צטט: הגרה מעבר לפינה 2009-10-26 21:39:59

הערה קטנה הנוגעת לכותרת:

 

לא הנוער של היום אלא הנוער של ישראל.

 

אני דווקא מתרשמת מהנוער סביבי שהוא תכליתי, ממוקד, ומצטיין כל הדרך אל המטרה.

 

 

 אני מקווה שאת צודקת.

מרחוק זה לא נראה ככה וגם כאשר למדתי בכמה מהמוסדות היותר מכובדים בארץ לא הרגשתי את זה.

כמובן שמדובר בדעתי הלא מלומדת אבל זה די מדאיג אותי.

הערה קטנה הנוגעת לכותרת:

לא הנוער של היום אלא הנוער של ישראל.

אני דווקא מתרשמת מהנוער סביבי שהוא תכליתי, ממוקד, ומצטיין כל הדרך אל המטרה.

צטט: חץ עין נץ 2009-10-24 07:04:38

 לא הכרתי כלל את הבית ספר הזה והוא כנראה חדש. זה רק מראה את הדינמיות של העניין הזה, אין סיוכי שהיה בית ספר "נחשב" בלונגאילנד סיטי שאני לא אדע עליו אנחנו הפכנו את כל האיסט סיד לחפש PRE K שגרנו ברוזבלט אילנד. בכלל ב92 הינוו צריכים לעזוב את רוזבלט אילנד ועברנו לאפר ווסט סיד בגלל שהילד התקבל לתוכנית טובה בווסט סיד . היו  גם אז הרבה מאד בתי ספר ותוכניות שנחשבו טובים מאד בבתי הספר הציבורים. כנראה עכשיו יש יותר. אבל חינוך טוב זה גורם ענק בהחלטות נדלניות של משפחות. בניו יורק יש חינוך ציבורי נפלא אבל יש שם גם בתי ספר קשים...בכלל להעביר ילד בן 4 מבחני קבלה לבית ספר ציבורי  זה לא בהכרח עסק פשוט. אבל בהחלט היו מספר די גדול של בתי ספר ציבורים ש"נחשבו" למצוינים. אם כי שהילדים שיחקו בליטל ליגס לכדור רגל  וביסבול פגשנו מספר רב של אנשים שהסבירו לנו בעדינות שזה שהילדים שלנו לומדים בבתי ספר ציבוריים זה לא נקדות זכות במעלה הסולם החברתי שלהם..

 

הכוונה היתה איזשהו בית ספר בלוור איסט סייד למרות שזה יכול גם להיות באיסט ווילג'. לדעתי הוא יושב על התפר קרוב להוסטון כי ליוויתי אותו פעם ליום הורים.

 

 

בדקתי בשבילך את החלוקה האתנית  של סטודנטים במוסדות אקדמאים בארה"ב ותתפלא לדעת שחלקם של השחורים זהה לחלקם באוכלוסיה (13%) ההיספנים קצת מתחת לחלקם והאסייתים פי שניים מחלקם באוכלוסיה. הלבנים אגב מתחת לחלקם באוכלוסיה (64% מול חלקם באוכלוסיה שהוא 66%).

יהודים אין שם? בטוח שהמספרים הרבה יותר גבוהים. אם אני לא אופתע אם זה יורד בשנים האחרונות. גם  מוסדות אקדמאים זה הגדרה מאד רחבה.  אבל כאן למשל חשוב מאד מה עושים השאר...גם אני בטוח שהמספרים הללו חדשים. 

 

אין חלוקה לדתות במספרים הללו (לא מצאתי), זה גם לא כל כך מעניין כי הרי המספרים נועדו לבחון השתלבות של אוכלוסיות חלשות ודת איננה מאפיין של אוכלוסיות שכאילו.  מה שכן הסינים שולטים לגמרי, קראתי לא מזמן מאמר על כך שבקליפורניה יש בתי ספר עם רוב של אסייתים למרות שהם מיעוט קטן באוכלוסיה. הם גם המובילים בשכר בארה"ב.

