כותרות TheMarker >
    ';

    בלוג המרצים של עבודי קריאייטיב (קופירייטינג וארט-דיירקשן)

    בלוג המרצים של עבודי קריאייטיב (מגמת יח\"צ)
    ◄מבוא לתקשורת ויחסי ציבור ◄יחסי ציבור קריאטיביים ◄הכנת תכנית עבודה ◄כתיבת קומוניקט ◄עבודה מול עיתונאים ◄אתיקה וחוק בענף יחסי הציבור ◄ראיונות לתקשורת ומיומנויות פרזנטציה ◄ניהול מאבקים תקשורתיים ◄יחסי ציבור בעידן האינטרנט ◄אירועים יח\"צניים ◄ניהול משברים בתקשורת ועוד.

    פתאום באמצע החיים נפלה עליי תובנה (וגם ספר)

    12 תגובות   יום שישי , 23/10/09, 08:30

     

    כבר שני עשורים שאני כותב. אף פעם לא ייחסתי לזה חשיבות גדולה מדי. אני כותב כמו שאני נושם, כמו שאני אוכל, כמו שאני משתין. על בסיס יומי. בטבעיות. על פתקים, על קבצים, על אנשים. הולך לכל מקום עם פנקס ו/או עם  קלסר ו/או עם לפטופ. כשאני שוכח אחד מהם בבית ו/או מחריב עוד לפטופ (כמו בשבוע שעבר!) אני משרבט על מפיות בבתי קפה. ברגעים של העדר מפית אני משרבט על נייר טואלט. פעם כתבתי התחלה של ספר על נייר טואלט. בקרוב הוא יצא. לא הנייר טואלט. הספר.

     

    הSIM שלכתוב זה בילט-אין באישיות של הבן אדם נפל לי לפני כשנתיים. זה היה ביום שחבר ביקש ממני שאכתוב עבורו מכתב לעירייה. "באמש'ך, תעזוב אותי. אני עובד עבורך?", ניסיתי לנפנף אותו ממני, "מה הבעיה? קח עט, דף ותכתוב 'לכבוד: ראש העיר בלה בלה בלה', 'זה לא בסדר', 'נעשה לי עוול', 'לאלתר!' וגמרנו". "ניסיתי שעות. לא יוצא לי כלום", הוא השיב. ניסיתי להוכיח לו שהוא עצלן, נצלן וקשקשן עד שהוא ירד על ברכיו תוך תחנונים: "תפנים, לא כל אחד יודע לכתוב. אתה יודע לכתוב! אני לא!". וואלה? לא כל אחד יודע לכתוב? לא היה לי מושג. בחיי.

     

    אף פעם לא עצרתי לחשוב על משמעות הכתיבה בחיי (עיינו ערך "כבר שני עשורים שאני כותב", "על בסיס יומי", "בטבעיות"). פשוט כתבתי. בעיקר (ועדיין) ראיינתי. פסדר, אז כתבתי פתיח מבריק ופה ושם, שאלתי שאלות מתחכמות, גזרתי, ערכתי, שיניתי (השתדלתי לא להוציא דברים מהקשרם). בכל מקרה, אף פעם לא ייחסתי חשיבות לכתיבה שלי. לא יודע. כותב. מה פה הביג דיל?

     

    לפני שלוש שנים, בפרץ של יצירתיות, התיישבתי לכתוב ספר. לעצמי. הוא פרץ ממני. שבועיים אינטנסיביים של כתיבה, ללא הפסקה, שינה או ארוחות הניבו 300 עמודים. היה כיף לכתוב. נתתי לכמה חברים לקרוא ושיגרתי את העותק היישר למגירה. "כתבתי בשביל עצמי", הסברתי לחבר ששאל מתי הספר יוצא, "אין לי כוונה להוציא אותו". כבר הייתי בסרט הזה. כלומר בספר. כתבתי אחד לפני עשור וגנזתי אותו. זה גם היה עתידו של השני מבחינתי.

     

    איכשהו, עותק ממנו התגלגל להוצאת ספרים שחשקה בו. בינואר הספר יהיה בחנויות. "כאן יעל וייס, תל אביב" - שם זמני.

