| מסתבר שההכנה שעשיתי לראיון הצליחה מעל המשוער, או שהם סתם היו לחוצים, בכל מקרה, תוך פחות מ-24 שעות התקבלתי לעבודה. אז הנה אני נכנס לחניון הסמוך למשרדים, נדהם לגלות שהוא עולה לי 55 ₪ לכל היום וצועד מלא אופטימיות אל עבר המשרה החדשה שלי. תמו ימי הדוחק, נגמר עידן העוני, מהיום הכסף מתחיל לזרום לכיוון שלי. אני נכנס למשרד, פוגש את הגוץ שלי וזה שולח את המזכירה שלו לסיבוב ההיכרות המסורתי ברחבי החברה. היא מתחילה לירות: "זה מר שרון, זו גברת שרון, זה איציק, זה אבי אלף, זה אבי בית, זו סיגל, זו גלית, זה אלדן..." וכן הלאה בליל של שמות שלוחצים לי את היד ומאחלים לי בהצלחה. לבסוף היא עושה לי היכרות עם העובד אותו אני אמור להחליף. "זה היום האחרון שלו כאן, כך שיש לכם את כל היום לבצע חפיפה". עכשיו היא לוקחת אותי הצידה ומבשרת לי שבשתיים עושים לו שתייה לרגל הפרידה והיא אוספת 15 שקלים מכל אחד. טוב, אם היא אוספת, מי אני שאקלקל לה את האוסף?! אני מוציא 15 שקלים ונותן לה. "אה כן, ואם אני כבר פה, אז אני אוספת גם 10 שקלים ליומולדת של מלי". "תזכירי לי מי זו מלי, בקשה" אני מנסה להתנגד "זאת הג'ינג'ית מהכספים, נו באמת, הרגע הכרתי לך אותה" אני מוציא עוד 10 שקלים ונותן לה. "אתה יודע מה, אני רואה שיש לך שטר של 100, תן לי אותו ואני ארשום אותך כבר למתנה של ורד" "ורד? אותה אני נשבע שלא הכרתי". "בטח שלא הכרת, ורד עזבה לפני חודש. היא עבדה כאן 32 שנה ועכשיו אנחנו קונים לה משהו קטן" "למה... למה אני צריך לקנות לה מתנה?" "מה זה למה?! 32 שנה היא נתנה את הנשמה שלה בשביל החברה הזאת, אתה פה כולה שעתיים, קצת כבוד!". |