שורשים
שורשים
אנשים כבר סגרו את האורוהדמעות זלגו בלי סוף,מתוך עצב וכאב צורב שאין לו מרפא, גיששתי באפלה דוממת.לא נתתי לדמעות להסתיר את האור מהשורשים שנטענו שנינו יחדמתוך כוונות כנות וטהורות.ולאט לאט אתה חוזר למקום,נוגע בנפש הנקייה שצמאה לשקט ושלווה, לנתינה ולקבלה.פתאום חזרת, הדלקת את האור.עכשיו אנחנו משקים יחד את השורשים בחום ובשמחה,הם יניבו לנו את פרי האהבה.יושבים, שותים, צוחקים ופותרים את תשבץ ההיגיון.אנשים לא מבינים ואנחנו נוכל להסביר להם גם בתרתי משמע.בכל ערב רואים את הזריחה של היום הבא,דרך המרחבים האינסופיים.ואני אומרת שאני אוהבת אותך כל-כךושזהו רק השיר הראשון... |
תגובות (1)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כן יירבו שירי אהבה שכאלה...לכולם/ן,
ויותר מכך, החיים באהבה. *