ציור של אדוורד היקס (1780-1849) המראה את עליית החיות, זוגות זוגות, לתיבה

ערבות הדדית ואחדות

הקב"ה בורא עולם ולאחר עשרה דורות מאדם ועד נח מחליט הקב"ה להביא מבול על העולם

מכיוון ש 'קץ כל בשר בא לפני'   ו 'מלאה הארץ חמס' .

מסבירים חז"ל שלא נחתם דינם של אנשי המבול אלא על הגזל.

ברמה פרטית אישית נראה שדווקא מי שמורד בגלוי כלפי שמיים הוא החמור יותר, כדוגמת החמרת התורה על גנב יותר מבגזלן משום שפוחד מבני אדם אך לא פוחד מהקב"ה, לעומת הגזלן שאינו פוחד לא מבני אדם ולא מהקב"ה.

אבל ברמה הציבורית, הכללית, הכלל אנושית נראה שדווקא העבירות שבין אדם לחברו הן משמעותיות יותר.

בני דור המבול אמנם עברו על עבירות חמורות כפי שהזכרנו בין אדם למקום.

אך להגיע להשחתה מוסרית ומידותית שזה לא איכפת לך מהחברים שלך, מכל הסובב אותך עד שאתה מסוגל לגנוב ולגזול, דבר זה מראה על קלקול גדול.

דבר זה מראה שאין אף חיבור ודבק בין האנשים.

הקשר הטבעי שבין בני האדם הוא הכבוד שאדם רוכש לאחר או לפחות נותן לו לחיות מבלי לפגוע בו- 'חיה ותן לחיות'. ודאי שרמה מוסרית זו היא נמוכה ביותר ויש לבנות עליה קומות רבות, אך לפחות זו אמורה להיות איזו מוסכמה בין בני המין האנושי. מהחיות והבהמות לא היינו מצפים אף למדרגה זו (אולי רק ברמת הדאגה של אם לילדיה) כיוון שייעודם הוא 'לשרוד' אף אם זה על חשבון האחר.

חז"ל השוו בין דור המבול לבין דור הפלגה שביניהם הייתה אחדות ולכן נענשו אך לא בכליה ואבדון כדוגמת דור המבול. בעוון הגזל שלהם היה עונש מבול מכיוון שלא הייתה תקנה על כך שאף חיבור טבעי ופשוט הראוי שיהיה בין בני האדם לא היה והוא נרמס.

אכן, מה עושים בדבר המיוחד הזה שנקרא אחדות, זוהי גם שאלה שיש לשאול, שהרי דור הפלגה ניצלו את האחדות למטרה רעה, למרוד בה'.

אך דווקא כאן רואים את כוח האחדות בכך שהקב"ה רק  פיזר והפריד אותם אבל לא הביא עליהם כליה.

כוח האחדות אכן כן נשאר בעולם לטובת עם ישראל שיאספו את הכוח העצום הזה וייעשו בו שימוש חיובי לטובה, התכנסות ואחדות שהיא לשם שמיים.

החיבור הטבעי והפשוט ביותר בין בני האדם הוא קודם כל שלא לפגוע באחר ואף לדאוג לטובתו ולרווחתו.