מי מכיר את גן סופיה?
תהיות ושאלות על פילוסופיה ועסקים. האם אנחנו מנהלים או מנוהלים? האם אנחנו מנוהלים רק במה שאנחנו בוחרים? האם אנחנו מנהלים רק את מה שאנחנו בוחרים? פייסבוק, דה מרקר קפה, טוויטר וכו', משרתים אותנו או הופכים אותנו לעבדים לעוד מוצר??? האם עצם חזרתי לכאן אחרי שנתיים מעידה על צורך אמיתי או עוד אשליה? ואתם, מה אתם אומרים? חושבים בעיניין?
פוסטים פופולאריים
-
למה חזרתי?
18/8/09 | 479 צפיות
-
מתוק ומר 2
22/11/09 | 767 צפיות
-
אורפנד-לנד
24/12/09 | 884 צפיות
-
התבודדות 2
25/8/09 | 659 צפיות
-
ספונטניות
3/2/11 | 910 צפיות
-
א גרוייסע מציאה
25/3/10 | 1038 צפיות
פוסטים אחרונים
- הבגד עושה את האדם 12/2/11
- ספונטניות 3/2/11
- א גרוייסע מציאה 25/3/10
- אורפנד-לנד 24/12/09
- יום שישי 10/12/09
- מתוק ומר 2 22/11/09
סכנה -2
כמו שהבטחתי אני מביאה פוסט המשך לפוסט הקודם: סכנה - אני מיוחד/ת:
הפוסט הקודם הסתיים באמירה שלי שבעיני, מצב החשבון בנק שלנו הוא מעין תשקיף למצב הריגשי שלנו, ושהמדיה ובעלי ההון שולטים ברגשותינו ובחשבון בנק שלנו ומוכרים לנו את הבמה למיוחדות שלנו, כי אנחנו איכשהו למדנו שכדי להיות מיוחד כולם צריכים לראות את זה. וזה לא נכון ,כל אחד הוא מיוחד גם בלי המדיה, כי לכל אדם יש הדבר הייחודי לו. אז זהו שהם קולעים ובמודע כמובן, במכוון כמובן, כדי להתעשר על גבינו ומוכרים אשליות. יש מושג בפסיכולוגיה וביהדות של מיכל או כלי. כל שפע אם לא יכנס לכלי שיכיל אותו אי אפשר יהיה להשתמש בו ואז התוצאות הן מבזבוז וחוסר נעימות ועד להרסנות. לדוגמא: מים שנשפכים לכוס אפשר יהיה לשתות אותם, מים שישפכו ללא מיכל מכוס ועד הפה שלנו יבוזבזו, ככל שכמות המים גדולה יותר ולא יהיה להם מיכל ישפכו ויגרמו להצפה עד כדי צונאמי. השפע מכל סוג שהוא אמור להביא עימו ברכה, פירות וכו', הבעיה היא עם הכלי. כלי או מיכל זה דבר שבנוי מגבולות, לכוס או לפה שלנו יש גבולות ולכן הוא יכול להכיל. שפע רב מידי יגלוש מתוך הכלי או ישבור אותו. לדעתי אחד הדברים הקשים שקורים בהקשר של המדיה, הפרסומות, טירוף הסלבריטאות שפושה גם במגזינים שנחשבים רציניים יותר ופחות 'צהובים' נובע מאלימות המדיה. השימוש המכוון ב"הפעלת כפתורים" לא מודעים אצל רבים מאיתנו ובפרט הצעירים שבינינו כדי לגרום לנו למסור את כספנו לאחר הוא אלים ביותר. אין לך פינה שקטה לבחור, הכל מידי, מיקרוגלי, מלמדים אותנו שאין יותר צורך לחכות הכל יכול להתגשם עכשיו!!! דחיית הסיפוקים נעשית קשה יותר והכל בשם "חופש הבחירה". אבל האלימות הזו שפורצת את גבולות תודעתו של האחר אינה חופש בחירה כלל ועיקר. חופש בחירה, לדעתי, וכך היהדות מתארת, יכול לבוא רק ממקום של הגבלה. הגבול יוצר כלי שבאמצעותו אפשר לעשות משהו מועיל עם השפע. שפע שמציעה התרבות הגועלית של המדיה ושל אנשים חלשים ותאבי כבוד שמניעים אותה הוא פשע (מעניין שאלו אותן אותיות). חירות אמיתית באה רק מתוך גבול וכללים. מתוך תיחום.
איך זה קשור לכאן?
אולי השימוש מלכתחילה במילה "לא" יכול לצור ניפוי של הגירויים. אולי אם קודם אומרים לא, ואח"כ לוקחים את הזמן להתבונן פנימה ולבדוק האם אנו באמת צריכים, האם זה מועיל לנו? האם זה מדוייק מבחינת חשבון הבנק שלנו ולא מכניס אותנו לחובות? אולי זה צעד ראשון.
