק יותר, ויש דורשין לגנאי, אלו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום'. וצריך להבין למה דורשין לגנאי כיון שיש לדרוש לשבח. ועוד הלא הכתוב קורא אותו 'צַדִּיק תָּמִים', דהיינו שהיה צדיק שלם שלא היה חסר כלום, ואם כן שאם היה בדורו של אברהם כו' הרי אינו שלם"?
ב – לפני שנים רבות ראיתי באחד המפרשים שכתב שדרכו בפירושו הוא, שאם משתמע מהתורה, או מחכמינו ז"ל, דבר חובה או גנאי על צדיק, הוא עושה ככל יכולתו, ואף מעל ליכולתו, הכול כדי ללמד זכות על הצדיק, ולפרש הכתוב בדרך זכות ולא חובה. וההיפך על רשע, שאם משתמע מהתורה או מחכמינו ז"ל, דבר זכות על רשע, הוא עושה ככל יכולתו, ואף מעל ליכולתו, הכול כדי ללמד חובה על הרשע, ולפרש הכתוב בדרך חובה ולא זכות.
וכן כתב הרמב"ם (אבות פרק א משנה ו: והוי דן את כל האדם לכף זכות): "ענינו, שאם היה אדם בלתי ידוע אצלך, שאינך יודע אם הוא צדיק או רשע, וראית שעשה מעשה או שעשה דבר, שאם תפרשהו באופן מסוים הרי הוא טוב, ואם תפרשהו באופן אחר הוא רע - דון אותו לטוב, ואל תחשוב בו רעה. אבל אם היה ידוע שהוא צדיק ומפורסם במעשה הטוב, וראית בו מעשה שכל צדדיו מורים שהוא רע, ואי אפשר להכריע בו שהוא מעשה טוב אלא בדוחק גדול ובאפשרות רחוקה, הרי חובה לפרשו שהוא טוב ואסור לחושדו. וכן אם הוא רשע ונתפרסמו מעשיו, וראינו שעשה מעשה שכל צדדיו מראים שהוא טוב, צריך ליזהר ממנו, ולא להאמין בו טוב, כיון שיש בו אפשרות שהוא רע".
אם כן מה נשתנה נח הצדיק שדורשים אותו לגנאי?
ג – ועוד קשה לי, רש"י הקדוש ז"ל מביא את דרשת חז"ל על התיבה בְּדרתָיו, אם כן מדוע הוא כותב: "יש מרבותינו דורשים אותו", הרי הדרש הוא לא על התיבה נחַ אלא על התיבה בְּדרתָיו, והיה צריך לכתוב: יש מרבותינו דורשים זאת (את התיבה בדורותיו) וכו', ולמה כתב אותו (את נח)?
ונראה לי, בזכות אבותיי הקדושים זכותם יגן עלינו, לבאר את דברי רש"י הקדוש ז"ל בדרך זו:
בפסוקים שלפני פסוק זה (פסוקים ה - ח) מדברת התורה הקדושה מהקדוש ברוך הוא, אשר ראה את רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וכו', ומסיימת בפסוק: וְנחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'. ובזה מסתיימת פרשת בראשית, ומתחילה פרשת נח, והתורה הקדושה אומרת: אֵלֶּה תּוֹלְדת נחַ. עכשיו נדבר בקורותיו ובתולדותיו של נח.
נחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה. נח אשר ידע שהוא צַדִּיק תָּמִים ושמָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה', היה מתרץ זאת: בְּדרתָיו. כלומר, היה דורש "אותו", את עצמו, לגנאי, שזה שהוא צַדִּיק תָּמִים ושמָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה', זה כי הוא חי בדורות פחותים כאלו, "ואלו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום", וזה הוא שבחו של נח.
כלומר, אותם הדורשים אותו לגנאי, אינם אומרים ש"אלו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום", אלא אומרים: בא וראה את שבחו של נח. נח הצַדִּיק תָּמִים שמָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה', היה דורש אותו, את עצמו, לגנאי, שרק "לפי דורו היה צדיק, ואלו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום".
