כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הטרמילר

    טירמלתי*
    טיילתי עם תרמיל.

    לצאת כמוני לטירמול בגיל 53 פירושו לצאת ללא אגו ותבנית, לפי תוכנית כללית המגדירה נקודות יציאה וחזרה במפה ובזמן, אם בכלל.

    עזבתי כל מה שידעתי. פשוט קמתי, טירמלתי וחזרתי וכמו נולדתי מחדש. צאו לטרמל בעולם תרבותי אחר ומצאתם שלווה גדולה.



    המונח 'טרמילר' חדש. עניינו לכידת האגו וקשירתו באופן שלא יפריע. לא יבלוט בתנועה קדימה, הלאה.

    פיתוח עברי למונח "מוצ'ילר", מהמילה הספרדית "מוצ'ילה", בעברית תרמיל.

    מכאן, מוצ'ילר פירושו 'תרמילאי' ומעתה, גם 'טרמילר'. המונח בכל הטייה הומצא על ידי והזכויות שמורות לי.

    לתפיסתי, הנווד עם תרמיל ומקל, או המוצ'ילר, כפי שהוכר עד מחצית המאה הקודמת שינה דמותו ואינו עוד.

    במקומו, קיים תרמילאי מודרני שהתפתח ב-70 שנה לדמות אחרת במהות.

    סביבתו השתנתה. לינה במערות ואבוסים, ופונדקי דרכים וכנסיות נעלמה מעולמו החדש.

    כיום, טרמילרים מטרמלים כטיילים מצויידים היטב לטראק בשטח, אך לנים בהוסטלים ברמת מלונות סבירים ובמחירים, שעדיין מתאימים למטייל צעיר שאמצעיו דלים, המטייל בתקציב נמוך.

    טרמילר או טרמילרית, בוגרים כבני 45 ומעלה, המטיילים עם תרמיל לאורך זמן, כשיכולים כלכלית גם אחרת. הם יוצאים למסע ונעים בו כבודד/ה בלתי תלוי/ה.

    כל היתר נוצר...

    0

    מסע חיי - פוסט 45 - חטוף באל-סלבדור

    122 תגובות   יום חמישי, 22/10/09, 18:12

     

    העליה אל החדר הבודד על גגו של 'ספניש הוסטל'* בן החמש מאות שנה,

    במרכז ההיסטורי של לימה, פרו (בלימה העתיקה, ראו פוסט 46)

    נחתנו ברוח חזקה וקרירה לעת ערב, גואטמלה סיטי קיבלה את פניי. למרות הרוח, הנחיתה הייתה מצוינת.  

    יצאתי מבית הנתיבות הקטן אל רחבה בה עמדו ארבעה כלי רכב שקלטו את כל הנוסעים שהגיעו איתי, שמונה במספר. התברר שהרכבים המתינו להם במיוחד ואין במקום תחנת אוטובוס או מוניות...  

    נראה שהטרמינל הקטן והצדדי בנוי לטיסות פנים קטנות ועליי למצוא מהר וברגעים הקרובים דרך 'לעוף מכאן' ולמהר למלון בעיר אחרת אהיה תקוע ותלוי ברצונו ומחירו של נהג מונית ספיישל אותה יזמינו עבורי לאחר שידול, של מי מפקידי הטרמינל.  

    'עד מחר בשלוש אחרה"צ אני צריך מקום מפלט' כי אז יצא אוטובוס מפואר לפנמה. הנסיעה אורכת שלושה ימים כולל לילה אחד לינה בדרך בניקרגואה. קו האוטובוס הזה, עובר דרך רוב מדינות מרכז אמריקה מלבד הונדורס. מגיע ממכסיקו סיטי לגואטמלה סיטי ואחרי לילה יוצא דרך אל סלבדור, ניקרגואה וקוסטה ריקה ב-78 דולר בלבד עד פנמה כולל. הכרטיס אישי ותקף ל-90 יום.

    הרעיון הוא שאוכל לרדת ולעלות על אוטובוס אחר של החברה, כך בכל מדינה, ואטייל לי ככל שארצה בכייף שלי ובזול. לשם השוואה, טיסה מכאן לפרו עולה 900 דולר, כולל מס מיותר של 200 דולר שלא משלמים כמותו במדינות אמריקה המרכזית האחרות. מאקוודור שכנתה או מפרו לסאו פאולו ברזיל, יעלה עוד 600 דולר לפחות, אז עדיף שאדלג על טיסה מכאן ואחסוך את מס היציאה של 200 דולר. אסע בכייף עם אפשרות לעצור ולטייל בדרך.

    אם כבר אטוס, אעשה זאת ממדינה אחרת. לילה אחד במלונית חמודה בעלות של 20 דולר קסם לי, ועניתי בחיוב לאדם העובד בסוכנות תיור מאנטיגואה שרצה ממני 150 קצאלס להסיע אותי במונית שבאה לאסוף אותו בדרכו לאנטיגואה, למלונית "כי הוא, מכיר אותם" כך אמר..., 'סגרתי' אחרי מיקוח, על 50 קצאלס כ 7 דולר להסעה ספיישל.

    שעה נסענו בפקקי תנועה זוועתיים, 'העיקר שנשלפתי מנמל התעופה עד למלונית הנחמדה, ממנה אסע מחר לפנות בוקר תוך 15 דקות במונית שעלותה 20 קצאלס ואהיה בטרמינל של 'קינגס' חברת האוטובוסים המפוארים..., זה מצוין לי' חשבתי עוד אנחנו מזדחלים בדרך...

     

    על כרטיס ביקור המלונית 'לוס וולקאנס' הופיעה מפה קטנה תחתה נרשם באנגלית 'קוזי קלין אנד סייף' וזה מדויק. היה באמת נעים ונקי ובטוח, וגם מעניין, כן מעניין. בעל המקום, צעיר נחמד כבן 35 ממוצא ערבי פלשתיני שאביו, סוחר גרעינים יליד בית לחם שהיגר לגואטמלה בשנות החמישים ומתגעגע לחזור, 'לחיות את שארית ימיו במולדתו בית אביו' כך סיפר לי כבנו הגואטמלי, והמשיך, 'לא מבין את אבא שלי, למה לחפש בעיות במרחק הזה'...  

    הגבתי 'כי דווקא אני מבין את אביו'..., והזמנתי אותו עם אביו להתארח אצלי בישראל בכל הכבוד, כי התייחסותו אליי הייתה יוצאת מהכלל. 

    בין היתר, מונית שהוזמנה 'דרך הקבלה' על ידי עובד שלו, באה לקחת אותי באיחור גדול והפסדתי את האוטובוס. זה, גרם לי להמתנה של 24 שעות נוספות שהוא לא חייב אותי עבורן. 'על חשבוני' אמר ואף ניסה להתלונן בחברת המוניות אבל, גואטמלה זה דרום אמריקה וזה אומר 'שעון אחר' והתייחסות אחרת לזמן, למחיר ולהתחייבות. צריך לדעת ולקבל את זה בכדי 'לזרום' בנוחיות ובשקט נפשי.  

    בכל מקרה, יצאתי למחרת בזמן ונסעתי באוטובוס לאל-סלבדור. אחרי חמש שעות נסיעה הגענו אל סן-סלבדור הבירה, שם עצר האוטובוס 'עד מחר בארבע בבקר' אמר הנהג..., המום מההפתעה (הרי ציפיתי להפסקת לילה בניקרגואה), ירדתי מהאוטובוס הישר להתמקחות מהירה עם נהג מונית שעמד כבר לקחת בחורה עם תרמיל אחד. הצטרפתי אליה וזה לא מצא חן בעיני הנהגים האחרים שעמדו וחיכו רק לי, כי כל היתר כבר מצאו פתרונות הסעה בדקות, או הלכו עם בני משפחה שחיכו כאן.

    הנהגים כנשרים שוחרי טרף אמרו לו בשפתם, והוא אמר לי באנגלית 'סורי אחד, אחד'.

    הבחורה שלא הכרתי לפני כן, הבינה שמדובר בתחבולה והתקרטלות הפועלת נגדנו, מיד שיתפה פעולה, משהו כמו סולידריות מוצ'ילרית והוציאה את התרמיל שלה מבגאג' המונית.

    הנהג שהתעצבן, כי עמד להפסיד נסיעה קצרה של פחות מק"מ אחד במחיר מופקע (הוא ידע זאת. אבל היא, אני או הנהגים האחרים לא), וזה גרם לו 'לבטל בתנועת יד' את מחאות חבריו, ולקחת 'בעצבים' את המוצ'ילות שלה ושלי למונית שלו. נסענו, מתכוונים לחלק ביננו את מחיר הנסיעה אל ההוסטל הקרוב, חמישה דולר אמריקאי.

    הגענו תוך שתי דקות להוסטל שמעבר לכביש. צחקתי עד כמה פרייר יכול להיות טייל שלא מתמצא. הרי אין סיכוי שהייתי נוסע אל מעבר לכביש לרחוב מקביל להוסטל אילו הייתי מודע למרחק וליעד. מצחיק, כן בהחלט. חלק מהחיים.

    לבחורה שאיתי התברר שאין חדרים פרטיים ומאחר וחבר שלה עומד לחבור אליה, נותרתי לבד והיא נאלצה להמשיך לחפש בהוסטל אחר. שילמתי לנהג בשטר של 5 דולר, לבחורה לא היו שטרות קטנים וברכתי אותה לשלום מוותר על חלקה, מגיע לה.