 

לגבי ספורטאים יש לי סיפור מעניין בשבילך. יש לי חבר שבדיוק פרש מהבורסה שהיה שחקן טניס סמי מקצועי רוב חייו (טורנירים קטנים והרבה משרות מאמן בקנטרי קלאבים יוקרתיים) סיפר לי על חייהם של הטניסאים הצעירים פעם וזה די מעניין. לפי הסיפורים שלו הם צריכים לעזוב את הבית ספר ולהתפנות לחיים מקצועיים לגמרי כבר בגיל 12 אם הם רוצים שיהיה להם סיכוי (הוא מספר על כמה טניסאים ידועים שהם בקושי יודעים קרוא וכתוב). בקיצור מזה שאלתי אותו מה קורה עם הילדים שהולכים במסלול הזה ולא מצליחים והוא אומר שאם יש להם מזל הם מצליחים למצוא משרת מאמן איפשהו אבל מכיוון שטניס איבד את יוקרתו מאז שטייגר וודס כבש את עולם הגולף המשרות הללו לא כל כך שכיחות (הוא הפך לסוחר אופציות שנתיים אחרי שטייגר עלה על הבמה כיוון שכבר לא היתה לו עבודה).

 

מזה יוצא שדווקא אילו שהולכים לכדורסל הסיכוי שלהם לעשות גם משהו אחר בחיים שלהם הוא הרבה יותר גדול מזה של טניסאים (והורים של טניסאים זה עם של חסרי אחריות גמורים).

סיכוי זה נחמד....לקבל מלגת ספורט זה נהדר. וזה חלק מהתרבות האמריקאית לשאוף בתיכון למלגת ספורט הבעיה היא גם בכך שיש כאלה שאם הם לא יקבלו אז זה סוף הדרך בעבורם. לעשות קריריה מקצוענית זאת כבר החלטה אחרת פשוט במעמדות נמוכים מלגה ושירות צבאי זה האלטרנטיבה היחידה להגיע ללימודים אקדמאים. תגיד בבקשה לאבא של וניס וסריאנה ווילאימס שהוא חסר אחריות. הוא  עם שוט חשמלי הוא דחף את סארינה. היא רצתה טניס? היא רצתה טריפל מאק ולעבור לדיינר ....שהיא התחילה להופיע בסבב אנשים חשבו שהיא קוריוז של האבא שלה. היום הטניסאית הגדולה בעולם שנייה רק לנאבטרילובה. באמת טניסאית מרגשת.  אנשים רוצים תהילה ודרך הילדים זה ניראה שאפשר לתקן. אני מניח שאם היה לי ילדה כמו סארינה ויליאמס לא הייתי יודע ולא היייתי גם רוצה לדחוף אותה ככה זה צריך לזה אופי מיוחד וצריך לרצות את זה ממש....טיסון נדמה לי עלה למגרש הגולף בגיל שלוש..

 

האונברסיטאות הציבוריות בארה"ב לא כל כך יקרות אבל גם לא מי יודע מה יוקרתיות (שזה גם עניין יחסי כי לארה"ב יש בערך 45 מתוך  50 האונברסיטאות הנחשבות בעולם ורק 10 מתוך ה 45 בכלל נחשבות "יוקרתיות" ואולי לעוד 10 יש שם מוכר).

 

 

 ובארץ מישהו סופר את השני ממטר ? אפילו בלי תרבות של מצויינות...

 תאמין לי. גם וגם גם כאן וגם שם. 

 

 אני מאמין אבל מסיפורים של אנשים אני בכלל לא שומע על כך.

צטט: איתמר פרחי 2009-10-24 02:29:19

צטט: חץ עין נץ 2009-10-23 15:33:33

 

אני לא יודע למה אתה מיחס את החינוך הציבורי הטוב בעיר לבלומברג. הוא היה טוב כבר בזמנינו לפני 20 שנים. הבעיה היתה ונשארה בחינוך הציבורי ריבוי המיעוטים בכיתות ....או מה שקוראים בצרפתית שווארצס. אנחנו שלחנו  שני ילדים לבית ספר ציבורי באפר ווסט סיד והיה להם חינוך נפלא עם מורים נהדרים אבל היה להם בכיתה הרבה הרבה מינוריטיז. והיו לי די הרבה קרובים וחברים שחשבו שאנחנו מזניחים את הילדים בכך שהם הולכים  לבתי ספר ציבוריים. אני לא מצטער לרגע על זה. יש במORTH EAST אין סוף עיירות וערים עם בתי ספר אדירים. אבל יש גם הרבה לא אם יש לך כסף לגור בגריט נק ובצ'אפקאווה ובסקרסדיל ובאנגלווד ובפרלון ובהנטינגטון וברי וב....אתה ממש בסדר, אבל אם אתה גר כבר בווויטפלין או בסיקוקס ואו בג'רסי סיטי אז המצב קצת פחות טוב. שלא לדבר אם נולדת ביוניון SC. 

 

האמת שאין לי המון ידע בהיסטוריה של מוסדות החינוך בניו יורק. אני יודע מה שמספרים לי ומה שאני רואה והתוצאות בקרב הילדים שיצא לי להכיר באופן שיטחי הן מצויינות. מה שאני כן יודע שחבר טוב לעבודה שלי התאמץ מאוד שהילד שלו יתקבל לבית ספר ציבורי ב LES והעדיף אותו על פני אחד מבתי הספר הפרטיים היוקרתיים שאליו הילד התקבל בעוד מועד, אני חשבתי שזה כי הוא מנסה לחסוך כסף אבל הוא עמד על כך שהבית ספר הציבורי המסויים נחשב הרבה יותר מזה הפרטי.

 לא הכרתי כלל את הבית ספר הזה והוא כנראה חדש. זה רק מראה את הדינמיות של העניין הזה, אין סיוכי שהיה בית ספר "נחשב" בלונגאילנד סיטי שאני לא אדע עליו אנחנו הפכנו את כל האיסט סיד לחפש PRE K שגרנו ברוזבלט אילנד. בכלל ב92 הינוו צריכים לעזוב את רוזבלט אילנד ועברנו לאפר ווסט סיד בגלל שהילד התקבל לתוכנית טובה בווסט סיד . היו  גם אז הרבה מאד בתי ספר ותוכניות שנחשבו טובים מאד בבתי הספר הציבורים. כנראה עכשיו יש יותר. אבל חינוך טוב זה גורם ענק בהחלטות נדלניות של משפחות. בניו יורק יש חינוך ציבורי נפלא אבל יש שם גם בתי ספר קשים...בכלל להעביר ילד בן 4 מבחני קבלה לבית ספר ציבורי  זה לא בהכרח עסק פשוט. אבל בהחלט היו מספר די גדול של בתי ספר ציבורים ש"נחשבו" למצוינים. אם כי שהילדים שיחקו בליטל ליגס לכדור רגל  וביסבול פגשנו מספר רב של אנשים שהסבירו לנו בעדינות שזה שהילדים שלנו לומדים בבתי ספר ציבוריים זה לא נקדות זכות במעלה הסולם החברתי שלהם..

אבל אתה מדבר על הרצינות והמצוינות של אמריקה. זה אמריקה לטוב ולרע האמונה הפרוטסטנטית הזאת שכל אחד יכול אם הוא יעבוד מספיק קשה. ואכן הנה כמעט כל אחד יכול . ב20 שנים האחרונות היו לנו שני נשיאים שהגיעו כל הדרך מלמעלה למטה האחד שחור עור. שזה פשוט נס אמיתי שהוא נבחר והשני אומנם ג'ינג'י אבל בעצם היה הנשיא השחור הראשון של אמריקה. כי החוויה שקילנטון גדל בה של בית הרוס ללא אבא בטריליר פארק   בארקנסז עם אמא שמהמרת במרוצי כלבים היא החוויה של חלק גדול מהילדים השחורים בארה"ב והבעיה היא שרובם לא מגיעים לכלום. שאתה בודק ומוצא כמה ילדים חולמים על מילגת ספורט ועל סקאוטרים וכמה מגיעים למחנות האזורים לקראת הדראפט ושואל את עצמך מה קורה לשאר? עולה שאלה האם אמריקה באמת מנצלת את הפוטנציאל שלה האדיר שלה. וכמה באמת מגיעים לקולג' 

 

בדקתי בשבילך את החלוקה האתנית  של סטודנטים במוסדות אקדמאים בארה"ב ותתפלא לדעת שחלקם של השחורים זהה לחלקם באוכלוסיה (13%) ההיספנים קצת מתחת לחלקם והאסייתים פי שניים מחלקם באוכלוסיה. הלבנים אגב מתחת לחלקם באוכלוסיה (64% מול חלקם באוכלוסיה שהוא 66%).

יהודים אין שם? בטוח שהמספרים הרבה יותר גבוהים. אם אני לא אופתע אם זה יורד בשנים האחרונות. גם  מוסדות אקדמאים זה הגדרה מאד רחבה.  אבל כאן למשל חשוב מאד מה עושים השאר...גם אני בטוח שהמספרים הללו חדשים. 

