ואולם, אני סבור שהטבע האנושי בדרך כלל, ואולי לעולם, אינו בנוי למצבי סיזיפיות מתמדת. אלא, מסוגל לעמוד במצבים שכאלה רק כאשר מדי פעם הוא קוצר את פירות מעשיו ברינה (כלשהי). מחזוריות שכזו, בין נשיאה בנטל לבין חדוות היצירה, מאפשרת לאדם "למלא את מצבריו" הרגשייים בין מצב סיזיפי אחד למצב סיזיפי שני (פעם כתבתי משהו בכיוון זה).
קראתי את מאמרך והוא מרגש ביותר. חילצתי מתוכו את המשפט הנפלא הזה:
כי כאשר לאדם משמעות רבה - האם לא תתעצם בו גם האמונה ביכולתו? האם לא יתעצם בו גם הצורך להגיע לידע? והאם לא תתעצם בו גם היכולת לסבול?
ונכון אמרת בקשר לחדוות היצירה וחדוות הקיום עצמו. טוב שיש בחיינו גם חלקים בהם ניתן לנו לשכוח מעט את עצמנו ואת מאמצינו המודעים.
ואולם, אני סבור שהטבע האנושי בדרך כלל, ואולי לעולם, אינו בנוי למצבי סיזיפיות מתמדת. אלא, מסוגל לעמוד במצבים שכאלה רק כאשר מדי פעם הוא קוצר את פירות מעשיו ברינה (כלשהי). מחזוריות שכזו, בין נשיאה בנטל לבין חדוות היצירה, מאפשרת לאדם "למלא את מצבריו" הרגשייים בין מצב סיזיפי אחד למצב סיזיפי שני (פעם כתבתי משהו בכיוון זה).
סיזיפוס של קאמי משול לרצון האנושי להגיע למטרה. אם יהיה לי....(כסף, רכוש, מעמד, תואר, הכרה, אהבה) אהיה מסופק(ת) ושמח(ה). אלא שבדרך ניתקל שוב ושוב במכשולים, נביא לעצמנו שוב תוצאה לא רצויה, ואם אכן נשיג תוצאה רצויה, נשכחנה חיש מהר ונרצה משהו אחר. הלאה. נעמוד שוב ושוב בפני הבעיה שמעולם לא פתרנו.
ולכן המחשבה על סיזיפוס שמח היא המחשבה על הדרך. הדרך עצמה היא בעלת המשמעות. גלגול הסלע במעלה ההר, ההתנסות עצמה, אימון השרירים ותחושת הכוח הנובעת ממציאת המשמעות בפעולה עצמה. גם כשהסלע יעמוד למעלה הכן, סיזיפוס השמח מיד יורד לגלגל עוד סלע!
תגובות (4)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
קראתי את מאמרך והוא מרגש ביותר. חילצתי מתוכו את המשפט הנפלא הזה:
כי כאשר לאדם משמעות רבה - האם לא תתעצם בו גם האמונה ביכולתו? האם לא יתעצם בו גם הצורך להגיע לידע? והאם לא תתעצם בו גם היכולת לסבול?
ונכון אמרת בקשר לחדוות היצירה וחדוות הקיום עצמו. טוב שיש בחיינו גם חלקים בהם ניתן לנו לשכוח מעט את עצמנו ואת מאמצינו המודעים.
משפט יפה.
ואולם, אני סבור שהטבע האנושי בדרך כלל, ואולי לעולם, אינו בנוי למצבי סיזיפיות מתמדת. אלא, מסוגל לעמוד במצבים שכאלה רק כאשר מדי פעם הוא קוצר את פירות מעשיו ברינה (כלשהי). מחזוריות שכזו, בין נשיאה בנטל לבין חדוות היצירה, מאפשרת לאדם "למלא את מצבריו" הרגשייים בין מצב סיזיפי אחד למצב סיזיפי שני (פעם כתבתי משהו בכיוון זה).
היי יעל אהובה
סיזיפוס של קאמי משול לרצון האנושי להגיע למטרה. אם יהיה לי....(כסף, רכוש, מעמד, תואר, הכרה, אהבה) אהיה מסופק(ת) ושמח(ה). אלא שבדרך ניתקל שוב ושוב במכשולים, נביא לעצמנו שוב תוצאה לא רצויה, ואם אכן נשיג תוצאה רצויה, נשכחנה חיש מהר ונרצה משהו אחר. הלאה. נעמוד שוב ושוב בפני הבעיה שמעולם לא פתרנו.
ולכן המחשבה על סיזיפוס שמח היא המחשבה על הדרך. הדרך עצמה היא בעלת המשמעות. גלגול הסלע במעלה ההר, ההתנסות עצמה, אימון השרירים ותחושת הכוח הנובעת ממציאת המשמעות בפעולה עצמה. גם כשהסלע יעמוד למעלה הכן, סיזיפוס השמח מיד יורד לגלגל עוד סלע!
חיבוק לשבת, יסמין
הי יסמין
סיזיפוס משועבד למחזוריות מונוטונית אין סופית, הודף בכל כוחו את הסלע רק כדי לראותו מידרדר בחזרה.
מה היה קורה אם הסלע היה נשאר על פיסגת ההר?
או אם סיזיפוס היה משאיר את הסלע במורד ההר?
אני לא בטוחה שסיזיפוס היה מאושר. אני רואה אותו כאדם השרוי במצוקה רוחנית ופיזית
שלא מצליח לצאת מהמעגל המונוטוני של חייו.
לשבת נפלאה בלי לגלגל סלע...
ממני יעל הרפז