    נכנסתי להוסטל והמקום התברר כעלוב ביותר שנתקלתי בו בכל מסעי. נקי, אבל לא ממוזג, חם ודחוס לעייפה. דירה של משפחה מבוגרת שחולקה לחדרונים והורחבה על חשבון חצר, ונראה היה שכל עת שיצא בן משפחה מהבית הוצעה מיטתו להשכרה. המקום היחיד שנותר להם עבורי, היה 'בחדרון משותף מעורב' ובו שלוש מיטות קומותיים עליהן מזרוני קש ומאוורר אחד. קטסטרופה.

    התמקמתי בקושי, כי לציוד שלי לא היה מקום בין המיטות ונעצתי את התרמיל הגדול תולה באוויר, ונשען אל הקיר, דחוס בין מוטות הברזל של שתי מיטות כפולות, שלי וזו שמולה במרחק 50 ס"מ ועפתי למקלחת.  

    יצאתי החוצה כי היה חום ולח איימים גם 'בחדר הטלוויזיה'. חדר שהיה גם הוא מלא 'אוסף' מתנדבים אמריקאים, בנים ובנות בני 18-20 שנאספו מרחבי אל סלבדור אל 'העיר הגדולה' סן סלבדור למפגש 'חד חודשי' עם הנהלת 'הארגון למען ילדי אל סלבדור'. ארגון הממן להם 'מגורים ומזון' בכפרים בהרים, בסך של 100 דולר לחודש. זה מספיק להם בכפר.

    בעיר, מחירה של פחית בירה 60 סנט דולר אמריקאי, בסופרמרקט ובמסעדה לפחות 2 דולר. אוכל נמכר בקניון (מודרני כמו עזריאלי בתל אביב) במחיר זהה לישראל, משהו כמו 10 דולר 'ארוחה מהירה'. ההוסטל גבה 5 דולר 'למיטה ללילה וארוחת בוקר' של לחם ריבה ושתייה חמה. הם מאד מרוצים מהמקום, מאד. כולם חיים על תקציב דל ומעט תוספת מהוריהם בארה"ב.

    לא ראיתי בין המתנדבים חבר'ה מבתי עשירים. כולם חיים מהיד לפה, אוכלים לחם לבן עם ריבה, ושותים מים מינרלים ומרגישים כמצילי עולם. הציניות כאן כל כך גדולה. הבדלי המעמדות במדינות האלה כל כך גדולים ובולטים. אחרי עושק ספרדי, והשתלטות מוחלטת על ייצור המדינה, כותנה ו-'אינדיגו' שהוא צבע שיוצר מעצים ושימש כאן עד להתפתחות הצבע הסינטטי בעולם...,

    כמובן אחרי שיעבוד מוחלט של עמי האזור צאצאי אצטקים, מאיה אינקה ועמים עתיקים מהם בעלי מסורת ותרבות מפותחת ששלטו במתמטיקה ואסטרונומיה, ממש לא נבערים..., 'המדינה' הפכה אז יצואנית קפה גדולה. מעל 95% מהכנסתה ורק 2% מתושביה היו שותפים בעושר הזה וזה רק לפני מאה שנה, אז 93% היה בידי 14 משפחות אירופאיות. עושק או לא?!

      

    כל ניסיון של בני העוני, להיאבק על זכותם לחיים שווים דוכא באלימות ובשחיטה של אלפים בידי חונטות. האמריקאים תרמו את שלהם מתוך 'כוונות טובות' לאסון העמים הילידים כאן. הם הזינו במאה הקודמת ועד לא מכבר וליבו את הלחימה והאש ששרפה שוב בילידים.

    בנוסף לעינוי שעברו מאז הגילוי והכיבוש הספרדי, והשתלטות האירופים על יכולתה הכלכלית של המדינה שנבע כאמור מייצור צבע, כותנה וקפה, הם סבלו וסובלים מרעידות אדמה ושיטפונות. אם זה לא מספיק רע, קמו ארגוני ימין קיצוני המנסים להרים ראש מידי כמה שנים ובכך שוב נופל העם כקורבן פשוט תאב חיים. 

    המדינה נהרסה שוב לאחרונה רק בינואר 2001 רעידת אדמה איומה בגובה 7.6 בסולם ריכטר פקדה אותה והותירה מאה אלף איש ללא קורת גג, מאות נהרגו. 

    איך אמריקאי צעיר מבכה את מדיניות ארצו?!-, ניגש לסייע. כך, עשרות אלפי דרום אמריקאים ממוצא ספרדי, חיים כבר דורות על חשבון עושק מיליוני ילידים ואוצרות הטבע שבאדמתם. אלה, חיים בחליפות מעונבות בווילות פאר ומגדלי דירות ואלה בקרעי בד תחת ענפי דקל ובקתות בהרים. 

    הלכתי ישר לקניון הגדול בסן סלבדור הנמצא פחות מק"מ מרחק מההוסטל. יצאתי מהרחוב הקטן, עברתי על פני כמה חסרי בית שוכבים מזוהמים בצילם של כמה שיחים שלצד המדרכה. הרחוב הראשי שנכנסתי אליו מקביל לרחוב הקטן שיצאתי ממנו. בנייני הפאר הנחשפים מצידיו נותנים להבין שכאן מערב מדושן.

    נכנסתי לקניון מפואר ביותר. הכל נקוב בדולר אמריקאי המשמש מטבע רשמי של המדינה. הוצאתי כסף 'מהמכשיר' כי זו הזדמנות להצטייד במזומן דולרי 'בטוח'. קניתי 'מתאם לשידור ישיר' ליו.אס.בי מכרטיס הזיכרון של המצלמה אל מחשב, בכדי שלא אצטרך את הכבלים והתושבת של המצלמה שלי בכל 'שידור' תמונות לאינטרנט. הסתפרתי בכייף. אכלתי היטב ונכנסתי שבע לסוכנות 'טאקה קווי תעופה' לברר לגבי אפשרויות טיסה.

    אקצר לספר שוויתרתי על המשך הנסיעה באוטובוס של 'קינגס' ודילגתי משם בטיסה לברזיל, עם 'תחנה' בפרו לשהייה של עשרה ימים והמשך לסאו פאולו ברזיל לימי הקרנבל. הכל, עלה 600 דולר בלבד כולל 28 דולר מס יציאה! קל 'לוותר' על כרטיס האוטובוס שניצלתי 5% ממנו.  

    למחרת בצהריים טסתי לפרו, לא לפני שסבלתי לילה בהוסטל 'החממה', יושב עם חבורת ילדים צעירים הצופים בגמר אליפות הבייסבול האמריקאית. אינני יודע את שמו של ההוסטל המשפחתי, אבל הבניין הדו קומתי הקטן, הזכיר לי את רחובותיה ובתיה הקטנים של חולון הוותיקה, או דרום תל אביב הקטנה.

    כבר בבוקר אכסנתי את הציוד שלי לקראת נסיעה לנמל התעופה בשאטל של מלון 'הולידיי אין' ממש מול הקניון, וחציתי רגלית את הכביש הסואן אל הקניון מול, לבלות בו חצי יום במיזוג מלא, מומלץ.

    בצהרים כנוסע יחיד בספיישל, נסעתי בשאטל המיוחד שיצא ממלון הפאר אל נמל התעופה בסן סלבדור.

    שילמתי 12 במקום 4 דולר ממקום אחר להסעה כזו, אבל כאן, היה לי מיזוג אוויר.

    בנמל התעופה שוב עברתי חוויה מצחיקה, כי בטעות השארתי ערכת 'טיפול אישי' בה יש מספריים זעירים, פצירה, פינצטה, קיסם ארוזים בקיט כמו 'כרטיס ביקור' שכחתי את הקיט בתרמיל הקטן שלי, וזה גרם לי לחזור כל הדרך מהבדיקה הביטחונית בקומה השניה, למטה, ולארוז תמורת 5 דולר את המוצר הקטנטן בגליל קרטון שנארז בשרינק ונשלח במטען... 

    האלטרנטיבה הייתה לאבד מתנה מזוגתי לטובת 'קורפורל' משטרת הגבולות של אל סלבדור, שלא האמין למשמע אוזניו כשגערתי בו בקול רם כשהחרים לי את הקיט, 'כאילו זורק' אותו אל קערת נירוסטה מבהיקה לידו, ממנה, בוודאות הוא מוציא את כל ההחרמות ישירות אל כיסו. זה עבד כך: 

    אחרי השיקוף חיפש ומצא את הקיט, הביט בו בכל הצדדים והניח אותו בקערה, הכניס את כל יתר הדברים בחזרה לתרמיל הקטן ואמר לי להתקדם, תוך שהוא כבר מביט על הנוסע הבא. 

    "שכחת את הסט שלי" אמרתי באנגלית

    "זה אסור" ענה בספרדית

    "זה שלי לא שלך!"

    "זה אסור!"

    "תשלח במטען!"

    "זה אסור!"

    "תן לי את זה!-, אסור לך לקחת ממני שום חפץ. אתה יכול להסביר לי שאין אישור להעלות את הפריט למטוס, אלא במטען, ולבקש ממני לחזור ולשים במטען, או אם אין אפשרות אחרת, להשאיר כאן מופקד או לשלוח בדואר..."

    האיש עמד בהלם. 