הנושא הנ"ל הוא רחב ומורכב בוודאי יותר ממה שהבאתי כאן. פה זו רק נקודה אחת בתוך השפע....
אז איך בכל זאת לא להבלע בתוך ההמון?
על זה ב"נ בפוסט הבא. |
תגובות אחרונות
-
רויטל ברזילי
בתגובה על הבגד עושה את האדם
-
Lisi-strata
בתגובה על הסוד העתיק
-
wishingwell
בתגובה על ספונטניות
-
מעט מהאור
בתגובה על
-
אצילית1
בתגובה על א גרוייסע מציאה
-
אצילית1
בתגובה על
תגובות (26)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
האילוצים גורמים לנו להתחבר ליצירתיות שבנו
תודה שביקרת :-)
"חירות אמיתית באה רק מתוך גבול וכללים"
מסכים. כל רעיון טוב צומח בסביבה של אילוצים.
תודה
תודה יקרה*
החוץ מורכב מהמון רעשים
לכן צריך להתחבר פנימה לאני הפנימי
למהות ואז לדעת לומר לא ולא להבלע בהמון.
ששבוע נפלא.
כן, יש בזה משהו....מעניין מה זה עשה לך, לצאת מהמוכר והסביר....
תודה
תודה איש יקר, מאד אוהבת את הכתיבה שלך
מטרה עולם הכחש להתעלם מהווה
יעדיו המתוקשרים
הם המחר האתמול
היכן שמצטברים הפחדים (מה יהיה)
היכן שמקוטלגים הכאבים (מה היה)
בארכיונים של אכזבות וחלומות
מול
שיויתי הוויה לנגדי תמיד
בכל רגע ורגע שלא יש בו
אובדן יצירתיות
כי אם נביעה שמקורה מאין סוף ומסעה לאין סוף
באין זמן
בהווה מתמשך
שמנצח באחיזתו בנצח
את העבר שנעלם לאין (הכל לטובה)
והעתיד שנסמך על העדיין (יהיה יותר טוב)
תודה על ההשראה
נכון, אבל בגלל זה לא השתמשתי במושג שטיפת מח
אלא אני יותר בכיוון של "גניבת חירות" או פגיעה אלימה ביכולת בשיפוט וההערכה
של מה אנחנו צריכים, של מה חסר לנו.
ברור לי ששליטה מלאה בעיניין היא בלתי אפשרית אבל
מודעות גוברת לנושא מגדילה את הבחירה שלי
ויוצרת מצב שאותם 50 ש"ח נשארו אצלי לצורך משהו אחר
שאולי אחרי שיקול ישרת אותי יותר.
בע"ה
שבת שלום ומבורך לך.
מתפתח דיון מקביל (?) אצל עו"ד אילנה דור:
http://cafe.themarker.com/view.php?t=1277880
מעניין. אני מסכים מאד עם הפרשנות שלך, ובכל זאת מגיע למסקנות אחרות (שמתאימות לי אישית, ואני מקווה שזה בסדר שאני משתף אוך בהן).
המושג שטיפת מוח הוא מושג שמורכב משני אלמנטים: 1. נקיון ממה שהיה קודם. 2. "השתלת" חומרים אחרים לפי רצון ה"משתיל".
פעולת שטיפת המוח מחייבת בידוד הפאציינט מכל השפעה אחרת (בזמן ה"שטיפה" לפחות, ורצוי: כל הזמן כדי למנוע "הזרעת=השתלת" רעיונות חדשים).
הטלביזיה והעיתונות מנסים לעשות שטיפת מוח בחזרה המתמדת שלהם על מנטרות ידועות. אבל בחברה מודרנית זה בלתי אפשרי כי על האדם הפתוח (בתנאי שהוא פתוח להשפעות שונות) מופעלים באותו זמן גם כוחות נוספים.
האלימות שציינת היא אכן סמויה ומסתכמת בלגלוג מסוים על זה ש"אתה לא בעניינים". אבל, בחברה פתוחה - גם לא להיות בעניינים זה לגיטימי כי בידך לבחור מה לעשות.
בחברה סגורה אין לאדם יכולת לבחור והוא מצוי באלימות מוחשית וכפיתית.
לא?
באופן עקרוני מסכימה, ובהחלט לא דיברתי שזה הפתרון האולטימטיבי,
זה רק חלק ממנו, אני הוצאתי את הטלויזיה והעיתונות מזמן....אבל זה אני וכוחות הנפש שלי
הפתרון הוא באמת מורכב, וגם קצת שונה מאחד לאחד.
העיניין עם אלימות שזה לא חייב להיות מגובה בהפחדה מאסיבית כדי שזה ייקרא אלימות.
וד"א, במדיה יש הרבה הפחדה סמוייה, למשל, יצירת באזז סביב משהו שאם אתה לא מבין אותו או לא שותף לו
אתה לא בעיניינים, ההפחדה היא פסיכולוגית לחלוטין, בשביל שתהיה לנו הבעלות על הנפש שלנו
אנחנו צריכים להיות עירניים לגבי כל מיני השפעות, בעיקר המכוונות על ידי אנשים תאבי כוח, כבוד וכסף.
למה שאני יוציא, 20 ש"ח ועוד 50 ש"ח כאלה סמויים ולא מורגשים על כל מיני שטויות, שאח"כ אין לי מה לעשות עם זה
ומישהו אחר על חשבוני ועוד מיליון פתאים שכמונו יעשה כיף חיים...?
תודה יקרה, שבת נהדרת לך ולבני ביתך
תודה רבקה יקרה, מאד מסכימה איתך,
צבי יחזקאלי מדבר על זה מאד יפה
תהליך מול הכל בין רגע.
אובאמה חייב לעשות בין רגע אחרת הוא לא ייבחר
לכהונה שניה....
מי שאנו באמת...נושא שצריך פוסט בפני עצמו...
מילא, אם זה לא היה גורם נזק, אבל הנזק
פושה בכל תחומי החיים ורמות התודעה...
תודה לך
תודה גם לך
חטא היוהרה...ממש כך!
תודה לך עודד
נכון, אבל זה לא רק הטלוויזיה אלא יצירת הגבול התוכנו וזה הכי קשה
והכי מתעתע. בפסיכודרמה אני מלמדת את הסטודנטיות שלי להתחבר
לספונטניות בתוך מסגרת ההגדרה של ספונטניות ושל טיפול.
מאלת לך שבת קסומה
יש כאן שורה של נושאים שיש ביניהם קשר אך הקשר איננו מביא בהכרח למסקנות מוחלטות.
הפרסום ושטיפת המוח שעושה הפרסום יש בו מן האלימות (למרות שאין בו מן ההפחדה והטרור שעושים גורמים אחרים המפעילים שטיפת מוח בשם ....).
הצורך בגבולות מחייב אמירת ה"לא". אבל גם פה אסור שהגיבוש של האדם יהיה מבוסס רק על הלא. המרחב הפתוח של אפשרויות מעמיד את האדם בפני בחירה שמחזקת את האני שלו מול כל שטיפת מוח אחרת.
לא צריך לסגור או להשליך את הטלביזיה כדי לפתור את בעיית שטיפת המוח, כמו שלא מומלץ לאטום את החלונות רק משום שילד או אדם אחד קפץ מהם....
מחכה לפרק הבא.
כתבת מעניין וזורם,אשריך :)
שבת שלום ובשורות טובות
יפה כתבת !!!
כל הנושא הזה הוא מאד מורכב ועמוק.
אני רואה את עומק הדברים כך :
יעקב מול עשו .
תהליך מול הכל בין רגע .
מערב מול מזרח .
שנזכה להיות אנחנו .
מי שאנו באמת.
ישראלית יקרה
את יודעת, אני ממש חווה את זה כאלימות.אני נצרכת להתגוננות מאסיבית מול הענין הזה...
מעבירה לילדיי ולנוער שפוגשת בעבודה...את הראיה שכל ענין ה"מותגים" הוא גניבת דעת... על המעצב לשלם לילדיי כדי שישאו את שמו על הכיס האחורי של המכנס... וכו'...
וענין הבגדים הוא רק חלק קטן...
מנסה ללמד את הילדים שיופיים הפנימי הוא זה שיקרין על כל בגד שילבשו...
שבטחון עצמי מבפנים,בטחון ואמונה, הוא תרופה נגד צורך בחפצים...
ולכן חווה את זה כ"אלימות", כי אני יושבת לי בשקט בבית... :) לא עשינו כלום לאף אחד...:) וזה בכל זאת מצליח להכנס כדי
שנהדוף..
מחכה לשמוע את ההמשך... :) *
שנהדוף...:)
בהקשבה וענווה
מקסים!
פשוט להפסיק לראות טלוויזיה ואז נוחת עלינו שקט....
החופש הוא תמיד חופש משחק בתוך גבולות.
ויניקוט דיבר על המרחב המשחקי.
בהקשר אחר, דמוקרטיה היא נשטר שבו החופש מעוגן במערכת כללים שיוצרת תיחום ובתוכו אפשר "לשחק".
הדיוניסי חייב שיהיה לו המבנה האפוליני.