לגבי ספורטאים יש לי סיפור מעניין בשבילך. יש לי חבר שבדיוק פרש מהבורסה שהיה שחקן טניס סמי מקצועי רוב חייו (טורנירים קטנים והרבה משרות מאמן בקנטרי קלאבים יוקרתיים) סיפר לי על חייהם של הטניסאים הצעירים פעם וזה די מעניין. לפי הסיפורים שלו הם צריכים לעזוב את הבית ספר ולהתפנות לחיים מקצועיים לגמרי כבר בגיל 12 אם הם רוצים שיהיה להם סיכוי (הוא מספר על כמה טניסאים ידועים שהם בקושי יודעים קרוא וכתוב). בקיצור מזה שאלתי אותו מה קורה עם הילדים שהולכים במסלול הזה ולא מצליחים והוא אומר שאם יש להם מזל הם מצליחים למצוא משרת מאמן איפשהו אבל מכיוון שטניס איבד את יוקרתו מאז שטייגר וודס כבש את עולם הגולף המשרות הללו לא כל כך שכיחות (הוא הפך לסוחר אופציות שנתיים אחרי שטייגר עלה על הבמה כיוון שכבר לא היתה לו עבודה).

 

מזה יוצא שדווקא אילו שהולכים לכדורסל הסיכוי שלהם לעשות גם משהו אחר בחיים שלהם הוא הרבה יותר גדול מזה של טניסאים (והורים של טניסאים זה עם של חסרי אחריות גמורים).

סיכוי זה נחמד....לקבל מלגת ספורט זה נהדר. וזה חלק מהתרבות האמריקאית לשאוף בתיכון למלגת ספורט הבעיה היא גם בכך שיש כאלה שאם הם לא יקבלו אז זה סוף הדרך בעבורם. לעשות קריריה מקצוענית זאת כבר החלטה אחרת פשוט במעמדות נמוכים מלגה ושירות צבאי זה האלטרנטיבה היחידה להגיע ללימודים אקדמאים. תגיד בבקשה לאבא של וניס וסריאנה ווילאימס שהוא חסר אחריות. הוא  עם שוט חשמלי הוא דחף את סארינה. היא רצתה טניס? היא רצתה טריפל מאק ולעבור לדיינר ....שהיא התחילה להופיע בסבב אנשים חשבו שהיא קוריוז של האבא שלה. היום הטניסאית הגדולה בעולם שנייה רק לנאבטרילובה. באמת טניסאית מרגשת.  אנשים רוצים תהילה ודרך הילדים זה ניראה שאפשר לתקן. אני מניח שאם היה לי ילדה כמו סארינה ויליאמס לא הייתי יודע ולא היייתי גם רוצה לדחוף אותה ככה זה צריך לזה אופי מיוחד וצריך לרצות את זה ממש....טיסון נדמה לי עלה למגרש הגולף בגיל שלוש..

 

אמריקה היא ארץ נהדרת עם אנשים נהדרים שעובדים קשה ומאמינים במצוינות. אבל יש בה גם הרבה הרבה אנשים שלא סופרים את האחר ממטר כחלק מהתרבות הזאת של המצוינות.  וגם בארץ יש בתי ספר מצוינים ויש פחות ויש אנשים טובים ויש פחות...

 

 

 ובארץ מישהו סופר את השני ממטר ? אפילו בלי תרבות של מצויינות...

 תאמין לי. גם וגם גם כאן וגם שם. 

צטט: שושי פולטין 2009-10-23 15:38:06

החינוך אצלנו דוגל כל הזמן ב'שיוויון', רק שוכחים ששיוויון פירושו לתת הזדמנות לכל אחד להתפתח לפי יכולתו, וזה אומר גם לטפח את המצויינות. מעט מאוד עושים בנושא.

 גם בארה"ב דוגלים בשיוויון.

הבעיה היא שאנחנו לוקחים מהם רק חלק מהשיטה ולא מיישמים את החלקים האחרים.

עובדה מאוד מעניינת שגיליתי כחלק מהתהליך שעבר ילדו של חברי לעבודה היא שתנאי הקבלה לבית ספר יסודי בארה"ב הם מלבד איבחונים פסיכוטכנים גם איבחונים התנהגותים ודוחות שהגננת מלאה על התנהלותו של הילד בגן. בתי הספר הטובים לא מקבלים תלמידים בעייתיים ועל כן יש להורים תמרוץ מאוד גדול לחנך את ילדיהם כיאות אם הם רוצים שלילדים יהיה סיכוי להתקבל לאוניברסיטאות טובות וכו'. אני לא מכיר את הנושא מקרוב ויכול להיות שזה סטנדרט שקיים רק בניו יורק אבל זה די מעניין.