    הביט בחבריו, כולם לבושי מדים שחורים חגורי כלי נשק וציוד נוסף כקלגסים, והנה עומד מולם מעיז ומפריע 'לשיטה'...,

    "אני לא מדבר אנגלית" ניסה שיטה חדשה,

    "אני לא מדבר ספרדית" המשכתי, "תביא דובר אנגלית או תחזיר לי את ה-'סוויס סט'" 

    האיש הסתלק. התור החל להצטבר, אם כי לא יותר משלושה ארבעה.

    האיש חזר עם דייל קרקע שהביט בי ואמר באנגלית כמתורגמן,

    "אסור להעלות למטוס כלי נשק, או חפצים העלולים לשמש כנשק, מצטער"

    "נראה לך שאני לא מבין מה קורה?!-, אני מבין את נושא הביטחון מצוין. יחד אם זאת, אני מבקש מאיש הביטחון שלא להחרים את הפריט שלי. שכחתי אותו בתיק הקטן ויש בפני כמה אפשרויות, כי יש הרבה זמן עד להמראה שלי. אבל הוא, בחר להחרים ללא רישום, ללא טופס, ולי זה נראה כמו גניבה פשוטה" אמרתי, מצביע על איש הביטחון שביטחונו פג כבר מזמן.  

    הדייל תרגם מה שאמרתי כשאני ממשיך ומדבר תוך חיתוך דבריו,

    "זכותי לשלוח את הסט הזה במטען. הוא חשוב לי. אני רוצה לחזור בתהליך לאחור. לבוא שוב אחרי שאמסור את הסט כחבילה כמטען, נוסף על התרמיל הגדול שלי שמסרתי כמטען. או, שייתנו לי להכניס את הסט לתרמיל הגדול, עדיף לי. אני עומד על כך. לאף אחד אין רשות לקחת ממני חפץ ללא רישום. סתם כך לקחת מטעם או בשם ביטחון...".  

    הדייל הסביר לשוטר הביטחון שראה כי 'ניתקל חזיתית' ושלח איתי שוטר ובידו 'הסט השוויצרי' למסור אותו כמטען, וכך היה. הסט שנארז במעטפה חומה ל-'קרגו', נמצא אצלי עד היום.  

    מוצ'ילר אמריקאי שראה את המתרחש ניגש אלי ואמר ש "בארה"ב זה לא היה עובד". לא נכנסתי לוויכוח איתו, כי גם בארה"ב זה היה עובד אילו מצבי שם היה זהה למצבי כאן. אם יש זמן, אין לחץ ובעל המכשיר לא מוכן למסור אותו, זו זכותו למסור עוד מטען, מדוע לוותר?!  

    כך הסתיים ביקור חטוף במדינת אל סלבדור.  

    ***  

    הנחיתה בלימה-פרו הכניסה אותי לזרימה מהירה ודינמית, שכן עשרות 'סוכני נהגי מוניות' שהמדינה ממש מאפשרת להם 'לגנוב' מהתיירים בשם הסדר והשירות הטוב.  

    בכלל, ברחבי אמריקה המרכזית ופרו בדרומית, לא כולל ארגנטינה וברזיל, שם לא נתקלתי בתופעה זו, תייר קודם כל 'גרינגו', זר כדימוי כולל לתייר מערבי עשיר ומפונק שיש לנצל ואף לגזול אותו, 'לסחוט אותו עד לשדו כי יש לו'..., שמעתי מדריכים מקומיים מתרגמים את 'התפיסה המקומית הזו' לאנגלית, תוך התנצלות. כי מדריך חש שאין זה מכובד לבני ארצו לפשוט יד, או להיצמד באופן מטריד לתיירים שאיתו.

    בוודאי ישנם יפיי נפש שיאמרו כי צריך לתת 'לאומללים' הללו 'לקחת' מאיתנו, כי מדובר תמיד בגרושים מבחינתנו 'בני המערב ברי המזל'. אז אני, לאחר ניסיון לא מועט, קובע שזה קשקוש מקושקש. אומללים יש בכל מדינה. נכון, הרבה מידי בדרום אמריקה. ההוצאה היומית, תרומתו של טרמילר לכלכלת מדינה מטויילת, עומדת על כמאה דולר ליום בממוצע, כולל טיסות פנים כניסות לאתרים וכדומה. זה לא כסף קטן לטרמילר או לתרמילאי בכלל, ולתרמילאי ישראלי בפרט.

    הבעיה, שההכנסה מתיירות מתחלקת לא נכון, ואני לא אתקן את העיוות הזה. בנמלי תעופה ומקומות שופעי תיירות נמצאים, לא הרוב הדומם האומלל, אלא דווקא אלה 'מעמידי פנים' 'יונקי' טיפים חינם, תוך הטרדה רבה. אלה, הגובים מחירי עושק כמו עשרות 'סוכני מוניות' המקבלים פניך בואך לנמל התעופה של לימה, 'גזלה בידי מורשה' ממש. אלה מחזקים את דבריי.

    'סוכן מוניות' לבוש 'מדי שרד', מכנסיים שחורים וחולצה לבנה, ענוב בעניבה שחורה. לעיתים, יחבוש כובע מצחייה לשוות לעצמו מראה רשמי עד כמה שניתן. על צווארו תולה על שרוך צבעוני רחב, לוח פלסטי שקוף בגודל כף יד, ובו 'מחירון' רשמי כביכול. לדוגמה, רשום מחיר נסיעה 'לימה- 70 סול' (12 ק"מ לעיר. או יקר יותר, 16 ק"מ למיאפלורס) משמעותם בזמן הגעתי 17 דולר.

    מדריך 'לונלי פלנט' מרמז על עלות של 1.5 דולר למונית בעיר. אז זה לא נראה לי ושילחתי את 'הסוכנים הטורדנים לאלף עזאזל, אפילו אם אצטרך לצאת מהשדה כ 300 מ' הליכה לקחת אוטובוס (ע"פ המדריך) '..., אבל מתברר שכאשר אתה מראה נחישות, הסוכן מגיע עד תשישות ונכנע!-, יותר משני נהגים הסכימו לקחת אותי תמורת 10 -15 סול כ 2.5-3.5 דולר! כן, גם למיאפלורס. 

    הנה, למרבה מזלו עמד לפניי האמריקאי שאמר לי 'שבארה"ב לא הייתי מצליח'..., עמד חסר עונים דחוס בין שני 'סוכני מוניות' המשדלים אותו 'לקבל מהם שרות הסעה'..., על פי פניו שאורו באושר כשקראתי לו, הגיע אליי בדילוגים כשכל ציודו נע עליו מצד לצד מאיים ליפול. צירפתי אותו לנסיעה שלי על חשבוני.  

    הגענו למלון 'אייפל'. משהו של שני כוכבים בישראל אבל כאלה שגם לא נצבעו הרבה זמן. הייתה זו המלצת נהג המונית שכל הדרך פטפט וניסה למכור לנו זונות, מסג', ליווי וביזאר. כמעט שנפרדנו לשלום, אך פקידת קבלה, אשה מבוגרת כבת שישים וחמש, הסבירה לי 'מה המחיר' בנוכחות הנהג 'הקורץ' לה.

    עליתי לבחון את החדר וירדתי לשאת ולתת על המחיר, כשאני מסרב לשלם 50 סולס ומוכן לשלם חצי. גמרנו על 30 סול.

    הנהג התעייף מהר ונעלם בחשיכה. 'הוא כבר יגיע לקבל את שלו מאוחר יותר'. האמריקאי המשיך אתו למקום זול יותר.  לאחר 'מחשבה נוספת', דרשה 'הפקידה המנוסה' מינימום 40 סולס. שילמתי ועליתי לחדר חם לח וללא מיזוג בקומה הרביעית בבניין של חמש קומות וגג.

    התקלחתי ויצאתי אל הלילה הלח. לחות ברמה של נשימת אדי כוס תה. השעה הייתה תשע וחצי בערך ואני צעדתי מת מרעב. אחרי חמש דקות נחשפתי לחזיתם של מלונות פאר, מולם פארק מעוצב ומרכז בילוי מפואר. התהלכתי בו עובר מסעדות ופאבים, גלידריות ובתי קפה. עוד אני יורד במדרגות ומתרשם מיופיו של המקום, שמתי לב כי חלק מבעלי העסקים מקפל ציוד.

    כן, עיר בירה לחוף הפסיפיק בקיץ, נסגרת בשעה עשר. טרפתי מזון מהיר במזנון ששמח ללקוח נוסף משהו כמו מקדונלדס פרואני. האמת שבחשש כבד סיימתי לאכול הכל, מרגיע את ביטני ויצאתי לצעוד אל מחוץ לפארק אל הרחוב הראשי, להתרשם מלימה. עשרות אנשי בטחון חמושים במדים שונים המייצגים גופים שונים, גרמו לי לחוש שלא בנוח...  

     

    ה-'אייפל' מנוכר. 'אעבור מחר אל ה-'ספניש הוסטל' אל גגו אל החדר הזה' חשבתי...

    לפניכם קצה חולצותיי והסומבררו שלי, התואמים לאווירת הצניעות האותנתית  

    (המשך בפוסט 46)  


    לנוחיותך קישוריות לפוסטים בבלוג 'מסע חיי' / הטרמילר

    הקדמה, טירמלתי בג'ונגל האדם והטבע 

    מבוא ופוסט 1  
    פוסט 2
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=950893
    פוסט 3
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=954466

    פוסט 4
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=954481
    פוסט 5
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=954492
    פוסט 6
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=960021
    פוסט 7
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=960103
    פוסט 8
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=960129
    פוסט 9
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=960313
    פוסט 10
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=960343
    פוסט 11
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=971571
    פוסט 12
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=981165
    פוסט 13
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=990816

    פוסט 14
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=999423
    פוסט 15
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1009138
    פוסט 16
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1014746
    פוסט 17
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1018609
    פוסט 18
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1026151
    פוסט 19
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1030139
    פוסט 20
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1035851
    פוסט 21
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1039854   
    פוסט 22
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1046725 
    פוסט 23 
    http://drror.cafe.themarker.com/view.

