-- יום שישי היה מגיע, ולקראת ערב, רחוצים לבושים סרוקים, היינו חולפים על פני סנהדריה, כשקריאות שעבס מלוות את דרכינו לבית סבתא. כבר בחדר המדרגות היה מדגדג באפי אד של פלפל שחור מתוך ריחות עוף צלוי ותפודים אפויים. -- במטבח של סבתא, על הקיר, בין מקרר למדף, הייתה תלויה חנוכיה שהכנתי בגן. כזאת פשוטה - פרוסת גזעון עץ צבוע לק עליה דבוקים תשעה קני נחושת קטנים, וכתובת בטוּש גננות סגול - תמר מ. -- ואחרי הקידוש ואחרי האוכל ואחרי פאי התפוחים ואחרי שנסגרה הדלת, הייתה סבתא מציעה את המיטה בחדר הקטן שליד חדרה, ואני הייתי פושטת שמלה, לובשת פיג'מת פלנל תכולה ושוקעת אל תוך שמיכת פוך, לחי אחת עמוק ברוך כרית, לחי שניה מנושקת בשפתיה של סבתא. גוד נייט ננה, הייתי לוחשת חיוך. סוויט דרימס דיר, הייתה מחייכת לי חזרה. -- ובבוקר הייתי נעורה מריח לחם קלוי וממהרת אל השולחן הקטן שהיה ניצב במטבח הקטן, ועליו ערוכים - שני גביעים כסופים ובם חצאי אשכולית בזוקים סוכר, שני גביעוני ביצה רכה, כסופים גם הם. שתי כפיות - קצותיהן רבועות, שטוחות, שני סכינים רחבי להב, שני מזלגים בעלי שלוש שיניים, פרוסות עגבניה, חמאה, שמנת, קונפיטורה של שזיפים וכד זכוכית קטן, שסבתא כעת הייתה טורחת למלאו בסחיטת תפוזים. והיינו כך מתיישבות, מפטפטות, זוללות, עד אין פירור. -- ואחרי שכובד השולחן ורוחצו הכלים, הייתה סבתא מתיישבת בעומק כורסאתה ואני הייתי זוחלת אל מדפי הפורמייקה הלבנים שמתחת לטלויזיה, שולפת ספר כזה או אחר, מושיטה לסבתא ומתיישבת על השטיח הלבן, הרך, אצל רגליה. סבתא הייתה קוראת בקול, ידה האחת אוחזת בספר, ידה השניה בשיערי, לוטפת. ואני הייתי מעופפת בתענוגי הדמיון, מצמצמת עיניים, מתרגמת מילים לתמונות, משלימה בעברית את פערי האנגלית, מתמסרת לקול ומנגנת לו קולות נוספים. ערבובייה של מילן, גרהם, ברי, לואיס, לופטיג, דאל, קיפלינג, קרול, ברנט, דיקנס.. לתפארת בריטניה הגדולה של סבתא. -- לימים מצאתי אצל סבתא גם את ג'ון גיי ועוד כל מיני שירה, וכך נחרט בי (בין השאר) - "החיים הם בדיחה, הכל עלכך מצביע, תמיד חשבתי כך, עכשיו אני יודע". -- וסבתא כבר מזמן, מזמן איננה, ופתאום נורא מתחשק לי לשבת על השטיח, להקשיב לקול קורא מתוך ספר ולחוש אצבעות לוטפות בשיערי. --
|