ביום שני בערב התכנסתי בסלון נעים והומה ילדים מחונכים, על מנת להשחיל מרשמלו על שיפודים. היה למרשמלו מרקם שעשה צמרמורת לצמחוני עם זכרונות, וניגבתי אחרי כל השחלה את הידיים. שלחנו 28 שיפודים ארוזים בצלופן לבית הכנסת בסביון, שם לעסו את הטחול המדמם (מרקם, מרקם..) 28 ילדים.

אבל לא בגלל זה התיישבתי מול המסך עכשיו. לא רציתי לספר על החיבור הקסום מרשמלו-טחול-ילדים-בית כנסת. רציתי לדבר על הוולגריות סביבי.

אני צריכה לחשוב על דרך מעניינת לקטר על הוולגריות, מבלי לכתוב באופן וולגרי בעצמי. וכדי לעשות את זה אני צריכה להיות, פיזית, במקום הרבה פחות וולגרי מזה שכרגע סביבי.

אשוב בקרוב עם בשורות!