    דרג את התוכן:

      תגובות (120)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/10/09 21:58:

      תודה לכם המככבים

       

        28/10/09 11:58:

      צטט: יהודית מליק-שירן 2009-10-28 09:00:59

      הו דרור,דרור

      איך אתה עושה לי את זה, כבר מהמילה הראשונה
      אני יוצאת איתך למסע מרתק, סוחף בנופים, בחוויות

      חלום חיי היה להגיע לפרו, לא יודעת כרגע אם אגשים אותו, אך יודעת בבירור שאיתך כל שבוע אני במקום אחר במסעותיך המפרים, יכולת להיות מדריך תיירים ולא טרמילר. אתה עושהזאת בחן שופע.

      תודה על הטיול המעשיר. אשוב

       

      יהודית מליק-שירן משוררת וסופרת מוכשרת,

      מה אומר לך, מה? 

       

      שפרו מחכה לך,

      שתרבותה פורחת,

      שדבר לא ישתנה שם בתקופת חיינו,

      שאני חושק בנופיה,

      אוהב את ריחותיה,

      חי את מראותיה, ומתגעגע נורא...

       

      שכל כך משמח לקרוא שכך,

      שטירמלתי עד הרגע

      ואטרמל גם הלאה כי זה כל כך טוב לי

      וחשוב גם לך.

      שובי,

      אהיה כאן

       

      תודה רבה

       

       

        28/10/09 11:52:

      צטט: r i n a 2009-10-28 07:04:13


      דרור, דרור...

      רק הצילום של הבלוג פותח את הצ'אקרה של הלב

      אין יותר מרתק ממסעות חיים

      אני אמשיך לעקוב

      תודה תודה רבה.

      אשמח מאד רינה יודע שאת מטיילת המעריכה את המרחב התרבותי האחר,

      להתראות

       

      הו דרור,דרור

      איך אתה עושה לי את זה, כבר מהמילה הראשונה
      אני יוצאת איתך למסע מרתק, סוחף בנופים, בחוויות

      חלום חיי היה להגיע לפרו, לא יודעת כרגע אם אגשים אותו, אך יודעת בבירור שאיתך כל שבוע אני במקום אחר במסעותיך המפרים, יכולת להיות מדריך תיירים ולא טרמילר. אתה עושהזאת בחן שופע.

      תודה על הטיול המעשיר. אשוב

        28/10/09 07:04:


      דרור, דרור...

      רק הצילום של הבלוג פותח את הצ'אקרה של הלב

      אין יותר מרתק ממסעות חיים

      אני אמשיך לעקוב

        27/10/09 08:37:

      צטט: שרה קונפורטי 2009-10-27 04:41:27


      אחזור שוב,

      לתגובה,

      שיהיה יום מקסים,

      שרה קונפורטי,

      www.sarakonforty.com

       

      תודה רבה שרה. תמיד אשמח לראותך

        27/10/09 04:41:

      אחזור שוב,

      לתגובה,

      שיהיה יום מקסים,

      שרה קונפורטי,

      www.sarakonforty.com

        26/10/09 22:04:

      צטט: נקודה שבלב 2009-10-26 20:54:51

      צטט: הטרמילר 2009-10-23 11:49:35

      צטט: *עדינה* 2009-10-23 09:25:13

       

      למה הפסקת במתח?

       

      להאריך ולהשהות את הסיום :)

      חבריקו

      תשובה מצויינת  !!!!!!!!

       

      אתה יודע שאני 'משתתפת' במסע

      כקוראת אדוקה שלך

      תמיד מחפשת

      תמיד נלהבת

      לקרוא על

      החוויות האנושיות שלך.

      ולעולם לא אשכח

      את אותה המקלחת

      בארץ נידחת....מודה.

      האם יש עוד משהו כזה ב'קנה'?....מצפה.

      תודה רבה, עדינה אחת מהחברות הקרובות ביותר, אני מת עליה, שנונה.  

      שובבה את ! 

      שווה לצפות.... :)

       

        26/10/09 20:54:

      צטט: הטרמילר 2009-10-23 11:49:35

      צטט: *עדינה* 2009-10-23 09:25:13

       

      למה הפסקת במתח?

       

      להאריך ולשהות את הסיום :)

      חבריקו

      תשובה מצויינת  !!!!!!!!

       

      אתה יודע שאני 'משתתפת' במסע

      כקוראת אדוקה שלך

      תמיד מחפשת

      תמיד נלהבת

      לקרוא על

      החוויות האנושיות שלך.

      ולעולם לא אשכח

      את אותה המקלחת

      בארץ נידחת....מודה.

      האם יש עוד משהו כזה ב'קנה'?....מצפה.

        26/10/09 07:51:

      צטט: naomi P 2009-10-26 07:00:30

      נהדר מסע חייך.

      אני קוראת

      ונהנת.

       

      מרכז אמריקה

      נפלא.

       

      תודה

      דע לך

      הרבה מטיילים  מעטים בוחרים לתעד

      בדרכך.

       

      אהבתי את הדרך שלך*

       

       

       

      תודה רבה לך נעמי, אני חש סיפוק שכך.

       

        26/10/09 07:49:

      צטט: ~בועז22~ 2009-10-26 01:07:39


      הסקירה ההיסטורית הוסיפה

      לעניין !!!

      תודה על הטיול!

      תודה בועז

       

        26/10/09 07:00:

      נהדר מסע חייך.

      אני קוראת

      ונהנת.

       

      מרכז אמריקה

      נפלא.

       

      תודה

      דע לך

      הרבה מטיילים  מעטים בוחרים לתעד

      בדרכך.

       

      אהבתי את הדרך שלך*

       

       

       

        26/10/09 01:07:


      הסקירה ההיסטורית הוסיפה

      לעניין !!!

      תודה על הטיול!

        25/10/09 21:43:

      צטט: reuven1111 2009-10-25 20:54:44

      חבר שלי

      חתיכת מסע חיים צברת לך.

       

       

      תודה רבה. בהחלט נכון ואתה?

        25/10/09 20:54:

      חבר שלי

      חתיכת מסע חיים צברת לך.

       

        25/10/09 20:45:

      צטט: אישה1 2009-10-25 19:04:37


      אני מבינה שהכותרת הייתה אמורה להחסיר מליבנו פעימה...מופתע

      אז המזימה צלחה!

      בכל מקרה, עדיף מקדונלד'ס חטוף בסגנון פרואני מאשר טרמילר חטוף בסגנון ישראלי!קריצה

      שבוע טוב,

      דינה

       

      דינה יקרה, אילו הייתי נחטף באמת וקורא לעזרה

      והייתי נענה כפי שנעניתי כאן,

      הייתי צריך להבין שעדיף להצטרף למחתרת הסנדניסטית או הפרואנית,

      ולוותר על תשלום מיסים בישראל,

      בעיקר מיסי מים שמתחרים בארנונה !!! (לא קשור סתם רלוונטי לשעת חדשות..)

      אכן, רציתי כותרת ברת מסר לזמן החטוף אותו השקעתי ברוב מדינות מרכז אמריקה,

      שבאחת מהן שהיתי גם, ולזמן קצרצר.

       

      "ביקור חטוף באל סלבאדור", כותרת ארוכה ולא מגרה.

      רק הורדתי את המילה ביקור והנה לך כותרת נפלאה,

      שגם היא לא השיגה את מטרתי.

       

      מתברר כי בדה מרקר כותרת כמו "פרידה" ואני מניח שגם "בגידה" ו "גרושים קשים"

      מביאים מיד ביקור וצפיה.

       

      עכשיו ברצינות,

      ראשית תודה לך שאת במסע הזה.

      שנית תודה שאת מגיבה משתדלת וכותבת תמיד תמיד נחמד בהומור ובעומק סביר,

      גם כשאת מאוכזבת משהו. אבל, אני מבטיח לך שאמשיך לחשוב לא מעט על כותרת טובה

      שתבטא תמיד את תכולת הפוסט.

       

      :) שנמשיך?!  

      יופי זה כייף, בואי  

        25/10/09 19:04:


      אני מבינה שהכותרת הייתה אמורה להחסיר מליבנו פעימה...מופתע

      אז המזימה צלחה!

      בכל מקרה, עדיף מקדונלד'ס חטוף בסגנון פרואני מאשר טרמילר חטוף בסגנון ישראלי!קריצה

      שבוע טוב,

      דינה

        25/10/09 18:23:

      צטט: ♥ניתי♥ 2009-10-25 16:13:42


      אני נסעתי 18 שעות מפנמה סיטי לקוסטה ריקה. שראיתי את האוטובוסים שעוברים בכל מרכז אמריקה החלטתית שזה קשה לי מדי.

      מחכה לראות חוויות מפנמה.

       

      זהו, שדילגתי על העולם הזה ישר לפרו חומד לא הייתי בפנמה , מיותר היה לי גם לא קוסטה ריקה וניקראגואה ולא הונדורס :)

      יש לפרו.
        25/10/09 18:20:

      צטט: ליאורה בן יצחק 2009-10-25 14:15:10


      במזג אוויר טוב או רע העיקר מצב הרוח :)

      תודה , דרור

      כפי שיתברר היעקר החברותא (ה)

      תודה רבה ליאורה

        25/10/09 18:19:

      צטט: ליריתוש 2009-10-25 10:02:10


      עוד פרק מדהים במסע המופלא והאמיץ, שגם גרם לי כמה דפיקות לב...