     

    היום הגענו לקו הגמר בעריכה. עוברים על כל פרק ופרק. מנתחים, מתקנים, מוחקים, מוסיפים, מעיפים. זה קשה ומרגש ומתיש ומעצבן ויצירתי אבל בעיקר מפחיד. היום, אחרי עשרים שנות אור של כתיבה הבנתי שלכתוב זה דבר מאוד חושפני. יותר מאשר לשחק שגם את זה אני עושה מספיק זמן. היום הבנתי שלשחק זה בעצם להגיד מילים של אחרים. מילים שאין לי אחריות עליהם. תמיד יכולתי לטעון "יצאתי גרוע בגלל המחזאי" או "התסריטאי שינה את הסצנה ברגע האחרון והרס הכל". היה לי מאחורי מי ומה להסתתר. לכתוב, מסתבר, זה מאוד חושפני. לא בגלל התוכן אלא בגלל הכתיבה עצמה. לכתוב זה להיות הכי אתה. באיחור של כמה שנים ומיליארד מילים שכתבתי הבנתי זאת.

     

    יובל אברמוביץ', מרצה ומנהל מגמת עיתונאות ב"עבודי קריאטייב"

    דרג את התוכן:

      תגובות (12)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/3/12 00:31:
      בהצלחה
        21/3/10 06:59:

      אני כותבת על פתקים

      בעיקר כי אחרת אני שוכחת

       

      מוזמן לקרוא את הסיפור שלי

      גם הוא פרץ ממני בבת אחת וללא תכנון או כוונה

       

      http://www.ima-adama.co.il/authors/authors_galia_viret0_travel.htm

        26/10/09 21:45:

      :-)


      תשבור רגל הא?

       

      רק לא את היד, כי לפי מיטב הבנתי מהכתוב ליד יש עוד מטרות להגשים.

       

       

        23/10/09 21:25:
      גם אני שתרכשי :-)
        23/10/09 20:15:


      *בהצלחה, אשמח לרכוש את הספר כשיצא לאור בינואר.

       

        23/10/09 20:14:


      אשמח לרכוש את הספר כשיצא לאור.

      *בהצלחה.

        23/10/09 20:00:

      היי גוגל :-)

      שאלה מצויינת על הטבעיות... כנראה שכן....

      כתבתי מאז ומתמיד. זה התחיל במבחנים בבית הספר. אמא שלי לימדה אותי טריק פשוט של למלא דפים על גבי דפים כהסחה למורים. זה עבד :) אח"כ כתבתי בעיתון בית ספר ואח"כ ערכתי אותו. מעולם מעולם לא חשבתי שאפשר להתפרנס מכתיבה. איכשהו, בגיל 17, התגלגלתי למערכת עיתון חולון-בת-ים והשאר היסטוריה... אז, כן.. כנראה שזה תמיד היה לי טבעי. אבל, כפי שכתבתי זאת בפוסט. הבנתי זאת רק ממש לאחרונה :)

       

        23/10/09 17:57:

      הטבעיות הזאת של  הכתיבה בשני העשורים האחרונים

      היתה דבר שליווה אותך מאז ומתמיד, זאת אומרת היתה קו מנחה בחייך התמידים או

      שזה היה כמו כדור שלג שהתגלגל אובססיה שצמחה לה עם השנים?

       

      דרך אגב מזל טוב כולי קנאה הערכה הערצה.. 

        23/10/09 10:55:


      המון המון בהצלחה.*

       

       

        23/10/09 10:00:

      מזל טוב...בהצלחה @@
        23/10/09 09:57:


      כל הכבוד שהוצאת את הספר לפי דעתי גם הראשון היה צריך לצאת ולא להיגנז, ולגבי החשיפה בכתיבה

      לפי דעתי להיחשף בתור שחקן זה חשיפה גדולה יותר מאשר לכתוב. כי מי שכותב לא תמיד רואים אותו ושחקן שמופיע ישר בוחנים אותו זה ההבדל הגדול בין משחק לכתיבה. שיהיה לך הצלחה בספר.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      בלוג המרצים
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין