| לא כתבתי על החווייההצרכנית שלי ל-MarkeWeek פשוט כי לא ביקשו ממני. האמת כלל לא ידעתי על העניין. אבל משפתחתי הבוקר את העיתון וקראתי כמה קטעים (מצוינים אגב), מיד הציף אותי ים של זיכרונות. החזק שבהם קשור לסין.אם תגיעו היום לסין, תרגישו כנראה מיד בעובדה שרוב האנשים שם פשוט לא מבינים מילה ממה שאתם אומרים, ולא בגלל שאתם מדברים עברית. כי בשביל רוב הסינים, אנגלית ועברית זה same same – אותו דבר. אז אם זה המצב כיום, לאחר הצמיחה הכלכלית ההיסטרית ומאות אלפי המערביים שכבר שטפו את המדינה הגדולה הזו בניסיון למצוא בה את עושרם, תארו לכם מה היה שם לפני קצת יותר מעשור.נחתי בייג'ינג בסוף יוני 1996 ולפחות על הזיכרון האישי שלי, אולי חמישה אנשים בכל סין הבינו אנגלית באותה התקופה. היה את סוכן הנסיעות במלון שלי בבייג'ינג ואת המקביל שלו בצ'נגדו, את הפקידה בדלפק הכרטיסים המיוחד לזרים בתחנת הרכבת המרכזית של בייג'ינג, את הסוחר הטיבטי הממולח מסונגפאן שארגן את טיולי הסוסים במקום ואולי עוד סיני אחד או שניים, אבל בגדול, זהו. עם שאר מיליארד ומשהו הסינים היה ניתן לדבר או בסינית או בידיים.אז התחלתי לשנן לעצמי כמה מילים בסינית, אבל בעזרתם של מטיילים וותיקים יותר הבנתי מהר מאוד, שאחרי שלום (ניהא) ותודה (שה-שה), הכי חשוב להכיר את המילה "זה" (ציגה). אחרי הכל, זה היא המילה הפשוטה והברורה ביותר שיכול אדם להביע בעזרתה את רצונו. וצרכי הקיום שלנו, הם הראשונים אותם אנו נדרשים לספק. וכך, במקום ללמוד, איך אומרים מלפפון, עגבנייה, חסה, פלפל, עוף, בקר, ברווז (אגב, מאוד טעים ביאנגשו), תה ירוק, תה שחור או מה שזה לא יהיה, הייתי נכנס למשל לחנות התה המקומית, מצביע על הצנצנת הרצויה ואומר את מילת הקסם ציגה. המוכר הסיני החביב היה מתפלא על יכולתו של מטייל מערבי לבטא את עצמו בשפה המנדרינים, ואילו אני הייתי זוכה במבוקשי ללא כל קושי. את אותה השיטה אגב, הייתי מיישם גם במסעדות מקומיות, אלא ששם היה צורך להיכנס אל המטבח ולהצביע על כל אחד מהמרכיבים שאני רוצה בתבשיל. תאמינו לי, זה עבד.רק שיהיה ברור, בעוד באירופה התנהגות כזאת הייתה אולי יכולה להיתפס כאגרסיבית, לבנטינית, לא מנומסת ולא נאותה, הרי שבמקום בו יורקים בממוצע מיליון איש בכל איש שניה (מדובר כמובן על תקופה שלפני הסארס), לא ראו בכך טעם לפגם. אז אחרי שבמשך חודשיים דיברתי בשלוש מילים עם מיליארד ומשהו סינים, ועוד העברתי חודשיים נוספים בנפאל והודו, נחתי בבן גוריון. שוב עברית, כולם מבינים. אז איך לעזאזל מסבירים בשש בבוקר לפקידת הגבול של מג"ב, שהדרכון שלך מעט בלוי בגלל שכמעט נשטפת לתוך היאנג-צה האדיר, בשעה שניסית לחצות מפל גועש בערוץ דילוג הנמר, ביום של גשמי מונסון חזקים במיוחד. לא פשוט. |