      ותודה על המידע על מה שקרה לך בשדה התעופה, לכל אחד יכולה להיות שכחה פשוטה כזו.

       

       

      :) או, הוצאת את המוץ טוב שלקחת משהו. תודה רבה  לירית

       

        25/10/09 16:13:


      אני נסעתי 18 שעות מפנמה סיטי לקוסטה ריקה. שראיתי את האוטובוסים שעוברים בכל מרכז אמריקה החלטתית שזה קשה לי מדי.

      מחכה לראות חוויות מפנמה.

        25/10/09 14:15:


      במזג אוויר טוב או רע העיקר מצב הרוח :)

      תודה , דרור

        25/10/09 10:02:


      עוד פרק מדהים במסע המופלא והאמיץ, שגם גרם לי כמה דפיקות לב...

      ותודה על המידע על מה שקרה לך בשדה התעופה, לכל אחד יכולה להיות שכחה פשוטה כזו.

       

       

        24/10/09 21:30:

      צטט: לולה בר 2009-10-24 19:48:08

      תודה דרור.

      נהניתי מאד מהפוסט שכולל סקירה נרחבת למדי על המצב הסוציו-אקונומי בדרום אמריקה.

      כמובן שהקטעים עם נהגי המוניות מעלים חיוך והקטע בנמל התעופה עם איש הבטחון, אותי היה מלחיץ מאד והזכיר לי חוויה פרטית אבל בקטן יותר, גם כן בגלל סט למניקור.

       

      נהגי המוניות הם עם מיוחד, אבל תיאורי העוני הרסו אותי...

       

       

      שבוע טוב שיהיה

       

       

       

      אני כל כך שמח שהשיתוף מעלה אצל כל אחד מחברי למסע חוויה משלו,

      זו עצם מטרתי בסיפורי, להאיר לאתגר ולעורר,

      תודה רבה לולה

      :) שבוע נפלא

       

        24/10/09 21:28:

      צטט: מרוית באהבה... 2009-10-24 18:34:12


      המסע ממשיך ומרתק.

      ואני עודני אחריו נסחפת.

      מקסים יקירי!

      יופי, תודה רבה. :)

       

        24/10/09 21:27:

      צטט: אדריכלית עדנה מור 2009-10-24 15:58:16

      חייך עתירי אקשן, דרור, יקירי...קריצה

      חחח... ממש לא, אבל המסע מכיל הרבה אקשן, בהחלט כן, תודה עדנה :)) 

       

        24/10/09 21:26:

      צטט: הרואה בקלפים 2009-10-24 12:30:02

      מרתק, בהחלט עושה חשק לארוז תרמיל ולצאת למסע.

      תודה רבה, אז קדימה... לתכנן מועד :)

       

       

        24/10/09 21:25:

      צטט: דינמיקה 2009-10-24 11:05:49

      כשפתחתי את המייל ממך חשבתי לרגע שנחטפת...:-)

      כרגיל, פוסט מרתק.

      לאור ויתורך על המשך הנסיעה באוטובוס של "קינגס" מסתבר, שגם מוצ'ילר מובהק כמוך נוטה להתפנק לעתים...

      וכן, ההתמקחות על המחיר אינה המצאה יהודית או ישראלית דווקא. 

      גם בנתב"ג החרימו לי מספריים לציפורניים בלי שום טופס - סחתיין על התושיה שלך!

      המשך לכתוב ולסקרן.

      * 

       

      :) .... תודה רבה רבה

       

        24/10/09 21:24:

      צטט: תמי ! 2009-10-24 10:59:56

      צבעוני... כמו הכתיבה שלך.

       

      וואלה?! תודה

        24/10/09 19:48:

      תודה דרור.

      נהניתי מאד מהפוסט שכולל סקירה נרחבת למדי על המצב הסוציו-אקונומי בדרום אמריקה.

      כמובן שהקטעים עם נהגי המוניות מעלים חיוך והקטע בנמל התעופה עם איש הבטחון, אותי היה מלחיץ מאד והזכיר לי חוויה פרטית אבל בקטן יותר, גם כן בגלל סט למניקור.

       

      נהגי המוניות הם עם מיוחד, אבל תיאורי העוני הרסו אותי...

       

       

      שבוע טוב שיהיה

       

       

       

        24/10/09 18:34:


      המסע ממשיך ומרתק.

      ואני עודני אחריו נסחפת.

      מקסים יקירי!

      חייך עתירי אקשן, דרור, יקירי...קריצה
        24/10/09 12:30:
      מרתק, בהחלט עושה חשק לארוז תרמיל ולצאת למסע.
        24/10/09 11:05:

      כשפתחתי את המייל ממך חשבתי לרגע שנחטפת...:-)

      כרגיל, פוסט מרתק.

      לאור ויתורך על המשך הנסיעה באוטובוס של "קינגס" מסתבר, שגם מוצ'ילר מובהק כמוך נוטה להתפנק לעתים...

      וכן, ההתמקחות על המחיר אינה המצאה יהודית או ישראלית דווקא. 

      גם בנתב"ג החרימו לי מספריים לציפורניים בלי שום טופס - סחתיין על התושיה שלך!

      המשך לכתוב ולסקרן.

      * 

       

        24/10/09 10:59:
      צבעוני... כמו הכתיבה שלך.
        24/10/09 10:58:

      צטט: הטרמילר 2009-10-22 21:08:17

      צטט: תמי ! 2009-10-22 18:57:13


       

      היי!

      בובות דאגה!

      רק בשביל הפיקאנטיות

      לא קשור אמנם

      אבל צבעוני.....

      לא הבנתי איך קשור עניין מכירת בובות 2 ס"מ לפוסט, 

      אשמח לקבל רמז, תודה 

       

       

       

        24/10/09 10:36:

      המסע המדהים שלך ממשיך לרתק. אני יודע שזה בלתי נמנע רק הייתי מוותר על האכסניות הדחוסות ועל הויכוח שנדרשים להם עם כל כרישי התיירים. בטח גם אתה היית מוותר... חוץ מזה נפלא.
        24/10/09 10:19:


      דרור

      עם כל פרק ופרק

      זה הרבה יותר

      מרתק,

      מחכה כבר

      בקוצר רוח לפרק הבא........

        24/10/09 10:11:

      צטט: ron294 2009-10-24 10:02:43

      תשמע אתה כובש עולם ומלואו

      ועם חוויות כאלו  כדאי שתציע לי להצטרף

      אני שגדלתי בין הנופים האלה וכה מתגעגע אליהם.

      אשוב עם צאת... 

      רון אני חושב עליך המון. על איך איש בן ספרד ושפתה שגדל על שירתה וגדולתה שאוהב כל כך את הנופים של כיבושיה עבר לכיבושי אהבה בינו לבינה בעברית כה רהוטה.

      בעצם פתאום אני חושב שאני יודע. לקחתה את כל עוצמת ההוויה של מכורתך והעברת אותה שיעתקת למולדת עמך וכל תשוקתך לאדמתה. או שלא :) ודווקא לאשה כאשה. טוב, אמשיך להנות מעצם עוצמת כל מילה וחיבורה.

      גאה על שותפותך במסע שלנו. רון, לפנינו עוד כל הרפתקאותי בתפארתה ומלוא יופיה של הכבושה, יבשת אמריקה הלטינית. בוא אחרי, נמשיך...

       

        24/10/09 10:02:

      תשמע אתה כובש עולם ומלואו

      ועם חוויות כאלו  כדאי שתציע לי להצטרף

      אני שגדלתי בין הנופים האלה וכה מתגעגע אליהם.

      אשוב עם צאת... 

        24/10/09 08:58:

      צטט: forte nina 2009-10-24 06:11:33


      לדעתי קראתי ראשונה את הפוסט

      אך בגלל שאני באמצע רישום הגעתי אחרונה

      הכי אהבתי את המסע הזה

      משהו בוגר כזה הרגשתי.

      חוץ מהעובדה שכל פעם כשאני חושבת

      מה הייתי מרגישה שם

      ברור לי שהייתי בעיקר נלחצת פיזית

      מהרטיבות מחוסר הנוחות, יכול להיות

      שצריך לרצות מאוד ואז גם הקשיים המרתיעים

      הופכים לקטנים.

      משום מה אצלי חו"ל מתקשר למוזיאונים[אני יודעת משעמם ..]

      וטיולים אורבניים שזה אומר לפגוש אנשים ..הרבה.

      ניסיתי לחשוב אם נסעתי פעם בשביל נופים..אז אולי שוויץ[כי אנשיה ממש לא לטעמי]

      וספרד [חרשתי 5 פעמים] והיא יפה באופן מדהים.וכמובן

      אמריקה בעיקר נסעתי 10 שעות לראות את הגרנד קניון-מעולם לא ראיתי דבר יפה וטמיר מזה

      היתה לי שם חוויה דתית[ואני ממש לא מאלה]

      גם כמה אזורים באריזונה כמו העיר שדונה[עיר הבנויה באבן אדומה-מדהים]

      וכמובן הרי הרוקי בטנסי המקסימה ובמישגן איפה שגרתי ההרים בצפון

      תודה על החוויה שהבאת-הוקסמתי מהאהבה שלך לעניין

       

      אגלה לך שברגעים הכי בודדים

      כשהכי לא נוח,

      כשרעבים עייפים ומזיעים

      כשמחנק בגרון,

      כשאין אל מי לדבר, את מי לשמוע, למי להקשיב ולהבין,

      דווקא במתחם האורבני זה הכי קשה, לי.

