וירטואליה היא עניין מוזר, לא?

כאילו, התרגלנו, אנחנו חיים את זה (וגם קצת מכורים לזה) אבל כשעוצרים מדי פעם לחשוב זה משונה כל כך.

כי אולי, אולי זה קצת יותר דומה לפעם, לרומנטיקה של פעם שהתנהלה בהרבה מאוד מובנים דרך מילים כתובות...

וזה מביא איתו עמימות שמאפשרת פינטוז ומשיכת זמן שכבר קשה מאוד למצוא בימים התכלסיים בהם אנחנו חיים.

וכן, אני בהחלט רואה ומדמיינת איפה ואיך אפשר ליפול עם זה ועדיין, בדרך הזאת של היתקשרות והתחברות יש משהו רך יותר אולי, שיפוטי פחות? (ויש מצב שאני לגמרי טועה בגלל הטריות שלי באתר, לוקחת את זה בחשבון).

ואת כל זה אני כותבת כי בלילה חשבתי על עניין האין תמונה שלי ועל כמה שזה נעים לי להפתעתי דווקא כי זה לא ישיר, דווקא כי זה אלמוני, דווקא כי זה אולי מאפשר לי כנות וחשיפה וכתיבה הרבה פחות ענייניים. אולי בשבילי רק ככה אפשר לפרוש את הנשמה לאיוורור אמיתי בלי להתחשב במי רואה מה ולאן כל זה מוביל.

מה שבטוח זה שהרבה אוויר נקי וטרי נכנס לי לריאות ולנשמה בימים האחרונים וזה מאוד מאוד מחלים. מאוד.

שבת שלום ונשיקה