וכך היא דרך הצדיקים, אשר אינם מחזיקים טובה לעצמם וממעטים בערך עצמם, בחינת אברהם אבינו עליו השלום שאמר: (בראשית יח, כז): וְאָנכִי עָפָר וָאֵפֶר, דוד המלך עליו השלום שאמר (תהלים כב, ז): וְאָנכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ חֶרְפַּת אָדָם וּבְזוּי עָם ומשה רבינו עליו השלום שאמר (שמות טז, ז): וְנַחְנוּ מָה.
ואספר שני מעשיות מזקני הקדוש הרבי ר' אלימלך מליז'ענסק זי"ע שמהם נראה את מדת ענוותנותו, וממנו נקיש לכל הצדיקים הקדושים זי"ע:
מובא בספר שפתי צדיקים (פרשת מטות, ו פרשת לך בפסוק: ויחשבה לו צדקה): סיפר הרב הקדוש מאפטא זכרונו לחיי העולם הבא: פעם אחת נתאכסן אצלי הרב הקדוש מורינו הרבי ר' אלימלך נשמתו עדן וייחדתי לו בית בפני עצמו. פעם אחת נכנסתי אצלו ומצאתיו שיושב ומחשב חשבונות לעצמו אם הוא ראוי לעולם הבא. וסיפר עם עצמו: נפשי, נפשי, אינך ראוי לעולם הבא, וחשב כל דופי שיש בו. ושוב נחם את עצמו ואמר: הלא אפילו אם אינך ראוי מכל מקום הקדוש ברוך הוא ברוב חסדו ינחילך חלק לעולם הבא. כי הלא אמרו חז"ל סוטה (דף יד, עמוד א): "קודשא בריך הוא קיים כל התורה כו' ניחם אבלים ועשה שושבינות וגומל צדקה וכו'. והנה בעולם הבא שאין בו לא אכילה ושתיה וכו' מה צדקה שייך שם? אלא יעשה צדקה עם שאינם ראויים לעולם הבא ליתן להם בתורת צדקה, ודברי פי חכם חן".
מובא בספר אור הנר (דף ד'):הרב הקדוש רבי יחזקאל מקאזמיר זי"ע סיפר שהקדוש והטהור הרבי ר' אלימלך זי"ע פעם אחת אמר על עצמו: "איש בן ששים שנה ועדיין לא עשה אף מצוה אחת".
והדרך להגיע למדריגה זו היא: הרב הקדוש רבי שלמה האדמו"ר מרדאמסק זי"ע ביקר פעם אצל רב באחד הערים, והרב יצא לקבל את פניו. כשהגיעו לדלת הכניסה כיבד הרב את האדמו"ר להיכנס ראשון. סרב האדמו"ר וטען כי כרב העיר מגיע להרב להיכנס הראשון, השיב הרב שהאדמו"ר הוא כהן, וככהן מגיע לו להיכנס ראשון, וכך נמשך הדבר זה בכה וזה בכה, כל צד הביא נימוק אחר נימוק המוכיח כי הצד השני הוא זה שצריך להיכנס ראשון.
עד שאמר האדמו"ר, הגמרא (פסחים דף פו עמוד ב) אומרת: "כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה, חוץ מצא". ויש להבין כוונת חכמינו ז"ל, מה פירוש בעל הבית אומר לך צא מביתי, שהוא רכושי הפרטי ורשות היחיד, וחכמינו ז"ל אומרים: אל תצא, הכיצד?
אלא, אמר האדמו"ר מרדאמסק זי"ע, דברי חכמינו ז"ל יובנו על פי המשנה (אבות ד, כא): "רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר, הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם", הכבוד שהאדם מחפש, או שנותנים לו, מוציא את האדם מן העולם. וזו כוונת חכמינו ז"ל, "כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה, חוץ מצא". חוץ מאשר אם ירצה בעל הבית לכבד אותך, דבר אשר יוציא אותך מן העולם, לזאת אל תסכים בשום אופן. ואתה כבוד הרב, סיים האדמו"ר מראדאמסק זי"ע, רוצה לכבד אותי ולתת לי להיכנס ראשון. הכול אני מחויב לשמוע בקולך, חוץ מדבר של כבוד אשר יוציא אותי מן העולם. |