צטט: חץ עין נץ 2009-10-23 15:33:33

 

אני לא יודע למה אתה מיחס את החינוך הציבורי הטוב בעיר לבלומברג. הוא היה טוב כבר בזמנינו לפני 20 שנים. הבעיה היתה ונשארה בחינוך הציבורי ריבוי המיעוטים בכיתות ....או מה שקוראים בצרפתית שווארצס. אנחנו שלחנו  שני ילדים לבית ספר ציבורי באפר ווסט סיד והיה להם חינוך נפלא עם מורים נהדרים אבל היה להם בכיתה הרבה הרבה מינוריטיז. והיו לי די הרבה קרובים וחברים שחשבו שאנחנו מזניחים את הילדים בכך שהם הולכים  לבתי ספר ציבוריים. אני לא מצטער לרגע על זה. יש במORTH EAST אין סוף עיירות וערים עם בתי ספר אדירים. אבל יש גם הרבה לא אם יש לך כסף לגור בגריט נק ובצ'אפקאווה ובסקרסדיל ובאנגלווד ובפרלון ובהנטינגטון וברי וב....אתה ממש בסדר, אבל אם אתה גר כבר בווויטפלין או בסיקוקס ואו בג'רסי סיטי אז המצב קצת פחות טוב. שלא לדבר אם נולדת ביוניון SC. 

 

האמת שאין לי המון ידע בהיסטוריה של מוסדות החינוך בניו יורק. אני יודע מה שמספרים לי ומה שאני רואה והתוצאות בקרב הילדים שיצא לי להכיר באופן שיטחי הן מצויינות. מה שאני כן יודע שחבר טוב לעבודה שלי התאמץ מאוד שהילד שלו יתקבל לבית ספר ציבורי ב LES והעדיף אותו על פני אחד מבתי הספר הפרטיים היוקרתיים שאליו הילד התקבל בעוד מועד, אני חשבתי שזה כי הוא מנסה לחסוך כסף אבל הוא עמד על כך שהבית ספר הציבורי המסויים נחשב הרבה יותר מזה הפרטי.

 

אבל אתה מדבר על הרצינות והמצוינות של אמריקה. זה אמריקה לטוב ולרע האמונה הפרוטסטנטית הזאת שכל אחד יכול אם הוא יעבוד מספיק קשה. ואכן הנה כמעט כל אחד יכול . ב20 שנים האחרונות היו לנו שני נשיאים שהגיעו כל הדרך מלמעלה למטה האחד שחור עור. שזה פשוט נס אמיתי שהוא נבחר והשני אומנם ג'ינג'י אבל בעצם היה הנשיא השחור הראשון של אמריקה. כי החוויה שקילנטון גדל בה של בית הרוס ללא אבא בטריליר פארק   בארקנסז עם אמא שמהמרת במרוצי כלבים היא החוויה של חלק גדול מהילדים השחורים בארה"ב והבעיה היא שרובם לא מגיעים לכלום. שאתה בודק ומוצא כמה ילדים חולמים על מילגת ספורט ועל סקאוטרים וכמה מגיעים למחנות האזורים לקראת הדראפט ושואל את עצמך מה קורה לשאר? עולה שאלה האם אמריקה באמת מנצלת את הפוטנציאל שלה האדיר שלה. וכמה באמת מגיעים לקולג' 

 

בדקתי בשבילך את החלוקה האתנית  של סטודנטים במוסדות אקדמאים בארה"ב ותתפלא לדעת שחלקם של השחורים זהה לחלקם באוכלוסיה (13%) ההיספנים קצת מתחת לחלקם והאסייתים פי שניים מחלקם באוכלוסיה. הלבנים אגב מתחת לחלקם באוכלוסיה (64% מול חלקם באוכלוסיה שהוא 66%).

 

לגבי ספורטאים יש לי סיפור מעניין בשבילך. יש לי חבר שבדיוק פרש מהבורסה שהיה שחקן טניס סמי מקצועי רוב חייו (טורנירים קטנים והרבה משרות מאמן בקנטרי קלאבים יוקרתיים) סיפר לי על חייהם של הטניסאים הצעירים פעם וזה די מעניין. לפי הסיפורים שלו הם צריכים לעזוב את הבית ספר ולהתפנות לחיים מקצועיים לגמרי כבר בגיל 12 אם הם רוצים שיהיה להם סיכוי (הוא מספר על כמה טניסאים ידועים שהם בקושי יודעים קרוא וכתוב). בקיצור מזה שאלתי אותו מה קורה עם הילדים שהולכים במסלול הזה ולא מצליחים והוא אומר שאם יש להם מזל הם מצליחים למצוא משרת מאמן איפשהו אבל מכיוון שטניס איבד את יוקרתו מאז שטייגר וודס כבש את עולם הגולף המשרות הללו לא כל כך שכיחות (הוא הפך לסוחר אופציות שנתיים אחרי שטייגר עלה על הבמה כיוון שכבר לא היתה לו עבודה).

