The Shit Hits the Fan

4 תגובות   יום חמישי, 22/10/09, 15:06


תארו לעצמכם ש... 

חברת תנובה וחברת שטראוס היו מתחרות על המכרז לאספקת מוצרי חלב למערכת הביטחון. ושתוך כדי התחרות על המכרז היה מסתבר כי מנהל חט' החלב של תנובה יודע כי מיד בתום המכרז הוא עומד לעבור לשטראוס. שטראוס כמובן זוכה במכרז והוא עובר לעבוד בה. (כל הסיפור לא היה ולא נברא ורק משל הוא) 

איך הייתם מגיבים? איך התקשורת היתה מגיבה? מה היה פוסק בית המשפט לגבי כשירות המכרז? האם היה סיכוי כלשהו ששטראוס היתה מקבלת את המכרז?  

תארו לעצמכם ש... 

אדלר חומסקי ומקאן אריסון מתמודדות על תקציב פרסום ענק של משרד החינוך ושתיהן הוזמנו למצגת הסופית בים שני. ביום ראשון בערב מתגלה כי מי הפרזנטור מטעם אדלר חומסקי, מתארח בביתו של אילן שילוח לעיסקה פיננסית ביניהם. (כל הסיפור לא היה ולא נברא ורק משל הוא) 

איך הייתם מגיבים? איך התקשורת היתה מגיבה? האם ראובן אדלר היה מגיע לפרזנטציה? האם משרד החינוך היה מרשה למקאן אריסון להגיע לפרזנטציה? האם ראובן אדלר היה תובע את הפרזנטור שלו ואת מקאן אריסון?  

אני מעריך כי התשובות לכל השאלות הללו הן ברורות ומקובלות על כולם. 

אלא שכל אלו שיודעים שמה שמתואר כאן הוא שחיתות (שוב, אלו רק משלים) לא חשבו כך כל השנים ביחס למכבי ת"א בכדורסל. הם קיבלו בהבנה ובחיוך כאשר נודע להם שלבאן מרסר שיחק במדי הפועל ת"א בפלייאוף נגד מכבי ת"א כשהוא יודע בדיוק שבשנה אחרי זה הוא משחק במכבי ת"א. הם לא הגיבו כאשר ערב משחק הפלייאוף הראשון בין מכבי ת"א והפועל ירושלים התגלה כוכב הפועל ירושלים בביתו של מוני פנאן מנהל מכבי ת"א. ההפך זה נראה היה ביניהם כהצלחה מאבק לגיטימי. 

הניסיון להסביר את הסטנדרט הכפול בין היחס למכבי תל אביב בכדורסל לבין היחס בגילויי שחיתות בכל תחום אחר מוביל אותנו בהכרח לשני מחוזות. האחד הוא המחוז הרגשי. האהדה לקבוצת ספורט היא רגשית והנטיה שלנו להכיר בשחיתות של מי שאנחנו אוהבים היא מוגבלת מאד. 

המחוז השני הוא המחוז הלאומני. מכבי תל אביב בכדורסל מיצבה את עצמה כמי שנלחמת ב"גויים". היא מיצבה את עצמה כמי שמייצגת את הרוח הישראלית המיוחדת היודעת לנצח את האויבים. כפי שאנחנו מכירים גם ממקומות אחרים, בשבח הביטחון וההגנה על קיומנו, אנחנו מצדיקים הרבה מאד עוולות פנימיות. 

עושה רושם שבימים האחרונים הסתבר שאפילו מכבי הגזימה. הידיעות בתקשורת כאילו שופטי כדורסל ושחקנים יריבים הפקידו את כספם אצל מוני פנאן הביאה להכרת רבים שמה שנחשב, במקרה הטוב כניהול נכון, יש בו יותר מחשד של שחיתות. 

ראוי שכל מי ששתק, במקרה הטוב, בכל עת שמכבי תל אביב השיגה הישגים ספורטיביים בכח מדיניות דורסנית ומושחתת, יעשה לעצמו חשבון נפש. מדוע הוא הסכים שלמכבי יהיה מותר מה שאסור לאחרים בכל תחומי חיינו.  

דרג את התוכן: