ורציתי להשאיר אותו לבנותיי, שיכירו מעט מאביהן. אז ככה, העולם מוזר ומלא הפתעות , חלקן טובות וחלקן רעות, חלק מהמוזרות הוא שההפתעות שלכאורה הן הטובות הן ההפתעות הרעות ולהפך. קצת קשה להתחיל ספור שהוא מעין ספור חיים ובנוסף הקושי הטבעי שבחשיפת פרטים אישיים שמן הסתם עד היום היו נחלתם של חברים קרובים ובני משפחה בלבד. היום לקחו לי את הבית, ועוד מעט יכנסו אליו אנשים זרים שידליקו את קמין העצים שבניתי במו ידיי, אבן לאבן, ילדיהם ירוצו במרחבי המרתף רחב הידיים, שנמנעתי אין לתאר את עוצמת הכאב החורך והשורף, בעצם הידיעה שהדברים לא היו אמורים להגיע לכדי כך שאין זה כדרך הטבע ונוגד למעשה את כללי המוסר האנושיות וההיגיון, שאדם באמצע חייו, ימצא את עצמו חסר כל, ללא בית, ללא פרנסה,נלחם על שפיותו, ללא הדבר |