 

מזה יוצא שדווקא אילו שהולכים לכדורסל הסיכוי שלהם לעשות גם משהו אחר בחיים שלהם הוא הרבה יותר גדול מזה של טניסאים (והורים של טניסאים זה עם של חסרי אחריות גמורים).

 

 

אמריקה היא ארץ נהדרת עם אנשים נהדרים שעובדים קשה ומאמינים במצוינות. אבל יש בה גם הרבה הרבה אנשים שלא סופרים את האחר ממטר כחלק מהתרבות הזאת של המצוינות.  וגם בארץ יש בתי ספר מצוינים ויש פחות ויש אנשים טובים ויש פחות...

 

 ובארץ מישהו סופר את השני ממטר ? אפילו בלי תרבות של מצויינות...

צטט: polsci401 2009-10-23 15:13:27

אין ספק שהחברה האמריקאית מגוונת מאוד ולצד הרבה טמבלים אפשר למצוא לא מעט אנשים מבריקים שגם עובדים קשה. במובן הזה, יתכן שהחברה האמריקאית היא מקרה קיצוני גם ביחס למבריקים וגם ביחס לטמבלים.

 

בקשר לטוני דאגלס - הוא נלחם על המקום שלו כי גם הבחירה במקום ה-29 בסיבוב הראשון (ע"י הלייקרס ונשלח בטרייד לניקס) לא מבטיחה לו מקום בסגל או קריירת כדורסל ארוכה ב-NBA. אמנם יש לו חוזה מובטח לשנתיים, אבל הוא יכול למצוא את עצמו בליגת הפיתוח או נשאב למעמקי הספסל, ואחרי שנתיים לחפש את המשך ה"קריירה" בעירוני אליצור קריית בית שאן...

 

לזכותו של טוני דאגלס, וראיתי כמה משחקים שלו בפלורידה סטייט בעונה שעברה יאמר - הוא שחקן מצויין.

האוכלוסיה האמריקאית מאוד מייצגת את אוכלוסיית העולם ויש בה מכל טוב אבל לא בכך מדובר.

 יש להם את מערכת החינוך הגבוה הטובה בעולם ותוצאות משם מדהימות לדעתי.

צטט: נובו-איש 2009-10-23 13:15:13

דווקא בתחומים כגון מדעי מדוייק (ובהקשר הזה קוואנטים וכו') הרושם הוא שיש התדרדרות ושהאמריקאיים הצעירים מתרקחים מזה לטובת MBA ושאר ירקות. אני לא חושב שיש מישהו שחושב שאין אליטה, השאלה היא לאן היא הולכת.

אתה תתפלא אבל הגידול בלימודי ה MBA קרה לקראת שנת 2000 ומאז לא היה הרבה שינוי.

במדעים מדוייקים נראה שיש יציבות לאורך השנים  מה שלדעתי מרמז על כך שמספר המקומות הרבה יותר מוגבל ממספר הדורשים.

טוני דאגלאס הוא לא אליטה וכך גם הרבה מה"ילדים" שאני פוגש בעבודה. מה שמשותף לכולם הוא שהם תוצאה של מערכת שמחנכת למצויינות

צטט: איתמר פרחי 2009-10-23 07:50:23

צטט: אחר40 2009-10-23 07:40:24

אולי אתה צודק

 

אבל אני למדתי בשנות השבעיםבבית ספר ציבורי בניו יורק  , כיתה ז , ובזמנו היה לי פטור מחשבון ומדעים כי הרמה היתה כל כך נמוכה 

 נכון שזה היה לפני 30 שנה ואני לא יודע מה קורה היום 

 

וברור שבמערכת החינוך הפרטי זה היה אחרת לחלוטין 

 

 

וגם נכון שרמת הלימודים  בארץ לא מתקרבת לזו שהיתה כאן לפני 30 שנה , כי מספיק לראות מה הבת שלי לומדת בתחומי המדעים והמטמטיקה כדי לראות שזה דיי רחוק מהרמה שאני למדתי

 

 

 

 גם החינוך הציבורי בניו יורק הוא מצויין היום אבל הרבה זה בגלל שבלומברג השקיע בו המון, היה לחינוך הניו יורקי שם נוראי עד לא כל כך מזמן. אבל אם תרחיק קצת לפרברים של ניו יורק יש עיירות שלמות שמוקדשות לבתי ספר מעולים (אני לא סתם אומר, אמריקאים משלמים המון על האפשרות לגור באיזור עם חינוך ציבורי טוב (גם כי החלופה של חינוך פרטי כל כך הרבה יותר יקרה)).

 

אני אגב לא מדבר על רמת הלימודים בכלל (אני דווקא מאמין גדול שאת זה אפשר להשלים) אלא על רמת המוסר, הבגרות והאמונה שאם הם יתאמצו מספיק הם יצליחו (שזה משהו שבכלל לא קיים בארץ, כולם חושבים שהם ימצאו קומבינה).

אני לא יודע למה אתה מיחס את החינוך הציבורי הטוב בעיר לבלומברג. הוא היה טוב כבר בזמנינו לפני 20 שנים. הבעיה היתה ונשארה בחינוך הציבורי ריבוי המיעוטים בכיתות ....או מה שקוראים בצרפתית שווארצס. אנחנו שלחנו  שני ילדים לבית ספר ציבורי באפר ווסט סיד והיה להם חינוך נפלא עם מורים נהדרים אבל היה להם בכיתה הרבה הרבה מינוריטיז. והיו לי די הרבה קרובים וחברים שחשבו שאנחנו מזניחים את הילדים בכך שהם הולכים  לבתי ספר ציבוריים. אני לא מצטער לרגע על זה. יש במORTH EAST אין סוף עיירות וערים עם בתי ספר אדירים. אבל יש גם הרבה לא אם יש לך כסף לגור בגריט נק ובצ'אפקאווה ובסקרסדיל ובאנגלווד ובפרלון ובהנטינגטון וברי וב....אתה ממש בסדר, אבל אם אתה גר כבר בווויטפלין או בסיקוקס ואו בג'רסי סיטי אז המצב קצת פחות טוב. שלא לדבר אם נולדת ביוניון SC. 

אבל אתה מדבר על הרצינות והמצוינות של אמריקה. זה אמריקה לטוב ולרע האמונה הפרוטסטנטית הזאת שכל אחד יכול אם הוא יעבוד מספיק קשה. ואכן הנה כמעט כל אחד יכול . ב20 שנים האחרונות היו לנו שני נשיאים שהגיעו כל הדרך מלמעלה למטה האחד שחור עור. שזה פשוט נס אמיתי שהוא נבחר והשני אומנם ג'ינג'י אבל בעצם היה הנשיא השחור הראשון של אמריקה. כי החוויה שקילנטון גדל בה של בית הרוס ללא אבא בטריליר פארק   בארקנסז עם אמא שמהמרת במרוצי כלבים היא החוויה של חלק גדול מהילדים השחורים בארה"ב והבעיה היא שרובם לא מגיעים לכלום. שאתה בודק ומוצא כמה ילדים חולמים על מילגת ספורט ועל סקאוטרים וכמה מגיעים למחנות האזורים לקראת הדראפט ושואל את עצמך מה קורה לשאר? עולה שאלה האם אמריקה באמת מנצלת את הפוטנציאל שלה האדיר שלה. וכמה באמת מגיעים לקולג' 

אמריקה היא ארץ נהדרת עם אנשים נהדרים שעובדים קשה ומאמינים במצוינות. אבל יש בה גם הרבה הרבה אנשים שלא סופרים את האחר ממטר כחלק מהתרבות הזאת של המצוינות.  וגם בארץ יש בתי ספר מצוינים ויש פחות ויש אנשים טובים ויש פחות...

אין ספק שהחברה האמריקאית מגוונת מאוד ולצד הרבה טמבלים אפשר למצוא לא מעט אנשים מבריקים שגם עובדים קשה. במובן הזה, יתכן שהחברה האמריקאית היא מקרה קיצוני גם ביחס למבריקים וגם ביחס לטמבלים.

בקשר לטוני דאגלס - הוא נלחם על המקום שלו כי גם הבחירה במקום ה-29 בסיבוב הראשון (ע"י הלייקרס ונשלח בטרייד לניקס) לא מבטיחה לו מקום בסגל או קריירת כדורסל ארוכה ב-NBA. אמנם יש לו חוזה מובטח לשנתיים, אבל הוא יכול למצוא את עצמו בליגת הפיתוח או נשאב למעמקי הספסל, ואחרי שנתיים לחפש את המשך ה"קריירה" בעירוני אליצור קריית בית שאן...

לזכותו של טוני דאגלס, וראיתי כמה משחקים שלו בפלורידה סטייט בעונה שעברה יאמר - הוא שחקן מצויין.

צטט: נובו-איש 2009-10-23 13:15:13

דווקא בתחומים כגון מדעי מדוייק (ובהקשר הזה קוואנטים וכו') הרושם הוא שיש התדרדרות ושהאמריקאיים הצעירים מתרקחים מזה לטובת MBA ושאר ירקות. אני לא חושב שיש מישהו שחושב שאין אליטה, השאלה היא לאן היא הולכת.

 קוואנטים=quants ו"מדעי מדוייק"=מדעים מדוייקים. מתרקחים=מתרחקים. והלקח: אסור להקליד כשאתה באמצע הכנת שניצל.

אוקיי אם אתה לא מדבר על רמת החינוך אז אני מבין .

אני מסכים עם דעתך לגבי ארה"ב , כל עוד אנשים רוצים ללמוד ולעבוד בארה"ב תהיה הגירת מוחות חיובית אני לא רואה רצון כזה לקבל מילגת לימודים ברוסיה למשל :)

וגם לא ביפן , או אפילו ארופה , אבל יש עוד גורמים לנפילה של מדינות אחת מהן היא שהן הופכות להיות "גדולות מידיי מכדיי ליפול "

לכאורה  , ארה"ב הפכה לדינוזאור כבד ומסואב בהרבה תחומים, וגם אותם חברה מצויינים שאתה פוגש חיים על אשראי כבר דיי הרבה שנים .

אשראי מדיני אשראי כלכלי ואשראי צבאי , הכלכלי והצבאי אוזל במהירות בגלל טעיות , לדעתי גם המדיני כבר לא משהו .

אז נכון שאפשר לתקן , ואני מקווה שיתקנו באמת .

אחרת , העולם יראה פחות טוב בעשורים הקרובים . כמו שאמרתי , כל עוד אנשים מכל העולם רוצים לעבור לארה"ב אז יש סיכוי .

צטט: אחר40 2009-10-23 07:40:24

אולי אתה צודק

 

אבל אני למדתי בשנות השבעיםבבית ספר ציבורי בניו יורק  , כיתה ז , ובזמנו היה לי פטור מחשבון ומדעים כי הרמה היתה כל כך נמוכה 

 נכון שזה היה לפני 30 שנה ואני לא יודע מה קורה היום 

 

וברור שבמערכת החינוך הפרטי זה היה אחרת לחלוטין 

 

 

וגם נכון שרמת הלימודים  בארץ לא מתקרבת לזו שהיתה כאן לפני 30 שנה , כי מספיק לראות מה הבת שלי לומדת בתחומי המדעים והמטמטיקה כדי לראות שזה דיי רחוק מהרמה שאני למדתי

 

 

 גם החינוך הציבורי בניו יורק הוא מצויין היום אבל הרבה זה בגלל שבלומברג השקיע בו המון, היה לחינוך הניו יורקי שם נוראי עד לא כל כך מזמן. אבל אם תרחיק קצת לפרברים של ניו יורק יש עיירות שלמות שמוקדשות לבתי ספר מעולים (אני לא סתם אומר, אמריקאים משלמים המון על האפשרות לגור באיזור עם חינוך ציבורי טוב (גם כי החלופה של חינוך פרטי כל כך הרבה יותר יקרה)).

אני אגב לא מדבר על רמת הלימודים בכלל (אני דווקא מאמין גדול שאת זה אפשר להשלים) אלא על רמת המוסר, הבגרות והאמונה שאם הם יתאמצו מספיק הם יצליחו (שזה משהו שבכלל לא קיים בארץ, כולם חושבים שהם ימצאו קומבינה).

אולי אתה צודק

אבל אני למדתי בשנות השבעיםבבית ספר ציבורי בניו יורק  , כיתה ז , ובזמנו היה לי פטור מחשבון ומדעים כי הרמה היתה כל כך נמוכה 

 נכון שזה היה לפני 30 שנה ואני לא יודע מה קורה היום 

וברור שבמערכת החינוך הפרטי זה היה אחרת לחלוטין 

וגם נכון שרמת הלימודים  בארץ לא מתקרבת לזו שהיתה כאן לפני 30 שנה , כי מספיק לראות מה הבת שלי לומדת בתחומי המדעים והמטמטיקה כדי לראות שזה דיי רחוק מהרמה שאני למדתי