להיכנס לחנות. לסקור. לבחור. למדוד. לשלם לקחת.
זה קטע מדהים שפתאום משהו שלא היה שלך - שלך.
מעולם לא היה חסר לי משהו קיומי.
היתה לי תחושה של הדבר הזה כשהסתובבתי בקייפטאון בלי כסף.
ההבדל ביני לבין הכושים, שהיו עומדים בכל צומת, היה שהייתי בצבע הנכון ושהיה לי כרטיס חזור.
בקיבוץ תמיד אתה יכול לאכול אגוזים, על זה חשבתי כשהייתי רעבה.
אני אוהבת כסף וחפצים יפים וזהב ויהלומים
אני גם מוכנה לעבוד קשה
מה שאני לא מבינה זה את הקשר ביניהם.
אני אולי נשמעת כמו סיפור עם אבל הכי אני אוהבת אגוזים.
|