       

      העזיבה של החברותה קשה מהכל

       

      מהאיום על הקיום. מהפיקשוש של לוחות זמנים

      של נסיעות, של כסף, התקעות בשום מקום עם ציוד

      מופקר לכל שודד ורוצח, ללא מפה, ללא מחשב נייח ולא נייד

      עם טלפון נייד שלא קולט ולא נקלט...

       

      להסתובב בעיר לא מוכרת, כששפתה לא מדוברת,

      להיתקל בקשיים עם משטרת גבולות, כוחות בטחון

      הפקה עצמית כירטוס תאום ניידות,

      סדרני מוניות, נהגי מוניות ושאר גזלני תיירים מהסוגים השונים

       

      עיר חדשה אזור ידוע כמסוכן,

      חושך, חם, לח...

       

      אובדנה של חברותה קשה מכל,

      כי היא העושה מסע למה שהוא,

      רוחני, דתי, ערכי חוויתי... 

      רק היא.

       

      וכאן בקפה הדבר דומה פנינה,

      החבורתה היא הכל!

       

      תודה חברה טובה ומקפידה

      לא חשוב שתגיעי ראשונה או אחרונה חשוב שתגיעי ואדע :)) 

       

       

        24/10/09 08:44:

      צטט: יולנטה 2009-10-24 00:43:04


      היי דרור

       

       

       צילומים מדהימים

      ניסוחים מקסימים

      הפוסטים שלך משכרים

       

      רק לטייל

       

      יולי

       

      יולי יקרה,

      כטיילת וותיקה

      אני מוחמא מאד מתגובותיך

      ומודה לך מאד על השתתפותך במסע בכייף שכזה, 

      שבת שלום

       

      רק טוב שיהיה,

      בטיול במסע בתיור במבט

      ובהנאה ממה שיש 

      בבריאות טובה

      אמן 

       

        24/10/09 06:11:


      לדעתי קראתי ראשונה את הפוסט

      אך בגלל שאני באמצע רישום הגעתי אחרונה

      הכי אהבתי את המסע הזה

      משהו בוגר כזה הרגשתי.

      חוץ מהעובדה שכל פעם כשאני חושבת

      מה הייתי מרגישה שם

      ברור לי שהייתי בעיקר נלחצת פיזית

      מהרטיבות מחוסר הנוחות, יכול להיות

      שצריך לרצות מאוד ואז גם הקשיים המרתיעים

      הופכים לקטנים.

      משום מה אצלי חו"ל מתקשר למוזיאונים[אני יודעת משעמם ..]

      וטיולים אורבניים שזה אומר לפגוש אנשים ..הרבה.

      ניסיתי לחשוב אם נסעתי פעם בשביל נופים..אז אולי שוויץ[כי אנשיה ממש לא לטעמי]

      וספרד [חרשתי 5 פעמים] והיא יפה באופן מדהים.וכמובן

      אמריקה בעיקר נסעתי 10 שעות לראות את הגרנד קניון-מעולם לא ראיתי דבר יפה וטמיר מזה

      היתה לי שם חוויה דתית[ואני ממש לא מאלה]

      גם כמה אזורים באריזונה כמו העיר שדונה[עיר הבנויה באבן אדומה-מדהים]

      וכמובן הרי הרוקי בטנסי המקסימה ובמישגן איפה שגרתי ההרים בצפון

      תודה על החוויה שהבאת-הוקסמתי מהאהבה שלך לעניין

        24/10/09 00:43:


      היי דרור

       

       

       צילומים מדהימים

      ניסוחים מקסימים

      הפוסטים שלך משכרים

       

      רק לטייל

       

      יולי

       

        23/10/09 21:35:

      צטט: ש פ י 2009-10-23 20:58:15

      אכן, אכן

      מסע חיים שלם עברת.

      תגיד, כמה כסף הטיול ה"זול" הזה עלה לך?

      התמונה שפרסמת בראשית הפוסט, זה במלון

      היקר עם המזגן או אחד מהמלונות המעפנים?

      לא פחדת להתעמת עם ההוא בשדה התעופה,

      כשלידו החמושים ההם?, לא פחדת להעצר,

      וכל זה תמורת מה? פצירה?

      ;-)

      100 דולר ליום בממוצע... כולל טיסות

      "ספניש הוסטל" זה שעברתי אליו כי היה אקזוטי בן 500 שנה (ללא מיזוג)

      החדר על גג המבנה גג מלא עציצי ענק, פאב מסעדה... מדליק

       

      לא רק שלא פחדתי, גם את אם יקרה לך אין לך מה לפחד כי זה רכוש שלך והם חייבים לאפשר לך להטיסו במטען.

      כן פצירה פינצטה, מספריים קיסם והכי, מתנה מזוגתי "אז שאני אגזל?"...

      :) נו, עוד יומיים הילדה בבית. מתוחה?  

       

        23/10/09 21:06:

      צטט: דסיקה 2009-10-23 20:24:18


      עוד חתיכת פאזל במסע המרתק שלך.

      רותקתי*

      :) אחלה

       

        23/10/09 20:58:

      אכן, אכן

      מסע חיים שלם עברת.

      תגיד, כמה כסף הטיול ה"זול" הזה עלה לך?

      התמונה שפרסמת בראשית הפוסט, זה במלון

      היקר עם המזגן או אחד מהמלונות המעפנים?

      לא פחדת להתעמת עם ההוא בשדה התעופה,

      כשלידו החמושים ההם?, לא פחדת להעצר,

      וכל זה תמורת מה? פצירה?

      ;-)

        23/10/09 20:24:


      עוד חתיכת פאזל במסע המרתק שלך.

      רותקתי*

        23/10/09 19:49:

      צטט: גלור ניקה 2009-10-23 19:26:46

       טוב היה לי לקרוא אותך עכשיו

      מאוד טוברגוע

      אני שמח ניקה, מאד נעים לקרוא שכך, תודה רבה 

       

        23/10/09 19:48:

      צטט: ענף 2009-10-23 19:26:02

      איפה החטיפה....

      ולמה החזירו אותך בכלל

      להוציא לנו עם הנשמה ?

      יפה,נהנה מכל קטע

      יודה

      :)) אחלה, יודה תודה רבה

       

        23/10/09 19:26:

       טוב היה לי לקרוא אותך עכשיו

      מאוד טוברגוע

        23/10/09 19:26:

      איפה החטיפה....

      ולמה החזירו אותך בכלל

      להוציא לנו עם הנשמה ?

      יפה,נהנה מכל קטע

      יודה

        23/10/09 18:20:

      צטט: אביה אחת 2009-10-23 18:12:39


      טרמילר -

      תודה על עוד פרק במסע

      אוהבת את כתיבתך

      מחכה לעוד

      שבת טובה

       

      נטולת כוכביא

      בבקשה, תודה רבה לך אביבה

      שבת נהדרת

       

        23/10/09 18:19:

      צטט: יצירתית 2009-10-23 18:06:12

      שוב ניהניתי מסיפור חוויותיך!

      תודה על רגעים מרתקים ומעניינים...

      שתמשיך במסע!

      נהדר שכך. בבקשה ואמשיך, הישארי איתנו במסע צחקנית יצירתית

       

        23/10/09 18:18:

      צטט: anaatti 2009-10-23 15:48:39

      דרך המילים היא דרך השיתוף שלנו בחוויותיך,,

       אתה מפליא לצייר את הנופים הסיטואציות התחושות והרגשות,,

       עוטף את כל האוירה ומעביר אותה אלינו בצורה נהדרת

       

      תודה דרור *

      תודה רבה רבה אני מאד שמח שכך

       

        23/10/09 18:12:


      טרמילר -

      תודה על עוד פרק במסע

      אוהבת את כתיבתך

      מחכה לעוד

      שבת טובה

       

      נטולת כוכביא

        23/10/09 18:06:

      שוב ניהניתי מסיפור חוויותיך!

      תודה על רגעים מרתקים ומעניינים...

      שתמשיך במסע!

        23/10/09 15:48:

      דרך המילים היא דרך השיתוף שלנו בחוויותיך,,

       אתה מפליא לצייר את הנופים הסיטואציות התחושות והרגשות,,

       עוטף את כל האוירה ומעביר אותה אלינו בצורה נהדרת

       

      תודה דרור *

        23/10/09 15:01:

       

      צטט: שירעד 2009-10-23 13:53:27


      הרבה זמן לא קראתי אותך ושכחתי כמה שהכתיבה שלך סוחפת

      ומציירת תמונה כה מוחשית שמא נוכחתי באותן סיטואציות רחוקות ומתוקות בעצמי

      <אני לא, אבל אין טעם לזרוע מלח על מקומות שגם ככה אין בהם פצעים צוחק>

       

      מה שכן, אני חופשי מקנאה בחוויות המהימות שעברת וזבכרונות שזכית לצבור

      <קינאה בריאה, לא מהסוג ש'למה הוא כן' אלא של 'למה לאני לא' קריצה>

      אם כי הזכות והתענוג הם שלנו שאנחנו לפחות ניזונים מה'לפטאובר'ס'

      שזה גם סוג של חוויה בפני עצמה

       

      מפואר אתה

      שב"ש

       

      או תודה רבה.

      זה כייף לקבל מכותבת,

      טקסט ממשי

      לא רק כיכוב :)

       

      זה לפטאובר'ס זה?!

      זה הכי קרוב לאמת. חחח...

       

      הכתיבה שלך יפה מאד ואני מניח שאקרא תאורים ממסע משלך

      כבר עוד חג או שניים, כשהילדים יהיו אצלו ואת תביני שיש כאן הזדמנות למנף גם להנאות ומצב רוח

      ואני תמיד אשמח להיות לך לעזר תמשיכי לטייל במסע בכייף  :))

       

      שב"ש

        23/10/09 14:56:

      צטט: הכי הכי 2009-10-23 12:57:13

      מככבת

      אקרא בשבת

       

      תודה רבה. אשמח שתחזרי אחרי הקריאה :))

        23/10/09 14:38:

      צטט: ליבלוב 2009-10-23 12:15:48


      עוד סיפור מאלף מרתק שלך.

      אני נהנית!

      תודה וסופ"ש טוב

      היי תודה תודה מאד משמח אותי וסופ"ש נהדר גם לך

       

        23/10/09 13:53:


      הרבה זמן לא קראתי אותך ושכחתי כמה שהכתיבה שלך סוחפת

      ומציירת תמונה כה מוחשית שמא נוכחתי באותן סיטואציות רחוקות ומתוקות בעצמי

      <אני לא, אבל אין טעם לזרוע מלח על מקומות שגם ככה אין בהם פצעים צוחק>

       

      מה שכן, אני חופשי מקנאה בחוויות המהימות שעברת וזבכרונות שזכית לצבור

      <קינאה בריאה, לא מהסוג ש'למה הוא כן' אלא של 'למה לאני לא' קריצה>

      אם כי הזכות והתענוג הם שלנו שאנחנו לפחות ניזונים מה'לפטאובר'ס'

      שזה גם סוג של חוויה בפני עצמה

       

      מפואר אתה

      שב"ש

        23/10/09 12:57:

      מככבת

      אקרא בשבת

        23/10/09 12:15:


      עוד סיפור מאלף מרתק שלך.

      אני נהנית!

      תודה וסופ"ש טוב

        23/10/09 11:54:

      צטט: טהור 2009-10-23 10:41:41

       פוסט נחמד מאד

       

       אתה לא פרייר של אף אחד

       

       שבת -שלום

       

       

      מילא שאני לא, לאור ספרי אני מקווה שאחרים יקבלו את אותה תעוזה וביושרה

      ויטיילו בעולם הזה בין גבולות מדיניים ככל שיחפצו ללא הפרעה ממורא,

      אך בזהירות הנדרשת, בהחלט.

      שבת שלום לך  

        23/10/09 11:51:

      צטט: לומפומפיר 2009-10-23 10:19:47

      מפוסט לפוסט שלך גובר בי הרצון לקחת מקל, לקחת תרמיל, ולצאת לחוות עולם.

      תודה רבה רבה על השיתוף.

      לכשתעשה זאת ספר לי שאמחה לך כפיים, אולי אף אבוא לכברת דרך תלוי לאן יהיו פניך. תודה רבה

       

        23/10/09 11:50:

      צטט: אקובילדינג 2009-10-23 10:09:42

      סיפור סוחף...

      מחכה להמשך:)

      מצליחה לראות עולם דרך הבלוג....

      נהדר אני מאד שמח שכך, יש למה לחכות.

       

        23/10/09 11:50:

      צטט: רומפיפיה 2009-10-23 09:45:39


      ואיתך אני מצליחה לראות עולם...

      תודה יקר על השיתוף...

      אין לך מושג כמה זה משמח אותי. תודה

       

        23/10/09 11:49:

      צטט: *עדינה* 2009-10-23 09:25:13

       

      למה הפסקת במתח?

       

       

       


      להאריך ולשהות את הסיום :)
        23/10/09 11:48:

      צטט: דויד גור 2009-10-23 09:09:19

       הכותרת, "חטוף באל סלבדור" נפלאה. הייתי בטוח, לפני הקריאה, שאתה בידי המחתרת העממית לשחרור אל סלבדור, או משהו. :-)

       

      *

      דויד ידידי, אחרי 35 שנות ניהול שיווק בארץ ובעולם,

      נראה לך שכשאחטף תבוא על כך כותרת?...

      הישאר מכוון,

      על הסנדיניסטים דילגתי,

      עכשיו אני צריך לשרוד את עניי פרו...

      באנדים באריקיפה למשל, בקוסקו, מאצ' פיצ'ו, באיי אגם טיטיקקה

      ובדרכים המאיימות שבינהן,

      שלא לדבר על לימה...

      ואני שמח שהערכת את הכותרת,

      ממקצוען זה נשמע בהחלט אחרת, ובעיקר בגלל החרוז :)),

      תודה רבה דויד 

       

        23/10/09 11:42:

      צטט: דיקלה5 2009-10-23 07:56:22


      אני סקרנית...

      גם אני סקרן

       

        23/10/09 11:41:

      צטט: דיקלה5 2009-10-23 07:51:48


      אני סקרנית...

      בבקר כשהתעוררת ידעת היכן אתה

      כל יום?....

      לך *

      בוודאי. גם הכל עבד אצלי כמו שצריך. לא כאב לי הראש. לא הייתה לי צרבת. לא כאב לי הגב ולא משכתי רגל

      בכיתי שרציתי ולא פיהקתי אף פעם, צחקתי הרבה, חיבקתי הרבה התחבקתי הרבה לא קיללתי לא פיללתי, קיוותי פה ושם לדייק כשצריך היה אבל ידעתי כל הזמן היכן אני. חייתי בכונכייה שלי.

      יופי שאת איתנו דיקלה, נמשיך...

       

        23/10/09 11:38:

      צטט: אורנה ע 2009-10-23 07:30:00


      כמה נסיון,הכנה וחכמת חיים צריך למסע כזה.

      מרתק כרגיל.

      נהניתי עד למאד.

      אורנל'ה, יש לך הכל תכנני את מסעך, אעזור לך.

      תודה רבה רבה, נמשיך בחברתך את מסענו המשותף

      גם אני נהנה מאד

        23/10/09 11:37:

      צטט: אור נגוהות 2009-10-23 07:28:22


      תודה דרור על המשך המסע:)

       

      תודה לך, גאה על חברותך ונהנה מחברתך במסע :))

        23/10/09 11:36:

      צטט: ,תשוקי 2009-10-23 06:24:00

      תודה על עוד פרוסה מעוגת המסעות שלך.

       

      שוקי

       

      שוקי ידידי, אני מקווה שאין לך מגבלת סוכר כי יש עוד מספיק מהעוגה.

      אתה אח'לה.

       

        23/10/09 11:34:

      צטט: ף. 2009-10-23 05:45:15

      מרתק.

      כל הכבוד על ההרפתקנות והנחישות.

      תודה.

      בעיקר ללא מורא ופחד מאף אחד.

      רק מהטבע ומנהגיו הבלתי צפויים...

      'הישאר מכוון' (מתורגם) 

      עוד תקרא על אלה גם...

       

        23/10/09 11:32:

      צטט: כש-רונית 2009-10-23 05:42:36

      צטט: כותב בשביל הכיף 2009-10-22 20:49:41


      בפעם הבאה, קח אותי איתך*

       

       גם אותי.

      אם תבטיחי לי שאת מצטרפת לקריאה אני אקרא לך. מבטיחה?

       

       

        23/10/09 11:31:

      צטט: arnonoshri 2009-10-23 05:36:05

      מרתקות חוויותיך המשך טוב ובטוח

       

       


      ידידי ושכני הרפתן זוגתי מתגעגעת לריח הרפת שסולקה מכאן למרכזית... זר לא יבין זאת.

      תודה רבה לך אמשיך מחוזק מברכתך :)

        23/10/09 11:30:

      צטט: o historia 2009-10-22 23:32:33

      ההחלן אחי
      נהדר  הסרט
      הייתה חוזר  היום על הכל?

       

      אהלן ווסאהלן אחויי,

      הסרט נהדר?! מוצא חן בעינך ידידי הסקיפר?!

      התכוונתה לשאול:

      "היית חוזר היום על הכל"? אם כן, אז התשובה שלי ידידי "אני חוזר על הכל ובגדול!".

      אוהב אותך,

      את המוסיקה שאתה שולח

      את הנפש יהודי הומיה שלך

      מרגיש את הגעגוע

      את הכמיהה

      ומקווה לפגוש אותך כאן או בריו

      להתראות חבר יקר

      דרור
        23/10/09 11:25:

      צטט: אהרון... 2009-10-22 22:37:58


      מרתק לקרוא ולהיווכח כל פעם מחדש בהבדלי התרבות בין הדרום אמריקאים ובינינו הישראלים.

       

      שבת שלום, דרור.

       

       

      אנחנו קרבים בצעדי ענק. שבת שלום אהרון ידידי

       

        23/10/09 10:41:

       פוסט נחמד מאד

       

       אתה לא פרייר של אף אחד

       

       שבת -שלום

        23/10/09 10:19:

      מפוסט לפוסט שלך גובר בי הרצון לקחת מקל, לקחת תרמיל, ולצאת לחוות עולם.

      תודה רבה רבה על השיתוף.

        23/10/09 10:09:

      סיפור סוחף...

      מחכה להמשך:)

      מצליחה לראות עולם דרך הבלוג....

        23/10/09 09:45:


      ואיתך אני מצליחה לראות עולם...

      תודה יקר על השיתוף...

        23/10/09 09:25:

       

      למה הפסקת במתח?

       

        23/10/09 09:09:

       הכותרת, "חטוף באל סלבדור" נפלאה. הייתי בטוח, לפני הקריאה, שאתה בידי המחתרת העממית לשחרור אל סלבדור, או משהו. :-)

       

      *

        23/10/09 07:56:

      אני סקרנית...
        23/10/09 07:51:


      אני סקרנית...

      בבקר כשהתעוררת ידעת היכן אתה

      כל יום?....

      לך *

        23/10/09 07:30:


      כמה נסיון,הכנה וחכמת חיים צריך למסע כזה.

      מרתק כרגיל.

      נהניתי עד למאד.

        23/10/09 07:28:

      תודה דרור על המשך המסע:)
        23/10/09 06:24:

      תודה על עוד פרוסה מעוגת המסעות שלך.

       

      שוקי

       

        23/10/09 05:45:


      מרתק.

      כל הכבוד על ההרפתקנות והנחישות.

        23/10/09 05:42:

      צטט: כותב בשביל הכיף 2009-10-22 20:49:41


      בפעם הבאה, קח אותי איתך*

       

       גם אותי.

        23/10/09 05:36:
      מרתקות חוויותיך המשך טוב ובטוח
        22/10/09 23:32:
      ההחלן אחי
      נהדר  הסרט
      הייתה חוזר  היום על הכל?
        22/10/09 22:37:


      מרתק לקרוא ולהיווכח כל פעם מחדש בהבדלי התרבות בין הדרום אמריקאים ובינינו הישראלים.

       

      שבת שלום, דרור.

       

       

        22/10/09 22:37:

      צטט: guitarwoman 2009-10-22 22:14:29


      אוי אני והאסוציאציות שלי....

      אז ככה. גם בארצנו נהגי המוניות עטים על תייר תמים (בטוח) ועשיר (אולי), לא מזמן ידיד אנגלי שילם 100 ש"ח מעזריאלי לתחנה המרכזית....

      דבר שני - אני נורא נלחצת בבדיקות הבטחוניות . בשארל דה גול היתה להם משום מה בעיה איתי, התחילו לשאול אותי במה אני עוסקת וביקשו תעודה שתעיד על כך...לא חשבתי בכלל להתווכח, הוצאתי תעודת עובד סוציאלי בעברית ועד היום לא יודעת מה הבינו מזה....

      חוצמזה קראתי ולמרות האוויר הסתווי הנפלא, חשתי היטב את הלחות. פתאום היה לי מחניק משום מה... :-)

       

      בארץ תייר צריך לקבל הסברה טרום כניסה בה ירשם איך עובדת מונית כאן ומהו מונה.

      צריך לכלוא נהגים כאלה העושים בשמנו הרעוע שמות...

       

      הרגעי, צרפת לא נחשבת :))

      באמת מחניק מאד בלימה בסוף ינואר ראשית פברואר, 90% לחות וחום 30 מעלות בלילה, במיראפלורס הבנויה על מצוקי החוף מעל האוקיינוס עם מאוור (ללא מזגן), אבל מה, מתרגלים.

      תודה אן

        22/10/09 22:31:

      צטט: מילה נוגעת - רחלי 2009-10-22 22:09:31


      אתה צובר חוויות , ואני כבר מיניתי אותך לשגריר שלי בחו"ל .

      מגיע לך כוכב !

       

      למינוי הזה יחלתי , תודה רבה אעשה ככל יכולתי :)) *

        22/10/09 22:14:


      אוי אני והאסוציאציות שלי....

      אז ככה. גם בארצנו נהגי המוניות עטים על תייר תמים (בטוח) ועשיר (אולי), לא מזמן ידיד אנגלי שילם 100 ש"ח מעזריאלי לתחנה המרכזית....

      דבר שני - אני נורא נלחצת בבדיקות הבטחוניות . בשארל דה גול היתה להם משום מה בעיה איתי, התחילו לשאול אותי במה אני עוסקת וביקשו תעודה שתעיד על כך...לא חשבתי בכלל להתווכח, הוצאתי תעודת עובד סוציאלי בעברית ועד היום לא יודעת מה הבינו מזה....

      חוצמזה קראתי ולמרות האוויר הסתווי הנפלא, חשתי היטב את הלחות. פתאום היה לי מחניק משום מה... :-)


      אתה צובר חוויות , ואני כבר מיניתי אותך לשגריר שלי בחו"ל .

      מגיע לך כוכב !

        22/10/09 21:44:

      צטט: אניגמה 313 2009-10-22 21:43:36

      מרתק *

      נפלא לי :)

       

        22/10/09 21:43:
      מרתק *
        22/10/09 21:24:

      צטט: ארנה א 2009-10-22 21:11:45

      גם כשקשה אתה לא מקטר ולא מקלל.

      דווח נקי.

      אתך במסע.

       

      אני עורך :)) חחחח ח חח. אל מי אקטר ולמה לקלל...

      מחייך על מינהגיו של עולם...

      יופי שאת איתי

        22/10/09 21:23:

      צטט: ליגואר 2009-10-22 21:08:41


      תודה על השיתוף. יוצאת בקרוב למסע משלי בהודו ומקבלת מהפוסטים שלך רוח גבית מעודדת.

      מעולה ! יופי לך תהני

       

        22/10/09 21:22:
        22/10/09 21:21:

      צטט: hkadman 2009-10-22 20:54:19

      מאוד מעניין תודה.

      בכיף, תודה לך

       

        22/10/09 21:11:

      גם כשקשה אתה לא מקטר ולא מקלל.

      דווח נקי.

      אתך במסע.

       

        22/10/09 21:10:

      צטט: hkadman 2009-10-22 20:54:19

      מאוד מעניין תודה.

      בכיף, תודה לך

       

        22/10/09 21:10:

      צטט: raquelle 2009-10-22 20:50:59

      כמה חוויות צברת,

      פשוט לא יאומן.

      הרבה מאד. רק חלקן המזערי מובא כאן :)

       

        22/10/09 21:09:

      צטט: אור2009 2009-10-22 20:50:49


      אהבתי את חדר השינה.

      אקרא מחר את הפוסט.

      בטח התכוונת לצילום החדר. אוקיי ממתין לתגובה 

      :))

       

        22/10/09 21:08:

      צטט: כותב בשביל הכיף 2009-10-22 20:49:41


      בפעם הבאה, קח אותי איתך*

       

      תתכונן

        22/10/09 21:08:

      תודה על השיתוף. יוצאת בקרוב למסע משלי בהודו ומקבלת מהפוסטים שלך רוח גבית מעודדת.
        22/10/09 21:08:

      צטט: תמי ! 2009-10-22 18:57:13


       

      ישנה אגדה בכפר אינדיאני בגואטמלה. במידה ויש לך דאגות תחלוק אותן, טרם לכתך לישון עם בובות הדאגה. ספר לכל בובה דאגה אחת שלך. אח"כ תשים את הבובות מתחת לכר שלך . בזמן שאתה ישן הבובות ייקחו את הדאגות שלך ובבוקר תקום בלעדיה.  בובות הדאגה מתאימות לכל גיל ולכל מין, הן פשוט עובדות מקסימות ועושות את העבודה. מתנה ראויה לכל מי שדואג ומרגיש צורך לחלוק את מחשבותיו עם אחרים. ומי לא דואג בימים אילו?
      אורך כל בובה כ 2 ס"מ. הבובות נמצאות בתוך קופסה עם פתק המספר את סיפור מקורן של הבובות.  ניתן לשלב את בובות הדאגה יחד עם ספרו של אנתוני בראון  'לאן הולכות הדאגות בלילות'

      לא הבנתי איך קשור עניין מכירת בובות 2 ס"מ לפוסט, 

      אשמח לקבל רמז, תודה 

       

        22/10/09 20:59:

      אני מקווה שאזכה למסע דומה

      בחיי אלו הלוואי

      מתה לזה.......

      פוזית*

       

        22/10/09 20:54:
      מאוד מעניין תודה.
        22/10/09 20:50:

      כמה חוויות צברת,

      פשוט לא יאומן.

        22/10/09 20:50:


      אהבתי את חדר השינה.

      אקרא מחר אטת הפוסט.

        22/10/09 20:49:

      בפעם הבאה, קח אותי איתך*
        22/10/09 18:57:


       

      ישנה אגדה בכפר אינדיאני בגואטמלה. במידה ויש לך דאגות תחלוק אותן, טרם לכתך לישון עם בובות הדאגה. ספר לכל בובה דאגה אחת שלך. אח"כ תשים את הבובות מתחת לכר שלך . בזמן שאתה ישן הבובות ייקחו את הדאגות שלך ובבוקר תקום בלעדיה.  בובות הדאגה מתאימות לכל גיל ולכל מין, הן פשוט עובדות מקסימות ועושות את העבודה. מתנה ראויה לכל מי שדואג ומרגיש צורך לחלוק את מחשבותיו עם אחרים. ומי לא דואג בימים אילו?
      אורך כל בובה כ 2 ס"מ. הבובות נמצאות בתוך קופסה עם פתק המספר את סיפור מקורן של הבובות.  ניתן לשלב את בובות הדאגה יחד עם ספרו של אנתוני בראון  'לאן הולכות הדאגות בלילות'

      פרופיל

      הטרמילר The Tarmiler
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון